על ספסל בטשרניחובסקי

עַל סַפְסָל בִּטְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי ,
אוֹר מִתְאַבֵּד אֶל קוּפֵי הַנֶּפֶשׁ,
נִשְׁזָר לְתוֹכָם בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁל
אֵין בְּרֵרָה,
מַכְרִיחַ עוֹבְרֵי אֹרַח לִדְרֹךְ עַל הַדֶּרֶךְ
שֶׁבֵּין חִדּוּד הַסַּפְסָל לְבֹהַק חַלּוֹן הָרַאֲוָה.

הַיָּד רוֹעֶדֶת מֵהִתְרַגְּשׁוּת אוֹ מִפַּחַד
עֵינַיִם סְדוּקוֹת מַבָּט, כְּאִבְחַת עֵינֵי הַחֲתוּלִים,
גּוּף מַסְתִּיר הֵיטֵב צִמְרוּר צִנַּת חֹם-לֵיל-קַיִץ,
וְהַלֵּב – הוּא לְבַדּוֹ יַרְעִים.

קִינְג ג'וֹרְג' מוֹלֵךְ עַד אָלֶנְבִּי, הָאַנְגְּלִים הָאֵלֶּה
הֵם לְעוֹלָם יַחְמִיצוּ
אֶת הַזַּעַם הַטּוֹב, שֶׁבָּקַע מִתּוֹךְ
סַפְסָל
אֶחָד בִּטְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי .

עַל סַפְסָל בִּטְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי ,
אוֹר מִתְאַבֵּד אֶל קוּפֵי הַנֶּפֶשׁ,
נִדְקָר לְתוֹכָם בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁל אֵין בְּרֵרָה,
וּבְהִלּוּךְ חוֹזֵר מַצִּיג הוּא נָגְהוֹ
הַשָּׁפֵל
בְּחַלּוֹן הָרַאֲוָה.

רענן בן-טובים, תושב תל-אביב, מקבץ בספר זה שירים על-אודות מחזור חיים של אהבה קשת-עורף, מטלטלת מראשית ועד סופה, החל מרגע ההתאהבות וכלה בסופה של האהבה ושוך הסערה הרגשית; והכל בתוך נופה האורבני והמטריד של תל-אביב הממהרת. ברגישות רבה מצליח המשורר למפות את נגיעות האושר במרחב השגרה, יחד עם הכאב המתגלה בפער שבין הגופים האנושיים, הנבדלים זה מזה. המארג המורכב של תחושות השותפים לאותה הבערה, נטווה בידו הערה של המשורר, והוא מצליח להעביר מכלול שלם של רגשות מתפרצים, הקשורים למעשה האהבה.