אדיס וגמדי הצבעים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אדיס וגמדי הצבעים

אדיס וגמדי הצבעים

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

אָדִיס, יֶלֶד קָטָן, שׁוֹבָב, רוֹאֶה הַכּוֹל בְּשָׁחוֹר לָבָן. בְּלִי מֵשִׂים לֵב וּבְתַת הַמּוּדָע, יוֹצֵא אָדִיס לְמַסָּע מֻפְלָא, מַסָּע הַמַּפְגִּישׁ אוֹתוֹ עִם גַּמָּדֵי הַצְּבָעִים, הַמְּאִירִים לוֹ אֶת דַּרְכּוֹ בֵּין הַשְּׁבִילִים. בְּסוֹף הַמַּסָּע, אָדִיס מְגַלֶּה כִּי צֶבַע הַשָּׁחֹר הוּא רַק בְּעֵינָיו וְשִׁלּוּב הַצְּבָעִים הֵם מְאוֹר חַיָּיו.

אֲשֶׁר (מׇסְרָשָׁה) טָרְקִין, בן 34, נשוי לאלמז ואב לשלוש בנות. אשר, אמו ושתי אחיותיו הגיעו לארץ ישראל ב"מבצע שלמה", בשנת 1991, כשהוא ילד בן 4. לראשונה, לפני כשנתיים, חש אשר צורך לכתוב ספר ילדים שיתן מענה למה שהחסיר בילדותו. אל המסע למימוש כתיבת ספא הילדים צרף את ד"ר חדוה טרגר, מאמנת אישית, סופרת, ומשוררת.

ד"ר חדוה טרגר: "כשאשר פגש אותי לראשונה הבנתי כי מאחורי הרצון לכתוב סיפור ילדים קיים סיפור חיים מרתק של ילד קטן שאביו היה קצין בצבא באתיופיה, ולא חזר מאחת המשימות הצבאיות. אביו, אדיסו, הוגדר כנעדר, ומאז נעלם מחייו. אשר הורגל לחיות בלי אבא והמחשבה לגדול עם חוסר זה הייתה טבעית. אחר שהתחתן והביא את בנותיו, החלו להתגבר געגועיו לאביו. היעדרותו של אביו החזירה את אשר לילד העצוב, אשר גווני צבעי השמחה נעדרו ממנו. הגמדים בפנטזיה מילאו את החסר וצבעו את חייו בצבעי תקווה.  

אשר: "עם כתיבת הסיפור, התחלתי להרהר לגבי חשיבות קיומו של אבי בבניית אישיותי. שאלתי את עצמי, אם הייתה לי דמות אבהית בחיי, האם הייתי בן אדם אחר? התחלתי להיפתח ולדבר על אבא! נשאלתי לא פעם, למה שלא אטוס עם המשפחה לאתיופיה לחפש אחר אבי , יכול להיות שהוא עוד חי. יתכן כי פחדתי להתעמת עם המציאות האחרת. עדיין אין לי תשובה על כך. אולי אני עדיין פוחד שמא אשלה את עצמי בקיומו, ובסוף, האשליה תנפץ לי שוב את המציאות ושוב אחוש את תחושת היתמות. הגמדים בסיפור לימדו אותי כי אני הוא זה שמחליט על חיי, וכיצד חיי יראו בפני בנותיי וסביבותיי. בסיפור התערבבו שתי הדמויות – אבי ואני. רציתי מאד להתחבר אליו. אני מאוד מתגעגע למשחקים שיכולתי לשחק עם אבא, מתגעגע לשיחות שיכולתי לערוך אתו, מתגעגע לצחוקים ולחיבוקים שאני מדמיין לי אותם.

מחבר הסיפור מבין דרך הדמות המרכזית. כי ראיית הגיוון וההשלמה היא שתחזק אותו ותשלים לו את החסר בבניית דרכו: "צֶבַע הַשָּׁחֹר הוּא רַק בְּעֵינֶיךָ, שִׁלּוּב הַצְּבָעִים הֵם הַמָּאוֹר בְּחַיֶּיךָ".

פרק ראשון

בֹּקֶר, צִיּוּץ שֶׁל צִיפּוֹרִים
נִשְׁמַע מֵעֵבֶר לַתְּרִיסִים הַיְּשָׁנִים.
וּכְאִלּוּ אוֹר שֶׁמֶשׁ מְנַצְנֵץ וְקוֹרֵא:
"קוּם יֶלֶד, הִתְעוֹרֵר!"
אָדִיס, יֶלֶד חָבִיב עִם כָּל הַיְּלָדִים,
שָׂמֵחַ כִּי הִגִּיעַ הַחוֹפֶשׁ וְאֵין כְּבָר שִׁעוּרִים.
אָדִיס יוֹדֵעַ לְצַיֵּר
וְעוֹשֶׂה זֹאת מִכָּל הַלֵּב.
מֵכִין דַּפִּים וּכְלֵי צְבִיעָה
וְרָץ לְקַבֵּל הַשְׁרָאָה בַּגִּינָּה.
אוֹי וַאֲבוֹי! מָה נוֹרָא!
הַצֶּבַע בַּדֶּשֶׁא וּבַּנַּדְנֵדָה
נֶעֱלַם כְּלֹא הָיָה.
אָדִיס מֻדְאָג, נֶעֱמַד עַל שְׁתֵּי בִּרְכַּיִים,
עֵינָיו הֻפְנוּ אֶל הַשָּׁמַיִם:
"לְאָן נֶעֶלְמוּ הַצְּבָעִים
שֶׁצָּבְעוּ אֶת חַיַּי בִּשְׁלַל גְּוָונִים?"
פִּתְאוֹם, מוֹפִיעִים מֵאֲחוֹרֵי מִסְתּוֹר שְׁנֵי גַּמָּדִים.
שׁוֹאֵל אוֹתָם אָדִיס: "מִי אַתֶּם, חֲבֵרִים?"
" תֵּסְּפָּה (תִּקְוָה) וְאַדָנֶה (מַרְפֵּא) שׁוֹמְרֵי הַצְּבָעִים",
עָנוּ לוֹ שְׁנֵי הַמֻּפְלָאִים.
"הַאִם אַתֶּם אַחְרָאִים לְהֵעָלְמוּת הַצְּבָעִים"?
"לֹא אָדִיס הַיָּקָר, הַצְּבָעִים לֹא נֶעֶלְמוּ מֵעַצְמָם,
הֵם אֶצְלֵךְ וּתְלוּיִים בְּךָ".
אָדִיס מְבֻלְבָּל, לֹא מֵבִין מָה כַּוָּנָתָם,
מְנַסֶּה לַחֲשֹׁב וְלָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתָּם –
אָדִיס: "לְאָן אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת, דַּבְּרוּ חֲבֵרִים?"
הַגַּמָּדִים: "אַתָּה יוֹצֵא לְמַסַּע חִיפּוּשׂ אַחַר שְׁלַל הַצְּבָעִים".
נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם תֵּסְּפָּה וְאַדָנֶה וְהִמְשִׁיכוּ לְדַרְכָּם. 

קְפִיץ, קְפִיץ, בְּדִילּוּגִים מַרְשִׁימִים,
הוֹפִיעָה גַּמָּדָה מִתּוֹךְ אֶחָד הַשִּׂיחִים:
"שָׁלוֹם אָדִיס, מָה אִתְּךָ?
שְׁמִי הוּא וִוינִי (מַיִים) וַאֲנִי חֵלֶק מִמְּךָ".
“אֵיךְ אַתְּ חֵלֶק מִמֶּנִּי אִישָּׁה קְטַנָּה?"
"אֲנִי מְיַצֶּגֶת אֶת עֹמֶק הַמַּחְשָׁבָה;
אִם תְּיַצֵּר מְצִיאוּת וְתַחֲשֹׁב חִיּוּבִי,
תִּצֹּר מַרְגּוֹעַ פְּנִימִי וְתַרְגִּישׁ חִיּוּנִי".
"בֶּאֱמֶת? וָואוּ, מַמָּשׁ מְרַגֵּשׁ".
"עֲצוֹם עֵינַיִים וּסְפוֹר מֵאֶחָד עַד שֵׁשׁ".
וִוינִי שָׁלְפָה אֶת הַמִּכְחוֹל שֶׁבְּכִיסָהּ
וְצָבְעָה בְּכָחֹל אֶת הַשָּׁמַיִם וְהַנָּהָר.
וִוינִי: "פְּתַח אֶת הָעֵינַיִים, מָה אַתָּה רוֹאֶה?

עוד על הספר

אדיס וגמדי הצבעים אשר (מסרשה) טרקִין

בֹּקֶר, צִיּוּץ שֶׁל צִיפּוֹרִים
נִשְׁמַע מֵעֵבֶר לַתְּרִיסִים הַיְּשָׁנִים.
וּכְאִלּוּ אוֹר שֶׁמֶשׁ מְנַצְנֵץ וְקוֹרֵא:
"קוּם יֶלֶד, הִתְעוֹרֵר!"
אָדִיס, יֶלֶד חָבִיב עִם כָּל הַיְּלָדִים,
שָׂמֵחַ כִּי הִגִּיעַ הַחוֹפֶשׁ וְאֵין כְּבָר שִׁעוּרִים.
אָדִיס יוֹדֵעַ לְצַיֵּר
וְעוֹשֶׂה זֹאת מִכָּל הַלֵּב.
מֵכִין דַּפִּים וּכְלֵי צְבִיעָה
וְרָץ לְקַבֵּל הַשְׁרָאָה בַּגִּינָּה.
אוֹי וַאֲבוֹי! מָה נוֹרָא!
הַצֶּבַע בַּדֶּשֶׁא וּבַּנַּדְנֵדָה
נֶעֱלַם כְּלֹא הָיָה.
אָדִיס מֻדְאָג, נֶעֱמַד עַל שְׁתֵּי בִּרְכַּיִים,
עֵינָיו הֻפְנוּ אֶל הַשָּׁמַיִם:
"לְאָן נֶעֶלְמוּ הַצְּבָעִים
שֶׁצָּבְעוּ אֶת חַיַּי בִּשְׁלַל גְּוָונִים?"
פִּתְאוֹם, מוֹפִיעִים מֵאֲחוֹרֵי מִסְתּוֹר שְׁנֵי גַּמָּדִים.
שׁוֹאֵל אוֹתָם אָדִיס: "מִי אַתֶּם, חֲבֵרִים?"
" תֵּסְּפָּה (תִּקְוָה) וְאַדָנֶה (מַרְפֵּא) שׁוֹמְרֵי הַצְּבָעִים",
עָנוּ לוֹ שְׁנֵי הַמֻּפְלָאִים.
"הַאִם אַתֶּם אַחְרָאִים לְהֵעָלְמוּת הַצְּבָעִים"?
"לֹא אָדִיס הַיָּקָר, הַצְּבָעִים לֹא נֶעֶלְמוּ מֵעַצְמָם,
הֵם אֶצְלֵךְ וּתְלוּיִים בְּךָ".
אָדִיס מְבֻלְבָּל, לֹא מֵבִין מָה כַּוָּנָתָם,
מְנַסֶּה לַחֲשֹׁב וְלָרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתָּם –
אָדִיס: "לְאָן אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת, דַּבְּרוּ חֲבֵרִים?"
הַגַּמָּדִים: "אַתָּה יוֹצֵא לְמַסַּע חִיפּוּשׂ אַחַר שְׁלַל הַצְּבָעִים".
נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם תֵּסְּפָּה וְאַדָנֶה וְהִמְשִׁיכוּ לְדַרְכָּם. 

קְפִיץ, קְפִיץ, בְּדִילּוּגִים מַרְשִׁימִים,
הוֹפִיעָה גַּמָּדָה מִתּוֹךְ אֶחָד הַשִּׂיחִים:
"שָׁלוֹם אָדִיס, מָה אִתְּךָ?
שְׁמִי הוּא וִוינִי (מַיִים) וַאֲנִי חֵלֶק מִמְּךָ".
“אֵיךְ אַתְּ חֵלֶק מִמֶּנִּי אִישָּׁה קְטַנָּה?"
"אֲנִי מְיַצֶּגֶת אֶת עֹמֶק הַמַּחְשָׁבָה;
אִם תְּיַצֵּר מְצִיאוּת וְתַחֲשֹׁב חִיּוּבִי,
תִּצֹּר מַרְגּוֹעַ פְּנִימִי וְתַרְגִּישׁ חִיּוּנִי".
"בֶּאֱמֶת? וָואוּ, מַמָּשׁ מְרַגֵּשׁ".
"עֲצוֹם עֵינַיִים וּסְפוֹר מֵאֶחָד עַד שֵׁשׁ".
וִוינִי שָׁלְפָה אֶת הַמִּכְחוֹל שֶׁבְּכִיסָהּ
וְצָבְעָה בְּכָחֹל אֶת הַשָּׁמַיִם וְהַנָּהָר.
וִוינִי: "פְּתַח אֶת הָעֵינַיִים, מָה אַתָּה רוֹאֶה?