1
"אפשר לעזור – זה אתה!" שאלתה הנעימה של קיירו נקטעה בהשתנקות. היא נעצרה בזעזוע על שביל הגישה כשזיהתה בנקל את האיש שיצא מהרכב לא הרחק ממנה.
לא!
זה לא ייתכן!
לא יכול להיות שהאיש הזה נמצא דווקא כאן!
קיירו השתרעה על שפת הבריכה והשתזפה כשראתה את המכונית הכסופה מתקדמת לאט על הכביש המפותל והצר שמוביל אך ורק לווילה הזאת בדרום צרפת. כששמעה את המכונית עוצרת בחוץ, היא כבר נעמדה והחלה ללבוש חולצת טי שחורה באורך הירך מעל הביקיני שלה. היא כבשה את רוגזה על ההפרעה ונחפזה אל שביל הגישה כדי לומר לנהג שככל הנראה טעה בדרכו.
אך שום דבר – שום דבר! – לא יכול היה להכין אותה לאיש שעמד כעת לצד הרכב, משקפי שמש מורמים אל שערו המשיי הכהה, והביט בה בעפעפיים מכווצים מעבר לחופת המנוע של הרכב.
אם היא הופתעה לראותו, גם הוא לא נראה מרוצה לראות אותה. פיו נחשק בקדרות שעה שהרים את ידו והחזיר את משקפי השמש למקומם מעל אותן עיניים תכולות כרקיע.
"קיירו," אמר בברכה תוך ניד ראש קצר.
קיירו לא היתה מסוגלת לדבר. לא היתה מסוגלת לזוז. למעשה, כל המצב הזה נראה ממש לא מציאותי!
"בלעת את הלשון, קיירו?" הקניט אותה בדיבורו האיטי הטרנסאטלנטי הצרוד המוכר, גבות כהות נזקפות מעל משקפי השמש. "או אולי פשוט עבר כל-כך הרבה זמן עד שאת לא זוכרת אותי?" סנט בה.
לא זוכרת אותו...?
ברור שקיירו זכרה אותו!
אולי חלפו שמונה שנים מאז עיניה נחו על האיש הזה, אך איזו אישה – בכנות! – שכחה את המאהב הראשון שלה? לא, קיירו מעולם לא שכחה לגמרי את ראפייל אנטוניו מיגל מונטרו. איך היא יכלה לשכוח אותו, כשרייף מונטרו היה השחקן המבוקש האמריקני- למחצה, ספרדי-למחצה, שהתפרסם בכל העולם בחמש-עשרה השנים האחרונות, ולאחרונה כבמאי של הסרט זוכה האוסקר יצירת אמנות?
הוא בחן אותה כעת בקרירות. "באמת אין לך מה לומר לי, קיירו?"
"אמרתי לך את כל מה שהייתי צריכה לומר בפעם האחרונה שנפגשנו!" אמרה בכעס, ובמקביל ניסתה לעכל את העובדה שרייף נמצא כאן בכלל, בווילה המרוחקת הזאת הממוקמת בגבעות שמעל העיר הציורית גראס.
רייף העווה פניו כשניגש אל אחורי הרכב. "עבר כל-כך הרבה זמן עד ששכחתי," אמר לפני שפתח את תא המטען של הרכב כדי להתחיל להוציא ממנו תיקים ולהניח אותם לצדו על שביל הגישה.
קיירו יכלה רק ללטוש עיניים בגבר שפעם מילא את לבה בן העשרים ואחת, וכן את מיטתה.
כעת, בשנות השלושים המאוחרות לחייו, רייף היה אפילו יותר חתיך משגע – הורס! – מכפי שהיה לפני שמונה שנים. הוא התנשא לגובה של יותר ממטר שמונים וחמישה, שערו הכהה היה מוסט מפניו, וגון העור הכהה שירש מאביו הספרדי הבליט את אותן עיניים תכולות מהפנטות שהיו קבועות בפניו המסותתות בגסות. אפו הנשרי הארוך ושפתיו המעוקלות היו קבועים מעל לסת רבועה שהתברכה במרכזה במה שרוב הנשים היו מכנות שסע או גומה – אבל כולן הסכימו שהיה דבר סקסי ביותר. וחולצת הפולו השחורה ומכנסי הג'ינס הדהויים שלבש הדגישו את הרוחב השרירי של כתפיו, את מותניו הצרים ואת ירכיו הרזות והחזקות מעל רגליים ארוכות מאוד.
קיירו הנידה ראשה. כל זה היה טוב ויפה, אבל דבר מזה לא הסביר מה מעשיו כאן, ומה פתאום הוא מוציא תיקים מתא המטען של הרכב שלו! "מה אתה חושב שאתה עושה?"
הוא הזדקף. "מתמקם, כמובן. תתפסי תיק, הממ, קיירו?" הוא הטיל את התיק של המחשב הנישא שלו מעבר לכתפו והרים את שתי המזוודות הקטנות, משאיר רק תרמיל על שביל הגישה.
"לתפוס... רייף, אתה לא יכול פשוט... מה זאת אומרת, מתמקם?" חזרה אחריו באי-אמון.
"בדיוק מה שאמרתי." הוא משך בכתפיו הרחבות כשפסע לעברה.
קיירו נסוגה אינסטינקטיבית. "אני... אבל... אתה לא יכול!"
"למה לא?" שאל ברוגע.
"כי... כי..."
"תפסיקי לגמגם, קיירו, ותכניסי את התיק לבית." הוא אפילו לא האט את פסיעותיו הארוכות שהובילו אותו במהירות אל הווילה.
אל מפלט השלווה של קיירו אחרי חודשים, שנים, שבהם לא ידעה רגע של שקט. שקט שרייף מונטרו הרס ברגע שיצא מהרכב שלו!
היא נחפזה להדביק אותו ואחר-כך התאמצה להתאים את צעדיה אל צעדיו הארוכים הרבה יותר. "רייף, מה אתה עושה כאן?"
"יכולתי להפנות אלייך את אותה השאלה," השיב מבלי להביט בה אפילו. "איפה מרגו וג'ף?"
"הם לא כאן," ענתה.
אף שקיירו החלה להצר על כך, כי אולי לאחותה ולבעלה יהיה הסבר כלשהו למעשיו של רייף מונטרו בווילת הנופש שלהם!
"לא?" הוא שב וזקף את הגבות הכהות האלו. "הם נסעו לכל היום, או שהם סתם יצאו לקניות בסביבה?"
"לא זה ולא זה." קיירו הנידה ראשה ברוגז. "רייף, אתה מוכן פשוט לעצור ולהסביר לי מה קורה?" קולה גבר בחרדה כשנעצרה, ידיה מאוגרפות בתסכול על ירכיה הצרות.
רייף הניח לאט את התיקים בכניסה לווילה לפני שחזר להסיט את משקפי השמש שלו אל שערו כדי להביט בקיירו דרך עפעפיים מכווצים שעה שניסה להשלים עם נוכחותה כאן.
חלפו שמונה שנים מאז ראה לאחרונה את האישה הזאת.
שמונה שנים ארוכות.
זה היה זעזוע גדול למצוא את עצמו ניצב מולה שוב אחרי כל הזמן הזה–
זעזוע?
לעזאזל, הוא עדיין היה מסוחרר!
קיירו ווהן היתה אפילו יפה יותר מפעם. אולי קצת רזה מדי, חשב בקימוט מצח קל. חיטוביה שהתנשאו לגובה של קרוב למטר ושמונים היו כעת גבעוליים. אך שערה היה עדיין אדמוני, ארוך ופרוע, ורגליה היו עדיין ארוכות וחטובות מתחת לחולצת הטי הארוכה השחורה. גם פניה היו רזות יותר, מדגישות את העדינות של עצמות לחייה הגבוהות מתחת לעיניים חומות כשוקולד, אפה קטן וישר, אבל שפתיה היו מלאות ומשורבבות כפי שהיו מאז ומתמיד מעל הסנטר הקטן והמחודד העיקש שלה.
אף שלחייה נשאו כעת סומק בריא של רוגז, והעיניים החומות כשוקולד האלו כמעט ירו בו גיצים! זה גרם לה להידמות יותר לשחקנית המפורסמת שהיתה, ולא לאישה החיוורת שתצלומה התנוסס על שער העיתונים במשך חודשים במהלך גירושיה הפומביים מאוד.
זה לא העסק שלו, אמר לעצמו רייף בקדרות. בדיוק כפי שקיירו עצמה לא היתה העסק שלו.
"אז איפה מרגו וג'ף?" שב ושאל. היו מספר דברים שהוא רצה לומר לזוג, לנוכח העובדה שאיש מהם לא הזהיר אותו שקיירו צפויה להיות כאן!
"אמרתי לך, הם לא כאן," חזרה ואמרה קיירו ברוגז.
עיניו של רייף התכווצו. "בכלל לא?"
היא נענעה בראשה. "הרופא של מרגו הורה לה לשכב במיטה בארבעת השבועות האחרונים של ההריון שלה."
מרגו וג'ף לא היו כאן.
רק קיירו היתה.
ומרגו וג'ף גם לא טרחו לעדכן אותו בעובדה הקטנה הזאת!
מה הוא אמור ל–?
"דוד רייף! דוד רייף!"
רייף הצליח להסתובב בזמן כדי לתפוס את הפקעת הקטנה זהובת השיער הלבושה בבגד ים ורוד שהגיחה בריצה מהווילה והטילה את עצמה עליו.
דייזי.
בתם בת השש של מרגו וג'ף.
אם קיירו הביאה איתה את דייזי, פירוש הדבר מן הסתם שהיא ללא מאהב. מן הסתם...
"אמא אמרה שתגיע היום!" דייזי הביטה בו בפנים זורחות מהתרגשות כשהוא הרים אותה בזרועותיו.
מבחינת קיירו, רק חלק אחד מהכרזתה של דייזי היה רלוונטי. "מרגו ידעה שאתה מגיע לכאן?"
"כמובן," אישר רייף כשהעביר את דייזי אל העיקול של זרוע אחת כדי להביט בקיירו בעיניים כחולות זהירות.
קיירו התקשתה לנשום. התקשתה לחשוב.
אחרי השבועות והחודשים המלחיצים האחרונים, היה לה צורך נואש להתרחק מהכול לזמן מה, להיות במקום שבו לא תצולם ללא הרף. וזו הסיבה שהיא שמחה להיעתר להצעה של אחותה מרגו, כשזו ציינה שהיא וג'ף לא יכולים לצאת השנה לחופשה הרגילה השנתית שלהם במאי בדרום צרפת, לכן עדיף כבר שקיירו תנצל את הווילה במקומם.
מכיוון שמרגו היתה בחודש השמיני של הריון שני, שהתגלה כבעייתי, הציעה קיירו לקחת עמה את הילדה הקטנה, כי דייזי בת השש היתה ממילא בחופשה.
והכול התנהל למישרין עד עכשיו. איש מבין אנשי התקשורת שהציקו לקיירו בעקשנות בעשרת החודשים האחרונים לא חיפש אישה שמלווה בילדה קטנה בת שש. הם גם לא זיהו את השחקנית קיירו ווהן מאחורי משקפי השמש הכהים וכובע המצחייה שחבשה כדי להסתיר את שערה הארוך הלוהט כשעלתה על הרכבת שלקחה אותן לצרפת דרך מנהרת התעלה.
הנסיעה היתה ארוכה, כמובן, אבל הווילה, שניצבה בגבעות שמעל גראס, היתה הפתעה נעימה. היא היתה מבנה חד-קומתי גדול ומשתרע ששמר על צביונו הכפרי ובמקביל סיפק כל נוחיות אפשרית, כולל בריכה ענקית על הטרסה התחתונה ומספר חנויות קטנות בכפר השכן שסיפקו את צרכיהן היומיומיים.
ודייזי התגלתה כבת-לוויה נעימה, כפי שרק בת שש חברותית יכולה להיות. היא שמרה על זרם להג קבוע בדרכן לכאן, ואתמול, כשהגיעו סוף-סוף אל הווילה, השליכה את עצמה בהתלהבות לתוך הבריכה.
למעשה, הפשטות שבעניין היוותה עבור קיירו הקלה נפלאה אחרי שנים כה רבות שבהן ידעה בדיוק מה היא צפויה לעשות בשבוע הבא, בחודש הבא, בשנה הבאה!
אך במהלך כל התוכניות של קיירו לקראת הנסיעה לצרפת, מרגו לא הזכירה אפילו פעם אחת את רייף מונטרו. למעשה, קיירו אפילו לא ידעה שאחותה וגיסה עדיין חברים שלו.
היא הנידה ראשה במבוכה. "מרגו לא אמרה לי כלום על זה שתגיע לכאן."
"אם זה מנחם אותך, גם לי היא לא אמרה כלום על זה שתהיי כאן," השיב רייף בחדות.
"זה לא מנחם אותי," הבטיחה לו קיירו בקוצר רוח. "אני מבינה שמרגו לא היתה במיטבה לאחרונה, אבל–"
"אולי עדיף שנמשיך את השיחה הזאת מאוחר יותר," שיסע אותה רייף תוך נעיצת מבט מופגן בדייזי לפני שהפנה אל קיירו באזהרה את מבטו הכחול.
אזהרה שאליה קיירו לא נתנה כלל את הדעת. "אני באמת מרגישה שאנחנו צריכים לפתור את המצב הזה עכשיו, רייף–"
"רשמתי לפני את ההרגשה שלך, קיירו," אמר רייף לקונית.
רשם לפניו, וביטל אותה, קלטה קיירו בזעם. האם רייף תמיד היה מעצבן כל-כך? כה יהיר ובטוח בעצמו ובסביבתו עד שהתעלם לחלוטין – או פשוט לא ראה או שמע! – מן הרצונות של אחרים?
סביר להניח, חשבה קיירו באירוניה. לפני שמונה שנים היא פשוט היתה נאיבית, מוקסמת ממנו, מאוהבת בו, מכדי לראות את זה.
טוב, עכשיו היא כבר לא היתה, והיא לא תעבור לו על זה בשתיקה.
"והתעלמת ממנה," התפרצה. "רייף, אין לי מושג מה היה הסידור שלך עם מרגו וג'ף." אבל היא התכוונה לברר זאת בקרוב, אחרי שתתקשר לאחותה! "אבל מכיוון שהם עדיין באנגליה, אתה לא יכול לצפות להמשיך בתוכניות שלך להישאר כאן."
הוא הרים גבות כהות. "ואיפה בדיוק את מציעה שאני אשתכן במקום זה?"
עיניו הקשות אמרו לה שמוטב לה לבלוע את התשובה שבאמת רצתה לומר. לכן במקום זה ענתה קיירו, "במלון, כמובן."
"את באמת מצפה שאני אוכל לעשות את זה בשבוע של פסטיבל הסרטים בקאן?" הקניט אותה.
"אני... פסטיבל קאן?" חזרה אחריו לאט.
"זו הסיבה שאני בצרפת כרגע," הסביר רייף. "הסרט יצירת אמנות מועמד לכמה פרסים." הוא משך בכתפיו. "כבמאי הסרט מצפים ממני להפגין נוכחות."
פסטיבל הסרטים בקאן, נזפה בעצמה קיירו בראשה. מובן שסרטו של רייף היה מועמד לפרס; הוא זכה להצלחה מרשימה בטקס האוסקר בראשית השנה.
"אבל קאן היא במרחק קילומטרים," אמרה בעקשנות.
"אז מה?"
"אז בוודאי יש שם מלון שבו תוכל להתאכסן. זה יהיה הרבה יותר נוח מאשר לשהות כאן," טענה קיירו בתקיפות.
פיו של רייף נחשק. "נחמד מאוד מצדך לנסות לארגן מחדש את התוכניות שלי, קיירו," סינן בעוקצנות. "אבל אני מיטלטל בדרכים כבר שעות, ואין לי שום כוונה להמשיך לדון בזה עד שלפחות אקפוץ לבריכה. מה את אומרת, דייזי-מיי, רוצה לצאת איתי לשחות?" הוא חייך בחיבה אל הילדה הקטנה כשהיא השמיעה צווחת אישור נרגשת. "נראה שאת בעמדת מיעוט, קיירו," אמר רייף כשהניח את דייזי על שביל הגישה הסלול, והיא אחזה מיד בידו כדי לגרור אותו אל הבריכה שבטרסה התחתונה.
"אבל –"
"בעמדת מיעוט," שנה רייף רכות כששחרר את ידו מידה של דייזי כדי להסיר את חולצת הפולו שלו, חושף חזה וכתפיים זהובים רחבים.
פיה של קיירו יבש, ונשימתה נעתקה כשגילתה שהיא לא מסוגלת להסב את מבטה מרייף שפשט לאט את חולצתו.
לפני שמונה שנים היא הכירה באינטימיות כל סנטימטר קשה, שרירי ויפהפה בגופו של רייף, החל באותן כתפיים רחבות, דרך החזה השרירי והבטן השטוחה, וכלה בירכיו הבולטות.
הזמן שחלף מאז רק היטיב עם גופו, ולא היתה עליו טיפת שומן מיותרת. שערו הכהה של רייף נח ברישול על כתפיו כשהוא הביט בה בעיניים כחולות קוראות תגר. הוא נראה כמו כובש ספרדי עם אותו חיוך לעגני שנגע בשפתיו המסותתות. הוא היה מודע היטב לכך שקיירו נאלמה רגע דום.
הממזר. הוא עשה זאת בכוונה. הוא התכוון–
"רייף!" השתנקה קיירו כשידו עברה באיטיות מדודה לשחרר את הכפתור העליון של מכנסי הג'ינס שלו ולפתוח לאט את הרוכסן.
הוא זקף גבות לעגניות. "קרה משהו, קיירו?" הקניט.
אין ספק שקרה משהו!
הם לא נפרדו כחברים טובים לפני שמונה שנים. למעשה, מאז הם לא התראו או דיברו.
אך די היה לקיירו להביט בו כעת כדי שנשימתה תתקצר ופניה יתלהטו ויסמיקו. לא, כל גופה היה לוהט וסמוק כשהתחוור לה שהיא לא מסוגלת לגרוע את עיניה ממכנסיו הפתוחים ומה-V העמוק של שיער כהה שנעלם מתחתיהם.
היא לחלחה את שפתיה היבשות. "דייזי, את מוכנה לקפוץ לווילה ולהביא לנו לימונדה כדי שנוכל לשתות ליד הבריכה?" היא הפנתה אל אחייניתה את מה שקיוותה שהיה חיוך מרגיע; נראה ששרירי פניה לא פעלו כראוי!
"זה לא ייקח לך הרבה זמן, דוד רייף?" עצרה דייזי כדי לשאול בערגה.
"שתי דקות, דייזי-מיי," הבטיח רייף בצרידות.
שוב היתה לה אותה תחושת בטן שמשהו לא מסתדר כל-כך במצב הזה.
וקיירו ידעה בדיוק במה מדובר!
דוד רייף.
דייזי-מיי.
ניכר היה מהופעתו של רייף שמרגו וג'ף שמרו איתו על קשר. אך במשך כמה זמן? ועד כמה היתה דייזי קרובה אל רייף כדי שהחיבה ביניהם תהיה כה ברורה וכדי שהילדה תפנה אליו בתואר הכבוד "דוד"?
חוץ מזה, רק בני-משפחה וחברים ממש קרובים קראו לדייזי בשם החיבה דייזי-מיי...
יש להודות שקיירו חייתה בעיקר באמריקה בשמונה השנים האחרונות, וביקוריה בבית היו נדירים בלשון המעטה. עם זאת, היא עדיין סברה שהיתה אמורה לדעת שאחותה וגיסה שמרו על קשר הדוק עם רייף במשך כל הזמן הזה.
רייף כמעט יכול היה לראות את המחשבות הנרגנות מתרוצצות בראשה של קיירו. היא ללא ספק כעסה על מרגו וג'ף על שהכניסו אותה למצב הזה מלכתחילה.
הוא יכול היה רק לנחש מה היה המניע למעשי השניים. מרגו וג'ף מעולם לא הסתירו את העובדה שהם הצטערו שהוא וקיירו נפרדו לפני שמונה שנים.
"נפרדו"! מילה כה פשוטה כדי לתאר אירוע כה קטסטרופלי.
פגישתם האחרונה היתה מורכבת משיחה חד-צדדית כשקיירו הודיעה לו שהקשר ביניהם הסתיים. ושלושה ימים לאחר מכן היא הודיעה על אירוסיה לליונל בונד.
נישואים, שגם הם כבר הגיעו אל קצם.
אבל מרגו וג'ף טרחו לשווא, אם הם חשבו שהעובדה הקטנה הזאת תשפיע על הרגשות של רייף וקיירו זה כלפי זה. על אף שרצונה הברור של קיירו שהוא יעזוב רק עורר את עקשנותו לרצות לנהוג להפך!
"לימונדה, קיירו?" העיר בהעוויה. "אני הייתי מעדיף לשתות כוס יין על הטרסה בזמן שנשקיף על הנוף מהכפר עד מפרץ קאן."
היא הזעימה אליו פנים. "אנחנו לא נשקיף יחד על שום דבר, רייף," אמרה ברוגז. "למעשה–"
"אמרתי שנדחה את ההסברים לאחר-כך, קיירו," הזכיר לה בתקיפות. "כרגע אני מתכוון לצאת לשחות עם דייזי." כדי להוכיח את דבריו הוא פתח בכוונה את רוכסן מכנסי הג'ינס שלו עד הסוף לפני שהדף לאט את האריג הכבד במורד ירכיו.
הוא ראה את עיניה של קיירו נקרעות לרווחה, ואז נפערות עוד יותר כשהבינה את כוונתו. מחאתה גוועה על שפתיה כשראתה שרייף למעשה לבש בגד ים שחור מתחת למכנסי הג'ינס שכעת פשט לגמרי.
אך ההפוגה הרגעית במחאותיה הוכיחה שהיא לא היתה אדישה כלפיו כפי שרצתה שיאמין, הבחין רייף בהרהור. אף שלא היה לו ספק שהיא תכחיש בלהט את המודעות הזאת, כי הוא ראה את כתפיה מתיישרות בנחישות מחודשת, כאילו קראו עליה תגר.
היא נשמה עמוק. "רייף, כמה פעמים אני צריכה להגיד את זה? אתה לא נשאר כאן!"
"בטח שאני נשאר," הגיב בקלילות. "אנחנו נבלה את אחר-הצהריים בשחייה ובהשתזפות עם דייזי, ובערב נוכל לבשל כולנו ארוחת ערב, ואחרי שדייזי תשכב לישון, שנינו נוכל –"
"נוכל מה, רייף?" שיסעה אותו קיירו בחדות, עיניה החומות נוצצות באזהרה קודרת כשהנידה ראשה ברוגז. למרבה המזל, היא כבר התעשתה מהתדהמה שהכתה בה לפני שניות כשהאמינה שרייף עומד להישאר בתחתונים.
לרוב הוא לבש תחתונים מינימליים, אם זיכרונה לא הטעה אותה. והיא היתה משוכנעת למדי שהיא זוכרת היטב! לא שבגד הים שלו היה הרבה יותר טוב. הבד הדק התווה בבירור כל סנטימטר שרירי של ירכיו מעל רגליים ארוכות ושזופות.
פיה נחשק כשנשאה מבטה ופגשה בנחישות במבטו הכחול הלעגני. "אני חוזרת ואומרת, רייף, ששנינו לא נעשה יחד שום דבר – לא בערב אחרי שדייזי תשכב לישון, ולא בשום זמן אחר!"
"אני מבין מההערה הזאת שאת לא שמחה לראות אותי שוב, קיירו," מלמל רייף בקול גרוני.
איך הוא זז מהר כל-כך? תהתה קיירו בסחרור קל כשגילתה פתאום שרייף עומד במרחק סנטימטרים בלבד ממנה, כה קרוב עד שהיא ראתה את הנקבוביות בעור פניו. כה קרוב עד שהיא הרגישה את חום גופו והריחה את הריח הגברי הנקי הזה שהיה אופייני לרייף: סבון מיוחד, אפטרשייב חמקמק במקצת וריח חייתי טהור שהשפיע על חושיה של אישה כמו סם. על החושים שלה כמו–
לא!
האיש הזה שבר את לבה לפני שמונה שנים. הוא לא סתם שבר אותו – הבוגד רודף השמלות רמס אותו לחלוטין!
קיירו נשמה עמוק וסירבה להיבהל ממערומיו הקרובים. עיניהם היו כמעט בקו אחד, מפני שרייף היה גבוה ממנה בסנטימטרים אחדים בלבד. התאמה בגובה שפעם העניקה להם הנאה עצומה כשהם –
זה לא היה הזמן להיזכר בהתאמה הזו! מה שהיא צריכה לזכור זה שבכל מובן חשוב אחר לא היתה ביניהם כל התאמה.
פיה נחשק. "אין לי מושג מה נתן לך את הרושם שאני אולי – מה אתה עושה?" היא משכה את ראשה אחורה בחדות כשהוא עמד לשלוח יד ולגעת בלחייה.
מבטו של רייף הצטמצם כשהוא ראה את תגובתה האינסטינקטיבית לתנועתו, וידו נשמטה לאט אל צד גופו. הוא תהה מה בדיוק היה טיב נישואיה בני שמונה השנים של קיירו עם ליונל בונד, אם היא נרתעה כל-כך מהרמז הקל ביותר למגע גופני.
אלא אם כן הרתיעה היתה רק בגללו...
זו היתה אפשרות ממשית, הודה רייף בקדרות. בפעם האחרונה שהוא וקיירו דיברו, היא הבהירה לו חד-משמעית שעל אף הנאתה מיחסיהם כל עוד הם נמשכו, יש לה כעת תוכניות אחרות שלא כוללות אותו.
קיירו כבשה את הוליווד בסערה כשעברה לשם עם בעלה מפיק הסרטים לפני שמונה שנים, אך למרות זאת, היא ורייף לא נפגשו שוב עד עכשיו. קיירו לקחה חלק במעגל הבליינים שממנו רייף שמר על מרחק בכל מחיר.
רייף עמד ללא תזוזה והישיר מבט אל עיניה הזהירות של קיירו. הוא הבחין בשינויים שחלו בה מלבד הרזון העדין שלה.
עיניה, אותם עיגולים שחומים כשוקולד שיכלו להמיס את נפשו של גבר, היו כעת זהירות, לא זוהרות כמו פעם.
מתחת לעיניה נראו גם צללים כהים, כאילו היא לא ישנה טוב כבר תקופה ארוכה. ומשני צדיו של פיה המלא היו קמטים עדינים קטנים, כאילו היא הדביקה עליו חיוך לעתים קרובות מדי ובמשך תקופה ארוכה מדי, כהגנה מפני אומללות פנימית שלא היתה לה כוונה להניח למישהו לראות או לקלוט.
שכבת ציפוי שהתפוצצה לגמרי כשקיירו נפרדה והתגרשה מבעלה רב-ההשפעה.
כלפי חוץ נראו נישואיהם אידיליים. מיתוס שרייף, יחד עם כל מי שראה או קרא אי פעם משהו על הזוג, האמין לו לגמרי עד לפרידתם לפני עשרה חודשים...
"בואי נשחה עכשיו, הממ, קיירו, ונדבר על זה מאוחר יותר?" עודד אותה כעת ברכות.
קיירו התרחקה ממנו. "אתה הרבה דברים, רייף, אבל אף פעם לא חשבתי שאתה גם טיפש–" היא השתתקה בקימוט מצח כשרייף חייך אליה בבוז. "משהו במצב הזה משעשע אותך?" פלטה ברוגז.
כן, קיירו בהחלט עדיין התברכה באותו טמפרמנט סוער שפעם משך אותו כל-כך, ושבזכותו היא היתה שחקנית כה מחשמלת.
"רק ההתעקשות הבלתי פוסקת שלך שאני חייב לעזוב." הוא משך בכתפיו. "גם אם הייתי יכול למצוא חדר מלון פנוי באמצע פסטיבל קאן, לא הייתי עושה את זה," הודה.
"למה לא?"
"קודם כל, כי אני מעדיף הרבה יותר את השקט והשלווה שיש כאן–"
"אני מסכימה – היו כאן שקט ושלווה!" קיירו נתנה בו מבט כעוס מופגן כדי להבהיר לו שהוא הסיבה לשינוי במצב. "רייף, אתה בוודאי יודע שאין לי שום כוונה לתת לך להישאר כאן."
"אה."
"מה זאת אומרת, 'אה'?" שאלה בחשדנות.
"העניין הוא, קיירו, שזה מביא אותי לסיבה השנייה שאין לי שום כוונה לעזוב, לא עכשיו ולא בעתיד הקרוב," אמר לה בתקיפות.
"והיא...?" קראה עליו קיירו תגר.
רייף לא יכול היה שלא לצחוק בקול. "שאני לא האורח כאן, קיירו – אלא את. זאת הווילה שלי," הוסיף ביובש כשהיא המשיכה להביט בו ללא הבעה.
קיירו הביטה ברייף מבלי למצמץ.
רייף היה ה"חבר" שאפשר למרגו ולג'ף להתאכסן בווילה שלו בדרום צרפת מדי שנה?
