אין מקום לטעויות

אין מקום לטעויות

זה יום חלש יחסית. המלאך מחניק פיהוק ומציץ למטה לעבר העננים. יש לו תחושה שמישהו עומד להגיע, והנה, הוא מזהה איש שמרחף לקראתו במהירות. לא חולפות כמה שניות והאיש ניצב מולו בעיניים פעורות. זה הרגע של המלאך עכשיו, והוא עדיין מתרגש בכל פעם מחדש כשהוא ממלא את ריאותיו הספוגיות באוויר כדי להפיק את תדר הצלילים המותאמים לאוזן האנושית.

"שלומות. אתה נמצא באולם הקבלה של העולמות העליונים", הוא מכריז בעודו מצמיד את כפותיו זו לזו מול חזהו, "אם תואיל להביט דרך סורק הרשתית שלפניך, אוכל להפנות אותך ללא עיכובים מיותרים לדרכך האחרונה בהחלט".

האיש נושא אליו את מבטו, מנסה להגיד משהו, והמלאך בתורו יותר ממופתע. הוא די חדש בתפקיד, ועד עכשיו אף בן אנוש לא ניסה ליצור אתו קשר. המתים החדשים התבוננו בו ביראה ועשו בדיוק את שביקש ללא שאלות מיותרות. מתי מעט צחקו או בכו בהיסטריה, אך למרבה השמחה ההליך השיפוטי החדש ארך שניות ספורות, והם הועברו במהרה לטיפולם של הצוותים המקצועיים.

האיש שלפניו, לעומת זאת, ממשיך להתעקש להשמיע את קולו, על אף שבעולמות העליונים למין האנושי אין כלל זכות דיבור. מצב מביך לכל הדעות. האם לציין את האירוע ברשומות? המלאך שונא להתעסק בבירוקרטיה, ומחליט להתמודד בעצמו עם הסיטואציה החריגה.

"אמנם קולך אינו יכול להישמע כאן", הוא מודיע לאיש חגיגית, "אך אני יכול להבין את אשר אתה מבקש לומר".

עיניו הכהות של האיש זוהרות, כשהוא שואל בהיסוס:   ?

"עדיין לא", המלאך מבהיר בפנים קפואות, "הדרך לגן עדן נמצאת לימיני, ומהצד השני תמצא את עצמך בגיהינום. ההחלטה לגביך תיקבע רק לאחר שתזוהה באמצעות סורק הרשתית שלפניך".

האיש מוסיף ושואל:   ?

"אין כאן שאלה של בחירה", המלאך משתדל לענות בקול ניטראלי, ״אם לא תעשה כדבריי, תופנה באופן אוטומטי לגיהינום. זה ברור?".

האיש סוקר את סביבתו ומגלה שהוא מוקף בערפל לבן וסמיך. ממרחק עמוד ענן מסתחרר, ומעבר לו ברקים מבזיקים באופק. הוא מחייך בהיסוס אל המלאך, ומציץ בעינית של הסורק.

שום דבר לא קורה. לא ייאמן ממש. מה הסיכויים שדבר כזה יתרחש?

המלאך נזכר בראיון העבודה שלו לתפקיד. מטטרון, יו"ר המנהלה לענייני אנוש, הבהיר לו אז בגאווה בלתי מוסתרת ש"אצלנו כאן למעלה יש מקום לכולם - לזכים ולחוטאים, לתמימים ולכופרים, לצדיקים ולארורים". הארכי־מלאך נשען לאחור על כנפיו, נעץ בו מבט חמור והוסיף: "אבל בשום מקרה ובשום תנאי אין אצלנו מקום לטעויות. פשוט תיצמד לפקודות שקבעתי בספר החוקים".

"אין מקום לטעויות", המלאך חזר על המשפט כמו בתפילה בכל פעם שהתייצב מאחורי העמדה שלו. אלא שעכשיו מבט מהיר בצג המחשב הראשי מגלה את ההודעה מבשרת הרעות הבאה:

"Failed to Register User"

המלאך לוחץ על כמה כפתורים בלתי נראים מולו והמסכים שלפניו, שאף הם סמויים מן העין האנושית, משנים את צבעם לכחול מרצד. הכיתוב מתחלף ומשפט מאיים לא פחות מהבהב מולו:

"Your system ran into a problem
and needs to restart"

לעזאזל. המלאך לוחץ על כפתור נוסף ומולו מבזיקות המילים המקוללות:

"An error occurred"

לא! לא! לא! אלוהים אדירים!!! גל של זעה קרה שוטף את המלאך, שעד עכשיו בכלל לא ידע שהוא מסוגל להזיע. רסס של פתיתי שלג כסופים ניתז לכל עבר, וההילה הלבנה מעל ראשו מטילה על פניו זוהר עז. המלאך מתבונן בייאוש באיש שמתבונן בו. הוא יודע מה האיש חושב: הנה הייצור היפה ביותר שראיתי מימיי.

"אני נאלץ לבשר לך שבאופן חריג ביותר אנחנו חווים איזושהי תקלה", הוא מסביר, ומבלי להיות מודע לכך, פורש את כנפיו הזהובות ומתנדנד באוויר. האיש ממשיך להביט בו בפה פעור. גובה המלאך שלושה מטרים, וכמו שאר השוכנים במרומים, גופו החשוף עטוף בפלומת שיער לבנה ורכה. מרשים ככל שהוא, דווקא כנפיו הן אלו שמושכות את תשומת הלב. אורכן כמעט עשרה מטרים, והן עשויות עלים דקיקים של זהב טהור בשלל דוגמאות מרהיבות.

האיש בוחן אותן בהשתאות ושואל:    ?

המלאך שמרגיש מעט חשוף, עונה בנימוס: "לא, זה גודל הכנפיים הסטנדרטיות שלנו".

האיש אומר:     .

המלאך: "אני יודע שלמטה בדרך כלל מציירים אותנו עם כנפיים קטנות יותר. יש אילוצים, אני מניח".

מעבר לכנפי המלאך, האיש מבחין לראשונה בשני פירים גדולים, התלויים מטרים ספורים מעל לפני הערפל. דפנותיהם מרוקעות בחומר נקבובי, שנראה רך למגע כמו פלסטלינה. מתוך פתח הפיר הימיני בוקע אור בהיר ומזמין, וזה שמשמאל שרוי בעלטה. האיש מכווץ את עיניו ומנסה להציץ לתוך הפיר המוביל אל הגיהינום. הוא אומר:  .

המלאך מהנהן. "טוב, אתם צריכים לתאר לעצמכם משהו, ודי הגיוני שתדמיינו שער או אולי סולם".

המלאך תוהה אם גם האיש משתומם על כך שכאן למעלה לא הצליחו לארגן משהו פחות סטרילי משני הפירים המשעממים האלה. כשהגיע לכאן ביום הראשון שלו בתפקיד, העמדה הייתה נטושה, ולכן בפעם הבאה שבה נתקל במטטרון תהה לגבי העיצוב המשמים והבלתי שמימי בעליל של אולם קבלת הפנים.

"השטיח האדום בניקוי יבש והלימוזינה שבקה חיים ממש כמה ימים לפני שהגעת אלינו", השיב מטטרון בקול מלא ארס, והמלאך, שחשש להסתבך שוב בצרות, לא הזכיר את הנושא יותר.