עבר מתעתע

פתח דבר
מאיר חטינה וישראל גרשוני

עמנואל סיון נחשב, בצדק, לאחד החוקרים החשובים ביותר בחקר ההיסטוריה של המזרח התיכון הערבי והאסלאם בשליש האחרון של המאה ה-20 ובעשורים הראשונים של המאה ה-21, בישראל ובעולם כולו. לבד מתרומה יוצאת דופן ללימודי האסלאם והמזרח התיכון בארץ, סיון קנה לעצמו שם בין־לאומי בתחומי מחקר רבים הנוגעים להתפתחות הימי ביניימית והמודרנית של העולם הערבי, ומעבר לו, להתפתחות של ארצות האסלאם בכללן. סיון, שכבר עבר את גיל שמונים, מציג קריירת מחקר והוראה חד־פעמית באיכותה, עשירה ומרשימה ביותר, המשתרעת על פני כמעט שישים שנה. בזמן הזה שינו עבודותיו פורצות הדרך של סיון את פני המחקר במזרחנות הישראלית והעולמית. מורשתו המחקרית והאינטלקטואלית רבת־הפנים יצרה שדות מחקר חדשים והציבה אמות מידה חדשניות ומקוריות לשיטות המחקר, לתוצאותיו ולהסקת המסקנות הנגזרות מהן. לא פלא שמורשת המחקר שלו היא מקור בלתי נדלה עבור עשרות מתלמידיו, שפיתחו, ועודם מפתחים, את מחקריו ושמעניקים להם אורך יריעה, רוחב ועומק נוספים, שהם יחד מדף שלם של "אסכולת סיון", המתמחה בטיפול אקדמי רציני ואיכותי בתולדות הערבים והאסלאם. מחקריו של סיון התפרסמו בשפות רבות, ובכלל זה בשפה הערבית. לזכותו המיוחדת ייאמר שסיון מעולם לא נשאר מסוגר במגדל השן האקדמי. מחקריו הבהירים והמלוטשים מדברים גם לקורא ההדיוט וזוכים למשקל ציבורי ניכר.1

קובץ המאמרים עבר מתעתע: מיתוס, היסטוריה וזיכרון בחברות אסלאמיות ובחברה הישראלית נועד לתת ביטוי מהימן, עשיר ורב־גוני להישגים המחקריים יוצאי הדופן הללו של סיון ולהציגם בפני הקורא הישראלי. אנו משוכנעים כי הספר יעורר עניין רב בקרב קוראים וקוראות רבים, יהודים וערבים, נוצרים ודרוזים. במרכז הספר עומדת אסופה של מאמרים ומסות שחוברו על ידי תלמידיו ותלמידותיו של עמנואל סיון. כולם מרחיבים ומעמיקים את הנושאים הרבים שעניינו את סיון בקריירה הממושכת שלו. להלן כמה מהנושאים הבולטים הנידונים בספר שלפנינו:

צלבנים וקולוניאליזם מודרני

סיון ובעקבותיו כותבי המאמרים בקובץ הנדון מתרכזים בתיאור ובניתוח של תגובת מוסלמים וערבים לפלישה הצלבנית הנוצרית לארץ ישראל, למסעי הצלב, לכיבוש ירושלים, לממלכה הצלבנית ולבסוף לפרשת תבוסת הצלבנים על ידי המוסלמים. המאמרים מתארים את יחסם של מוסלמים וערבים בזמן אמת, בימי הביניים המאוחרים, אך שמים דגש על היחס המודרני לפרשה ההיסטורית החשובה הזו. כפי שסיון הראה לנו בצורה מבריקה, ניתוח העמדות והתגובות של ערבים, מוסלמים ונוצרים במאה ה-20 לנוכח מסעי הצלב מלמד אותנו על היחס שלהם לאימפריאליזם ולקולוניאליזם המודרניים, ובתוך כך גם על יחסם לציונות ולמדינת ישראל. המחקרים מראים כי האובססיה הצלבנית קיבלה רלוונטיות מודרנית גדולה מאוד נוכח המאבק לדה־קולוניזציה, לשחרור ולעצמאות של הארצות הערביות. כפי שהאסופה מוכיחה בעליל: היחס הערבי לפרשה הצלבנית שופכת אור על המאבק הלאומי הערבי בקולוניאליזם האירופי ובציונות. המאבק לשחרור לאומי עומד במרכז ההיסטוריה הערבית המודרנית, ולפיכך הטיפול בעמדות כלפי הצלבנים מאיר מחדש את עצם המאבק הזה, את מהותו הרעיונית והפרקטית ואת כוחו לסייע בהשגת המטרה: תקומה ערבית מודרנית.

הפונדמנטליזם האסלאמי

סיון הוא חלוץ המחקר על אודות הפונדמנטליזם האסלאמי המודרני. את גילוייו הראשוניים חשף בשנות ה-70 של המאה ה-20, והיה הראשון שהגדיר את שדה המחקר, זיהה את תכולתו ולאחר מכן ערך מחקרי עומק מרשימים ביותר על התופעה שקבעה את גורל המזרח התיכון, העולם המוסלמי והעולם בכלל. סיון היה זה שהמשיג את התופעה במונחים (בעברית) "קנאי האסלאם" ו"קנאות אסלאמית", שהפכו למושגי מפתח בפענוח התופעה ובייצוגה. מומחיותו של סיון באסלאם של ימי הביניים אפשרה לו להתבונן בתופעה החדשה אגב קשירתה לשורשים ולביטויים רעיוניים ופרקטיים של אסלאם רדיקלי בימי הביניים המאוחרים. הוא גם השכיל לנסח תבניות משוות של פונדמנטליזם בדתות שונות, שחסידיו, הרואים עצמם כ"מאמינים האמיתיים", מבקשים לעצור את הסחף בזהות הדתית ולקדם חלופות למוסדות ולאורחות חיים חילוניים.2 מחקריו של סיון הקנו לו, בצדק, שם של חוקר המוביל את התחום, והשפעת מחקריו על התפתחות חקר הפונדמנטליזם האסלאמי הערבי ניכרת מאוד באקדמיה הלאומית והבין־לאומית ומעבר לה, בקרב הציבור המתעניין. מאמרים שונים בקובץ מרחיבים ומעמיקים את המחקר החלוצי הזה אגב שימוש אינטנסיבי, בהשראת סיון, בתובנות, בתיאוריות ובכלי מחקר של מדעי החברה ומדעי המדינה, שהוא היה הראשון שעשה בהם שימוש פורה ומפרה. המאמרים באסופה עוסקים ברעיונות, באידאולוגיות, בפעולות ובמעשים של הוגים, פעילים ותנועות שהצמיחו ופיתחו את האסלאם הפונדמנטליסטי, כפי שהוא מתבטא ומתבצע בתקופה בת זמננו. הם פותחים לרווחה שורה של תובנות והבנות חדשניות ביחס למניעים, למוטיבציות, לדרכי המחשבה ולאופני הפעולה של האסלאם הפוליטי בעולם הערבי, באיראן וברחבי העולם. הם מבליטים את מגוון המחשבות וסדרי היום, האלימים והלא־אלימים, של ארגונים וגופים אסלאמיים סלפים ומעניקים לנו מפתחות חדשים לפענוח התופעה החשובה הזו. לעניות דעתנו, מאמרים אלו הם התרומה החשובה ביותר בשפה העברית להבנת התופעה הזו בימינו, הנוגעת במישרין לכל ישראלי.

זיכרון קולקטיבי והיזכרות לאומית

מחקרים נוספים בספר עוסקים בזיכרון הקולקטיבי הערבי המוסלמי אל מול הזיכרון היהודי הציוני. סיון הוא חלוץ מחקר הזיכרון וההיזכרות האישיים והקיבוציים בלימודי המזרח התיכון. על כך הוא הוסיף מחקרים פורצי דרך על אודות הנצחה וטקסי הנצחה. סיון ערך מיפוי היסטורי מרשים, בזמן ובמרחב, של עשרות צורות זיכרון והנצחה במזרח התיכון הערבי, מצד סוכני זיכרון והנצחה מוסלמים ונוצרים. הוא חקר לעומק את היחס של ההווה לעבר ואת האופנים שבהם הזהות העצמית הערבית מעוצבת על ידי ההתבוננויות של הערבים בעברם, מהמאה ה-7 ואילך, או על ידי נתחים של "ימי זוהר" כנגד "ימי חשכה". הוא בחן זאת הן ברמה ה"גבוהה" של זיכרון המגובש בקרב אליטות ערביות, והן כזיכרון "נמוך" שהתגבש והתמסד בקרב השכבות העממיות בארצות ערביות שונות. הוא בחן זיכרונות קיבוציים אסלאמיים לצד זיכרונות קיבוציים ערביים והראה, באורח משכנע, כי ההסתכלות על העבר איננה מוניסטית, אלא מדובר ברשת של הסתכלויות מגוונות ופלורליסטיות; אך בכולן סיון וממשיכי דרכו בקובץ רואים מפתח מרכזי להבנת תהליכי הגיבוש של הזהות המודרנית, הן האינדיבידואלית והן הקיבוצית. את חקר הזיכרון, ההנצחה והמיתוסים הערביים קשר סיון באורח מקורי ומרתק לזיכרון, להנצחה ולמיתוסים היהודיים, הציוניים, העבריים והישראליים. הוא הראה יפה כיצד התייחסות לאופן שבו הערבים זוכרים את עברם הרחוק ואת עברם הקרוב, האופן שבו הם מנציחים את גיבורי העבר ואת תהילות או תבוסות העבר, - כל אלה מפענחים שאיפות, מטרות וצרכים לאומיים (או דתיים) של ההווה והעתיד. במילים אחרות, מיתוסים וסמלים מהעבר הם חלק מפוליטיקה של נוסטלגיה; הם מנוף לפעולה פוליטית ולהנעה של ההמונים בעיצוב עולמם ובשינוי סביבתם. סיון חקר הן את זיכרון העבר הדתי והן את זיכרון העבר הלאומי (גם במקרה העברי הישראלי) והציב מודל להבנת המתח והקונפליקט, ובה בעת להבנת הפשרה והמשא ומתן ביניהם. חלק מרכזי באסופת המאמרים מוקדש להרחבה ולהעמקה של עבודותיו החלוציות של סיון בנושא החשוב הזה. הם עוסקים במקרים רבים ומגוונים של עיצוב זיכרון קולקטיבי, גיבוש מיתוס קיבוצי וכינון מצבות הנצחה שהתפתחו בעולם הערבי המודרני ובה בעת בעולם היהודי המודרני. המאמרים מתחקים אחר תהליכי הגיבוש והתחזוק של מערכות זיכרון והנצחה חדשים מודרניים, המוצבות כנגד מערכת הנצחה וזיכרון מסורתיים, ואחר האופן שבו הן משתלבות ומתמזגות זו בזו. החלק הזה באסופה מלמד אותנו עד כמה אירועי הזיכרון וההנצחה בעולם הערבי האסלאמי (אך גם הנוצרי) אינם זרים לאירועי הזיכרון וההנצחה בעולם הישראלי, העברי היהודי; כי כדי שנבין את עצמנו כישראלים ואת זהותנו היהודית, ראוי לבחון את מקרי הזיכרון הערביים, שכן לימוד "האחר" הוא מפתח חשוב ללימוד "האני".

****

כל מאמרי האסופה מצטיינים בחלוציות, במקוריות ובחדשנות, וכולם מתפרסמים כאן לראשונה. המאמרים הם פרי מחקרם ועטם של כמה מבכירי החוקרים והחוקרות בארץ בתחומי לימודי האסלאם והמזרח התיכון, ובכלל זה איראן וישראל. הם מבטאים מאמץ ניכר לראות בערבי שכן ולא רק אויב, שותף להתנסות דומה ושווה, ולא רק אחר, שונה ומאיים. מעבר להיותם המשך של עבודתו המונומנטלית והפורייה של סיון, כל אחד מהמאמרים באסופה הזו מציע, בפעם הראשונה עבור הקורא הישראלי, קריאה אחרת, מדויקת ועדכנית יותר של העולם הערבי והאסלאמי כמו גם של העולם הישראלי. חיבורם המאלף של המאמרים יחדיו מתעתד להעשיר את מדף הידע וההבנה של המרחב סביב מדינת ישראל. זו גם מחווה מיוחדת וסגולית המוקדשת למפעל ההיסטורי וההיסטוריוגרפי המונומנטלי של עמנואל סיון.

****

שמות ומונחים בערבית ובפרסית נכתבו בדרך כלל בתעתיק מדויק ככל האפשר, על פי הכללים המקובלים בפרסומים מדעיים. חרגנו מכך רק בכתיבת שמות ומונחים שנעשו שגורים בשפה העברית, ובהם מוחמד, עומר, חוסין; קוראן; ח'ליף/ח'ליפות; מואזין; שריעה, קאדי; מופתי; פתווה, וקף, סולטאן; עות'מאנים; עולמא; שיח'/שיח'ים וכדומה. עם זאת, כאשר שמות ומונחים ערביים ופרסיים הופיעו בתוך ציטוט של מקורות בשתי השפות הללו, הם נכתבו בתעתיק המשקף במדויק את הכתיב הערבי והפרסי. מקצתם נוקדו במופעם הראשון בגוף הטקסט כדי להקל את הגייתם. במקומות שבהם כללי התעתיק מחייבים לכתוב צ', נכתב ד (בערבית, כגון קאדי ולא קאצ'י) ו־ז (בפרסית, כגון רזא ולא רצ'א). בציטוטים מן הקוראן מצוין מספר הפרק (סוּרה) ואחריו מספר הפסוק באופן הזה: סורה 3: 33. כל הציטוטים לקוחים מתרגומו של אורי רובין (מהד' חדשה, תל אביב 2016).

אנו אסירי תודה לכל מי שעסקו במלאכה. חובה נעימה לנו להודות לשני הקוראים החיצוניים שקראו את כתב היד והעירו הערות חשובות ומועילות: חגי ארליך ואורי מ' קופפרשמידט. אנו מודים גם לגופים שאפשרו בסיועם הכספי להוציא את הספר לאור: הקתדרה ללימודים ערביים על שם ג'ק ואליס אורמוט באוניברסיטה העברית בירושלים, ומרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב. את כתב היד ערכה והתקינה לדפוס גילי תל אורן ואנו מודים לה על עבודתה המסורה והמוקפדת. יונה שפר ניצח במיומנות על מלאכת הבדיקה והניקוד של שמות ומונחים בערבית. הספר הוא הראשון שחונך את סדרת העיון החדשה "נַהְדַה: עיונים בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון" בהוצאת רסלינג. הסדרה מבקשת להקנות הבנה מעמיקה ומעשירה של תולדות החברות והתרבויות במזרח התיכון. אנו מודים ליצחק בנימין ולעידן צבעוני, עורכי רסלינג, שניאותו להעניק לספר אכסניה מכובדת.