המסע המופלא במכונת הזמן

תַּגְלִית

מָה שֶׁתִּקְרְאוּ עַכְשָׁו, יִשָּׁמַע דִּמְיוֹנִי וְאוּלַי לֹא אֲמִתִּי, אַךְ סִפּוּר הַרְפַּתְקָאוֹת כָּזֶה, שֶׁאֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאָדָם מְאוֹד מְכֻבָּד וְיָדוּעַ בַּמָּכוֹן לְחֵקֶר הֶחָלָל שֶׁבְּלוֹנְדוֹן — לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֵינוֹ אֲמִיתִי. חַיָּב לִהְיוֹת בּוֹ לְפָחוֹת גַּרְעִין קָטַן שֶׁל אֱמֶת... 
הַסִּפּוּר מַתְחִיל בְּאִיּוֹ, שֵׁם מוּזָר, נָכוֹן? אַךְ בְּאַנְגְּלִיָּה הַשֵּׁם הָזָה מְאוֹד נָפוֹץ.
אִיּוֹ הָיָה יֶלֶד סַקְרָן, וְיוֹם אֶחָד הוּא גִּלָּה תַּגְלִית מַדְהִימָה… 
בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל אִיּוֹ הִתְהַלְּכָה שְׁמוּעָה עַל מְכוֹנַת זְמַן, שֶׁנִּבְנְתָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, וְהִצְלִיחָה לִנְחֹת בִּמְקוֹמוֹת מְיֻחָדִים וּבִזְמַנִּים שׁוֹנִים. אֲפִלּוּ הִגִיעָה לִתְקוּפַת הַדִּינוֹזָאוֹרִים, לְמִצְרַיִם הָעַתִּיקָה, וְגַם טָסָה לֶעָתִיד — לְכוֹכָבִים רְחוֹקִים. 
הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הַמְּכוֹנָה לֹא עָזְבוּ אֶת אִיּוֹ. הִיא הֶעֱסִיקָה אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. הוּא אֲפִילוּ חָלַם עָלֶיהָ בִּשְׁנָתוֹ, וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ מַגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת, שֶׁאַף אָדָם לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. הוּא הֶחְלִיט לְחַפֵּשׂ הוֹכָחָה לְאוֹתָהּ שְׁמוּעָה. אוּלַי זוֹ לֹא אַגָּדָה... 
אִיּוֹ נִכְנַס לְמִשְׂרָדוֹ שֶׁל אָבִיו. שָׁם הָיְתָה מְגֵרָה, שֶׁאָבִיו, תֹּם, נָהַג לָשִׁים בָּהּ כְּלֵי כְּתִיבָה. 
אִיּוֹ פָּתַח אֶת הַמְּגֵרָה. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים פָּתַח אֶת אוֹתָהּ מְגֵרָה. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים אָבִיו בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהָבִיא לוֹ גִּלְיוֹנוֹת נְיָר אוֹ פְּרִיטֵי צִיּוּד שׁוֹנִים מִשָּׁם... 
לְהַפְתָּעָתוֹ הָרַבָּה גִּלָּה הַפַּעַם קֻפְסַת מַתֶּכֶת קְטַנָּה, שֶׁנִּרְאֲתָה מְאוֹד יְשָׁנָה, וְעָלֶיהָ חֲרוּטִים צִיּוּרִים מוּזָרִים. הַקֻּפְסָה הָיְתָה תְּחוּבָה בְּסוֹף הַמְּגֵרָה. זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְקַל בָּהּ. הוּא לֹא רָאָה אוֹתָהּ מֵעוֹלָם. בְּקֹשִׁי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹתָהּ בְּשֶׁל עֲרֵמוֹת הַנְּיָרוֹת שֶׁהָיוּ מֻנָּחוֹת עָלֶיהָ.
אִיּוֹ נִסָּה לִפְתֹּחַ אֶת הַקֻּפְסָה, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ. לְאַחַר נִסְיוֹנוֹת מְרֻבִּים גִּלָּה אֶת הַלְּשׁוֹנִית שֶׁהָיְתָה בַּתַּחְתִּית, וְרַק צָרִיךְ הָיָה לְהָזִיזָהּ יָמִינָה. 
נְיָרוֹת, מִסְמָכִים וּפְתָקִים שׁוֹנִים נֶעֶרְמוּ שָׁם בְּעִרְבּוּבְיָה. לַמְרוֹת שֶׁהָעֹמֶס הָרַב בִּלְבֵּל אוֹתוֹ, הֶחְלִיט לֹא לְוַתֵּר. "כָּל הַזְּמַן אֲנִי שׁוֹמֵעַ רְמָזִים הַנּוֹגְעִים לִמְכוֹנַת הַזְּמַן. אֲנִי חַיָּב לִבְדֹּק אִם יֵשׁ אֱמֶת בָּאַגָּדוֹת הַלָּלוּ", מִלְמֵל לְעַצְמוֹ.
צְעָקָה נִפְלְטָה מִפִּיו כְּשֶׁגִּלָּה מַעֲטָפָה מַצְהִיבָה, יְשָׁנָה מְאוֹד וּמְקֻמֶּטֶת, שֶׁעַל גַּבָּהּ מֻדְפָּס בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב שְׁמוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁל סָבוֹ, סַבָּא רַבָּא, גּ'וֹן. כְּשֶׁהָפַךְ אֶת הַמַּעֲטָפָה גִּלָּה שֶׁנִּשְׁלְחָה מֵהַמָּכוֹן הַבְּרִיטִי לְאַסְטְרוֹנוֹמְיָה וְחֵקֶר הֶחָלָל, הַשּׁוֹכֵן בְּלוֹנְדוֹן. 
לִבּוֹ שֶׁל אִיּוֹ פָּעַם בִּפְרָאוּת... וְהוּא פָּתַח אֶת הַמַּעֲטָפָה...
הוּא לֹא תֵּאֵר לְעַצְמוֹ שֶׁהַגִּלּוּי הַזֶּה יְשַׁנֶּה אֶת חַיָּיו...

פֶּרֶק שֵׁנִי 
אִיּוֹ וְלֵיאוֹנוֹרָה 

אִיּוֹ, בֶּן הַ-9, הוּא יֶלֶד סַקְרָן, בַּעַל שֵׂעָר חוּם מְתֻלָתָּל וְעֵינַיִם חוּמוֹת צְהַבְהַבּוֹת, נְבוֹנוֹת וְחוֹדְרוֹת, יֶלֶד רָגִישׁ, עוֹזֵר לַחֲבֵרָיו, קְצָת שׁוֹבָב, אוֹהֵב כַּדּוּרֶגֶל וְכַדּוּרְסַל, וּמִתְעַנְיֵן מְאוֹד בְּמִקְצוֹעוֹת מַדָּעִיִּים, בְּעִקָּר בְּאַסְטְרוֹנוֹמְיָה — מִקְצוֹעַ מַדָּעִי הָעוֹסֵק בְּחֵקֶר הֶחָלָל.
אִיּוֹ גָּר בַּעֲיָרָה קְטַנָּה, הַשּׁוֹכֶנֶת עַל גְּדוֹת נְהַר הַתֶּמְזָה שֶׁבְּאַנְגְּלִיָּה. מִדֵּי בֹּקֶר הוּא יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ, וְצוֹעֵד אֶל בֵּית הַסֵּפֶר בִּשְׁבִיל מִתְפַּתֵּל, שֶׁתּוֹשָׁבֵי הַמָּקוֹם קוֹרְאִים לוֹ "נְתִיב הַפְּרָחִים" — נַרְקִיסִים בַּעֲלֵי רֵיחַ מְשַׁכֵּר, פְּרָגִים אֲדֻמִּים וּפְרָחִים בִּשְׁלַל צְבָעִים צוֹמְחִים מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַשְּׁבִיל. 
אִיּוֹ נוֹשֵׁם בִּלְגִימוֹת גְּדוֹלוֹת אֶת הָאֲוִיר הַנָּקִי, מֵרִיחַ אֶת נִיחוֹחַ הַפְּרָחִים וְאֶת רֵיחַ הָאֲדָמָה הָרְטוּבָה לְאַחַר הַגֶּשֶׁם — הוּא כָּל כָּךְ אוֹהֵב אֶת הַמַּרְאֶה הַזֶּה.
בַּדֶּרֶךְ הוּא פּוֹגֵשׁ אֶת חֲבֵרָיו לַלִּמּוּדִים, וְיַחַד הֵם מְפַטְפְּטִים, עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִים לְבֵית הַסֵּפֶר.
ִאִיּוֹ נֶהֱנֶה לִפְגֹּשׁ אֶת חֲבֵרָיו, אֲבָל הֲכִי הֲכִי הוּא אוֹהֵב לִפְגֹּשׁ אֶת לֵיאוֹנוֹרָה, חֲבֶרְתּוֹ לַכִּתָּה, יַלְדָּה חֲמוּדָה וְיָפָה, בַּעֲלַת שְׁתֵּי צָמוֹת זְהוּבוֹת וְעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת חוֹדְרוֹת, שֶׁגָּרָה בַּבַּיִת הַשָּׁכֵן. אִיּוֹ מִסְתַּכֵּל עַל הַצַּמּוֹת שֶׁל לֵיאוֹנוֹרָה, וְלִפְעָמִים הוּא גַּם מוֹשֵׁךְ בָּהֶן בְּהֶסְתֵּר, וּכְשֶׁלֵיאוֹנוֹרָה מִסְתּוֹבֶבֶת, הוּא מַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ לֹא עָשָׂה 
דָּבָר... 

הִיא, בִּתְגוּבָה, מִסְתַּכֶּלֶת עָלָיו וּמַבָּט שׁוֹבָב בְּעֵינֶיהָ — "אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה אַתָּה", כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת, וּמַסְמִיקָה כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה — בְּעֵינָיו, הִיא הַיַּלְדָּה הֲכִי יָפָה בָּעֲיָרָה. 
אַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן מְצַפֶּה אִיּוֹ לְהִפָּגֵשׁ עִם לֵיאוֹנוֹרָה בְּכָל בֹּקֶר הִיא שֶׁלֵיאוֹנוֹרָה, מַמָּשׁ כָּמוֹהוּ, הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית, שֶׁמִּתְעַנְיֶנֶת בִּתְחוּמֵי הַמַּדָּע, וְתָמִיד הִיא רוֹצָה לָדַעַת מַדּוּעַ, אֵיךְ וְלָמָּה. לִשְׁנֵי הַיְּלָדִים יֵשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ מְשֻׁתָּף: גַּם אַבָּא שֶׁל לַיאוֹנוֹרָה וְגַם אַבָּא שֶׁל אִיּוֹ הֵם מַדְּעָנִים.
אִיּוֹ מְצַפֶּה מְאוֹד לַפְּגִישׁוֹת אִתָּהּ. בְּתוֹךְ לִבּוֹ הוּא מַרְגִּישׁ מִין תְּחוּשָׁה שֶׁל... הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר אוֹתָהּ, אֲבָל אֶת הָעֻבְדָּה הַזּוֹ הוּא לֹא מְגַלֶּה, כַּמּוּבָן, לְאַף אֶחָד, גַּם לֹא לְלֵיאוֹנוֹרָה, אֶלָּא שׁוֹמֵר אֶת זֶה לְעַצְמוֹ. הוּא לֹא שׁוֹכֵחַ אֶת אוֹתָהּ פַּעַם, שֶׁיַּלְדֵי הַכִּתָּה שָׁרוּ לוֹ "אִיּוֹ וְלֵיאוֹנוֹרָה לַנֶּצַח. תֵּן לָהּ נְשִׁיקָה בַּמֵּצַח", וּוָּאוּ, כַּמָּה שֶׁהוּא הִתְבַּיֵּשׁ...
שְׁנֵי הַיְּלָדִים נִפְגָּשִׁים לְאַחַר שְׁעוֹת הַלִּמּוּדִים, מְכִינִים שִׁעוּרִים בְּיַחַד, מְשַׂחֲקִים בְּכָל מִינֵי מִשְׂחָקִים וּבְעִקָּר מְשַׁתְּפִים זֶה אֶת זוֹ בְּכָל מָה שֶׁקּוֹרֶה לָהֶם.
גַּם הַסִּפּוּר הַמּוּזָר עַל מְכוֹנַת הַזְּמַן יָדוּעַ לְלֵיאוֹנוֹרָה. תְּגוּבָתָהּ הַמִּיָּדִית הָיְתָה, "לֹא יָכֹל לִהְיוֹת. אֵין דָּבָר כָּזֶה מְכוֹנַת זְמַן. זֶה מַמָּשׁ דִּמְיוֹן — אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְקַדֵּם בַּזְּמַן, וְיַחַד עִם זֶה לִהְיוֹת בַּהֹוֶה? 
מָה, אֲנִי אוּכַל לְהַבִּיט בְּעַצְמִי כְּאִמָּא, וְלִרְאוֹת אֶת יְלָדַי? אוֹ אוּלַי, אוּכַל לַחֲזֹר בַּזְּמַן וְלִרְאוֹת אֶת אִמָּא שֶׁל סָבְתָא שֶׁלִּי? דִּמְיוֹנִי לַחֲלוּטִין".
לֵיאוֹנוֹרָה הִסְּסָה לְרֶגַע, "דַּוְקָא זֶה מַגְנִיב", אַךְ מִיָּד הִתְעַשְּׁתָה וְחָזְרָה בָּהּ.
"תַּפְסִיק לְדַמְיֵן, אִיּוֹ, זְמַן — זֶה כָּאן וְעַכְשָׁו", וְאָז הוֹסִיפָה בִּצְחוֹק, "תְּתָאֵר לְעַצְמְךָ שֶׁנּוּכַל לְהַגִּיעַ לְעוֹד שָׁבוּעַ מֵהַיּוֹם, נֵדַע מַהֶם הַמִּסְפָּרִים, שֶׁזָּכוּ בְּהַגְרָלוֹת הַהִמּוּרִים, נְגַלֶּה אֵיזֶה סוּס זָכָה בַּמֵּרוֹץ, נַחְזֹר בַּחֲזָרָה לַזְּמַן שֶׁלָּנוּ, וְנִמְסֹר לַהוֹרִים... וּוָּאוּ, הֵם יִהְיוּ מִילְיוֹנֵרִים. עֲזֹב אֶת זֶה, אִיִּוֹ, אֵין שׁוּם הִגָּיוֹן בִּדְבָרֶיךָ".
אִיּוֹ נֶעֱלַב מְאוֹד מִדְּבָרֶיהָ וְכִמְעַט פָּרַץ בְּבֶכִי. הוּא רַק הִצְלִיחַ לִפְלֹט, "חַכִּי, אַתְּ תִּרְאִי..."
וְאָמְנָם, לְאַחַר מִסְפָּר יָמִים, שִׁנְּתָה לֵיאוֹנוֹרָה אֶת דַּעְתָּהּ...