יוצרת חיים מאבק

"העבר שלך אינו סימן לעתיד שלך"
אלון אולמן

אחד מהמשפטים שעזר לי להחליט לכתוב את הסיפור שלי.
זמן רב חשבתי, התחלתי, התחמקתי ודחיתי את המחשבה, ובוודאי את הכתיבה בפועל של הסיפור האישי שלי.
ולמה?
טוב, הוא די קשוח וטרגי.
וחשבתי לעצמי, מה? אני אכתוב את זה, ומי שיקרא ידע עליי עד כמה היו לי חיים קשים?
ירחמו עליי?
יחשבו שאני פסיכית?
אולי יחשבו שלא כדאי לתת לי אחריות או תפקידים או הערכה.
ואולי יעשו לי "טובה", כי אני מסכנה, כי היו לי חיים קשים... ואוי אוי אוי, איזו "אלופה אני", כי הינה, התקדמתי למרות הכול...
ואם יחשבו שאני באמת אלופה, איך אדע שזה אמיתי?

כך עבר הזמן, כי זה מה שהזמן עושה, הוא עובר.
באחד הבקרים בפנימייה מישהו כתב על הלוח: "זמן, אם לא היינו מגדירים אותו, הוא לא היה קיים." אני לא יודעת מה מקור המשפט, וזה גם לא משנה, כי אנחנו, בני האנוש, הגדרנו אותו, ולכן הוא קיים.
ואם הוא קיים, הוא עובר.
החלק המעצבן בזמן הוא העובדה שהוא נזיל, לא מוחשי, עובר מהר ואין אפשרות לחזור בזמן ולשנות דברים שקרו.
איזה מזל שאפשר לפעול בהווה וכך גם להשפיע על העתיד!
לאחרונה, שנים אחרי שהייתי בפנימייה, קרו אירועים שונים ומשונים, שבסופם, הלילה, החלטתי לכתוב את הסיפור שלי. המזעזע, הקשה, העצוב אבל גם השמח והמלא בעוצמה. מלא ברגעים טובים בתוך סוג של קטסטרופה קיומית.
ולמה?
פשוט כדי לתת השראה לאחרים שחווים דברים קשים וגם לתמוך באותו משפט שעזר לי להחליט לכתוב את הסיפור שלי. "העבר שלך אינו סימן לעתיד שלך" – כך גם אני טוענת.