עדות היופי וחוקת הזמן
מָה אֲנַחְנוּ? וְהַיּוֹם וְהָאֲוִיר עֲמוּסִים אֶת
כְּאֵב הַנּוֹף הַדָּחוּס. לֹא אֵדַע אִם תּוּגַת הַמַּסָּע הִיא זוֹ
אֲבָל מִתּוֹךְ הָעֶצֶב שֻׁגַּר
הַתֹּפֶת לְבַדּוֹ זוֹרֵם בַּתְּהִיָּה.
אֲנִי בּוֹכָה שֶׁכָּכָה נְתִיבוֹת הֶעָפָר
וְכָכָה אַתֶּם פָּנִים יְשִׁימוֹנִים שׁוֹנִים וּמִשְׁתַּנִים
בְּתוֹךְ נַפְשִׁי
שׁוֹתֵי הָעֲצָמוֹת וּמְכַרְסְמֵי הַדָּם
לֹא עוֹד יַתְסִיסוּ עֲצַבִּים עַד תֻּמָּם
לְהַזְרִים בַּנִּימִים פִּעְפּוּעַ.
מִכֹּחַ הַמַּחוּשִׁים תּוּגָתִי
עַצְבוּתִי אֶלֶף תְּהִיּוֹת: אָדָם קוֹרֵא אֶת נַפְשׁוֹ לְבַדָּהּ
צְמוּדָה לְגוֹרָלוֹ וְשׁוּם כַּפְתּוֹר הַצְמָדָה שֶׁל נֶפֶשׁ אַחֵר
לֹא יִשְׁתֶּה מִכְּאֵב הַמָּקוֹם, וִימַקֵּם עַצְבוּתוֹ בְּהַפְסָקוֹת הַתּוּגָה
וְזֶה הַהוֹלֵךְ בַּמַּיִם?
אָה, יָמִים מִשְׁתַּנִּים, עָכוּר וְעָצֵב
בְּחֻקֵּי הַמַּסָּע כָּל הַנְּתִיבוֹת לוֹחֲצִים
וְהָרֹאשׁ בְּגֻמְחָתוֹ נִצָּב
לִפְרֹשֹ רַחֲמָיו תּוּגָה
בְּשָֹרוֹ מַלְכוּת לְעַצְמוֹתָיו
וְדֶשֶׁן לְנַפְשׁוֹ.
כָּכָה הַגּוּף כּוֹאֵב נַפְשׁוֹ כְּצִפֳּרִים חֲרוּכוֹת.
מתוך: כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות, עם עובד, 2014.
שיחות רדיו עם ענת שרון־בלייס
הקדמה
אמירה הס - יש משהו מדויק בשמה: אמירה. בכתיב העברי שלו, ההדהוד הברור הוא לספר ״בראשית״, לאמירה הראשונה בפסוק ״ויאמר אלוהים יהי אור״. הדיבור
הבראשיתי, ההיולי, ניכר גם בפואטיקה של אמירה, בדרך בה היא יוצרת אור בכתיבתה. זאת שירה שיש בה עירוב של לשונות, של קולות, של גופים, של תודעות, של נזכרות ונשכחות, של זהויות. עירוב שמפרק הכל ומקים הכל לתחייה מחדש בדרכה שלה. אמירה כותבת טקסטים שדורשים מן הקוראים להתעכב ליד המלים, ליד השורות, להבין ״בהמשכים״. כתב היד שלה מעניק לנו שהות.
שירה היא מלאכת הקודש שלה. ובה, כמו בכתבי הקודש, יש סיפורים וסתירות, דמויות ברורות ואחרות שעוטות מסכות, יש בה קול הבוקע מן הסנה הבוער ואחר שיורד מן ההר האפוף ערפל, ויש קול ילדות מן המעברה, שמעבֵּר את הערבית לעברית, שמחפש את המלים וְלש את העצמי בתוך הגירת הגוף והשפה, לש בתשוקה וללא מורא את הנפש ואת ההיסטוריה. זאת אמירה עם פואטיקה עשירה כרימון - מדממת גרעיני יופי וחוכמה, משפריצה מיץ אדום וסוער ונוטעת בכל שורה עץ חיים ועץ דעת, לא מפחדת לחטוא בעבור הכתיבה. שיריה תאווה לעיניים ולשכל וליבי נפקח כאשר אני קוראת אותה, כאשר אני קוראת את שירתה.
בספר זה מופיעות שתי שיחות רדיו שערכתי עם המשוררת אמירה הס, האחת פותחת את קובץ המאמרים והשנייה חותמת אותו. השיחה הפותחת נערכה ב-2007 עם צאת ספרה השישי הבולימיה של הנשמה (הליקון) והחותמת נערכה ב-2015 לאחר צאת ספרה כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות (עם עובד).
השיחות נערכו במסגרת תכנית הספרות 'מלים שמנסות לגעת'
ברשת א' של קול ישראל.
