אני, הסבתא והטרמפולינה

הַקְדָּמָה

הַשָּׁנָה הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב עַל דְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים לִי. כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אֲנִי אוֹהֵב שֶׁאֲחֵרִים קוֹרְאִים מָה שֶׁכָּתַבְתִּי.

אֲנִי אוֹהֵב גַּם לִקְרֹא סִפְרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת, וּבְיִחוּד שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מַקְרִיאָה לִי בָּעֶרֶב, כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן. וְאָז לְמָחֳרָת אֲנִי מַמְשִׁיךְ לִקְרֹא לְעַצְמִי, אִם יֵשׁ לִי חֵשֶׁק, וּבָעֶרֶב אִמָּא שֶׁלִּי מַמְשִׁיכָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁהִגַּעְתִּי אֵלָיו.

כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיב, יוֹתֵר קַל לִי לְדַמְיֵן אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּסַפְּרִים עֲלֵיהֶם בַּסֵּפֶר מֵאֲשֶׁר כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵא בְּעַצְמִי. אֲבָל גַּם כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵא בְּעַצְמִי אֲנִי חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת, לְמָשָׁל, אֵילוּ בְּגָדִים הָיִיתִי לוֹבֵשׁ אִם הָיוּ מַזְמִינִים אוֹתִי לְטִיּוּל בְּאָלַסְקָה אוֹ לְמַסָּע בֵּין כּוֹכָבִים: לְאָלַסְקָה אֲנִי צָרִיךְ בְּגָדִים חַמִּים – וְיֵשׁ לִי. אֲבָל אֵין לִי עֲדַיִן חֲלִיפַת חָלָל לְמַסָּע בֵּין כּוֹכָבִים.

בֵּינְתַיִם הֶחְלַטְתִּי לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בַּהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלִּי, כִּי, לְדַעְתִּי, מָה שֶׁקּוֹרֶה לָנוּ בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, וְהוּא מְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ אוֹ מַעֲצִיב אוֹתָנוּ – זֹאת הַרְפַּתְקָה!

לִפְעָמִים גַּם סָבְתָא שֶׁלִּי מִשְׁתַּתֶּפֶת בַּהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלִּי. שְׁנֵינוּ אוֹהֲבִים לִקְפֹּץ בִּטְרַמְפּוֹלִינָה, וּבִגְלַל זֶה קָרָאתִי לַסֵּפֶר: "אֲנִי, הַסָּבְתָא וְהַטְּרַמְפּוֹלִינָה". אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹסִיף שֶׁאֲנִי רוֹאִי בְּאָלֶף. בְּבַקָּשָׁה, אַל תִּכְתְּבוּ רוֹעִי בְּעַיִן. בַּמִּשְׁפָּחָה וּבֵין הַחֲבֵרִים קוֹרְאִים לִי לִפְעָמִים רוֹאִיקִי.

פֶּרֶק 1
מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בַּטְּרַמְפּוֹלִינָה?

זוֹכְרִים שֶׁיֵּשׁ לִי סָבְתָא, סָבְתָא רִבְקָה, שֶׁגָּרָה בִּכְפַר-סָבָא? זֹאת אִמָּא שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי. כְּשֶׁהִיא בָּאָה לְבַקֵּר אוֹתִי בִּרְחוֹבוֹת, אֲנַחְנוּ רָצִים לַטְּרַמְפּוֹלִינָה.

קֹדֶם כֹּל אֲנִי צָרִיךְ לְסַפֵּר לָכֶם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּיִת עִם חָצֵר שֶׁמְּחֻבֶּרֶת לֶחָצֵר שֶׁל הַסָּבְתָא הַשְּׁנִיָּה שֶׁלִּי, אִמָּא שֶׁל אַבָּא. קוֹרְאִים לָהּ סָבְתָא צִבְיָה. בֵּין הֶחָצֵר שֶׁלָּנוּ וְהֶחָצֵר שֶׁל סָבְתָא צִבְיָה נִמְצֵאת טְרַמְפּוֹלִינָה. יֵשׁ יְלָדִים שֶׁגָּרִים בְּבָתֵּי קוֹמוֹת, וְשָׁם קָשֶׁה לָשִׂים טְרַמְפּוֹלִינָה. לָכֵן אֲנִי מַזְמִין יְלָדִים אֵלַי לִקְפֹּץ אִתִּי. זֶה כֵּיף לִקְפֹּץ וּלְהַרְגִּישׁ שֶׁהַשָּׁמַיִם נַעֲשִׂים פִּתְאוֹם נְמוּכִים מְאוֹד.

אֲבָל עִם סָבְתָא רִבְקָה אֲנִי עוֹשֶׂה דְּבָרִים אֲחֵרִים. אֲנַחְנוּ מְבִיאִים כַּדּוּר קָטָן, בּוֹנִים בִּפְנִים שְׁנֵי שְׁעָרִים, וְזוֹרְקִים אֶת הַכַּדּוּר לַשַּׁעַר. סָבְתָא זוֹרֶקֶת כַּדּוּר, וַאֲנִי קוֹפֵץ וּמְזַנֵּק לִתְפֹּס אוֹתוֹ. אֲנִי זוֹרֵק כַּדּוּר וְסָבְתָא קוֹפֶצֶת וּמְזַנֶּקֶת לִתְפֹּס אוֹתוֹ. הָרִצְפָּה שֶׁל הַטְּרַמְפּוֹלִינָה קוֹפֶצֶת, וְכֻלָּנוּ קוֹפְצִים.

לִפְעָמִים אֲנִי מְאַמֵּן אֶת סָבְתָא לִהְיוֹת שׁוֹעֶרֶת. אֲנִי זוֹרֵק אֶת הַכַּדּוּר, וְסָבְתָא קוֹפֶצֶת לִתְפֹּס אוֹתוֹ. אֲבָל הַקְּפִיצָה לֹא תָּמִיד עוֹזֶרֶת לָהּ, כִּי אֲנִי מְתַכְנֵן אֶת הַזְּרִיקָה שֶׁלִּי, וְזוֹרֵק אֶת הַכַּדּוּר זְרִיקוֹת יְשָׁרוֹת, וְאָז קָשֶׁה לָהּ לִתְפֹּס.

הַיּוֹם קָרָה מַשֶּׁהוּ לֹא נָעִים לִשְׁנֵינוּ.

אֲנִי זָרַקְתִּי כַּדּוּר לַשַּׁעַר שֶׁל סָבְתָא, סָבְתָא קָפְצָה וְהוֹרִידָה אֶת הָרֹאשׁ. הַכַּדּוּר פָּגַע לָהּ בּוּל בָּאַף. שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ: "אַתְּ בְּסֵדֶר?" אֲבָל גַּם סָבְתָא זָרְקָה כַּדּוּר חָזָק לַשַּׁעַר שֶׁלִּי, וְקִבַּלְתִּי מַכָּה בַּבֶּרֶךְ שֶׁנִּפְגְּעָה בְּמִשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל שֶׁשִּׂחַקְתִּי אֶתְמוֹל. סָבְתָא שָׁאֲלָה: "אַתָּה בְּסֵדֶר?"

שְׁנֵינוּ נִפְגַּעְנוּ, לָכֵן שָׁכַבְנוּ לָנוּחַ בַּטְּרַמְפּוֹלִינָה. אֲנִי שָׁכַבְתִּי עַל הַגַּב וְהִסְתַּכַּלְתִּי עַל עֵץ הָאֱגוֹז. הֶעָלִים שֶׁלּוֹ וְגַם הַפֵּקָאנִים נוֹשְׁרִים לִפְעָמִים עַל הַטְּרַמְפּוֹלִינָה, וְאָז אֲנַחְנוּ מְפַצְּחִים אֶת הָאֱגוֹזִים וְעוֹשִׂים לָנוּ פִּיקְנִיק. סָבְתָא נָחָה עַל יָדִי, אֲבָל הִיא הִסְתַּכְּלָה דַּוְקָא עַל עֵץ הַלִּימוֹן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֵּרוֹת צְהֻבִּים וְרֵיחַ מְשַׂמֵּחַ.

אַתֶּם צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לִי שֵׂעָר אָרֹךְ, וְלִפְעָמִים אֲנִי לֹא מִסְתָּרֵק. סָבְתָא שָׂמָה לֵב שֶׁהַשֵּׂעָר הָאָרֹךְ הַצָּהֹב שֶׁלִּי מְסֹרָק, וְאָמְרָה לִי: "רוֹאִיקִי, הִסְתָּרַקְתָּ!!" אָמַרְתִּי לָהּ: "כֵּן, סָבְתָא, אֲנִי מִסְתָּרֵק לִפְעָמִים."

שָׁכַבְתִּי בַּטְּרַמְפּוֹלִינָה, וְחָשַׁבְתִּי מַחְשָׁבוֹת. שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: "מָתַי אִמָּא תָּבוֹא? אֲנִי כְּבָר כָּל-כָּךְ מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיהָ. הַאִם אַסְפִּיק לִרְאוֹת אוֹתָהּ לִפְנֵי שֶׁאֵלֵךְ לִישֹׁן?" וְגַם אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: "לֶבְּרוֹן, שַׂחְקַן הַכַּדּוּרְסַל שֶׁאֲנִי אוֹהֵב מֵהַ-נב"א, אוֹכֵל כַּמָּה קַעֲרוֹת סָלָט בַּבֹּקֶר בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת חָזָק. גַּם אֲנִי אֹכַל סָלָט לַאֲרוּחַת עֶרֶב, כִּי אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת שַׂחְקָן בַּ-נב"א, וְאָז אוּכַל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כֶּסֶף, וְאֶבְנֶה לִי בַּיִת עִם חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ טְרַמְפּוֹלִינָה עֲנָקִית."

בֵּינְתַיִם סָבְתָא נִרְדְּמָה בַּטְּרַמְפּוֹלִינָה. עוֹד מְעַט אָעִיר אוֹתָהּ וְנַמְשִׁיךְ לִקְפֹּץ.