"שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי" - השורה הזאת, מלאת היופי והתום, מתוך שירה של פניה ברגשטיין "ניגונים", המופיעה כמוטו באחד השירים בספרה של עופרה עופר אורן, חוזרת ומהדהדת בכל שיריה, והולכת ולובשת משמעות אחרת, פצועה ואירונית. שיריה נוגעים בעדינות באובדן תום הילדות, ובמקום שבו הלכו והסתלפו הניגונים. הזעקה שבספר היא זעקה מוזיקלית מאוד, המתמסרת למנגינת המילים וליופי שבשירה:
המים
הֵם דָּם, הַיָּם, הָאֵד הַחַם,
הֵם רֹק, זֵעָה, דִּמְעָה, הֵם טַל.
הֵם מָה שֶׁעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו וְנִשְׁטָף.
הֵם חִלְחוּל עַרְמוּמִי, וסִימָן לְחַיִּים,
הֵם בָּאִים בְּגַלִּים, בְּטִפְטוּף, בִּזְרִימָה,
אֲבָל מָה הַמַּיִם יוֹדְעִים עַל צָמָא?
חלקו השני של הספר מוקדש לתרגומי שירה קלאסית ומודרנית, החל בשייקספיר וכלה באודן. הבחירה לשלב בספר השירים הראשון שלה את מבחר התרגומים הנהדר והמיוחד הזה איננה בחירה מקרית. השפעתה של השירה הקלאסית, שאותה תרגמה עופר אורן יפה כל כך, ניכרת בכל שיריה.
מדור נוסף בספר מוקדש לסיפורים שמאחורי השירים. (חלקם הופיעו בXnet ובבלוג "סופרת ספרים"). משהו מדברי הימים של השירה הקלאסית והמודרנית ומקורות החיים הבלתי ידועים של המשוררים מעמיק כבאר מלאה מים נסתרים וצופני תעלומה וסוד. [אנה הרמן, עורכת הספר]
עופרה עופר אורן, שזכתה לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עברים, היא ילידת תל אביב. עד כה פרסמה תשעה ספרי פרוזה, שהביקורות שיבחו. כמו כן, תרגמה וערכה עשרות ספרים. בשנים האחרונות כותבת את הבלוג סופרת ספרים ובו ביקורות על ספרים ועל סרטים.
זהו ספר השירה הראשון של עופרה עופר אורן, שהייתה עד כה מוכרת כסופרת של ספרי פרוזה (ביניהם "רצח בבית הספר לאמנויות", "מעקב", "יופי לי, יופי לי" ו"שירה והירושימה").
על רצח "
בבית הספר לאמנויות":
"הסופרת המוערכת מצליחה לספק פיסה כתובה היטב של ישראליות מדויקת ואמיתית", רן בן נון, ידיעות אחרונות.
"כתיבה רהוטה ונסערת", אריק גלסנר, מעריב.
"מפגן מרשים של חדשנות", עמרי הרצוג, הארץ.
"מסע ספרותי מהפנט", אורית הראל, מעריב.
