פתח דבר
כך סיים אבי, ד"ר יעקב וינרוט ז"ל, את הרצאתו האחרונה.
ואלה כמה מהמילים האחרונות שנשא סטיב ג'ובס,
מיליארדר יזם וממציא, שמת בגיל 56 מסרטן הלבלב:
בחרתי להביא שתי דוגמאות לתובנות שאנשים הגיעו אליהן לקראת סוף חייהם. אלו הן תובנות עמוקות ומרגשות אך עם זאת, רוב האנשים שיקראו אותן יתרגשו קמעא וימשיכו בחייהם כרגיל. אני בחרתי שלא להמשיך הלאה, לא מפני שאינני יכול אלא מפני שאינני רוצה.
מסכת חיי, שאינני מוותר על אף פיסה ממנה למרות מורכבותה ואתגריה, זיכתה אותי לעצור ממרדף החיים שרוב בני האדם מצויים בו ולהתבונן בדברים המהותיים והגדולים. כוונתי לאותם הדברים שבאופן פלאי אנחנו פוסחים עליהם אף על פי שהוזהרנו שהם החשובים באמת.
משום כך אני מבקש להתבונן בחיים ולממש כאן ועכשיו, באמצע החיים, ערכים שאמצא כחשובים. איני רוצה להגיע לסוף חיי מלא חרטות על מה שלא הספקתי, ואיני חפץ שזה יהיה המסר שלי לדורות הבאים.
אמר פעם אדם חכם אחד: "הצעירים רצים מהר אבל הזקנים יודעים את הדרך". אם כך הם הדברים, אני רוצה לרוץ מהר בדרך של הזקנים, וכפי שאמר חכם אחר, הרב משה צבי נריה: "צריך אדם להיות זקן בצעירותו כדי שיהיה צעיר לעת זקנה".
שני מורים היו לי בחיי והם אינם עוד. האחד צעיר בזקנתו והאחרת זקנה בצעירותה. שניהם הראו לי את הדרך. שניהם התפרסמו מאוד בישראל ובעולם ושניהם נלקחו ממני באותה השנה ממחלת הסרטן. האחת היא, חני וינרוט ז"ל, שבמשך חמש־עשרה שנה הייתה אשתי ואם שלושת ילדיי, והאחר הוא, יעקב וינרוט ז"ל, אבי היקר והאהוב, אשר כל תואר שאציין לפני שמו יגמד את התהילה הראויה לו. שניהם היו דומים כל כך ושונים כל כך. ביקשתי שלא להכניס את שניהם בספר אחד, מפני שמצאתי שלא יהיה נכון לכתוב על שתי הממלכות הללו באותו הספר.
אלה הן שתי ישויות שונות, שתי אווירות שונות, שני לימודים שונים. לשניהם אני צריך, אך ערבוב המנגינות עלול למעט את היופי שבכל אחת מהן. ולכן, על כל אחת מהן אתן דעתי בספר נפרד לחלוטין, כאשר בספר זה אזכיר את אבי ז"ל בצמתים שאני מרגיש שהם חיוניים ותומכים.
בספר זה, הראשון, אתמקד במורשתה של חני.
מילותיה האחרונות יפתחו את הספר הזה ואף יסיימו אותו:
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
