סוגר פינה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סוגר פינה
הוספה למועדפים
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

אלי גלפרין

אלי גלפרין, סטנדאפיסט, שחקן ויוצר תוכן. השתתף בתוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע רבים ביניהם: 'אורלי וגיא', 'צומת מילר', 'קומדי בר', 'שושנה חלוץ מרכזי', 'יתוש בראש', 'האלופה', 'החממה', 'זנזורי', 'מתי נתנשק?', 'בסימן ונוס', 'מר עגבנייה', 'קופיקו', ועוד ועוד. מופע הסטנדאפ של אלי גלפרין רץ ברחבי הארץ וזוכה להצלחה רבה.

חיים אלמקיס

חיים אלמקיס, סטנדאפיסט, קולנוען, מרצה לווידאותרפיה. השתתף בתוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע רבים ביניהם: מרחב ירקון, זינזאנה, זבנג, הלילה עם ליאור שליין, מה היא עושה איתו?, רק כלבים רצים חופשי, חסמבה ועוד ועוד. 

נושאים

תקציר

הומור, סטנדאפ וחידונים מהבמה והטלוויזיה.
בספר תמצאו אסופה מופלאה של קטעי סטנדאפ בשילוב מיטב הפינות, ההומור והחידונים שהופיעו בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא בערוץ 10. 

יכולנו לספר לכם כמה הספר הזה מצחיק, שנון, חכם, מרתק, מרגש וגאוני... שהוא היה מועמד פעמיים לפרס פוליצר לספרות, הגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" והוכתר על ידי ג'רי סיינפלד כספר ששינה את חייו ובזכותו נהיה קומיקאי. הבעיה היא שכל זה לא נכון. 
לכן החלטנו להביא כמה משפטים מתוך הספר, בתקווה שהם יעשו את העבודה.
• אשתי ואני עושים סקס כל שני וחמישי. שני בפברואר, חמישי באוגוסט...
• במדינה שלנו יש שני סוגים של אנשים: אנשים שאין להם מספיק כסף לגמור את החודש, ואנשים שאין להם מספיק חודש כדי לגמור את הכסף.
• אם אחרי חמש שנים את עדיין מזוהה בטלפון שלו כ'ההיא מהפאב' ‒ סימן שהגבר שלך לא רציני בקשר לקשר.
• רק בזמנים מיוחדים כמו במבצע צוק איתן אתה יכול לשמוע אישה אומרת לבעלה: "שלושים שניות? כן, אני חושבת שזה מספיק זמן."
• פעם אמרו: מורה טוב – מורה לחיים. היום מורה טוב הוא מורה שנישאר בחיים. 
• רק בקולנוע הישראלי המחיר של הפופקורן והקולה באולם גבוה יותר מהמשכורת של הבמאי.

סוגר פינה – ספר מצחיק, שנון, חכם ואם תסכימו – גם מרגש.

מחברי הספר -  
אלי גלפרין, סטנדאפיסט, שחקן ויוצר תוכן. השתתף בתוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע רבים ביניהם: 'אורלי וגיא', 'צומת מילר', 'קומדי בר', 'שושנה חלוץ מרכזי', 'יתוש בראש', 'האלופה', 'החממה', 'זנזורי', 'מתי נתנשק?', 'בסימן ונוס', 'מר עגבנייה', 'קופיקו', ועוד ועוד. מופע הסטנדאפ של אלי גלפרין רץ ברחבי הארץ וזוכה להצלחה רבה.

חיים אלמקיס, סטנדאפיסט, קולנוען, מרצה לווידאותרפיה. השתתף בתוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע רבים ביניהם: 'מרחב ירקון', 'זינזאנה', 'זבנג', 'הלילה עם ליאור שליין', 'מה היא עושה איתו?', 'רק כלבים רצים חופשי', 'חסמבה' ועוד ועוד. 

פרק ראשון

ארון בגדים

האישה היא הכוח של הבית. רואים את זה אפילו בארון הבגדים. מי קובעת בדרך כלל את חלוקת הבגדים בארון? האישה. והיא מקפידה לחלק את המקום בארון שווה בשווה.
האישה מקבלת מדפים, מגירות, מקומות אחסון למעלה, למטה, בצדדים, תלייה, סלסילות… והגבר? הוא צריך להסתפק בשאריות: שני מדפים ושתי מגירות. מספיק. ולא סתם מגירות – המגירות בתחתית הארון, איפה שקשה לה להתכופף, והמדפים הגבוהים, שאליהם היא לא מגיעה. כמו שאמרתי – שווה בשווה.
לאשתי יש חלוקת מדפים ברורה: מדפים לבגדים לבית ומדפים לבגדים לעבודה. אני? אני מושיט את היד בבוקר, אם זה מקומט – זה לבית; ואם זה מקומט אבל לא יראו שזה מקומט זה לעבודה.
לאשתי יש סדר אפילו במגירה של התחתונים: יש לה תחתונים ליום־יום, תחתונים לאירוע, תחתונים סקסיים (לא הרבה, אנחנו נשואים שתים־עשרה שנה, היא זרקה את רובם).
אני? אני גבר. לי יש במגירה של התחתונים רק שני סוגים של תחתונים: תחתונים שהייתי צריך לזרוק מזמן ותחתונים שכדאי מאוד שאני אזרוק עכשיו.
לכולנו בארון יש את המגירה של הגרביים. שם יש היררכיה ברורה: יש גרבי ספורט (שפעם היו לבנים והיום הם בצבע חום בהיר שנוטה לאפור כהה), גרביים אלגנטיים, גרביים עם חור קטן בפינה השמאלית למעלה, ויש... זוגות בודדים. גרביים שבן הזוג שלהם מת בכביסה, לא ישוב, נפל במלחמת ההרתחה, לא יחזור. אבל אתה א זורק אותם. אין לך אומץ. אתה אומר: לא רוצה לקחת את זה 10 סוגר פינה על עצמי, אולי פעם, אחד מהגרביים האבודים, יחזור. אולי יום אחד תהיה עסקת חילופי גרביים.
אחת לכמה זמן אשתי אומרת לי: "מאמי, בא לך לבוא לקנות איתי בגדים?"
מה זה בא לי? לא היה לי אומץ לבקש... תתקשרי לאימא שלך שתבוא איתנו, נהפוך את זה ליום כיף...
כשאנחנו מגיעים לקניון, הסטנדרטים שלי נמוכים מאוד: מבחינתי, חנות בגדים טובה היא חנות שיש בה כיסא.
ותמיד זה אותו ריטואל: אשתי יוצאת מתא ההלבשה ואומרת: “מאמי, מה אתה אומר?"
“נשמה יקרה שלי, אני לא מבין בזה כלום. אם תגידי לי כמה זה עולה, יהיה לי קל יותר להחליט."
אבל נשכח לרגע מבגדים, מה שאשתי הכי אוהבת זה נעליים! אשתי חולת נעליים. יש שם למחלה הזאת – נעלת.
פעם בשבועיים אשתי חוזרת הביתה עם שקית ובתוכה זוג נעליים חדשות, ותמיד יש לה אותו משפט: "מאמי, לא יכולתי להתאפק." כשאני לא יכול להתאפק אני הולך לשירותים, כשאשתי לא יכולה להתאפק זה עולה 800 שקלים.

אלי גלפרין

אלי גלפרין, סטנדאפיסט, שחקן ויוצר תוכן. השתתף בתוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע רבים ביניהם: 'אורלי וגיא', 'צומת מילר', 'קומדי בר', 'שושנה חלוץ מרכזי', 'יתוש בראש', 'האלופה', 'החממה', 'זנזורי', 'מתי נתנשק?', 'בסימן ונוס', 'מר עגבנייה', 'קופיקו', ועוד ועוד. מופע הסטנדאפ של אלי גלפרין רץ ברחבי הארץ וזוכה להצלחה רבה.

חיים אלמקיס

חיים אלמקיס, סטנדאפיסט, קולנוען, מרצה לווידאותרפיה. השתתף בתוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע רבים ביניהם: מרחב ירקון, זינזאנה, זבנג, הלילה עם ליאור שליין, מה היא עושה איתו?, רק כלבים רצים חופשי, חסמבה ועוד ועוד. 

עוד על הספר

נושאים

סוגר פינה אלי גלפרין, חיים אלמקיס
ארון בגדים

האישה היא הכוח של הבית. רואים את זה אפילו בארון הבגדים. מי קובעת בדרך כלל את חלוקת הבגדים בארון? האישה. והיא מקפידה לחלק את המקום בארון שווה בשווה.
האישה מקבלת מדפים, מגירות, מקומות אחסון למעלה, למטה, בצדדים, תלייה, סלסילות… והגבר? הוא צריך להסתפק בשאריות: שני מדפים ושתי מגירות. מספיק. ולא סתם מגירות – המגירות בתחתית הארון, איפה שקשה לה להתכופף, והמדפים הגבוהים, שאליהם היא לא מגיעה. כמו שאמרתי – שווה בשווה.
לאשתי יש חלוקת מדפים ברורה: מדפים לבגדים לבית ומדפים לבגדים לעבודה. אני? אני מושיט את היד בבוקר, אם זה מקומט – זה לבית; ואם זה מקומט אבל לא יראו שזה מקומט זה לעבודה.
לאשתי יש סדר אפילו במגירה של התחתונים: יש לה תחתונים ליום־יום, תחתונים לאירוע, תחתונים סקסיים (לא הרבה, אנחנו נשואים שתים־עשרה שנה, היא זרקה את רובם).
אני? אני גבר. לי יש במגירה של התחתונים רק שני סוגים של תחתונים: תחתונים שהייתי צריך לזרוק מזמן ותחתונים שכדאי מאוד שאני אזרוק עכשיו.
לכולנו בארון יש את המגירה של הגרביים. שם יש היררכיה ברורה: יש גרבי ספורט (שפעם היו לבנים והיום הם בצבע חום בהיר שנוטה לאפור כהה), גרביים אלגנטיים, גרביים עם חור קטן בפינה השמאלית למעלה, ויש... זוגות בודדים. גרביים שבן הזוג שלהם מת בכביסה, לא ישוב, נפל במלחמת ההרתחה, לא יחזור. אבל אתה א זורק אותם. אין לך אומץ. אתה אומר: לא רוצה לקחת את זה 10 סוגר פינה על עצמי, אולי פעם, אחד מהגרביים האבודים, יחזור. אולי יום אחד תהיה עסקת חילופי גרביים.
אחת לכמה זמן אשתי אומרת לי: "מאמי, בא לך לבוא לקנות איתי בגדים?"
מה זה בא לי? לא היה לי אומץ לבקש... תתקשרי לאימא שלך שתבוא איתנו, נהפוך את זה ליום כיף...
כשאנחנו מגיעים לקניון, הסטנדרטים שלי נמוכים מאוד: מבחינתי, חנות בגדים טובה היא חנות שיש בה כיסא.
ותמיד זה אותו ריטואל: אשתי יוצאת מתא ההלבשה ואומרת: “מאמי, מה אתה אומר?"
“נשמה יקרה שלי, אני לא מבין בזה כלום. אם תגידי לי כמה זה עולה, יהיה לי קל יותר להחליט."
אבל נשכח לרגע מבגדים, מה שאשתי הכי אוהבת זה נעליים! אשתי חולת נעליים. יש שם למחלה הזאת – נעלת.
פעם בשבועיים אשתי חוזרת הביתה עם שקית ובתוכה זוג נעליים חדשות, ותמיד יש לה אותו משפט: "מאמי, לא יכולתי להתאפק." כשאני לא יכול להתאפק אני הולך לשירותים, כשאשתי לא יכולה להתאפק זה עולה 800 שקלים.