הרואים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הרואים
הוספה למועדפים

הרואים

4.8 כוכבים (6 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

עודד שפר

עודד שפר, בן 48, נשוי + 3, בעל תואר שני בפסיכולוגיה תעשייתית מהטכניון. הוא שירת בצה"ל כקצין קרבי ולאחר מכן כיועץ ארגוני במילואים. בשנת 2009 הקים חברת פינטק וכיום עוסק גם ביזמות טכנולוגית.
עודד מתרגל מדיטציה למעלה מ 30 שנה. זהו ספרו הראשון.

נושאים

תקציר

מושיק אזולאי פורש משירות קבע בצה"ל בשל התקפי חרדה בלתי מוסברים. כעבור זמן הוא מתחיל לעבוד כחוקר שב"כ ונתקל באחת מחקירותיו בארגון החשאי "הרואים" שחבריו מקיימים קשר ישיר עם האלוהות ועל ידי כך משפיעים מאחורי הקלעים על מהלכי ההיסטוריה. 
על אף היותו חילוני וספקן, מוצא עצמו מושיק נמשך לחקירת הארגון כדי להוכיח את יכולותיו כחוקר, אך גם כדי לסגור חשבון ישן עם אדם שפגע במשפחתו. לשם כך עובר מושיק תהליך הכשרה שמביא עמו התפכחות אשר מערערת את חייו ואת הדרך שבה הוא תופס את האמת.

הספר מלווה את מושיק בתהליך רב התהפוכות של ההכשרה, דרך מתח, מיסטיקה, אהבה ועיסוק ברבדיו הסמויים של העולם.    

פרק ראשון

1933, מרגלות מונטה באלדו, איטליה


אחת אחת התקבצו הדמויות בזו אחר זו בקרחת היער, ותפסו את מקומן בדממה מופתית במעגל שמסביב ללפיד הבוער, כאילו היו רוחות רפאים. צלליותיהם ריצדו על גזעי העצים, וכשהמעגל התמלא, קמה הנשיאה על רגליה. היא הייתה אישה בגיל העמידה, לבושה בחליפה נשית מוקפדת, שיער השיבה שלה היה אסוף בפקעת, שהוסתרה על ידי כובע בד שחור. היא הביטה לימינה ולשמאלה ואז פתחה בדברים:

"אני מודה לכל מי שהגיע לכאן מקרוב ומרחוק."

איש מהנוכחים לא השיב, והנשיאה המשיכה: "מה מראים החישובים שלכם?"

אחת הדמויות התרוממה ממקומה. גבר מבוגר בעל שפם מטופח שלף פנקס ופנס כיס והקריא מתוכו: "כבוד הנשיאה, כל החישובים שלנו מראים שהדבר ייגמר באסון שיטלטל את העולם. זה יהיה הרסני בקנה מידה שלא נראה כמותו."

"מדוע?" שאלה הנשיאה.

"הוא יכבוש את אירופה, ולאחר מכן כשיהיה בידו נשק יום הדין, הוא ישתמש בו כדי להגיע לכל מקום בעולם כדי להשליט את התפיסות שלו. שום דבר לא יוכל לעצור אותו."

"האם לקחתם בחשבון את המשאבים המוגבלים של גרמניה? את ההתנגדות שתהיה לו?"

"בוודאי כבוד הנשיאה. הוא ישעבד את המשאבים של המדינות שיכבוש, ועשרות מיליונים ימצאו את מותם באירופה וברוסיה. מדובר בפסיכופת ברוטאלי, חסר מעצורים ובעל שגעון גדלות. אנחנו צופים שצ'מברלין, בזכות תמיכה של כמה מדינות מתונות, ינסה להגיע איתו להסכם, אבל ההסכם הזה לא יהיה שווה את הנייר עליו הוא נכתב. זה תעתוע חסר חשיבות."

"אני מבינה." אמרה הנשיאה בכובד ראש.

"ועוד משהו, אם יורשה לי, כבודה."

"כן, בוודאי."

"תהיה לו תמיכה רחבה שנובעת מההשפלה של המלחמה הגדולה ב- 1917. הגרמנים ילכו אחריו בצורה עיוורת. אני מצטער. כך אנו רואים את ההשלכות."

"תודה." אמרה הנשיאה, ושקט כבד השתרר מסביב. לאחר כמה דקות בהן נותרו הנוכחים בדממה, המשיכה: "חברים וחברות יקרים, אני מודה לכל אחד ואחת מכן שהגעתם עד לכאן מכל קצוות תבל. אנחנו נמצאים בתקופה קריטית, והצווים העתיקים מורים לנו להתערב כדי לשמור על האיזון העדין, כאשר האנושות מגיעה לסף התהום. אנחנו חייבים להשפיע ולפעול. מה האפשרויות שעומדות לפנינו?"

"ובכן, כבודה", המשיכה הדמות, "עלינו לפעול מייד כדי לשכנע את צ'מברלין ואת המתונים שמדובר בקטסטרופה."

"האם החישובים שלכם מראים שזה יצליח?", שאלה הנשיאה.

"אנחנו לא יכולים לדעת בצורה מדויקת. יש הרבה משתנים, ו... אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שזה יספיק." השתתקה הדמות.

הנשיאה פנתה ליתר הנוכחים: "אנחנו לא יכולים לפעול בלי לדעת מה תהיה התוצאה. זה נוגד את דרכנו. למישהו מכם יש תכנית ברורה?"

הנשיאה סקרה במבטה את הדמויות שישבו במעגל, והמתינה עד שאחת הדמויות נעמדה. הייתה זו אישה צעירה, אך קשה היה לזהות את תווי פניה.

"כבוד הנשיאה, יש אפשרות שמישהו ינסה להתנקש בהיטלר בשנים הקרובות."

"ומה הסיכויים שזה יקרה?", שאלה הנשיאה בקול נוקב.

"יש הסתברות גבוהה", השיבה הדמות.

"והאם ההתנקשות תצליח?"

הדמות היססה מעט ואז אמרה: "אנחנו לא יכולים לדעת בשלב הזה."

הנשיאה האזינה לה, ואז אמרה בקולה החד: "זאת אומרת שהפתרון, שאת מציעה, הוא שאנחנו נשב בצד ונמתין לראות אם תהיה התנקשות, שאולי תצליח ואולי לא, ובינתיים יישפכו נהרות של דם? אם ההתנקשות לא תצא לפועל, יהיה לנו קשה מאד לפעול ולבלום את הקטסטרופה. האם יש מישהו מהנוכחים שמצדד בתוכנית הזו?"

אף יד לא הורמה. האישה הצעירה התיישבה, ודמות אחרת מהצד הצפוני של המעגל התרוממה לעבר הלפיד, שהאיר גבר מבוגר בעל פנים מחורצות, גבינים עבים ומשקפי מתכת עגולים ודקים.

"כבוד הנשיאה, מכאן והלאה אני רואה רק נתיבי דם וזוועה, ולצערי, אין דרכי קיצור. האנושות תגיע באופן ודאי לאחת הסכנות החמורות ביותר לקיומה. המתונים, כדרכם, ינסו לדבר, וזה לא יצלח. אני רוצה להציע דרך ארוכה יותר, אבל בעלת סיכויי הצלחה גבוהים."

"דבר", אמרה הנשיאה.

"ובכן... בעוד כעשר שנים הנאציזם ישתלט על אירופה ואז ינסה לחסל את רוסיה. ארצות הברית תהיה שקועה במלחמה באוקיינוס האטלנטי. היחידים שיוכלו להציל את האנושות יהיו בנות הברית: ארצות הברית, רוסיה ואנגליה. הן היחידות שיוכלו להביס את היטלר. אבל הן לא מסוגלות להבין את זה כרגע."

"אז מה ההצעה שלך?" דחקה בו הנשיאה.

"האמריקאים לא יקבלו החלטה פזיזה לצאת למלחמה באירופה, כשרוב הצבא שלהם מושקע באוקיינוס האטלנטי. ההחלטה הזו צריכה להבשיל לאורך הרבה זמן. לפי החישובים שלי, רוזוולט ייבחר שלוש פעמים לנשיאות, ואנחנו צריכים להשפיע עליו כבר מעכשיו."

"באיזה אופן?" שאלה הנשיאה

"אני מציע לשלוח את אנדרו סטאמפר, שהוא אחד משלנו, להיפגש איתו. הוא חבר של רוזוולט מימי האוניברסיטה, ורוזוולט מעריך אותו ומקשיב לו. הוא יסכים לפגוש אותו בלי להשאיר תיעוד ביומן הרשמי. אנדרו ידע להביא אותו להכרה שאם ארצות הברית לא תחסל את היטלר, האנושות תעמוד בפני כליה. אנחנו נדאג לזה. אני צופה שזה יקרה לאחר 1940, אולי אפילו ב 1945, תלוי בהתפתחויות."

"איך בדיוק זה ייעשה? תוכל לפרט יותר?"

"ובכן, אנחנו נדאג שסטאמפר יקיים עם רוזוולט פגישות 'אוף דה רקורד' אחת לכמה חודשים, שבהן הוא יגרום לו להבין בהדרגה את חומרת האיום מהיטלר, וכך בעוד כמה שנים תבשיל ההחלטה לפלוש לאירופה. אם נראה שרוזוולט לא משתכנע, נחשוב על אמצעים אחרים, אבל לפי החישובים שלי, מהלך מדורג ושיטתי לאורך זמן יביא את רוזוולט למקום הנכון ולהחלטה להצטרף למלחמה נגד היטלר."

העלטה הייתה סמיכה, ואור הלפיד ריצד בדממה שלא הופרה, עד שהנשיאה אמרה בקולה הצלול: "בסדר גמור. תודה רבה לך. מי בעד התוכנית הזו?"

הנשיאה סקרה את הנוכחים שפניהם היו מוסתרות. כל הידיים הונפו באוויר.

עודד שפר

עודד שפר, בן 48, נשוי + 3, בעל תואר שני בפסיכולוגיה תעשייתית מהטכניון. הוא שירת בצה"ל כקצין קרבי ולאחר מכן כיועץ ארגוני במילואים. בשנת 2009 הקים חברת פינטק וכיום עוסק גם ביזמות טכנולוגית.
עודד מתרגל מדיטציה למעלה מ 30 שנה. זהו ספרו הראשון.

עוד על הספר

נושאים

הרואים עודד שפר

1933, מרגלות מונטה באלדו, איטליה


אחת אחת התקבצו הדמויות בזו אחר זו בקרחת היער, ותפסו את מקומן בדממה מופתית במעגל שמסביב ללפיד הבוער, כאילו היו רוחות רפאים. צלליותיהם ריצדו על גזעי העצים, וכשהמעגל התמלא, קמה הנשיאה על רגליה. היא הייתה אישה בגיל העמידה, לבושה בחליפה נשית מוקפדת, שיער השיבה שלה היה אסוף בפקעת, שהוסתרה על ידי כובע בד שחור. היא הביטה לימינה ולשמאלה ואז פתחה בדברים:

"אני מודה לכל מי שהגיע לכאן מקרוב ומרחוק."

איש מהנוכחים לא השיב, והנשיאה המשיכה: "מה מראים החישובים שלכם?"

אחת הדמויות התרוממה ממקומה. גבר מבוגר בעל שפם מטופח שלף פנקס ופנס כיס והקריא מתוכו: "כבוד הנשיאה, כל החישובים שלנו מראים שהדבר ייגמר באסון שיטלטל את העולם. זה יהיה הרסני בקנה מידה שלא נראה כמותו."

"מדוע?" שאלה הנשיאה.

"הוא יכבוש את אירופה, ולאחר מכן כשיהיה בידו נשק יום הדין, הוא ישתמש בו כדי להגיע לכל מקום בעולם כדי להשליט את התפיסות שלו. שום דבר לא יוכל לעצור אותו."

"האם לקחתם בחשבון את המשאבים המוגבלים של גרמניה? את ההתנגדות שתהיה לו?"

"בוודאי כבוד הנשיאה. הוא ישעבד את המשאבים של המדינות שיכבוש, ועשרות מיליונים ימצאו את מותם באירופה וברוסיה. מדובר בפסיכופת ברוטאלי, חסר מעצורים ובעל שגעון גדלות. אנחנו צופים שצ'מברלין, בזכות תמיכה של כמה מדינות מתונות, ינסה להגיע איתו להסכם, אבל ההסכם הזה לא יהיה שווה את הנייר עליו הוא נכתב. זה תעתוע חסר חשיבות."

"אני מבינה." אמרה הנשיאה בכובד ראש.

"ועוד משהו, אם יורשה לי, כבודה."

"כן, בוודאי."

"תהיה לו תמיכה רחבה שנובעת מההשפלה של המלחמה הגדולה ב- 1917. הגרמנים ילכו אחריו בצורה עיוורת. אני מצטער. כך אנו רואים את ההשלכות."

"תודה." אמרה הנשיאה, ושקט כבד השתרר מסביב. לאחר כמה דקות בהן נותרו הנוכחים בדממה, המשיכה: "חברים וחברות יקרים, אני מודה לכל אחד ואחת מכן שהגעתם עד לכאן מכל קצוות תבל. אנחנו נמצאים בתקופה קריטית, והצווים העתיקים מורים לנו להתערב כדי לשמור על האיזון העדין, כאשר האנושות מגיעה לסף התהום. אנחנו חייבים להשפיע ולפעול. מה האפשרויות שעומדות לפנינו?"

"ובכן, כבודה", המשיכה הדמות, "עלינו לפעול מייד כדי לשכנע את צ'מברלין ואת המתונים שמדובר בקטסטרופה."

"האם החישובים שלכם מראים שזה יצליח?", שאלה הנשיאה.

"אנחנו לא יכולים לדעת בצורה מדויקת. יש הרבה משתנים, ו... אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שזה יספיק." השתתקה הדמות.

הנשיאה פנתה ליתר הנוכחים: "אנחנו לא יכולים לפעול בלי לדעת מה תהיה התוצאה. זה נוגד את דרכנו. למישהו מכם יש תכנית ברורה?"

הנשיאה סקרה במבטה את הדמויות שישבו במעגל, והמתינה עד שאחת הדמויות נעמדה. הייתה זו אישה צעירה, אך קשה היה לזהות את תווי פניה.

"כבוד הנשיאה, יש אפשרות שמישהו ינסה להתנקש בהיטלר בשנים הקרובות."

"ומה הסיכויים שזה יקרה?", שאלה הנשיאה בקול נוקב.

"יש הסתברות גבוהה", השיבה הדמות.

"והאם ההתנקשות תצליח?"

הדמות היססה מעט ואז אמרה: "אנחנו לא יכולים לדעת בשלב הזה."

הנשיאה האזינה לה, ואז אמרה בקולה החד: "זאת אומרת שהפתרון, שאת מציעה, הוא שאנחנו נשב בצד ונמתין לראות אם תהיה התנקשות, שאולי תצליח ואולי לא, ובינתיים יישפכו נהרות של דם? אם ההתנקשות לא תצא לפועל, יהיה לנו קשה מאד לפעול ולבלום את הקטסטרופה. האם יש מישהו מהנוכחים שמצדד בתוכנית הזו?"

אף יד לא הורמה. האישה הצעירה התיישבה, ודמות אחרת מהצד הצפוני של המעגל התרוממה לעבר הלפיד, שהאיר גבר מבוגר בעל פנים מחורצות, גבינים עבים ומשקפי מתכת עגולים ודקים.

"כבוד הנשיאה, מכאן והלאה אני רואה רק נתיבי דם וזוועה, ולצערי, אין דרכי קיצור. האנושות תגיע באופן ודאי לאחת הסכנות החמורות ביותר לקיומה. המתונים, כדרכם, ינסו לדבר, וזה לא יצלח. אני רוצה להציע דרך ארוכה יותר, אבל בעלת סיכויי הצלחה גבוהים."

"דבר", אמרה הנשיאה.

"ובכן... בעוד כעשר שנים הנאציזם ישתלט על אירופה ואז ינסה לחסל את רוסיה. ארצות הברית תהיה שקועה במלחמה באוקיינוס האטלנטי. היחידים שיוכלו להציל את האנושות יהיו בנות הברית: ארצות הברית, רוסיה ואנגליה. הן היחידות שיוכלו להביס את היטלר. אבל הן לא מסוגלות להבין את זה כרגע."

"אז מה ההצעה שלך?" דחקה בו הנשיאה.

"האמריקאים לא יקבלו החלטה פזיזה לצאת למלחמה באירופה, כשרוב הצבא שלהם מושקע באוקיינוס האטלנטי. ההחלטה הזו צריכה להבשיל לאורך הרבה זמן. לפי החישובים שלי, רוזוולט ייבחר שלוש פעמים לנשיאות, ואנחנו צריכים להשפיע עליו כבר מעכשיו."

"באיזה אופן?" שאלה הנשיאה

"אני מציע לשלוח את אנדרו סטאמפר, שהוא אחד משלנו, להיפגש איתו. הוא חבר של רוזוולט מימי האוניברסיטה, ורוזוולט מעריך אותו ומקשיב לו. הוא יסכים לפגוש אותו בלי להשאיר תיעוד ביומן הרשמי. אנדרו ידע להביא אותו להכרה שאם ארצות הברית לא תחסל את היטלר, האנושות תעמוד בפני כליה. אנחנו נדאג לזה. אני צופה שזה יקרה לאחר 1940, אולי אפילו ב 1945, תלוי בהתפתחויות."

"איך בדיוק זה ייעשה? תוכל לפרט יותר?"

"ובכן, אנחנו נדאג שסטאמפר יקיים עם רוזוולט פגישות 'אוף דה רקורד' אחת לכמה חודשים, שבהן הוא יגרום לו להבין בהדרגה את חומרת האיום מהיטלר, וכך בעוד כמה שנים תבשיל ההחלטה לפלוש לאירופה. אם נראה שרוזוולט לא משתכנע, נחשוב על אמצעים אחרים, אבל לפי החישובים שלי, מהלך מדורג ושיטתי לאורך זמן יביא את רוזוולט למקום הנכון ולהחלטה להצטרף למלחמה נגד היטלר."

העלטה הייתה סמיכה, ואור הלפיד ריצד בדממה שלא הופרה, עד שהנשיאה אמרה בקולה הצלול: "בסדר גמור. תודה רבה לך. מי בעד התוכנית הזו?"

הנשיאה סקרה את הנוכחים שפניהם היו מוסתרות. כל הידיים הונפו באוויר.