גולדה אמרה לא
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: גמא
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2018
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 74 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 14 דק'

יוחאי אופנהיימר

יוחאי אופנהיימר נולד בה' בכסלו תשי"ט, 17 בנובמבר 1958.  יוחאי אופנהיימר לימד באוניברסיטה העברית בחוג לספרות כללית והשוואתית. ב-1994 החל ללמד בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. ב-2012 התמנה לפרופסור חבר. שירו הראשון פורסם ב'ידיעות אחרונות' בנובמבר 1978. מאז פירסם כחצי תריסר ספרי שירה. ב-2016 פורסם את ספר הפרוזה הראשון שלו ("הקמע של דדה") וכן פואמה על רקע מלחמת יום הכיפורים ("גולדה אמרה לא"). אופנהיימר זכה פעמיים בפרס ברנשטיין לביקורת הספרות (1988, 1993).

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/3f6jxjma

תקציר

המשורר וחוקר הספרות יוחאי אופנהיימר עוסק שנים רבות במחקר על השירה הפוליטית בישראל, למן קום המדינה ועד ימינו, לצד כתיבה על ספרות מזרחית וכמובן כתיבת שירה. כעת רואה אור הפואמה שלו גולדה אמרה לא הסובבת סביב מלחמת יום הכיפורים, הזמן שלפניה והזמן שאחריה.

יוחאי אופנהיימר היה נער בזמן המלחמה, וזיכרונותיו ממנה הפציעו בפואמה בדמותו של הילד יוסי, שמשוטט בין הוריו, בין מורי בית הספר וחבריו, בין הרחובות שמתמלאים חרדה ואבק שריפה, בין הציפיות והאכזבות, קולותיהם של הפוליטיקאים והגנרלים ודממת המוות הנורא.

אבל הפואמה אינה רק רשומון של התקופה. לאורכה ולרוחבה משובצות שורות המתארות רגעים קטנים של התנגדות, ליריות אנושית בדמות תשוקה לרקוד ולאהוב, שיחות של איש ואישה, אם שכולה שחוטפת את גופת בנה,  ואפילו כמה ילדים ששורפים ספריה.

פרק ראשון

שָׁלְפוּ אֶת שַׂק הַבְּרֶזֶנְט, הִנִּיחוּ עַל
הָאֲלוּנְקָה. "רֶגַע, תַּחְתֹּךְ פֹּה, שֶׁיִּהְיֶה בָּטוּחַ.
מָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל עָלַי, זֶה לֹא הַבֵּן שֶׁלְּךָ?
תֵּן אֶת הַמִּסְפָּרַיִם,
עַכְשָׁו תָּאִיר". בְּקֹשִׁי
זִהֲתָה. מָה שֶׁרוֹאִים בַּצִּלּוּם זֶה עוֹד כְּלוּם.

נִדְמֶה שֶׁהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ. הָעֵינַיִם לֹא סְגוּרוֹת. אוֹ שֶׁבִּגְלַל הַתְּזוּזָה נִפְקְחוּ.
כִּסּוּ אֶת הַבּוֹר.
יָשְׁבוּ הַפּוֹעֲלִים מֵאָחוֹר וַעֲלֵיהֶם
הַבְּרֶזֶנְט. "מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁתִּין, זֶה עַכְשָׁו.
לֹא עוֹצֶרֶת בַּדֶּרֶךְ". הַשַּׂק אָרֹךְ, אֲבָל הַגּוּפָה קְצָרָה,
כְּאִלּוּ אֵין רַגְלַיִם.

הִגִּיעוּ לְהַר הֶרְצְל, שׁוּרוֹת
פְּנוּיוֹת. חִכָּה שָׁם קַבְרָן. עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל
אוֹמֵר. תָּמִיד אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה לְבַעַל מוּסָךְ.
"אַתָּה בָּטוּחַ? כָּכָה? בְּלִי מִשְׁפָּחָה, קְרוֹבִים, בְּלִי
מִסְדַּר כָּבוֹד, חֲבֵרִים, בִּגְנֵבָה? בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה?
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שׁוּב פַּעַם לְוָיָה".
"זֶה מָה שֶׁבִּקַּשְׁנוּ, לֹא? תַּעֲשֶׂה
אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ". עָנְתָה אָמֵן וְעוֹד פַּעַם
אָמֵן. כָּל הַקַּדִּישׁ הַזֶּה. בְּלִי רַגְלַיִם
נִקְבַּר. כְּאִלּוּ הִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ: מָה אַתְּ
עוֹשָׂה?

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הֵרִים אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת. "מְדַבְּרִים
מֵהַצָּבָא. שָׁמַעְנוּ שֶׁאַתָּה מְפַרְסֵם
כַּתָּבָה עַל מִשְׁפַּחַת דַּמָארִי. הַצֶּנְזוֹר
מְבַקֵּשׁ לְהַמְתִּין, שֶׁאֲנָשִׁים לֹא יַעֲשׂוּ דִּין לְעַצְמָם,
יַתְחִילוּ לְהוֹצִיא גּוּפוֹת וְלִקְבֹּר".
יֵשׁ בְּרֵרָה? חָשַׁב הָעוֹרֵךְ, עוֹד יִסְגְּרוּ לִי אֶת הָעִתּוֹן,
וְאָז מָה?
אֲבָל סְגַן הָעוֹרֵךְ הִזְדַּקֵּף, "מִי
יִסְגֹּר אֶת הָעִתּוֹן,
מָה אַתָּה מְקַשְׁקֵשׁ?"

**

גּוֹלְדָה יוֹשֶׁבֶת עַל כֻּרְסָה לְבָנָה, מַחְזִיקָה
תִּיק יָד וּבוֹ מִמְחָטָה וְכַדּוּרֵי אַסְיַאלְגַן, חֲפִיסַת
סִיגַרְיוֹת דּוּבֶּק, פִּנְקָס
וּבוֹ רְשִׁימַת כָּךְ וְכָךְ מָטוֹסִים, כָּךְ וְכָךְ טַנְקִים
וּפְגָזִים, אֲפִלּוּ רוֹבִים חֲסֵרִים.
עוֹנֶדֶת מַחְרֹזֶת פְּנִינִים עַל חֻלְצָה אֲפֹרָה.
מַזְכִּירָתָהּ הָאִישִׁית בּוֹחֶרֶת אֶת הַשִּׂמְלָה הַמַּתְאִימָה וְהַכּוֹבַע,
כֵּן, הַכּוֹבַע.

"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן מְטֹרָף", הוֹדִיעָה לְשָׂרֶיהָ
וּלְאַחַר שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת יָשְׁבָה בְּאָמֶרִיקָה
עַל כֻּרְסָה לְבָנָה.
הַנָּשִׂיא בּוֹחֵן אֶת נַעֲלֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת.
"אֲדוֹנִי הַנָּשִׂיא", הִיא מִזְדַּקֶּפֶת עַל כֻּרְסָה
כְּפִי שֶׁאָבִיהָ הָיָה עוֹשֶׂה. לֹא תָּמִיד
זֶה עָזַר לוֹ.

יָצְאָה רַכֶּבֶת אֲוִירִית. צַלָּמֵי טֶלֶוִיזְיָה
הִמְתִּינוּ לִמְטוֹסֵי עֲנָק. כְּשֶׁהֵגִיחוּ
הַטַּנְקִים הַחוּצָה אָמְרָה אִמָּא שֶׁל יוֹסִי
שֶׁיֵּשׁ לָהּ צְמַרְמֹרֶת וְיוֹסִי לָחַשׁ לְעַצְמוֹ יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבֹרָךְ
לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עָלְמַיָּא.
הַכּוֹבַע שֶׁל גּוֹלְדָה הִתְאִים לְהַלְוָיוֹת
וּבְכָל זֹאת הִתְרַגֵּשׁ.
שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה רָעֲדָה, לֹא הִפְסִיקָה.

יוחאי אופנהיימר

יוחאי אופנהיימר נולד בה' בכסלו תשי"ט, 17 בנובמבר 1958.  יוחאי אופנהיימר לימד באוניברסיטה העברית בחוג לספרות כללית והשוואתית. ב-1994 החל ללמד בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. ב-2012 התמנה לפרופסור חבר. שירו הראשון פורסם ב'ידיעות אחרונות' בנובמבר 1978. מאז פירסם כחצי תריסר ספרי שירה. ב-2016 פורסם את ספר הפרוזה הראשון שלו ("הקמע של דדה") וכן פואמה על רקע מלחמת יום הכיפורים ("גולדה אמרה לא"). אופנהיימר זכה פעמיים בפרס ברנשטיין לביקורת הספרות (1988, 1993).

מקור: לקסיקון הספרות העברית החדשה
https://tinyurl.com/3f6jxjma

עוד על הספר

  • הוצאה: גמא
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2018
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 74 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 14 דק'
גולדה אמרה לא יוחאי אופנהיימר

שָׁלְפוּ אֶת שַׂק הַבְּרֶזֶנְט, הִנִּיחוּ עַל
הָאֲלוּנְקָה. "רֶגַע, תַּחְתֹּךְ פֹּה, שֶׁיִּהְיֶה בָּטוּחַ.
מָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל עָלַי, זֶה לֹא הַבֵּן שֶׁלְּךָ?
תֵּן אֶת הַמִּסְפָּרַיִם,
עַכְשָׁו תָּאִיר". בְּקֹשִׁי
זִהֲתָה. מָה שֶׁרוֹאִים בַּצִּלּוּם זֶה עוֹד כְּלוּם.

נִדְמֶה שֶׁהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ. הָעֵינַיִם לֹא סְגוּרוֹת. אוֹ שֶׁבִּגְלַל הַתְּזוּזָה נִפְקְחוּ.
כִּסּוּ אֶת הַבּוֹר.
יָשְׁבוּ הַפּוֹעֲלִים מֵאָחוֹר וַעֲלֵיהֶם
הַבְּרֶזֶנְט. "מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁתִּין, זֶה עַכְשָׁו.
לֹא עוֹצֶרֶת בַּדֶּרֶךְ". הַשַּׂק אָרֹךְ, אֲבָל הַגּוּפָה קְצָרָה,
כְּאִלּוּ אֵין רַגְלַיִם.

הִגִּיעוּ לְהַר הֶרְצְל, שׁוּרוֹת
פְּנוּיוֹת. חִכָּה שָׁם קַבְרָן. עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל
אוֹמֵר. תָּמִיד אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה לְבַעַל מוּסָךְ.
"אַתָּה בָּטוּחַ? כָּכָה? בְּלִי מִשְׁפָּחָה, קְרוֹבִים, בְּלִי
מִסְדַּר כָּבוֹד, חֲבֵרִים, בִּגְנֵבָה? בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה?
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שׁוּב פַּעַם לְוָיָה".
"זֶה מָה שֶׁבִּקַּשְׁנוּ, לֹא? תַּעֲשֶׂה
אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ". עָנְתָה אָמֵן וְעוֹד פַּעַם
אָמֵן. כָּל הַקַּדִּישׁ הַזֶּה. בְּלִי רַגְלַיִם
נִקְבַּר. כְּאִלּוּ הִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ: מָה אַתְּ
עוֹשָׂה?

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הֵרִים אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת. "מְדַבְּרִים
מֵהַצָּבָא. שָׁמַעְנוּ שֶׁאַתָּה מְפַרְסֵם
כַּתָּבָה עַל מִשְׁפַּחַת דַּמָארִי. הַצֶּנְזוֹר
מְבַקֵּשׁ לְהַמְתִּין, שֶׁאֲנָשִׁים לֹא יַעֲשׂוּ דִּין לְעַצְמָם,
יַתְחִילוּ לְהוֹצִיא גּוּפוֹת וְלִקְבֹּר".
יֵשׁ בְּרֵרָה? חָשַׁב הָעוֹרֵךְ, עוֹד יִסְגְּרוּ לִי אֶת הָעִתּוֹן,
וְאָז מָה?
אֲבָל סְגַן הָעוֹרֵךְ הִזְדַּקֵּף, "מִי
יִסְגֹּר אֶת הָעִתּוֹן,
מָה אַתָּה מְקַשְׁקֵשׁ?"

**

גּוֹלְדָה יוֹשֶׁבֶת עַל כֻּרְסָה לְבָנָה, מַחְזִיקָה
תִּיק יָד וּבוֹ מִמְחָטָה וְכַדּוּרֵי אַסְיַאלְגַן, חֲפִיסַת
סִיגַרְיוֹת דּוּבֶּק, פִּנְקָס
וּבוֹ רְשִׁימַת כָּךְ וְכָךְ מָטוֹסִים, כָּךְ וְכָךְ טַנְקִים
וּפְגָזִים, אֲפִלּוּ רוֹבִים חֲסֵרִים.
עוֹנֶדֶת מַחְרֹזֶת פְּנִינִים עַל חֻלְצָה אֲפֹרָה.
מַזְכִּירָתָהּ הָאִישִׁית בּוֹחֶרֶת אֶת הַשִּׂמְלָה הַמַּתְאִימָה וְהַכּוֹבַע,
כֵּן, הַכּוֹבַע.

"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן מְטֹרָף", הוֹדִיעָה לְשָׂרֶיהָ
וּלְאַחַר שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת יָשְׁבָה בְּאָמֶרִיקָה
עַל כֻּרְסָה לְבָנָה.
הַנָּשִׂיא בּוֹחֵן אֶת נַעֲלֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת.
"אֲדוֹנִי הַנָּשִׂיא", הִיא מִזְדַּקֶּפֶת עַל כֻּרְסָה
כְּפִי שֶׁאָבִיהָ הָיָה עוֹשֶׂה. לֹא תָּמִיד
זֶה עָזַר לוֹ.

יָצְאָה רַכֶּבֶת אֲוִירִית. צַלָּמֵי טֶלֶוִיזְיָה
הִמְתִּינוּ לִמְטוֹסֵי עֲנָק. כְּשֶׁהֵגִיחוּ
הַטַּנְקִים הַחוּצָה אָמְרָה אִמָּא שֶׁל יוֹסִי
שֶׁיֵּשׁ לָהּ צְמַרְמֹרֶת וְיוֹסִי לָחַשׁ לְעַצְמוֹ יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבֹרָךְ
לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עָלְמַיָּא.
הַכּוֹבַע שֶׁל גּוֹלְדָה הִתְאִים לְהַלְוָיוֹת
וּבְכָל זֹאת הִתְרַגֵּשׁ.
שְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה רָעֲדָה, לֹא הִפְסִיקָה.