האבולוציה של החשיבה

הקדמה

כשאנחנו קוראים את התנ"ך, רובנו נמצאים במצב נפשי שבו אנו מקבלים את קיומו של אלוהים כמובן מאליו. בלימודי התנ"ך, הן במסגרות דתיות והן בחילוניות, דנים בהתנהגותם של גיבורי התנ"ך, שופטים את מוסריותם ומבקרים אותם — אבל לא את אלוהים. כך מחברי התנ"ך לדורותיהם מוליכים אותנו שולל במשך אלפי שנים באמצעות האג'נדה הנסתרת שלהם — להביא אותנו להאמין בקיומו של אלוהים.

אבל אם נעז לקרוא שוב את הטקסט התנ"כי בראש פתוח נגלה שם דמות שנקראת אלוהים והיא עתירת תכונות שליליות — סדיזם, מניפולטיביות, נקמנות, נרקיסיזם ועוד. מהיכן הגיעו תכונות שליליות אלה?

ההנחה המרכזית של הספר היא שלא אלוהים יצר את האדם, אלא האדם יצר את אלוהים. על כן, הוא השליך עליו את תכונותיו שלו. במילים אחרות, האדם יצר את אלוהים בצלמו. כעת נסללת הדרך להבין את עולמם של בני העת העתיקה ואת טבענו האנושי בכללותו.

אפשר להתווכח אם האירועים המסופרים בתנ"ך אכן קרו באמת. אנשי דת ודאי יאשרו את קיומם ואילו ארכיאולוגים עשויים לכפור בהם ולטעון שאין שום ממצא היסטורי המאשש זאת. אבל אין מחלוקת שהיחסים בין הדמויות המופיעות בתנ"ך, התנהגויותיהן ואורח חייהן הם אותנטיים ונכונים לאותם ימים. אילו המציא הסופר התנ"כי דפוסי יחסים שלא היו קיימים, לא היה התנ"ך מתקבל בקרב בני התקופה ולא היה לרב־מכר עולמי במשך כל השנים. על יחסים אלה בין בני התקופה מסתמך ספר זה. אלו קשרים אנושיים הפותחים לפנינו צוהר נפלא לאופן חשיבתם של בני העת העתיקה. הספר שזור השוואות בין אופנות החשיבה של העת העתיקה לזו של ימינו ועל כן הוא מעניק לנו הצצה נדירה להתפתחות התרבותית שעברנו כולנו ומאפשר להבין טוב יותר את בני החברה המסורתית החיים בינינו ושומרים במידה מסוימת על אופנות חשיבה זו.

הספר מאחד שתי דיסציפלינות. האחת, הפסיכולוגיה הקלינית, הבוחנת את התנהגותן ואת עולמן הרגשי של הדמויות המופיעות בתנ"ך. השנייה, חקר התרבויות, החוקרת את התרבויות המסורתיות של העבר ושל ההווה ואת הפערים ביניהן ובין התרבות המודרנית. הבחנה זו חשובה משום שהפסיכולוגיה הקלינית עוסקת על פי רוב בבני המערב — שם פותחה ואף יושמה. מחבר הספר הוא פסיכולוג קליני וחוקר תרבויות.

הספר פותח בהקדמה קצרה ומסיים באחרית דבר ארוכה יותר שכותרתה "השפה שנשכחה". הסיבה לכך היא שהספר מבקש ללמד "שפה תרבותית" ועל כן יש לקפוץ למים ולהתנסות בה לפני כל המשגה תיאורטית. כך לומד ילד שפה חדשה, תחילה התנסות מעשית ורק לאחר מכן תחביר ודקדוק. הקורא מוזמן אפוא להעז ולהתנסות ולחוות את "השפה" שבני העת העתיקה דיברו בה והתנהלו על פיה ממקור ראשון. מבט כולל יותר על השפה שנשכחה יינתן רק בסוף הספר, לאחר שהקורא יחוש אותה וצליליה יהיו מוכרים לו.