פרק 1
אם אתם קוראים את המכתב הזה, סימן שאני כבר לא בחיים. מישהו עוקב אחריי בשלושת החודשים האחרונים, ואם אני מתה, זו לא תאונה. תגידו למשטרה לשאול את החבר שלי לשעבר, אלכס קרטר, על מה שקרה בלונדון. שם הכול התחיל.
זאת רשימת האנשים שהגיעו בשבת, 2 ביוני, לטיול רגלי באי רַאם. אני די בטוחה שאחד מהם הרג אותי.
- ג'ו ארמסטרונג
- כריסטין קאטל
- פיונה גרדינר
- טרֶבור מורגן
- מלקולם ווֹרד
- מלאני ווֹרד
- קייטי ווֹרד
את פרטי ההזמנה ואת פרטי הקשר שלהם אפשר למצוא במחשב הנייד בדלפק הקבלה ובתיקים רפואיים במגירה הימנית של שולחן הכתיבה. כתבתי כל מה שקרה מאז שהגיעו (ולפני כן) על הנייר המצורף.
אני מקווה שאתם לא קוראים את זה. אני מקווה שהדף מקומט וזרוק בתחתית של סל ניירות ושהצלחתי לברוח. אני לא יודעת מה עוד לומר. מסרו בבקשה להורים שלי שאני אוהבת אותם, ומסרו לאלכס שאני מקווה שהוא בסדר ושהוא לא מבואס מאיך שהכול הסתבך. הלוואי שלא הייתי מגיעה לכאן. הלוואי שלא הייתי מסכימה ל הלוואי שלא היו קורים הרבה דברים. בעיקר הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור.
אנה ויליס
מנהלת בפועל, מלון בֵּיי ויוּ, האי רַאם
נ"ב. מצטערת על מה שקרה לדייוויד. מִסרו בבקשה למשפחה שלו שהוא היה אדם נפלא, כולו לב וחוש הומור יבש, וחיבבתי אותו מאוד. ספרו להם בבקשה שהוא מת ממש מהר ולא סבל.
