איש הולך את ארץ ישראל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
איש הולך את ארץ ישראל

איש הולך את ארץ ישראל

5 כוכבים (2 דירוגים)

עוד על הספר

משה אורן

משה אורן (www.mosheoren.com) הוא סופר, עיתונאי ועורך. ספריו, לילדים ולמבוגרים, ראו אור בהוצאות שונות בארץ. בשנות השבעים עבד ככתב בלונדון ובשנות השמונים עשה עם משפחתו בהוואי. בארץ פירסם לאורך שנים מדור שבועי 
לסרטים וקולנוע בעיתון "על המשמר".                  
אורן, יוזם ועורך "לחיות בכל תנאי", מדריך ההישרדות הראשון בעברית למטיילים ותרמילאים (1983), היה הראשון שחצה את ארץ ישראל ברגל, מדן לאילת, וספרו "איש הולך את ארץ ישראל"(1994) היה הראשון שתיאר מסע כזה.                                                                  
בשנות השמונים, בתקופת עבודתו כמו"ל, הוא יזם ותכנן (בשיתוף עם זמורה, ביתן, מודן), את סידרת הספרים "אדם בקו האש", סידרה ראשונה מסוגה בארץ של מיטב הסופרים בספרות המלחמה העולמית.                                                    בעשור הראשון למילניום יזם אורן והוביל כמה ממפעלי הזיכרון הגדולים של ארצו בהר הרצל, ירושלים, בהם יצירת השביל המחבר בין יד ושם להר הרצל, גן הנעדרים לנופלים שמקום קבורתם לא נודע והאנדרטה ומפעל ההנצחה לאנשי נצר אחרון.

תקציר

כמה שנים לפני שביל ישראל יוצא אדם בודד למסע רגלי ארוך ואינטימי שחוצה את הארץ כולה בשמונה-עשר יום, מתל דן בגבול הצפון ועד למפרץ אילת. מסע סימבולי מאד ויחודי מסוגו במחוות הדרך, בזיכרונות, בסיפורים ובאגדות. חתך אורך עמוק, לעיתים כואב, לעיתים משעשע ומפתיע, בבשר החי של ארץ ישראל.

"הספר הזה, אם תרצו, בא בדיוק בזמן... קם בן הדור שלי וצועד את הארץ הזאת, מדן ועד אילת, וכולו אומר אהבה אליה... זיקה, קשר, זיכרון, אהבה. זה הדבר בספר הזה, שיש לו טעם של אדמה, של אוהל, של הליכה. טעם החיים."                 

איל מגד, "זמן תל-אביב"

משה אורן, בן עמק יזרעאל, סופר, עיתונאי ועורך. מספריו: "כיבוי אורות", "ספר החיים, ספר המתים", "מי אמר שאי אפשר", "אי", "הר געש",  "ילדה אחת גרה על ענן". יוזם ועורך "לחיות בכל תנאי", מדריך ההישרדות הראשון בעברית לתרמילאים ולמטיילים.

צילומים גידי בראנץ, שאול ויטיס, משה אורן

פרק ראשון

1

נביעות

 

תל דן של א' בניסן, שעת זריחה. אם יש בעולם גן עדן קרוב מזה לא יהיה. רגעים ראשונים של אביב חדש. "אבן ירה אלוהים בים, וממנה נשתת העולם". אבן כזו, אם אכן נפלה משמיים, כאן נפלה. ברחש המתגלגל של עשרות או מאות נביעות אתה יודע: איש לא יכול היה לבחור לעצמו מקום ראוי מזה.

עכשיו צא ובחר לך אבן קטנה לדרך, למסע. אין ספור אבנים בזרם, בנחל, והמים צלולים כל כך שאלו מונחות לעיניך כאבנים טובות בחלון התצוגה. הושט יד לקחת וצא לדרך.

רק דבר אחד: אם קיווית שתמצא לך אחת חלקה, משויפת כחלוק נחל, מעוגלת בתכלית השלמות - שכח מזה. כאלו לא תמצא בתל דן. מקום שבו ראשית הכל גם חלוקי נחל לעולם יהיו חסרים דבר מה. סקרנים יהיו, מעט רזים, מעט מחוספסים. ואיזו התחלה אינה כזו?

כך או אחרת השחר עלה והבחירה נעשתה. אבן קטנה וקרירה אחת ביד, כבר יבשה ממים, נטמעת בשקיק הבד הזעיר שהוכן לה. עונדת לצוואר ההלך כתליון על חוט.

משה אורן

משה אורן (www.mosheoren.com) הוא סופר, עיתונאי ועורך. ספריו, לילדים ולמבוגרים, ראו אור בהוצאות שונות בארץ. בשנות השבעים עבד ככתב בלונדון ובשנות השמונים עשה עם משפחתו בהוואי. בארץ פירסם לאורך שנים מדור שבועי 
לסרטים וקולנוע בעיתון "על המשמר".                  
אורן, יוזם ועורך "לחיות בכל תנאי", מדריך ההישרדות הראשון בעברית למטיילים ותרמילאים (1983), היה הראשון שחצה את ארץ ישראל ברגל, מדן לאילת, וספרו "איש הולך את ארץ ישראל"(1994) היה הראשון שתיאר מסע כזה.                                                                  
בשנות השמונים, בתקופת עבודתו כמו"ל, הוא יזם ותכנן (בשיתוף עם זמורה, ביתן, מודן), את סידרת הספרים "אדם בקו האש", סידרה ראשונה מסוגה בארץ של מיטב הסופרים בספרות המלחמה העולמית.                                                    בעשור הראשון למילניום יזם אורן והוביל כמה ממפעלי הזיכרון הגדולים של ארצו בהר הרצל, ירושלים, בהם יצירת השביל המחבר בין יד ושם להר הרצל, גן הנעדרים לנופלים שמקום קבורתם לא נודע והאנדרטה ומפעל ההנצחה לאנשי נצר אחרון.

עוד על הספר

איש הולך את ארץ ישראל משה אורן

1

נביעות

 

תל דן של א' בניסן, שעת זריחה. אם יש בעולם גן עדן קרוב מזה לא יהיה. רגעים ראשונים של אביב חדש. "אבן ירה אלוהים בים, וממנה נשתת העולם". אבן כזו, אם אכן נפלה משמיים, כאן נפלה. ברחש המתגלגל של עשרות או מאות נביעות אתה יודע: איש לא יכול היה לבחור לעצמו מקום ראוי מזה.

עכשיו צא ובחר לך אבן קטנה לדרך, למסע. אין ספור אבנים בזרם, בנחל, והמים צלולים כל כך שאלו מונחות לעיניך כאבנים טובות בחלון התצוגה. הושט יד לקחת וצא לדרך.

רק דבר אחד: אם קיווית שתמצא לך אחת חלקה, משויפת כחלוק נחל, מעוגלת בתכלית השלמות - שכח מזה. כאלו לא תמצא בתל דן. מקום שבו ראשית הכל גם חלוקי נחל לעולם יהיו חסרים דבר מה. סקרנים יהיו, מעט רזים, מעט מחוספסים. ואיזו התחלה אינה כזו?

כך או אחרת השחר עלה והבחירה נעשתה. אבן קטנה וקרירה אחת ביד, כבר יבשה ממים, נטמעת בשקיק הבד הזעיר שהוכן לה. עונדת לצוואר ההלך כתליון על חוט.