הקדמה
יישום אומנות המלחמה
לפני כ-2,300 שנה, באזור המהווה כיום את צפון סין, העלתה על הכתב בראשונה שושלת של מנהיגים צבאיים את חוכמתה המשותפת. החיבור שיצרו היה עתיד לעצב את החשיבה האסטרטגית של כל מזרח אסיה. הוא הציע נקודת מבט חדשה ומהפכנית על מהות העימות, גישה שבה אפשר להשיג ניצחון בלי לצאת לקרב. אף שבמערב נודע החיבור כאומנות המלחמה, בסין הוא עדיין מכונה סון דזה (שמו נכתב בעברית גם כסון טסו, או סאן צה, אבל זהו התעתיק הנכון), על-שם מייסד השושלת.
במהלך חצי המאה האחרונה הפך חיבור זה למדריך לאנשים בכל העולם, המבקשים לשנות את גישתם למצבי עימות, בין שבמלחמה ובין שבעסקים או בחיי היומיום. כשמפקד טייסת מתמקד ביעדו או כשמועצת מנהלים חווה תקופה קשה, כששכנינו יוצאים למאבק במועצת התכנון המקומית כדי להגן על הפארק המקומי, נוכל למצוא לוחמים מודרניים הפונים אל הסון דזה. ניכר בעליל כי הם משוכנעים שלחוכמה עתיקה זו יש ערך רב גם כיום. אבל איך נוכל ליישם את החיבור הסיני העתיק הזה בחיינו באופן אמיתי? האם הוא יכול ללמדנו לעבוד ביעילות רבה יותר במצבי עימות? אלה הן השאלות המרכזיות של ספר זה.
התשובות טמונות בסון דזה עצמו. החיבור מראה כיצד לכבוש ללא תוקפנות, בין שהעימות שלנו גדול או קטן ובין שאישי או לאומי. אחד מצמדי השורות המפורסמים ביותר בו קובע:
מאה ניצחונות במאה קרבות אינם הטוב שבטוב.
הכנעת צבא האויב ללא קרב היא הטוב שבטוב.
חוכמת הספר הזה היא ידע אנושי עמוק מיָם, דבר שאליו יש לכל אחד מאיתנו גישה. היא אינה רכושה הבלעדי של אף קבוצה, סינית או מערבית. היא מציגה אופן התמודדות שקול, רחום ויעיל עם מצבי עימות. אף שהסון דזה מציע אופני התנהגות, הוא אינו מציע שנחקה אותם. הוא מציע לנו לחדור אל תורתו באופן מלא. לאחר שעשינו זאת, אנו מגיעים באופן טבעי לתובנות הכלולות בין שורותיו.
הסון דזה פותח בהכרה שעימות הוא חלק מהותי מן החיים האנושיים. הוא נמצא בתוכנו ומכל עברינו. לעיתים נוכל לחמוק ממנו במיומנות, אך לפעמים עלינו להתמודד עמו ישירות. רבים מאיתנו נוכחו בכוחה המשחית של התוקפנות, בין שברמה האישית ובין שבמוראות העימות הצבאי. אנו גם מודעים למגבלותיהן של רוב התגובות הפוליטיות והאישיות על תוקפנות זו. איך נוכל להתמודד עמה בצורה עמוקה ויעילה יותר?
הסון דזה ממליץ שתגובתנו לעימות תחל בידיעה של עצמנו ושל האחר. בפרק 3 נאמר:
וכך בענייני צבא –
ידיעת העצמי וידיעת האחר, ~
במאה קרבות אין סכנה. ~
אי-ידיעת האחר וידיעת העצמי, ~
ניצחון על כל מפלה. ~
אי-ידיעת העצמי ואי-ידיעת האחר, ~
בכל קרב תבוסה ודאית. ~
ידיעה עצמית בסון דזה כוללת מודעות מלאה למצב כוחותינו, אך היא מתחילה בדבר אינטימי בהרבה: ידיעת מוחותינו שלנו. אנשים מגיעים לידיעה זו בדרכים רבות. תרגולות ההתבוננות מציעות צורה אחת של תובנה. אך פתיחות המחשבה שאליה היא מובילה היא בסיסית מכל תרגולת בודדת. פתיחות זו יכולה להיות נוכחת בכל פעילויותינו. אנו מוצאים את עצמנו בתחומה בעת שאנו חווים רגע פתאומי של יופי. היא המקור היצירתי ונטול הצורה של אומנויות הבמה ושל האומנויות הפלסטיות. ספורטאים קוראים לזה "להיות חם", ואוהבים אינם טורחים כלל לכנותה בשם. היא המקום שבו הם חשים בבית יותר מכול ומעשיהם יעילים ביותר.
אך איזו סיבה יש לאדם, החושש מכוחה ההרסני של התוקפנות, ללמוד חיבור על מצבי עימות? כפי שאומר הסון דזה, זה חיוני להכיר את עצמנו, את מוחותינו. אבל אנחנו חיים גם בעולם שבו אי אפשר להימנע מתוקפנות. עלינו להכיר את האחר כדי להתמודד איתו או איתה. אם כן, חובה עלינו ללמוד להתמודד ישירות עם העימות המובנה בסביבתנו, לא להתעלם ממנו, לא להדחיק אותו, לא לוותר עליו ולא להכחיש את קיומו. מעמיקה ככל שתהיה חוכמתנו האישית, היא לא תשרוד בעולם אם לא תתחבר לכוח כלשהו. הכרה בכך נראית חשובה ביותר דווקא בעת הנוכחית, שבה מעשי בני אנוש יכולים להיות כה הרסניים. אם כך, החיבור הזה מראה לנו כיצד נוכל להתמודד עם עימותים בתוך עצמנו ומחוץ לעצמנו.
השושלת הצבאית שהביאה לעולם את הסון דזה מתייחסת לאסטרטג רב-אומן שנקרא סון דזה. על-פי האגדה, יצא שמו לתהילה בזכות מערכות מבריקות שנוהלו בערך בתקופת קונפוציוס, במאה השישית לפני הספירה. חיבור האסטרטגיה הצבאית הזה הועבר ליורשי השושלת תחילה באמצעות שינון והעתקה קפדנית על רצועות במבוק. בהדרגה דלפה חוכמתו לידיעת אנשים מבחוץ והחלה להתפשט ברחבי סין העתיקה. אנו יודעים שקיסרים התעניינו בה, שכן עותק מחיבור זה מופיע בקטלוג הספרייה הקיסרית מן המאה הראשונה לפני הספירה. שמעו של החיבור הגיע מסין לרחבי מזרח אסיה, ודמותו של סון דזה הפכה לדגם העליון של החשיבה האסטרטגית.
אך מהו התהליך שבאמצעותו נוכל להתחבר באמת עם החיבור העתיק הזה, שבא ממקום רחוק כל-כך, שבו נוכל ללמוד לפעול מלב מסורתו במקום סתם להעריץ או לחקות אותו? כאן נוכל להיעזר בדוגמתו האישית של המפקד הנבון, המצביא שאליו מופנה הסון דזה. הוא מגלם את השקפת העולם של החיבור, ודוגמתו האישית היא המאפשרת לנו לראות את כל טווח פעילותו. אף כי יחדיו נראים הישגיו יוצאים מגדר הרגיל, כל אחת מאיכויותיו כשלעצמה טמונה בכל אחד מאיתנו. יכולות כאלה צומחות באופן טבעי מיכולתנו המולדת לראות, לשמוע, לחשוב ולבוא במגע עם העולם.
השפה העברית מבקשת מאיתנו לבחור בין כינויי שם זכריים ונקביים. מאחר שמצביאים סינים לאורך ההיסטוריה היו גברים, החלטנו להתייחס למצביא הנבון כ"הוא" לאורך הטקסט. אך חיוני שנבין כי הידע של המפקד הנבון ומעשיו אינם שייכים רק לגברים או רק לנשים. חוכמת הסון דזה חלה לא רק על גברים בנסיבות צבאיות, אלא על כל המבקש להתמודד עם עימות ללא תוקפנות.
אנו מזהים את תכונותיו של המפקד הנבון בגברים ובנשים יוצאי דופן. ייתכן שהם מקרינים שלווה בלתי רגילה, או שנדמה כי אין גבול לתושייתם. בו בזמן ייתכן כי אנשים אלה לא שמעו מעודם על הסון דזה. הדוגמה האישית שהם נותנים מוכיחה את האופן שבו החוכמה הטמונה בחיבור זה אינה יבוא זר, כי אם לבלוב טבעי של יכולות אנושיות המשותפות לכל בני האדם.
אם נבקש לדעת את שורש כוחו של המפקד הנבון, נגלה שהוא בפשטות ובכנות הוא עצמו, תמיד נינוח בזהותו. ככל שהוא נרגע, כך גדלה העוצמה המשויכת לו. יש אנשים שבהם צומחת פתיחות שכזו באופן טבעי למדי. אחרים מפתחים אותה בכוח משמעת חזקה או בזכות חוויה פתאומית וחדה, המאפשרת להם לראות מבעד לאחיזת הפחד במוח האנושי.
מתוך חוסר הפחד הזה מפתח המפקד הנבון הערכה לעולם סביבו. הוא אינו רואה עוד את הדברים כבעדו או כנגדו, אלא רואה אותם בעיניים נטולות רגש. הוא אינו דבק בעמדה או בזהות מקובעות. כך עולה חוכמתו ברגע הנתון, במקום.
הסון דזה חוזר ומדגיש שחוכמה מעין זו היא שורש הפעולה המיומנת. זו הראשונה מארבע תכונות המצביא (פרק 1). היא קובעת את ההבדל בין ניצחון לתבוסה. לכן בפרק 10 כתוב:
לדעת כי כוחותי יכולים להלום, בבלי דעת כי אי אפשר להלום באויב.
זוהי מחצית הניצחון.
לדעת כי אפשר להלום באויב, בבלי דעת כי כוחותי אינם יכולים להלום.
זוהי מחצית הניצחון.
לדעת כי אפשר להלום באויב, לדעת כי כוחותי יכולים להלום, בבלי דעת כי אי אפשר להשתמש בצורת הארץ לצורך הקרב.
זוהי מחצית הניצחון.
הידיעה הזאת מתחילה בפרטים הנראים לעין של חוזק הכוחות ושל מערך האספקה, אבל מתפתחת מעבר לאלה כדי להקיף את המורכבות דמוית הדאו1 של האירועים, המוכרים גם הם למצביא הגדול. היא כוללת תובנה של התגלמויות הקרב השגרתיות והחריגות ונושאת בחובה את היכולת להרגיש בבית בתנאי תוהו.
איך ניישם את הידע הזה? יש הרבה הזדמנויות לכך, אפילו בחיי הבית השגרתיים ביותר. אם מבקשת מילדה ללכת לישון. הילד מסרב, וסיבותיו ללא ספק עמו. אִם האֵם תימנע מפעולה, בנה עלול להפסיד את המנוחה שהוא זקוק לה ולחשוד שהוא יכול לסרב לכל פקודה עתידית. עם זאת אִם תתעמת איתו האֵם ישירות, היא רק תחזק את התנגדות בנה. מה היא דרך הפעולה הנכונה? איך תוכל להשיג את התוצאה הרצויה בלי ליצור מלחמה גדולה יותר וחיים נוחים פחות בבית?
קודם כול, לא נוכל לייעץ להורה באופן מופשט, מלבד במובן הרחב ביותר. פעולה מיומנת נובעת רק מהכרת כל הפרטים המרכיבים את המצב. במילים אחרות, אנחנו נמצאים לבד בכל מצב חדש. אף אדם, ספר או חוכמה חיצונית לא יוכלו להורות לנו כיצד לפעול. אפילו דוגמאות מוצלחות מהעבר אי אפשר פשוט להניח על המציאות הייחודית של המצב הנוכחי. כפי שנאמר בפרק 1 של הסון דזה:
זהו ניצחון אומני המלחמה
לא ניתן להעבירו מראש.
על כן עלינו לעמוד על הדרכים לניצחון כאן ועכשיו, מאחר שתנאיו קיימים רק ברגע זה.
יתרה מזאת, כולנו מכירים ברגש שרוחשת אם לילדה, וכולנו יודעים שאויבנו אנושי. החוכמה הזאת אינה נובעת ממקור חיצוני כלשהו, אלא היא תובנה משותפת לכולנו. היא אינה דורשת כל כישרון חריג, כל דבר שאינו קיים כבר ברשותנו. אנו זקוקים רק לתבונה אנושית, לתשומת לב לָרגע ולפתיחות לעולם. בו בזמן אנו יכולים גם לפתח את כל היכולות האלו.
כשאנו ניגשים לסון דזה בדרך זו, אנו מבינים שתורתו אינה מוגבלת לתחום פעילות כלשהו. היא יכולה לפנות באותה מידה לאם המשכיבה את בנה לישון כמו למפקד המחלקה, המתנגד להוראתו הרת האסון של מפקדו הוא להילחם באויב הלא נכון. הסון דזה עובד ברמת מאבק האגו או מלחמה בין אומות, וכל דבר ביניהם. אך יישומו הפרטני יכול לנבוע רק מן הנסיבות הייחודיות של מקרה מסוים.
לייחודיות זו יש השלכות מרחיקות לכת על העומק שבו יבחר כל אדם ללמוד את החיבור וליישמו בנסיבות אמיתיות. פירושו של דבר הוא שהתרגום הנוכחי של הסון דזה יכול להיות רק חלק מתהליך מורכב. החיבור מכיל את המילים, והמילים מביעות את טבעו של עימות ומספקות לנו שפע של דגמים. אבל רק כשנתקדם מעבר למילים, למושגים ולדוגמאות המסוימים, נהיה חופשיים להשיב בצורה פתוחה ומדויקת למצב המתפתח לפנינו, סביבנו ובתוכנו.
תהליך זה יוקל אם נוכל לזהות את נקדת המבט של הסון דזה, לראות את העולם כפי שהוא רואה אותו. מעל לכול מדובר בהשקפה של "לכידה שלמה", שפירושה התגברות על האויב באופן המותיר דברים שלמים ככל האפשר – הן את משאבינו שלנו והן את אלה של האויב. ניצחון שכזה מותיר בסיס שעליו אפשר לבנות, הן אנחנו והן אויבנו לשעבר. זו אינה רק גישה פילוסופית או נדבנית. הרס מותיר אחריו רק שממה, לא רק למנוצחים, לבתיהם ולאדמתם, אלא גם לכובשים המנסים לכפות את ה"שלום" שלהם זמן רב לאחר תום הקרב. ניצחון אמיתי הוא ניצחון על התוקפנות, ניצחון המכבד את אנושיותו הבסיסית של האויב, ובכך הופך כל עימות נוסף לבלתי נחוץ.
לכידה שלמה מתחילה בפרטים השגרתיים ביותר של חיינו. היא כוללת את כולם. האֵם המנסה להשכיב את בנה לישון חייבת להכיר את מנהגיו, את מזגו ואת מצב רוחו כמו גם את אלה שלה; כיצד אלה משתנים לאורך היום ואילו נסיבות מיוחדות קיימות באותו ערב מסוים. כשהיא חשה את מערכם, פעולותיה משתנות ומגיבות על התנאים המשתנים האלו. כל אותו זמן היא מבקשת נקודת מבט רחבה יותר.
נקודת המבט הרחבה הזאת היא כה חזקה, עד שבשקט ובלי שיחושו בכך היא גורמת לאנשים אחרים לראות את הדברים מנקודת מבט שאינם יכולים לראות בתחילה – בנה, אויבנו, בעלי בריתנו המהססים. היא רבת-עוצמה ומושכת, מפני שהיא כוללת אותם באופן שהם מזהים, שכן היא מתחשבת, מתעלה מעל דאגות קטנוניות ומכבדת את תבונתם ואת נקודת מבטם המקורית. לא מדובר כאן בהעברת הצד השני לצד שלך, אלא בהבאתו לדבר-מה גדול יותר מכל צד כשלעצמו. נקודת המבט הזאת נמצאת שם תמיד. היא כרוכה באחריות ניכרת.
לכידה שלמה היא דרך להיות ולראות. מאחר שפעולותינו נובעות ממנה באופן טבעי, היא גם דרך פעולה. היא אינה שוללת את השימוש בכוח, אך בעודה משתמשת בכוח, היא מבקשת לשמור את האפשרויות פתוחות ולכלול את טובת האחר. בסופו של דבר, היא מובילה לניצחון.
התגלמות אחת של לכידה שלמה היא ניצחון המושג ללא קרב. אך ניצחון ללא לחימה אינו רק דרך חלופית להשגת מטרתנו, הפעם ללא השקעת משאבים רבי-ערך, אלא הוא מהווה הבנה שונה באופן מהותי של רקע המאבק. הוא דומה למצב שבו "כולם מרוויחים", שבו כל צד משיג את הדרוש לו. אבל ניצחון חורג מעבר לרצונות המסוימים של כל צד לחזון גדול יותר. לכן הוא חל הן על משא ומתן ידידותי בין שווים והן על כוחות בלתי שווים הלכודים בעימות מר. הניצחון הזה נושא בחובו כוח עצום, שכן אין בו נאמנות לנקודות התייחסות קטנות יותר.
ניצחון חובק את כל היבטי העולם. דחיית חלקים ממנו פירושה שוויתרנו על הסיכוי להציל את המצב, ולא נותר לנו אלא להשתמש בכוח. מצב זה מנציח את המאבק בתוכנו ומכל עברינו. היא מקבעת את ראיית האחר כהפך הגמור מאיתנו ואת העימות כמצב ניצחון או תבוסה. היא הופכת אותנו פגיעים לתבוסה, שכן היא אוחזת במוחנו, חוסמת את תפישת העולם שלנו ומונעת פיתוח הבנה מלאה.
על אף המשיכה הטמונה בראייה זו של הניצחון עדיין נכתב הסון דזה לפני זמן רב מאוד על-ידי אנשים, שעולמם היה שונה במידה עצומה מזה שלנו. אם ברצוננו ללמוד את חיבורם, איך נוכל למצוא את לב תורתו בעודנו מכירים בכך שהוא צמח במקום ובזמן ייחודיים? לא נוכל להתעלם מן ההבדלים האלו ולהחליט שרעיונותיהם נושאים כל משמעות שנרצה להקנות להם.
זו שאלה על הקישור דרך זמן וחלל בין המוכר לזר. היא נוגעת למסורת. פעם השתייך הספר לאנשים מסוימים. כעת אנו טוענים שהוא יכול להשתייך לנו. הבנה טובה יותר של הנסיבות שבהן צמח החיבור ושל משמעותו בעולם משתמשיו הראשונים תסייע לנו להבין, כיצד יכול החיבור להשתייך לעולמנו היום.
חוקרים מאמינים כי הסון דזה צמח מתוך המסורת שבעל פה במהלך המאה הרביעית לפני הספירה, בתקופה שבה מבני השלטון, הלוחמה, המוסר והארגון החברתי בסין עברו התקה חריפה. מלחמות מקומיות הרסו את האמון בדרכים הישנות. מגוון רחב ביותר של פתרונות הוצע, החל בהחייאת מבנים מסורתיים וכלה ביעילות ארגונית נוקשה, שכוחה רב ביצירת צבאות גדולים וביורוקרטיות חסרות פנים.
תגובתו של הסון דזה הייתה ההכרה בכך שיֶדַע צומח מתוך הרגע. כל צורה יכולה להועיל – אך יישומה תלוי בהבנת הנסיבות הנוכחיות, בעכשוויות של המצב. ידע כזה, טוען הטקסט, "אין להעבירו מראש".
לכן הסון דזה אינו מנסה לארגן את חשיבתו בתהליכים שיטתיים שנוכל לבצע. כשאנו קוראים ספר, לעיתים קרובות מתברר שכדאי לגלות את עקרונותיהם הבסיסיים, ואז להתבסס עליהם באופן כללי ולהחילם במיומנות על מצבים חדשים. זו יכולה להיות דרך רבת-עוצמה ויעילה מאוד לרכישת ידע חדש ולארגונו. אך אף שהסון דזה מכיל כמה עקרונות, כמו "אי אפשר להעבירו מראש", הוא מציע בעיקר דוגמאות המבטאות את נקודת המבט שממנה הוא צופה בעולם. זו מערכת בעלת קישורים רופפים של הנחות ושל דגמים, המחוברת בטיעונים מועטים מאוד. היא אינה מפתחת את תורתה בהדגמה הגיונית, אלא מלמדת בהשוואות ובמטפורות. לא נוכל פשוט לקטוף את תובנותיה ולהשליכן על המסגרת הקיימת שלנו. עלינו למצוא דרכים חדשות להשתמש בשכלנו.
משום כך ספרנו מציע מגוון גישות לסון דזה. אין חובה לקרוא מההתחלה לסוף. יש קוראים שיעדיפו להתחיל בשלושת המאמרים שבאמצע, המציגים את מחשבת הסון דזה ואת יישומו. הראשון מהמאמרים האלו, "לכידה שלמה", חושף את השקפת העולם של החיבור ומציג את השלכותיו על עבודה ברגע הנוכחי. הוא מפתח את רעיון הדאו כדרך להיות, לראות ולפעול. המאמר השני, "המפקד הנבון", מעניק מבט מלא יותר של הדמות המרכזית בספר, שתיארנו בקצרה קודם. הוא מציע את דמותה של אישיות זו, המפותחת במלואה, כדי לזרז את הכרת התכונות האלו בנו עצמנו. המאמר השלישי, "התחברות למסורת", חוקר כיצד ומדוע יכול טקסט עתיק להתחבר עם עולמנו הנוכחי. אחת מהסיבות טמונה בסון דזה עצמו, ואחרת טמונה בשינוי המהותי שחל בהשקפות המערביות במאה השנים האחרונות.
גם דקויות השפה הסינית הציעו גישה תרגומית מסוימת. כשקראנו נוסחים אנגליים של הסון דזה בשנות ה70-, היינו משוכנעים, כמו רבים אחרים, שכוח עצום טמון בו. אך חשנו תסכול, שכן היה נדמה שחוכמתו חבויה מאחורי ניסוחים מחדש. כשניגשנו לנוסח הסיני המקורי, נדהמנו למראה הפשטות, הבהירות והבוטות. זה הלם במוח וקטע את המחשבה באמצעיתה. היינו משוכנעים כי אפשר לשחזר את האיכויות האלו באנגלית. היה ברור גם מדוע החדירו התרגומים האחרים כל-כך הרבה מילים והסברים: במקומות מסוימים הטקסט קשה במידה קיצונית ומבלבל אפילו את פרשניו הסינים.
אם כן, תרגומנו מנסה לשמר את האיכות העירומה של הטקסט, לשחזר את צליל הסינית ואת תחושתה, וכך ללכוד את הרגע שבו הגיח הסון דזה בראשונה מתוך המסורת שבעל פה. לשם כך יצרנו אנגלית פשוטה וחפה מקישוטים, במחצית הדרך בין פרוזה לשירה. פשטותה מעודדת את הקורא לגשת לספר ללא הסתמכות יתרה על מושגים ומניחה לצלילים, למבנים ולמשמעות לחלחל אל תוך המוח. כשאנו מסירים את המסננים בין הטקסט העתיק לקורא המודרני, הסון דזה מתחיל להיחשף בפנינו באופן ישיר.
משום כך מציב תרגום זה דרישות קשות בפני קוראיו, ומבקש מהם להרהר בטקסט ולהתעכב על מסריו החוזרים ונשנים, בלי לבקש עקרונות ערטילאיים ובלי לנסות לפתור את סתירותיו. כמו יצירות קלסיות סיניות אחרות – לדוגמה, לאו צו ואיי צ'ינג – חיבור זה שנון, תמציתי והרה משמעות, אך עלום במידה מסוימת בקריאות ראשונה או שנייה. הדבר נכון לקוראי סינית באותה מידה שהוא נכון לנו. קוראי כל החיבורים האלו נזקקו לעזרה מסוימת בהבנתם. עזרה זו יכולה להיות מסורת שבעל פה, מורה חי או טקסט כתוב כפרשנות או כהערות שוליים.
הסון דזה הוא דוגמה למסורת זו. עשרות פרשנויות נכתבו עליו, ועשר המפורסמות ביותר, שנכתבו בין המאות השלישית לאחת-עשרה, מופיעות בדרך כלל בכריכה אחת עם הטקסט המקורי. המקור הטוב ביותר לאלה באנגלית הוא תרגומו של סמואל גריפית' משנת 1963, המסתמך עליהן כדי להבהיר את השלכותיהן של פסקאות רבות2.
במקום זאת סיפקנו פרשנות משלנו. על-פי המסורת הסינית, אנו מספקים מידע שהקורא המערבי יזדקק לו כדי להבין את הסון דזה – חומר רקע לשוני והיסטורי ודיון במונחי מפתח בהופעתם הראשונה. מטרתנו היא להסיר את המחיצות בין הקורא לטקסט.
אך בעוד פרשנויות מסורתיות ממשיכות מנקודה זו לבסס משמעות מוחלטת, הפרשנות שלנו מצביעה על השלם, כך שהבנת הקורא תוכל להעמיק באופן טבעי. הטקסט של הסון דזה כה דחוס, עד שהוא מאפשר שלל פרשנויות מתקבלות על הדעת. נמנענו מפרשנויות מסוימות, מכיוון שהן מגבילות את טווח המשמעות שהטקסט יכול להעביר. זו אינה רק העדפה תאורטית, אלא שכנוע עמוק הנובע מעבודתנו עם אנשים בעשור האחרון. התרשמנו מתובנותיהם של קוראים חסרי ניסיון באופן יחסי, שגילו משמעות ניכרת בסון דזה למרות הבנה בסיסית בלבד של מקורות הטקסט ושל רקעו.
ישנן כמה דרכים שבהן אנו מזמינים אתכם לחקור את הסון דזה מעבר לקריאת הטקסט הזה והרהור בו. ישנם אנשים שירצו לשלב לימוד פרטי עם דיונים פומביים יותר בנוגע למשמעות הטקסט וליישומו. אתר האינטרנט שלנו, www.victoryoverwar.com, מספק הזדמנות לעשות כן. כאן הרכבנו מדריך לימודי לקבוצות קריאה, שיסייע לכם לחדור עמוק יותר אל תוך הטקסט. האתר מכיל גם מאמרים על הסון דזה, שנולדו מתוך כתיבת הספר הזה, אך מיוצגים בו רק בעקיפין.
באתר יש גם מדור נרחב, שבו אנו דנים בטווח המשמעויות של מילים בודדות, מציגים טיעונים בנוגע לפירוש כל פסקה, מציינים מקבילות לטקסטים עתיקים אחרים ושוקלים את הרעיונות האלו לאור ההיסטוריה הרחבה יותר של סין. כמו כן אנו מסבירים את בחירות תרגומנו. נוסף על כך כללנו את הטקסט הסיני של הסון דזה ואת תרגומו האנגלי מילה במילה. מכיוון שסדר המילים באנגלית ובסינית דומה מאוד, אפילו אדם נטול כל ידע בסינית יכול ללמוד לעקוב אחר שני הטקסטים בו בזמן. החומרים הללו מהווים את מלוא מערכת המחקר של ספרנו.
אנו מאמינים כי הסון דזה מכיל חוכמה רגילה עמוקה ביותר ומגיע ללכידה שלמה. בספר הזה נראה כיצד אפשר להתחבר באמת לטקסט וללמוד גישה מיומנת יותר למצבי עימות, המתעוררים באופן בלתי נמנע בחיי היומיום שלנו. אנו יכולים לעשות זאת, מפני שדרך הקיום זו אינה שייכת באופן בלעדי לסון דזה. זהו ידע אנושי בסיסי, חוכמת האי-תוקפנות.
משום כך יכול כל קורא מודרני של הסון דזה להתחבר אל הסון דזה כמו קוראים סינים במהלך אלפיים השנים האחרונות. כך אנו נכנסים אל המסורת. איש אינו יכול לחזות מראש מה תהיה משמעות הטקסט בשבילנו. אף שהוא מציע דגמי התנהגות שנוכל לחקות, נוכל לעשות זאת בהצלחה רק לאחר שנבין את נקודת ההשקפה שבסיסה מבפנים ונמזג את חוכמתו עם חוכמתנו.
לאחר מכן במצבי עימות יתחילו הוראותיו התמציתיות לעצב את הדרך שבה אנו חושבים ופועלים. רעיונות שנראו בתחילה אמיתות זרות הופכים מוכרים כמחשבותינו שלנו. פעולותינו הופכות להבעה טבעית של טבע העולם ושל האופן שבו הוא פועל. זה הבסיס ליישום אומנות המלחמה.
1. דאו הוא המושג הסיני המוכר יותר בעברית כ"טאו". בעצת ד"ר יורי פינס, שסייע בתרגום ספר זה, החלטנו להשתמש בתעתיק "דאו" הקרוב יותר לאופן ההגייה הנכון. (המתרגם)
2. Sun Tzu – The Art of War, (Oxford University Press, 1963)
