גבעת התחמושת מלחמה לוחמים וזיכרון

פתח דבר

"גבעת התחמושת" כמושג הינה יותר משמו של אתר קרב, וכהגדרת אחד מלוחמיה זו "גבעה נעלמה" רבת מסתורין ומחלוקות, שהמיתוסים וסערת הרגשות המתלווים אליה לא רק שאינם שוככים, אלא נותרים במחלוקת מתמשכת על הזיכרון והמורשת, שנות דור אחרי מלחמת ששת הימים.

גבעת התחמושת הפכה ולא בכדי, לסמל לאומי של מלחמת ששת הימים, ויום ירושלים, לעצרת הזיכרון הממלכתית לאירועי אותה מלחמה בכל חזיתותיה. במהלך השנים הפך אתר הקרב למוזיאון וליד זיכרון להנצחת עוצבות צה"ל שלחמו לשחרור ירושלים, וחוק מיוחד אף נחקק למטרה זו. דורות רבים של תלמידים, חיילים ואזרחים, התחנכו על מורשת לוחמיה, שהותירה את חותמה לעד בזיכרון הלאומי.

אודה ואתוודה שגם עלי הילכה הגבעה את קסמה המסתורי כבר במהלך המלחמה, וקסם זה התחלף במרוצת השנים, לשאלות ותהיות שצפו ועלו בכל הקשור למהלכי הקרב ותוצאותיו. כחלק ממבול של אלבומים וספרים חפוזים שהחלו להיכתב מיד אחרי מלחמת ששת הימים, החלו פרטי הקרב, מהלכיו ואירועיו להתערפל במסך כבד של מיתוסים וחצאי אמיתות, שרק העמיקו את המחלוקות.

כחמש שנים לאחר המלחמה נחשפתי לראשונה לחומר מחקרי אותנטי על גבעת התחמושת, בעקבות פניית הקצח"ר תא"ל רפאל איתן, להכנת מחקר מסכם על הקרב, בעזרת החומר המבצעי החסוי שהועמד לרשותי בלשכתו במחנה רמלה.

מעבר לכך, שנים ארוכות אחרי המלחמה הייתי שותף לחוויותיהם האישיות של רבים מחבריי הטובים, שלחמו בקרב על גבעת התחמושת. מלחמת יום הכיפורים אמנם עצרה את המחקר הראשוני, אך לימים הוסיפה לו תובנות שסייעו בכתיבת ספר זה.

כאשר התעוררה ביובל למלחמה מחלוקת מתוקשרת בציבור בסוגיית האחריות לתוצאות הקרב, הועמד בפני אתגר אישי, שבעקבותיו החלטתי לאחר לבטים, להקדיש מזמני וממשאביי הפרטיים, למחקר ולכתיבת ספר עיון שיוקדש כולו לקרב על גבעת התחמושת, בפרספקטיבה רחבה של המערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים.

במהלך השנים ראיינתי עשרות מלוחמי הקרב על ירושלים מכל העוצבות שלחמו בה, ושחזרתי בסרטי ווידאו בשטח גבעת התחמושת ובאתרים אחרים, חוויות של לוחמים ומפקדים בגדוד 66, בקרב הגורלי שהתחולל אור לשישה ביוני 1967.

עלי לציין שבעזרת מידע משלים ממקורות אחרים, ניתן היה לאמת תיאורים אלה, באופן שיאפשר להציג תמונה נאמנה ומעודכנת של הקרבות; לדוגמא, מהלך הפתיחה של פלוגה ג' והתפרסותה ביעדי הלחימה המחלקתיים בגבעת התחמושת, תכנון מול ביצוע, מכל המקורות ההיסטוריוגרפיים.

זאת ועוד, כחודשיים לאחר המלחמה, הפיק מוטה גור סרט קולנוע שחור לבן, המשחזר את מהלכי הקרבות של חטיבה 55 בירושלים, ובכללם הקרב על גבעת התחמושת.

מקור זה למיטב ידיעותיי, הוא התיעוד הפורנזי היחיד המנציח את עיקרי המבנה הטקטי המקורי של גבעת התחמושת, טרם הפיכתה לאתר בנייה של מוזיאון ההנצחה, שכן למרבה הצער, לא הקפידו אבות המוזיאון ואדריכליו על שימור השטח, ואף לא על תיעוד מצולם שלו, קודם להריסת הרוב המכריע של המבנים, התעלות והדרכים שהיו עליו.

לאחר מותו של מוטה גור העבירה אלמנתו, הגב' ריטה גור ז"ל, את ההקלטות והתמלילים של הספר לרשות ארכיון צה"ל, אך למרבה הצער, חומרים אלה, כולל הקלטות של רשתות הקשר מקרבות חטיבה 55 בקרב על ירושלים, לא אותרו עד לפרסום ספר זה במרתפי הארכיון.

מקור נוסף שבו נעזרתי לשחזור המבנה והתכסית המקוריים של גבעת התחמושת, הוא תצלום אוויר ברזולוציה גבוהה של אזור הר הצופים, ביה"ס לשוטרים ושייח ג'ראח, שצולם חמישה ימים לאחר המלחמה, ושימש מאז מקור מרכזי למיפוי הבעלויות של השטח במרחב הצפוני של העיר ירושלים, שסופח למדינת ישראל.

רוב תרשימי הקרב על גבעת התחמושת בספר מבוססים על תצלום אוויר זה, שעל נגזרות מוגדלות של חלקיו השונים, פוענח המבנה הטקטי של גבעת התחמושת, ואומת בעזרת תמונות סטילס שנלקחו מסרטי השחזור וממקורות נוספים.

למיטב ידיעותיי, להוציא את מיפוי קרבות גדוד 66 שהופק בצורה מדויקת באטלס כרטא1, לא נעשו בהיסטוריוגרפיה של גבעת התחמושת, ניסיונות לנתח במתודה מחקרית סדורה את הקרב על גבעת התחמושת. ברוב המכריע של הפרסומים לא נעשה שימוש במפות טופוגרפיות או בתצלומי אוויר, אלא בתרשים גרפי סכמתי חסר פרטים וקנה מידה, שנלקח מסיפור המלחמה של משה נתן.² גם בתחקיר הקרב של מה"ד מחלקת היסטוריה, שנעשה ע"י סא"ל דוד ביטון, כשנתיים לאחר המלחמה, נעשה שימוש בתרשים זה, ללא ניסיון להיעזר במפות או בתצלומי אוויר של גבעת התחמושת שהיו זמינים לשימוש.

עוד עובדה מעניינת בהיסטוריוגרפיה של גבעת התחמושת, שברוב הספרים שפורסמו, הוקדש לאירוע הקרב לא יותר מפרק אחד, המכיל מטיבו, היקף מוגבל באיכות ובכמות המידע. בין אלה נמצאים, ספרי מורשת של צה"ל, מאמרים, ספרים אישיים, וספרי הגות אחדים בתחומי ההיסטוריה הצבאית, אבל אף לא ספר אחד, שיקיף כמכלול שלם את אירועי הקרב על גבעת התחמושת³ ותקוותי שספר זה ישלים פערי מידע על הקרב, וישמש כתשתית זמינה למחקר, ללימוד ולהדרכה של מורשת הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.

כמחבר הספר הופתעתי מעוצמת האירועים האנושיים והסמליים שנחשפו לעיני במהלך המחקר, בהם אירועי גבורה ופחד, בצדם של אירועי הלם קרב שאינם מבחינים בין חיילים למפקדים; האכזריות של הלוחמים משני הצדדים, והאפוקליפסה של זירת קרב במתחם קטן היקף, שבסיומו היו פזורות עליו עשרות גופות של לוחמים, משני צדי המתרס.

כאפילוג מטפורי במחזה המיסטי של המלחמה - במערכה האחרונה בזירת הקרב על גבעת התחמושת, מופיעים בפניו של ניר ניצן ⁴Deus Ex Machina, מיכה קפוסטה ומאיר הר ציון, שני מפקדים אגדיים של סיירת הצנחנים ומיתולוגיית קרב המיתלה, ואומרים לו: "באנו להילחם אתך..." והוא, מ"מ לשעבר בפלוגה של הר ציון, דוחה בנימוס את בקשתם ואומר להם: "מיכה! אני פה המפקד ומה שכאן זה רק שלי.." וקולו של המפקד הקשוח הזה דומע, כשהוא אומר למצלמה: "הרגשתי שהגבעה היא רק שלי...

זוהי רוחו של הספר על גבעת התחמושת, גבעה נעלמה החושפת כמה מסודותיה בהיבטים של: "מלחמה, לוחמים וזיכרון", ובו, המלחמה איננה רק אוסף טכנו־טקטי של עובדות על מהלכי קרב, ומהותה מתמצית במעשי הלוחמים המובילים אותה כבני אנוש, כאשר הזיכרון שנותר, שנים רבות אחרי לכתם, הוא המעט שנותר בידינו לכבד את הנופלים ואת אהוביהם - הורים, רעיות, בנים ובנות — לזכור לעד ולא לשכוח את מחויבותנו אליהם, כנושאי העול של מחיר המלחמה.

שלכם בהוקרה, המחבר