מקומי

וְהָיִיתִי יְוָנִי עַתִּיק
שֶׁשָּׁב מִמַּסּעְוֹתָיו
הבַּיַתְָה
וְהָיִיתִי אֲמֵרִיקָנִי בֶּן זְמַנִּי
שֶׁחָרַךְ צְמִיגִים בִּכְבִישִׁים
אֵינְסוֹפִיִּים וְהֶעֱלָה עָׁשָן
בַּדֶּרֶךְ לְעַצְמוֹ
וְהָיִיתִי. הָיִיתִי. וְעַכְשָׁו הִנְנִי:
עֵר בְּלַיְלָה יִשְׂרְאֵלִי שֶׁאֵין לוֹ סוֹף
בְּבֵיתִי מְצַפֶּה לִזְרִיחָה
שֶׁאוּלַי בְּכָל זאֹת, תָּבוֹא
אַחֲרֵי לַיְלָה יִשְׂרְאֵלִי
שֶׁאֵין לוֹ סוֹף בְּבֵיתִי

דידו כותב שירה בשלה, חכמה, עמוקה. הרגישויות שלו חורגות ממעגל האני ומצוקותיו, הן נוגעות בזולת, בהיסטוריה היהודית והכללית ובטבע. שיריו של דידו הם נכס חשוב לקורא הישראלי, הם מלמדים אותנו בחן רב להתפייס עם המגבלות של אחרים ושל עצמנו. הלשון השירית של דידו מוסיקלית, מרוכזת ומשעשעת בעדינות. (חמוטל בר יוסף)