השלמות שאתם

השלמות שהננו

אברהם אבן שושן מפרש את המילה "שלמות" כך:
 1. מצבו של השלם.
 2. שכלול, חוסר כל פגם.

את הביטוי "כליל השלמות" פירש: שיא השכלול, מושלם בתכלית.

כל אחד מאיתנו כשיביט במראה יראה את כליל השלמות שהוא. אין בנו ולו פגם אחד! 
אנשים שואלים אותי אם כך באמת אני חושבת. ואכן זו התשובה שלי. כך אני רואה את בני האדם. מה שמכנה האדם "פגם" זו רק אמונה שמישהו חיצוני בסביבה הטמיע בנו, וגרם לנו לפרש כך את האחר, מהסיבה שהוא לא תואם את ראיית העולם שלנו ואת מערכת האמונות המנהלת אותנו. כל האמונות שלנו הוטמעו ב-25 השנים הראשונות. כל אירוע או רגש שלילי שקורה לנו אחרי גיל 25, הוא אירוע או רגש שכבר נתקלנו בו. מגיל 25 (ועוד קודם) אנו נתקלים באירועים וברגשות שחוזרים על עצמם כדי להאיר לנו שיש לשחרר אותם ולהטמיע אמונות חדשות ומחזקות.
משפטים כמו: "רזה זה יפה" או "העולם שייך לצעירים", שבבסיסם הם הצהרות פרסומיות שנועדו למכור ולקדם מוצר כלשהו, מוקרנות ומושמעות שוב ושוב, עד שהן מוטמעות אצל המוני אנשים והופכות לאמונות שמנהלות אותם. הם מאמינים כי זוהי האמת, ומחנכים את ילדיהם בהתאם. וכך האמונות מושרשות בחברה. 
מה קורה כשהאמונה "רזה זה יפה" מנהלת אותנו? אנחנו מחפשים את הדרך להיות רזים. מנסים סוגים שונים של דיאטות ומשלמים כסף כדי למצוא את הדיאטה הנכונה, מעמיסים את הראש במחשבות על איך אפשר להיות רזה כדי להיות יפה, וישנם אף כאלו שמגיעים למצבים קיצוניים של אנורקסיה. כשאיננו מצליחים להגיע למשקל הרצוי, אנחנו מרגישים אכזבה ועצב. לעיתים מהמקום המאוכזב והכועס אנו מפצים עצמנו באכילה, המביאה לעלייה במשקל, גורמים לעצמנו כבדות בנפש ובגוף ומאבדים את שארית האהבה והערכה העצמית שהייתה בנו. 
לאורך שנים המשקל ניהל אותי, עד שהחלטתי שאני רוצה לחיות את החיים בשלום עם מי שאני והפסקתי לבדוק כמה אני שוקלת. אני עושה ספורט, אוכלת את מה שנכון לי, ואם אני מרגישה כבדות, אני בודקת קודם כל מה מכביד על הנפש, והסיבה היא זאת שגם גורמת להרגיש כבדות בגוף ובה אני מטפלת.
שחררו את האמונה "רזה זה יפה", הביטו במראה וראו את השלמות שאתם!

אמונה חברתית נוספת היא "העולם שייך לצעירים". נבדוק מה הכוונה לצעיר? גיל עשרים? גיל שלושים? מה קורה לאדם שמאמין ומתנהל לפי אמונה זו? בכל יום שעובר, הוא ירגיש פחות שייך, פחות מוערך, מה שיביא אותו למצב של דכדוך, של דיכאון, של בדידות, פחות אושר ושמחה, אובדן הרצון לחלום ולהגשים, וכל אלה משפיעים על המצב הפיזי של האדם. כבדות נפשית מביאה לכבדות פיזית, לדכדוך, לעצבות, ולאובדן האושר, וכל אלה מחלישים את הגוף הפיזי.
ישנם אנשים בני שישים, שבעים ואף יותר המתנהלים בשמחה ובקלילות בחיים, לעומת אנשים בני שלושים המתנהלים בכבדות. כפות הרגליים מדברות על ההרגשה של האדם, האם הוא מרגיש צעיר או מבוגר מגילו. יכולות להיות לאדם צעיר כפות רגליים הנראות מבוגרות, ויכולות להיות לאדם מבוגר כפות רגליים הנראות צעירות. 
כשבן משפחה חגג יום הולדת שלושים, ואמר שהזדקן, סבתא שהייתה בת 95, אמרה שהיא עוד צעירה, לכן יש לו עוד זמן לזקנה. יש הגיל הכרונולוגי ויש הגיל המנטלי. אתם יכולים להחליט אם אתם צעירים או מבוגרים. 
שחררו את האמונה "העולם שייך לצעירים", הביטו במראה וראו את השלמות שאתם!

מה קורה כשאנחנו מתקרבים לגיל ארבעים ומאמינים באמונה החברתית "משבר גיל הארבעים"? פגשתי חברה לפני יום ההולדת הארבעים של שתינו. היא חששה מהמשבר המתקרב ואיך ייראו החיים אחרי, דיברה על כך שאנו כבר לא צעירות יותר... הרגשתי בשיחה שאמונה זאת גורמת לה דכדוך, חרדות וירידה משמעותית באושר ואף לשינויים משמעותיים בגוף: עייפה יותר, כבדה וכאובה. הצעתי לה לשנות את האמונה ולהחליט שאנו נכנסות ל"מועדון הארבעים" – מועדון של אושר, של שמחה, של בילויים, של הנאות, על זמן שהתפנה בזכות הילדים שגדלו, על ניסיון החיים שיש לנו, על הניסיון והמעמד בעבודה וזאת הדרך החדשה שבחרנו. 
שחררו את האמונה "משבר גיל הארבעים", הביטו במראה וראו כמה שלמים אתם!

סבתא שלי היא אחד האנשים שהשפיעו עליי לאורך החיים ושדרכה הבנתי את השלמות.  כשסבתא שלי חגגה את יום הולדתה המאה, ערכנו לה מסיבה גדולה ובאו אנשים רבים: המשפחה המורחבת שהקימה, החברים שבחרה במהלך השנים ושכנים קרובים שבמהלך השנים הפכו גם לחבריה. במהלך המסיבה הקריאו המשתתפים קטעים מיוחדים לכבודה, חלקו חוויות משותפות, סיפרו סיפורים מצחיקים על חייה, הקרינו סרטונים מהתקופות השונות, כתבו לכבודה שירים וזיכרונות מהעבר המכובד, כל אחד והחוויות האישיות שלו עם סבתא. סבתא הייתה מאושרת. 
הסתכלתי בסבתי וחשבתי לעצמי האם בגיל מאה אהיה מאושרת כמותה, מסופקת מחיי? מעניין מי האנשים שיבואו למסיבת יום ההולדת שלי? האם אצליח להגשים את כל חלומותיי? האם יהיו לי חרטות? זה היה מעניין. כדאי לכם לנסות זאת: לדמיין את מסיבת יום הולדתכם המאה: מי האנשים שיבואו? אלו סרטים יוקרנו? אלו קטעים יקריאו לכבודכם? על מה תרגישו מאושרים? על מה תרגישו גאים? על מה תרגישו אכזבה או החמצה? 
סבתא שלי נראתה תמיד מאושרת ופעילה, קיבלה את כולם באהבה ועשתה מה שהיא אוהבת. שיחקה כל יום קלפים עם חברות ועם בני המשפחה, בגיל 82 התחילה לייצר תכשיטים למכירה, ואמרה שהיא עוד צעירה. הנפש שלה הייתה צעירה עד הרגע האחרון. גם סיפור הפטירה שלה מיוחד בעיניי. בבוקר יום שלישי הודיעה לכולם שהשבוע אנחנו קוברים אותה. לא הבנו על מה היא מדברת כי באותו שבוע עשתה בדיקות דם והתוצאות יצאו, לפי דברי הרופא, כמו של בת 18. בשבת של אותו שבוע היא התקלחה, התלבשה, התאפרה (כמו שתמיד אהבה), אכלה את ארוחת הבוקר העשירה שלה, ואמרה למטפלת שלה לחזור לילדים שלה. אמרה שהיא חוזרת קצת למיטה (מה שלא היה מקובל אצלה) והפסיקה לנשום.
היא חוותה לא מעט קשיים בחייה, ויחד עם זאת חשה עצמה מאושרת ומסופקת. מה היה סוד האושר של סבתא שלי? 
בספר נלמד על האמונות שמנהלות אותנו, נבין למה אנו רואים את העולם בדרך אחרת מאחרים, למה אנו נתקלים בקשיים שונים ובאירועים שחוזרים על עצמם. נלמד להשתחרר ולפרק את האמונות שגדלנו עליהם, נלמד לחזור לטוהר, לניקיון ולמהות שאנחנו. נלמד למצוא מחדש את מי שאנחנו, למצוא מחדש את האושר, את השמחה, את האהבה ואת השלווה, את הקלות, את ההגשמה ואת השפע ולחיות את החיים השלמים שלנו.