הקדמה
היום נעסוק בזוהר הקדוש עם ביאור מתוק מדבש, מתוך קונטרס ״זכות רשב״י״ — זכותו של רבי שמעון בר יוחאי. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן!
אנחנו בתפילת הסליחות אומרים: ״עֲנֵנוּ בִּזְכוּתֵיהּ דְּבַר יוֹחַאי עֲנֵנוּ״.
זכות הצדיק הגדול והנורא הזה שאנחנו עומדים בתוך שלושה ימים ליום ההילולא שלו. וקבלה בפי צדיקים: שלושה ימים נקרא כיום ההילולא, לכן הזמן עכשיו זה זמן של עת רצון, כבר אנחנו בתוך התחום של הגבול ושל הזמן, כבר התחיל בשמיים האור של ההילולא.
אמרנו נתכנס בדור כזה ונשב קצת, ונספר ונדבר בשבח הצדיק ומעלתו. ושפתיו בוודאי דובבות בקבר לעמוד בתפילה על עם עני ודל, בפרט בדור שכזה, להושיענו ברוחניות ובגשמיות ובכל מילי דמיטב.
שיעור קצר וקולע ותכליתי ובו מאמרים בזכותו של רבי שמעון.
אנחנו אומרים: ״זכותו תגן עלינו״, ועל כך נעלה מאמרים מהזוהר הקדוש שמבארים: איך זכותו מגנת?
הצדיק הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, אור המאורות, שבשעתו העמידו הקדוש־ברוך־הוא למען דור אחרון, למען הדורות שלנו.
אמרו צדיקים וקבלה בפי צדיקים: כל אדם שיש לו אמונה ברבי שמעון בר יוחאי, יש לו חיזוק וישועה מרבי שמעון בר יוחאי. מי שמאמין בו, מקבל יד לוחצת יד. ובדיוק כשם שהשם יתברך — טוב השם לכול, כך טוב רבי שמעון בר יוחאי לכל, לכל אדם וגם לפחותים. טוב השם לכול, לכל יהודי בורא עולם הוא טוב. גם זכותו של רשב״י היא טובה וגדולה, והיא צמח קרן ישועה לכל יהודי ויהודי מאיתנו.
ובפרט, בדור שכזה ששורה בו כל כך הבלבול, בדור שגם מי שרוצה להתקרב, כבר לא יודע איפה נופל ואצל מי? ומי מלמד אותו תורה ומי מלמד אותו מיסטיקה?
היום שאלה אותי אישה אחת: ״רבינו, איך צריך לתלות את החמסה, האצבעות כלפי מעלה או כלפי מטה?״ הלוואי ואת המזוזה בבית הייתה יודעת איך תולים, שם יש הלכות.
בדרך לרבי מאיר, זכותו תגן עלינו ובדרך לרשב״י, זכותו תגן עלינו, עומדים רוכלים וכל אחד מציע: סרטים אדומים, כדים כתומים, טבעות עם עיניים כחולות, שרשראות וצמידים, שומים ומה לא? ״בזכות הצדיק תיקח לבית תהיה לך ישועה וברכה,״ אומרים הרוכלים שם.
בדור הזה עמד ועומדת זכותו של רבי שמעון בר יוחאי — טוב השם לכל, גם בתוך כל הבלבולים האלה. אבל יהודים יש להם אמונה, אמונה פשוטה ברשב״י, אלא שיש שמנצלים את החוסר־מודעות להבלים.
הכלל השווה, אמונה ברבי שמעון בר יוחאי זה לא דבר פשוט, ורבי שמעון בר יוחאי לא נשאר חייב — טוב השם לכל, טוב רבי שמעון לכל. לכל אדם באיזה מדרגה, אפילו השפל שבשפלים, אפילו הגרוע שבגרועים — טוב השם לכל, טוב רבי שמעון לכל.
אחים יקרים, אני יודע על מה אני מדבר. אנחנו חיים בדור כזה שברירי, בן־אדם רגע נמצא בבית הכנסת, רגע בשיעור תורה ובדרך לבית הוא כבר בעולם אחר.
אין אמונה, אין ביטחון של שבריר של רגע, על טהרה של אדם, על קדושה של אדם, על חיוּת של אדם. שבת קודש אדם יוצא מהשבת אחרי שבת עשר. רק יצא אחרי ההבדלה, העשר נהיה אפס אחד. מה קרה, מה כל הבלבול? — מבול של כפירה, מבול של זנות בחוץ. מבית ומבחוץ, איפה שאתה לא זז — חושך, ענן וערפל. הרוע חוגג, הניסיון גס ועב. ועם כל זאת, עם כל הבלבול והטירדה, בן־אדם מנסה להחזיק את עצמו: ״ריבונו של עולם, קצת חמצן, קצת איזה שיעור תורה, קצת רבי שמעון בר יוחאי, קצת הילולא, קצת משהו.״
בת'כלס, בואו נהיה כנים עם עצמנו: ״איפה אני ואיפה רבי שמעון?״ — אש, להבת, שלהבת רבי שמעון.
