פרולוג
הייתי הנער שהרג את הקורבן הראשון שלו בגיל אחת־עשרה.
הייתי המתבגר שריסק את גרונו של בן דודו בגיל שבע־עשרה.
הייתי הגבר שרחץ בדם אויביו ללא שמץ חרטה, שהתענג על צרחותיהם כאילו היה מדובר בסונטה של מוצרט.
מפלצות נבראות, לא נולדות.
בולשיט.
נולדתי מפלצת. האכזריות זרמה בעורקיי כמו ארס. היא זרמה בעורקיו של כל גבר למשפחת ויטיאלו ועברה מאב לבן, בשרשרת אינסופית של מפלצתיות.
הייתי מפלצת מלידה שהפכה למפלצת גרועה עוד יותר בזכות הסכין של אבי, אגרופיו ומילותיו הקשות.
חינכו אותי להפוך לקאפו, לשלוט ללא רחמים, להתאכזר בלי לחשוב פעמיים.
חינכו אותי לשבור אחרים.
כשאריה ניתנה לי בברית הנישואים, כולם חיכו בנשימה עצורה לראות באיזו מהירות אשבור אותה כפי שאבי שבר את נשותיו. כיצד ארסק את תמימותה ואת טוב ליבה בכוח אכזריותי ובאלימות הבלתי מתפשרת שאפיינה אותי.
שבירתה דרשה מאמץ קל. עניין טבעי מבחינתי.
אדם שנולד מפלצת, שחונך להיות מפלצת, שנאלץ להיות מפלצת כדי להפוך לקאפו.
שמחתי להיות המפלצת שכולם חששו מפניה.
עד אליה. עד אריה.
איתה לא הייתי צריך להסתיר את האפלה שבתוכי.
אורה זהר וזרח על פני החשכה שבי.
איתה, לא רציתי להיות המפלצת. רציתי לגונן עליה מהצד הזה באישיותי.
אבל נולדתי מפלצת. חינכו אותי לשבור אחרים.
אי שבירתה גבתה ממני מחיר.
מחיר שמפלצת כמוני לעולם לא תסתכן לשלם.