אנחנו נגדכם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אנחנו נגדכם
מכר
מאות
עותקים
אנחנו נגדכם
מכר
מאות
עותקים

אנחנו נגדכם

4.5 כוכבים (24 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: Vi Mot Er
  • תרגום: יעל צובארי
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: אפריל 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 448 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 28 דק'
  • קריינות: יורם יוספסברג
  • זמן האזנה: 12 שעות ו 41 דק'

פרדריק בקמן

פרדריק בקמן (1981) הוא בעל טור, בלוגר וסופר שוודי. הוא מחברם של "איש ושמו אובה" (2012), "סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה" (2013), "בריט מארי הייתה כאן" (2014), ""עיר הדובים"" (2017) ועוד. הספרים היו רבי המכר במולדתו שוודיה. ספריו של בקמן ראו אור ברחבי העולם ביותר מעשרים וחמש שפות ועובדו לקולנוע ולטלוויזיה.

ניתן למצוא גם ב -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

עיר הדובים הוא שמה של עיירה קטנה הממוקמת בלב יער בשוודיה, ובה מתגוררים אנשים קשוחים וחרוצים שהדבר הכי חשוב בחייהם היא קבוצת ההוקי קרח המקומית. כשמתעורר החשש שהקבוצה תפשוט את הרגל, מדובר במכה קשה לתושבים, ועוד יותר קשה היא העובדה ששחקני הקבוצה לשעבר, שכעת משחקים בקבוצה היריבה של העיירה השכנה, הד, שמחים לאידם.

עם הגעתה של דמות חדשה לעיירה מתעוררת תקווה בנוגע לעתיד הקבוצה, ועד מהרה מתחילה הקבוצה להתגבש עם שחקנים חדשים ומבטיחים. אבל ליצור קבוצה חדשה זה אתגר רציני מאוד, בייחוד כשהיריבות עם הד הולכת ומתחממת ככל שהמשחק הגדול מתקרב.

עד שיובקע הגול האחרון אחד מתושבי עיר הדובים ימות, ואנשי העיירה יהיו חייבים להכריע אם בסופו של דבר המשחק האהוב עליהם יוכל לחזור להיות פשוט ותמים כמו פעם: מגרש קרח, שני שערים, שתי קבוצות, אנחנו נגדכם.

בספר מלא בחמלה אינסופית ובתובנות אנושיות וחכמות, פרדריק בקמן, מחבר רב-המכר העולמי “איש ושמו אובה”, חושף בסגנונו המרגש ומלא ההומור כיצד נאמנות, חברוּת וטוב לב יכולים – גם אל מול האתגרים הקשים ביותר – להושיע עיירה שלמה.

פרק ראשון

1
מישהו יהיה אשם
 

יצא לכם לראות עיר מתמוטטת? כי שלנו התמוטטה. אנחנו נגיד שהאלימות שטפה את העיר בקיץ האחרון, אבל זה יהיה שקר, כי האלימות היתה כאן הרבה לפני כן. כי לפעמים קל כל כך להשניא אנשים זה על זה, עד שקשה להבין מדוע אנחנו בכלל טורחים אחרת.

אנחנו עיירה קטנה בלב היער, נהוג לומר ששום כביש לא מוביל לפה - מקסימום עובר דרכנו. הכלכלה משתעלת ונאנקת עם כל נשימה עמוקה, המפעל ממשיך לנגוס במצבת כוח האדם כמו ילד שחושב שאם יישר את שולי העוגה, הוריו לא ישימו לב שהיא הצטמקה. אם נניח את מפת העיר הקודמת על זו הנוכחית, נראה ששדרת החנויות שפעם כונתה "השדרה המרכזית" התכווצה כמו בשר לבן במחבת לוהטת. יש לנו היכל קרח - וזהו, בעצם. אבל מצד שני, כפי שנהוג לומר כאן: מה כבר צריך חוץ מזה? אנשים שחולפים דרך העיר טוענים שהיא חיה רק למען ההוקי, ובימים מסוימים יש צדק בדבריהם. לפעמים אנו חייבים לחיות למען משהו אחד כדי לשרוד את כל היתר. אנחנו לא טיפשים, לא חמדנים, אפשר להגיד הרבה דברים על עיר הדובים אבל האנשים כאן קשוחים ועובדים קשה למחייתם. ולכן הקמנו קבוצת הוקי שייצגה אותנו - שהתגאינו בה - דווקא משום שאנחנו לא כמוכם. כשאנשים מהעיר הגדולה היו מתלוננים על משהו, גיחכנו: "זה אמור להיות קשה." החיים כאן לא היו קלים - אנחנו שרדנו לאורך השנים ואתם לא. אנחנו החזקנו מעמד בכל מזג אוויר. אבל אז משהו קרה, והתרסקנו.

כי יש סיפור שעוסק בנו, סיפור שקודם לזה הנוכחי, סיפור שמטיל עלינו את צלו. כי לעתים, אנשים טובים מסוגלים לבצע מעשים מחרידים, במחשבה שכך הם מגינים על אהוביהם. נער, כוכב הנבחרת שלנו, אנס נערה. ואנחנו הלכנו לאיבוד. כי קהילה היא סך של בחירות, וכשמילתה עמדה נגד מילתו, בחרנו במילה שלו. כי זה היה קל יותר, כי, בהנחה שהנערה משקרת, יכולנו להמשיך בחיינו כאילו כלום. כשהאמת נתגלתה קרסנו, ויחד איתנו העיר כולה. קל לומר שהיינו צריכים לנהוג אחרת, אבל ייתכן שגם אתם הייתם נוהגים בדיוק כמונו. אם הייתם פוחדים, אם היו מאלצים אתכם לבחור צד, אם הייתם נדרשים לשלם מחיר גבוה. ייתכן שאינכם אמיצים כפי שנדמה לכם. ייתכן שאינכם כה שונים מאיתנו כפי שהייתם רוצים לחשוב.

הסיפור הזה עוסק במה שקרה לאחר מכן, בין הקיץ לחורף. הסיפור יעסוק בעיר הדובים ובעיר השכנה הד, בָּאופן שבו יריבוּת בין שתי קבוצות הוקי יכולה להסלים למאבק זועם שעיקריו הם כספים, כוח והישרדות. זה סיפור על היכלי קרח ועל הלבבות הפועמים סביבם. על אנשים ועל ספורט ועל יחסי הגומלין ביניהם. עלינו, על החלומות והמאבקים שלנו. חלקנו נתאהב, חלקנו נתרסק, יעברו עלינו ימים מאושרים וימים קשים מנשוא. עיר הדובים תצהל אבל גם תבער. נחווה טלטלה נוראה.

כמה נערות יסבו לנו גאווה גדולה, כמה בנים יעצימו את העיר כולה. צעירים לבושים בצבעים שונים יילחמו עד מוות ביער אפל. מכונית תפלח בלילה את הכבישים השוממים במהירות גבוהה מדי. אנו נאמר שזו היתה תאונה, אבל תאונות קורות בשגגה, ואת זו יכולנו למנוע. מישהו יהיה אשם בתאונה הזאת.

אנשים אהובים ימותו. נקבור את ילדינו תחת צמרות העצים היפים ביותר שלנו.

 

 

פרדריק בקמן

פרדריק בקמן (1981) הוא בעל טור, בלוגר וסופר שוודי. הוא מחברם של "איש ושמו אובה" (2012), "סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה" (2013), "בריט מארי הייתה כאן" (2014), ""עיר הדובים"" (2017) ועוד. הספרים היו רבי המכר במולדתו שוודיה. ספריו של בקמן ראו אור ברחבי העולם ביותר מעשרים וחמש שפות ועובדו לקולנוע ולטלוויזיה.

עוד על הספר

  • שם במקור: Vi Mot Er
  • תרגום: יעל צובארי
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: אפריל 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 448 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 28 דק'
  • קריינות: יורם יוספסברג
  • זמן האזנה: 12 שעות ו 41 דק'

ניתן למצוא גם ב -

אנחנו נגדכם פרדריק בקמן

1
מישהו יהיה אשם
 

יצא לכם לראות עיר מתמוטטת? כי שלנו התמוטטה. אנחנו נגיד שהאלימות שטפה את העיר בקיץ האחרון, אבל זה יהיה שקר, כי האלימות היתה כאן הרבה לפני כן. כי לפעמים קל כל כך להשניא אנשים זה על זה, עד שקשה להבין מדוע אנחנו בכלל טורחים אחרת.

אנחנו עיירה קטנה בלב היער, נהוג לומר ששום כביש לא מוביל לפה - מקסימום עובר דרכנו. הכלכלה משתעלת ונאנקת עם כל נשימה עמוקה, המפעל ממשיך לנגוס במצבת כוח האדם כמו ילד שחושב שאם יישר את שולי העוגה, הוריו לא ישימו לב שהיא הצטמקה. אם נניח את מפת העיר הקודמת על זו הנוכחית, נראה ששדרת החנויות שפעם כונתה "השדרה המרכזית" התכווצה כמו בשר לבן במחבת לוהטת. יש לנו היכל קרח - וזהו, בעצם. אבל מצד שני, כפי שנהוג לומר כאן: מה כבר צריך חוץ מזה? אנשים שחולפים דרך העיר טוענים שהיא חיה רק למען ההוקי, ובימים מסוימים יש צדק בדבריהם. לפעמים אנו חייבים לחיות למען משהו אחד כדי לשרוד את כל היתר. אנחנו לא טיפשים, לא חמדנים, אפשר להגיד הרבה דברים על עיר הדובים אבל האנשים כאן קשוחים ועובדים קשה למחייתם. ולכן הקמנו קבוצת הוקי שייצגה אותנו - שהתגאינו בה - דווקא משום שאנחנו לא כמוכם. כשאנשים מהעיר הגדולה היו מתלוננים על משהו, גיחכנו: "זה אמור להיות קשה." החיים כאן לא היו קלים - אנחנו שרדנו לאורך השנים ואתם לא. אנחנו החזקנו מעמד בכל מזג אוויר. אבל אז משהו קרה, והתרסקנו.

כי יש סיפור שעוסק בנו, סיפור שקודם לזה הנוכחי, סיפור שמטיל עלינו את צלו. כי לעתים, אנשים טובים מסוגלים לבצע מעשים מחרידים, במחשבה שכך הם מגינים על אהוביהם. נער, כוכב הנבחרת שלנו, אנס נערה. ואנחנו הלכנו לאיבוד. כי קהילה היא סך של בחירות, וכשמילתה עמדה נגד מילתו, בחרנו במילה שלו. כי זה היה קל יותר, כי, בהנחה שהנערה משקרת, יכולנו להמשיך בחיינו כאילו כלום. כשהאמת נתגלתה קרסנו, ויחד איתנו העיר כולה. קל לומר שהיינו צריכים לנהוג אחרת, אבל ייתכן שגם אתם הייתם נוהגים בדיוק כמונו. אם הייתם פוחדים, אם היו מאלצים אתכם לבחור צד, אם הייתם נדרשים לשלם מחיר גבוה. ייתכן שאינכם אמיצים כפי שנדמה לכם. ייתכן שאינכם כה שונים מאיתנו כפי שהייתם רוצים לחשוב.

הסיפור הזה עוסק במה שקרה לאחר מכן, בין הקיץ לחורף. הסיפור יעסוק בעיר הדובים ובעיר השכנה הד, בָּאופן שבו יריבוּת בין שתי קבוצות הוקי יכולה להסלים למאבק זועם שעיקריו הם כספים, כוח והישרדות. זה סיפור על היכלי קרח ועל הלבבות הפועמים סביבם. על אנשים ועל ספורט ועל יחסי הגומלין ביניהם. עלינו, על החלומות והמאבקים שלנו. חלקנו נתאהב, חלקנו נתרסק, יעברו עלינו ימים מאושרים וימים קשים מנשוא. עיר הדובים תצהל אבל גם תבער. נחווה טלטלה נוראה.

כמה נערות יסבו לנו גאווה גדולה, כמה בנים יעצימו את העיר כולה. צעירים לבושים בצבעים שונים יילחמו עד מוות ביער אפל. מכונית תפלח בלילה את הכבישים השוממים במהירות גבוהה מדי. אנו נאמר שזו היתה תאונה, אבל תאונות קורות בשגגה, ואת זו יכולנו למנוע. מישהו יהיה אשם בתאונה הזאת.

אנשים אהובים ימותו. נקבור את ילדינו תחת צמרות העצים היפים ביותר שלנו.