פרק ראשון - מבוא
מאמר זה נכתב מתוך מחשבה כיצד ל"הנחיל" את תורת ה' בקרב כלל הציבור התורני היושב בציון ולכל הפחות למרביתו וכן כדי לעודד את לימוד התורה בקרב כלל הציבור כולו. הרחבת מעגל הלומדים תתאפשר ע"י פישוט שיטת הלימוד באופן נגיש לכל אדם ותוספת באהבת הלימוד ע"י הבנת חשיבותו. והנה אע"פ שפנים רבות ללימוד התורה וללומדיה והלכות רבות נקשרו בתלמוד והם יסודותיו, כגון מה שאמרו שחייב אדם ללמד תורה את בנו ואף את בן בנו שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך"(משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, פרק ראשון, הלכה ב). או מה שנאמר "אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה"(שם, פרק ג, הלכה יג) ועוד רבים הדברים בלימוד שקצרה היריעה מלפרטם אולם הם ידועים בדברי רבותינו בגמרא, בספרי ההלכה, המחשבה והעיון בנושא. והנה עיקר דברינו במאמר זה אינו אלא במה שיקרא "הנחלה", במובן שדברי תורה יהיו חלקינו ולאורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.
"הנחלה" זו פירושה, ידיעה במובן של מעשה שישנה את מהותו של האדם להיות נושא התורה ולא נשוא. הכוונה בפשטות שיוכל לשאת ולתת במשא ומתן התורני ולהגיע לאמת ההלכתית ולדעת המעשה עד כמה שאפשר בכוחות עצמו וביגיעתו, זאת מתוך ההקדמות שהקדימו לו בלימוד והיסודות שהניח והספרים שלפניו. אין הכוונה שהאדם ילמד ללא מורה בראשית לימודו ואולי אף לאחר שלמד מה שלמד אלא שידוע כי האדם הינו "עולם קטן" והוא צריך לשאוף לשלמות האנושית עד כמה שנפשו משגת. הנה לא כל אחד זוכה ללמוד ממורה הראוי לו. שלמות זו צריכה להיות מושגת לאדם, הן בדברים הנצרכים לו לחיי שעה בבחינת "אורח חיים" והן בדברים שאינם מענייני השעה שלו אולם הם חלק מהלכות התורה אף שאינם מקוימים בזמן הזה על ידו, מכיוון שאינו מחויב בהם, כגון כל הלכות המקדש או/ו ענייני טהרה הקשורים לביאת המקדש. עמוק ממה שקדם, דברי התורה צריכים להיות "חקוקים" בקרבו של האדם מישראל באופן כזה שידע להשיב ויהגה בהם באמת ובעמקות ובהשתדלות לקיים מצוות התורה "והגית בו יומם ולילה".
מטרות המאמר:
הנה כבר נאמרו מקצת מטרות המאמר אבל באופן כללי בנוסף לנאמר המטרה כאן, הינה להתוות דרך ללימוד התורה ברצינות, ללימוד מירב ההלכות שהאדם יכול ללמוד, להעמקה ושינון הלימוד וכדי לאפשר את מימוש הלימוד לרוב ישראל היושבים בציון.