את שיריה כתבה, על-פי דבריה, מתוך נפש מיוסרת. "שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים", אמרה. ילן-שטקליס התייתמה מאמה בנעוריה וחיה בבדידות ובעצב. בתחילה כתבה למבוגרים, ולאחר עלייתה לארץ, בשנת 1922 פרסמה מספר שירים בשפה העברית שיועדו לקוראים מבוגרים. בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בתחילה בעיתון "דבר לילדים", ולאחר מכן פורסמו בספרי שירים וסיפורים. בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה, והייתה לכלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים. בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים. ב-1966 נפגשה עם המלחין שמוליק קראוס, שהיה אז בן 31. לדברי חוקרת הספרות שרה בן-ראובן, ילן-שטקליס ראתה בקראוס את הבן שלא היה לה ובין השניים נרקמו יחסי קרבה. מספר פעמים ערבה לו ילן-שטקליס לשם שחרורו ממעצר והעידה לטובתו בבתי משפט והוא סעד אותה בימיה האחרונים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/k49xtdpk
"כתבתי שירים שהם אינם מתאימים להבנת ילדים, וכתבתי שירים שמתאימים להבנת ילדים .בשבילי – שני הדברים היינו הך וזהו: הלא אינני כותבת לא בשביל ילדים ולא בשביל מבוגרים, אני כותבת מה שלבי חפץ לכתוב לעצמי. באשר ל'תודה', בליבי אני שואלת את עצמי: מה תודה מגיעה לי? האם אנחנו מודים לציפור כאשר אנו נהנים משירתה"?
כך כתבה מרים ילן-שטקליס לוועדה שהעניקה לה את פרס ישראל הראשון לספרות ילדים.
חיים ומילים, הספר המאגד את יצירתה של מרים ילן שטקליס "למבוגרים", נדחה שוב ושוב על ידי הוצאות ספרים, שראו בה אך ורק משוררת לילדים. וגם אחרי שלוותה כספים והוציאה אותו לאור במימון עצמי, לא שפר עליו גורלו; מאות עותקים שילן שטקליס העבירה לידי הרמטכ"ל דאז רפאל איתן (רפול), כדי שיחלקם לחיילים, נשכחו בבית החייל, ניזוקו מדליפת מים ואבדו.
במלאת 120 שנה להולדת המשוררת, החלטנו להשיב את חיים ומילים לקוראים: זיכרונות, סיפורים, מסות והגיגים, הספדים, תמלילי שידורים לתושבי ירושלים הנצורה, תרגומים, שירי מולדת, שירי אהבה ושירי געגועים לאמה האהובה שמתה בטרם עת, מכונסים כולם בכריכה אחת ומאפשרים הערכה מחודשת של מכלול יצירתה של מרים ילן־שטקליס למבוגרים.
לספר מצורפת אחרית דבר מאירת עיניים ולב מאת עמוס נוי ומרית בן ישראל.
נשקתָ ידיי
נשקת ידיי ויצאת.
לא הסבת ראשך אחור.
לא ראית ולא ידעת
ששפתי רעדו: חזור!
אחור לא הסבת פניך.
כי עיניך מלאו דמעות.
ואני לא ראיתי עיניך.
לא נתתי לך כל אות.
לא אדע אם אותך אהבתי,
או אהבתי בך חלום.
לא אדע – בחיקך שכבתי,
או היה משכבך גרדום –
את שיריה כתבה, על-פי דבריה, מתוך נפש מיוסרת. "שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים", אמרה. ילן-שטקליס התייתמה מאמה בנעוריה וחיה בבדידות ובעצב. בתחילה כתבה למבוגרים, ולאחר עלייתה לארץ, בשנת 1922 פרסמה מספר שירים בשפה העברית שיועדו לקוראים מבוגרים. בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בתחילה בעיתון "דבר לילדים", ולאחר מכן פורסמו בספרי שירים וסיפורים. בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה, והייתה לכלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים. בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים. ב-1966 נפגשה עם המלחין שמוליק קראוס, שהיה אז בן 31. לדברי חוקרת הספרות שרה בן-ראובן, ילן-שטקליס ראתה בקראוס את הבן שלא היה לה ובין השניים נרקמו יחסי קרבה. מספר פעמים ערבה לו ילן-שטקליס לשם שחרורו ממעצר והעידה לטובתו בבתי משפט והוא סעד אותה בימיה האחרונים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/k49xtdpk
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
