יומנה של משפחת קורונה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
יומנה של משפחת קורונה

יומנה של משפחת קורונה

עוד על הספר

דוד מנדס-נשיא

פרופ' דויד מנדס נולד ברומא למשפחה של רופאים. סבו פרופ' מנדס ניהל את בית החולים של הצלב האדום ברומא. ב-1939 עלתה משפחתו לארץ ואביו וסבו היו ממובילי הטיפול במחלת השחפת ובמיגורה. התמחה בכירורגיה אורתופדית, ובסיום התמחותו הקים בבית חולים בניו יורק מרפאת ניתוחי ירך. במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים הגיע לארץ כדי ליטול חלק במסגרת חיל הרפואה. מ-1975 ועד פרישתו ב-2002 ניהל את המחלקה לכירורגיה אורתופדית ואת המרכז לשתילת מפרקים במרכז הרפואי בני ציון בחיפה. שימש פרופסור בסגל הקליני של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, חבר בסגל האקדמי של הר סיני בניו יורק ושל הטכניון בחיפה, יזם וניהל כנסים בינלאומיים שנתיים של המרכז לשתילת מפרקים, והקים דור של מנתחים אורתופדים. כיום עוסק בכתיבה על מגוון נושאים ולפני שנה הוציא לאור את הספר "מי מפחד מרשלנות רפואית?"

תקציר

שָׁלוֹם, נָעִים לְהַכִּירְכֶם. שְׁמִי נְגִיף קוֹרוֹנָה קוֹוִי-2. אֲנִי גָּרַמְתִּי לַמַּחֲלָה קוֹבִיד-19, שֶׁהִיא מַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה, וְכַיּוֹם יֵשׁ לִי מוֹנִיטִין בֵּין-לְאֻמִּיִּים כְּאַלּוּף שֶׁל כָּל מִינֵי נְגִיפִים אֲחֵרִים שֶׁאֶת רֻבָּם אֵינֶנִּי מַכִּיר.
כְּשֶׁיָּצְרוּ אוֹתִי הוֹרַי, הֵם קָרְאוּ לִי וִירִיוֹן. הָיִיתִי קְטַנְטַן וְתָמִיד אַגְרֵסִיבִי, אֲבָל חָסְרָה לִי יֵשׁוּת חַיָּה. אָמְרוּ לִי שֶׁלֹּא יִהְיוּ בִּי חַיִּים עַד שֶׁאֶגְדַּל וְאֶלְמַד לִחְיוֹת. 

משפחת קורונה, שחברים בה שלל נגיפים שאוהבים להשתעשע עם בני האנוש ולגרום להם כל מיני צרות, מתכנסת ומעלה זיכרונות מן העבר, ובהם מגפות שונות שחוללו במרוצת השנים, עד היום שבו פרצה מגפת הקורונה שהותירה את בני האנוש מבולבלים וחסרי אונים. נגיף קורונה, ששמו קווי-2, מתאר כיצד גרם למגפה ובה בעת משמיע ביקורת נוקבת על האופן שבו בני האדם בחרו להתמודד עימה.

זהו סיפורה של הקורונה מנקודת מבט לא שגרתית, שמטרתה ללמד ילדים ובני נוער כיצד פועלים נגיפים ובעיקר – כיצד ראוי למגר אותם.

פרופ' דויד מנדס נולד ברומא למשפחה של רופאים. סבו פרופ' מנדס ניהל את בית החולים של הצלב האדום ברומא. ב-1939 עלתה משפחתו לארץ ואביו וסבו היו ממובילי הטיפול במחלת השחפת ובמיגורה. התמחה בכירורגיה אורתופדית, ובסיום התמחותו הקים בבית חולים בניו יורק מרפאת ניתוחי ירך. במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים הגיע לארץ כדי ליטול חלק במסגרת חיל הרפואה. מ-1975 ועד פרישתו ב-2002 ניהל את המחלקה לכירורגיה אורתופדית ואת המרכז לשתילת מפרקים במרכז הרפואי בני ציון בחיפה. שימש פרופסור בסגל הקליני של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, חבר בסגל האקדמי של הר סיני בניו יורק ושל הטכניון בחיפה, יזם וניהל כנסים בינלאומיים שנתיים של המרכז לשתילת מפרקים, והקים דור של מנתחים אורתופדים. כיום עוסק בכתיבה על מגוון נושאים ולפני שנה הוציא לאור את הספר "מי מפחד מרשלנות רפואית?"

פרק ראשון

סַבָּא שׁוּב כִּעְכֵּעַ בִּגְרוֹנוֹ וּבִקֵּשׁ מֵאַבָּא קוֹ שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת הַסִּפּוּר, שֶׁהָיָה מָסֹרֶת וְגַאֲוָה שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה.

"הַחוֹקְרִים," סִפֵּר אַבָּא קוֹ, "עָבְדוּ בְּמַעְבָּדָה בַּקְטֶרְיוֹלוֹגִית עִירוֹנִית שֶׁל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. שָׁם הִכַּרְתִּי אוֹתָם כְּשֶׁפִּתְּחוּ זָנִים שֶׁל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, שֶׁאֶפְשָׁר לְזַהוֹת אוֹתָם בְּקַלּוּת בְּמִיקְרוֹסְקוֹפּ אֵלֶקְטְרוֹנִי בִּגְלַל צוּרָתָם הַכַּדּוּרִית הָעֲטוּרָה בְּזִיזִים. הֵם הִזְרִיקוּ תַּרְכִּיב לְחַיּוֹת מַעְבָּדָה כְּדֵי לְזַהוֹת וּלְמַיֵּן אֶת הַתְּכוּנוֹת הַוִּירָאלִיּוֹת שֶׁלָּנוּ לְמַטָּרוֹת שׁוֹנוֹת, וּבָהֶן גַּם הַדְבָּרָה שֶׁל מַזִּיקִים. 

"אֶת הַחוֹקְרִים בַּמַּעְבָּדָה בְּוָהָאן הִכַּרְתִּי הֵיטֵב. בְּעִקָּר מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי אֵלּוּ שֶׁפִּתְּחוּ תּוֹרָה מַדָּעִית שֶׁעַל פִּיהָ יֶשְׁנָם נְגִיפִים 'טוֹבִים' שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תְּכוּנוֹת שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מְקֻבָּל לְיַחֵס לְחַיְדַּקִּים 'טוֹבִים'. אֵלּוּ מְאַכְלְסִים בְּמִילְיַארְדִּים אֶת מַעֲרֶכֶת הָעִכּוּל וְתוֹרְמִים לְעִכּוּל הַמָּזוֹן וְלַבְּרִיאוּת. הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי מְאוֹד, כִּי לָרִאשׁוֹנָה עָלָה עַל דַּעְתִּי שֶׁאוּלַי בְּנֵי אֱנוֹשׁ אֵינָם טָעוּת שֶׁל מִי שֶׁיָּצַר אוֹתָם, וְשֶׁאוּלַי אֲפִלּוּ נוּכַל לִיצֹר גַּם אִתָּם חַיִּים בְּשִׁתּוּף.
 
"תְּחִלַּת הַנִּסּוּי שֶׁלָּהֶם הָיְתָה בְּהַזְרָקַת תַּרְכִּיב לְעַכְבָּרִים לְבָנִים מִזַּן שֶׁל זֶהוּת אֲחִידָה. הַתַּרְכִּיב הָיָה עָשׂוּי מֵחֹמֶר וִירָאלִי מְעֻדָּן שֶׁמְּבֻסָּס עַל בְּנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ וְשֶׁמְּעוֹדֵד תְּגוּבַת חִסּוּן. אָהַבְנוּ לַחְדֹּר לָעַכְבָּרִים הָאֵלּוּ, וְגַם הֵם אָהֲבוּ אוֹתָנוּ מִפְּנֵי שֶׁדִּגְדַּגְנוּ אוֹתָם כְּשֶׁחָדַרְנוּ לְגוּפָם. הֵם הָיוּ כָּל כָּךְ דּוֹמִים זֶה לָזֶה שֶׁמִּיָּד הִתְמַצֵּאנוּ בָּ'אֶבְרוֹנִים', שֶׁהֵם הַחֶלְקִיקִים שֶׁבְּתוֹךְ הַתָּאִים שֶׁלָּהֶם. זִהִינוּ אֶת הַגַּרְעִין הַגָּדוֹל שֶׁל הַתָּא וְהִתְיַדַּדְנוּ עִם הָרִיבּוֹזוֹמִים, שֶׁהֵם יַצְרָנֵי הַחֶלְבּוֹנִים. הָרִיבּוֹזוֹמִים שִׁתְּפוּ אִתָּנוּ פְּעֻלָּה וְלֹא הִתְנַגְּדוּ לַ'שִּׁעְתּוּק' שֶׁהִצַּעְנוּ כְּדֵי לְבַצֵּעַ בֵּינֵינוּ הַחְלָפוֹת שֶׁל הַחֹמֶר הַגֵּנֵטִי. הַדִּי-אֵן-אֵי שֶׁלָּהֶם הָיָה מָתוֹק מִדְּבַשׁ, וְאָהַבְנוּ לִטְעֹם מִמֶּנּוּ לִפְנֵי שֶׁנֶּהֱפַךְ לְאָר-אֵן-אֵי, שֶׁטַּעֲמוֹ אֵינֶנּוּ חָדָשׁ בִּשְׁבִילֵנוּ.

"אַחֲרֵי שְׁנָתַיִם שֶׁל נִסּוּיִים בָּעַכְבָּרִים הַזֵּהִים עָבְרוּ הַחוֹקְרִים לְהַזְרָקַת הַחֹמֶר לַעֲטַלֵּפֵי מַעְבָּדָה, שֶׁהֵם דּוֹמִים לְעַכְבָּרִים, אֲבָל מַפְחִידִים כְּשֶׁהֵם פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם, וַאֲנַחְנוּ חָדַרְנוּ אֲלֵיהֶם וְלָמַדְנוּ לִחְיוֹת בְּתוֹכָם גַּם כְּשֶׁעָפוּ בַּלַּיְלָה בַּחֲשֵׁכָה לָצוּד חֲרָקִים וְלֶאֱכֹל פֵּרוֹת. 

"הַדּוֹחוֹת שֶׁהַחוֹקְרִים שָׁלְחוּ וְהִקְרִיאוּ לַמְּמֻנִּים עֲלֵיהֶם נִקְלְטו בָּרָדָאר הַטִּבְעִי שֶׁמֻּבְנֶה בָּעֲטַלֵּף הַפֻּנְדְּקָאִי שֶׁלִּי. הֵבַנְתִּי שֶׁבָּדְקוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה אֶת בְּרִיאוּתָם שֶׁל עֲטַלֵּפֵי הַנִּסּוּי בִּתְגוּבָה לַתַּרְכִּיב שֶׁהֻזְרַק לָהֶם. הָעֲטַלֵּפִים פִּתְּחוּ כַּמּוּת שֶׁל נוֹגְדָנִים יִעוּדִיִּים בַּמַּעֲרֶכֶת הַחִסּוּנִית, וְלֹא גִּלּוּ תַּסְמִינֵי מַחֲלָה. הַחוֹקְרִים הִגְדִּילוּ אֶת רִכּוּז הַנְּגִיף וְאֶת כַּמּוּתוֹ בְּהַדְרָגָה וַעֲדַיִן הָיוּ בִּשְׁלַבֵּי נִסּוּיִים כַּאֲשֶׁר הִתְפָּרְצָה הַמַּגֵּפָה. 

"הַהַפְתָּעָה הָרִאשׁוֹנָה, כָּךְ הֵבַנְתִּי מִשִּׂיחָה שֶׁקָּלַטְתִּי מֵהַרָדָאר הַטִּבְעִי שֶׁל הָעֲטַלֵּף שֶׁבְּתוֹכוֹ שָׁכַנְתִּי, אֵרְעָה כַּאֲשֶׁר אֶחָד מֵאוֹתָם חוֹקְרִים שֶׁבִּצְּעוּ אֶת הַהַזְרָקָה לָעֲטַלֵּפִים נִפְגַּע כְּשֶׁהִזְרִיק בְּטָעוּת אֶת חֹמֶר הַתַּרְכִּיב לְאֶצְבָּעוֹ. זוֹ הָיְתָה תְּאוּנַת עֲבוֹדָה, וְהֵבַנְתִּי לְאַחַר מִכֵּן שֶׁהִיא אֵינֶנָּה נְדִירָה בִּפְעֻלּוֹת מִסּוּג זֶה. נֶאֱמַר שֶׁהַחוֹקֵר סוֹבֵל מִכְּאֵב וְהָאֶצְבַּע הִתְנַפְּחָה. יָדַעְתִּי שֶׁיֻּפְנֶה לְמִרְפָּאָה וִיטֻפַּל עַל יְדֵי קוֹמְפְּרֵס שֶׁל מֵי מֶלַח, כְּפִי שֶׁאִמָּא וִי-רָה נָהֲגָה לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁאֲנִי נִפְצַעְתִּי. וּבֶאֱמֶת כָּךְ נַעֲשָׂה, וְאַחֲרֵי חֲבִישָׁה חָזַר לַעֲבוֹדָתוֹ. 

"מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְבָּרֵר לִי שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁתַּרְכִּיב מֵחֹמֶר שֶׁל נְגִיפִים, בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּבֶן אֱנוֹשׁ בְּצוּרָה חֲמוּרָה. גַּם אֲנִי מִנִּסְיוֹנִי בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת יָדַעְתִּי שֶׁחֲדִירָה שֶׁל נְגִיפִים מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ לִבְנֵי אֱנוֹשׁ גָּרְמָה רַק הִצְטַנְּנוּת קַלָּה.

דוד מנדס-נשיא

פרופ' דויד מנדס נולד ברומא למשפחה של רופאים. סבו פרופ' מנדס ניהל את בית החולים של הצלב האדום ברומא. ב-1939 עלתה משפחתו לארץ ואביו וסבו היו ממובילי הטיפול במחלת השחפת ובמיגורה. התמחה בכירורגיה אורתופדית, ובסיום התמחותו הקים בבית חולים בניו יורק מרפאת ניתוחי ירך. במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים הגיע לארץ כדי ליטול חלק במסגרת חיל הרפואה. מ-1975 ועד פרישתו ב-2002 ניהל את המחלקה לכירורגיה אורתופדית ואת המרכז לשתילת מפרקים במרכז הרפואי בני ציון בחיפה. שימש פרופסור בסגל הקליני של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, חבר בסגל האקדמי של הר סיני בניו יורק ושל הטכניון בחיפה, יזם וניהל כנסים בינלאומיים שנתיים של המרכז לשתילת מפרקים, והקים דור של מנתחים אורתופדים. כיום עוסק בכתיבה על מגוון נושאים ולפני שנה הוציא לאור את הספר "מי מפחד מרשלנות רפואית?"

עוד על הספר

יומנה של משפחת קורונה דוד מנדס-נשיא

סַבָּא שׁוּב כִּעְכֵּעַ בִּגְרוֹנוֹ וּבִקֵּשׁ מֵאַבָּא קוֹ שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת הַסִּפּוּר, שֶׁהָיָה מָסֹרֶת וְגַאֲוָה שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה.

"הַחוֹקְרִים," סִפֵּר אַבָּא קוֹ, "עָבְדוּ בְּמַעְבָּדָה בַּקְטֶרְיוֹלוֹגִית עִירוֹנִית שֶׁל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. שָׁם הִכַּרְתִּי אוֹתָם כְּשֶׁפִּתְּחוּ זָנִים שֶׁל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, שֶׁאֶפְשָׁר לְזַהוֹת אוֹתָם בְּקַלּוּת בְּמִיקְרוֹסְקוֹפּ אֵלֶקְטְרוֹנִי בִּגְלַל צוּרָתָם הַכַּדּוּרִית הָעֲטוּרָה בְּזִיזִים. הֵם הִזְרִיקוּ תַּרְכִּיב לְחַיּוֹת מַעְבָּדָה כְּדֵי לְזַהוֹת וּלְמַיֵּן אֶת הַתְּכוּנוֹת הַוִּירָאלִיּוֹת שֶׁלָּנוּ לְמַטָּרוֹת שׁוֹנוֹת, וּבָהֶן גַּם הַדְבָּרָה שֶׁל מַזִּיקִים. 

"אֶת הַחוֹקְרִים בַּמַּעְבָּדָה בְּוָהָאן הִכַּרְתִּי הֵיטֵב. בְּעִקָּר מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי אֵלּוּ שֶׁפִּתְּחוּ תּוֹרָה מַדָּעִית שֶׁעַל פִּיהָ יֶשְׁנָם נְגִיפִים 'טוֹבִים' שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תְּכוּנוֹת שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מְקֻבָּל לְיַחֵס לְחַיְדַּקִּים 'טוֹבִים'. אֵלּוּ מְאַכְלְסִים בְּמִילְיַארְדִּים אֶת מַעֲרֶכֶת הָעִכּוּל וְתוֹרְמִים לְעִכּוּל הַמָּזוֹן וְלַבְּרִיאוּת. הַתּוֹרָה שֶׁלָּהֶם מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי מְאוֹד, כִּי לָרִאשׁוֹנָה עָלָה עַל דַּעְתִּי שֶׁאוּלַי בְּנֵי אֱנוֹשׁ אֵינָם טָעוּת שֶׁל מִי שֶׁיָּצַר אוֹתָם, וְשֶׁאוּלַי אֲפִלּוּ נוּכַל לִיצֹר גַּם אִתָּם חַיִּים בְּשִׁתּוּף.
 
"תְּחִלַּת הַנִּסּוּי שֶׁלָּהֶם הָיְתָה בְּהַזְרָקַת תַּרְכִּיב לְעַכְבָּרִים לְבָנִים מִזַּן שֶׁל זֶהוּת אֲחִידָה. הַתַּרְכִּיב הָיָה עָשׂוּי מֵחֹמֶר וִירָאלִי מְעֻדָּן שֶׁמְּבֻסָּס עַל בְּנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ וְשֶׁמְּעוֹדֵד תְּגוּבַת חִסּוּן. אָהַבְנוּ לַחְדֹּר לָעַכְבָּרִים הָאֵלּוּ, וְגַם הֵם אָהֲבוּ אוֹתָנוּ מִפְּנֵי שֶׁדִּגְדַּגְנוּ אוֹתָם כְּשֶׁחָדַרְנוּ לְגוּפָם. הֵם הָיוּ כָּל כָּךְ דּוֹמִים זֶה לָזֶה שֶׁמִּיָּד הִתְמַצֵּאנוּ בָּ'אֶבְרוֹנִים', שֶׁהֵם הַחֶלְקִיקִים שֶׁבְּתוֹךְ הַתָּאִים שֶׁלָּהֶם. זִהִינוּ אֶת הַגַּרְעִין הַגָּדוֹל שֶׁל הַתָּא וְהִתְיַדַּדְנוּ עִם הָרִיבּוֹזוֹמִים, שֶׁהֵם יַצְרָנֵי הַחֶלְבּוֹנִים. הָרִיבּוֹזוֹמִים שִׁתְּפוּ אִתָּנוּ פְּעֻלָּה וְלֹא הִתְנַגְּדוּ לַ'שִּׁעְתּוּק' שֶׁהִצַּעְנוּ כְּדֵי לְבַצֵּעַ בֵּינֵינוּ הַחְלָפוֹת שֶׁל הַחֹמֶר הַגֵּנֵטִי. הַדִּי-אֵן-אֵי שֶׁלָּהֶם הָיָה מָתוֹק מִדְּבַשׁ, וְאָהַבְנוּ לִטְעֹם מִמֶּנּוּ לִפְנֵי שֶׁנֶּהֱפַךְ לְאָר-אֵן-אֵי, שֶׁטַּעֲמוֹ אֵינֶנּוּ חָדָשׁ בִּשְׁבִילֵנוּ.

"אַחֲרֵי שְׁנָתַיִם שֶׁל נִסּוּיִים בָּעַכְבָּרִים הַזֵּהִים עָבְרוּ הַחוֹקְרִים לְהַזְרָקַת הַחֹמֶר לַעֲטַלֵּפֵי מַעְבָּדָה, שֶׁהֵם דּוֹמִים לְעַכְבָּרִים, אֲבָל מַפְחִידִים כְּשֶׁהֵם פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִם, וַאֲנַחְנוּ חָדַרְנוּ אֲלֵיהֶם וְלָמַדְנוּ לִחְיוֹת בְּתוֹכָם גַּם כְּשֶׁעָפוּ בַּלַּיְלָה בַּחֲשֵׁכָה לָצוּד חֲרָקִים וְלֶאֱכֹל פֵּרוֹת. 

"הַדּוֹחוֹת שֶׁהַחוֹקְרִים שָׁלְחוּ וְהִקְרִיאוּ לַמְּמֻנִּים עֲלֵיהֶם נִקְלְטו בָּרָדָאר הַטִּבְעִי שֶׁמֻּבְנֶה בָּעֲטַלֵּף הַפֻּנְדְּקָאִי שֶׁלִּי. הֵבַנְתִּי שֶׁבָּדְקוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה אֶת בְּרִיאוּתָם שֶׁל עֲטַלֵּפֵי הַנִּסּוּי בִּתְגוּבָה לַתַּרְכִּיב שֶׁהֻזְרַק לָהֶם. הָעֲטַלֵּפִים פִּתְּחוּ כַּמּוּת שֶׁל נוֹגְדָנִים יִעוּדִיִּים בַּמַּעֲרֶכֶת הַחִסּוּנִית, וְלֹא גִּלּוּ תַּסְמִינֵי מַחֲלָה. הַחוֹקְרִים הִגְדִּילוּ אֶת רִכּוּז הַנְּגִיף וְאֶת כַּמּוּתוֹ בְּהַדְרָגָה וַעֲדַיִן הָיוּ בִּשְׁלַבֵּי נִסּוּיִים כַּאֲשֶׁר הִתְפָּרְצָה הַמַּגֵּפָה. 

"הַהַפְתָּעָה הָרִאשׁוֹנָה, כָּךְ הֵבַנְתִּי מִשִּׂיחָה שֶׁקָּלַטְתִּי מֵהַרָדָאר הַטִּבְעִי שֶׁל הָעֲטַלֵּף שֶׁבְּתוֹכוֹ שָׁכַנְתִּי, אֵרְעָה כַּאֲשֶׁר אֶחָד מֵאוֹתָם חוֹקְרִים שֶׁבִּצְּעוּ אֶת הַהַזְרָקָה לָעֲטַלֵּפִים נִפְגַּע כְּשֶׁהִזְרִיק בְּטָעוּת אֶת חֹמֶר הַתַּרְכִּיב לְאֶצְבָּעוֹ. זוֹ הָיְתָה תְּאוּנַת עֲבוֹדָה, וְהֵבַנְתִּי לְאַחַר מִכֵּן שֶׁהִיא אֵינֶנָּה נְדִירָה בִּפְעֻלּוֹת מִסּוּג זֶה. נֶאֱמַר שֶׁהַחוֹקֵר סוֹבֵל מִכְּאֵב וְהָאֶצְבַּע הִתְנַפְּחָה. יָדַעְתִּי שֶׁיֻּפְנֶה לְמִרְפָּאָה וִיטֻפַּל עַל יְדֵי קוֹמְפְּרֵס שֶׁל מֵי מֶלַח, כְּפִי שֶׁאִמָּא וִי-רָה נָהֲגָה לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁאֲנִי נִפְצַעְתִּי. וּבֶאֱמֶת כָּךְ נַעֲשָׂה, וְאַחֲרֵי חֲבִישָׁה חָזַר לַעֲבוֹדָתוֹ. 

"מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְבָּרֵר לִי שֶׁהֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁתַּרְכִּיב מֵחֹמֶר שֶׁל נְגִיפִים, בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, יָכוֹל לִפְגֹּעַ בְּבֶן אֱנוֹשׁ בְּצוּרָה חֲמוּרָה. גַּם אֲנִי מִנִּסְיוֹנִי בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת יָדַעְתִּי שֶׁחֲדִירָה שֶׁל נְגִיפִים מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ לִבְנֵי אֱנוֹשׁ גָּרְמָה רַק הִצְטַנְּנוּת קַלָּה.