המופע הנסתר

מי שברא את עדי ככה

הוא יענה לה. למה ככה. מי שברא את עדי ככה הוא יענה לה. אולי. הערב בתפילה. הוא יענה לה. אמא לובשת לה שמלה לבנה. הוא יענה לה. אמא מסיעה אותה על השביל המרכזי, מדי פעם נעקפות בצעדים מהירים. הוא יענה לה. השכנות מהנהנות להן, מתביישות שהילדים שלהן כל כך בריאים. הוא יענה לה. אמא דוחפת עכשיו את הכיסא מהר בַּשביל המרכזי מהר בשביל המרכזי מהר בשביל המרכזי מהר בשביל המרכזי מהר הוא יענה לה.

רני בתוך המבול

רני מסתובב בחניון הענקי האפור של הקניון. אין לו מושג איפה הוא חנה, איפה המכונית הלבנה. שירה מחכה לו במכונית. בחוץ שרב כבד, בפנים בקניון מבול. גשם של מבצעים בסוף העונה, ובלוני הליום עומדים בחלל. באיזה מפלס זה היה? שירה מחכה וכואב לה הראש. אין בחניון קליטה. כל השקיות אצלו. היא מחכה לו כבר חודש שיחליט. כל כך הרבה מכוניות לבנות, איפה זה היה. הוא צריך נס בשביל למצוא אותה. הוא צריך נס בשביל למצוא אותה.

המלמד (בגן החיות של ברונקס)

המלמד היה עב זקן ובשר והוא רבץ על הספסל בצל מול האי של הקופים. חמשת הילדים בחולצות הלבנות ובפאות הארוכות קפצו מולו בשמש עם מפת גן החיות ביד. המלמד, הם קראו לו, כתוב שיש זברות, נלך לראות זברות? אין מה לראות, הוא פסק, זברה זה כמו סוס רק פסים, שחור לבן שחור לבן. הילדים טמנו את הראש במפה. המלמד, הם קראו, כתוב שיש ג’ירפות, נלך לראות ג’ירפות? אין מה לראות, גם זה כמו סוס, רק צוואר כזה, ארוך ארוך, והוא הראה בידו כאומד את אורך הצוואר. הילדים הביטו בו בדממה ואחר חזרו לעיין במפה. המלמד, הם קראו, כתוב שיש פילים, נלך לראות פילים? המלמד חשב כמה רגעים, התמתח, נאנח, הרכיב משקפיים, חבש מגבעת, נעמד, ואמר לילדים בואו, נלך לראות פילים.

איטה עוזבת את סדום

השמים מרחמים עלייך איטה, איטה חושבת, הרי מה את חושבת לעצמך. מדדה בחשיבות עם המגבת, יוצאת, בבגד ים על גוף זקן, לח וקר. בוורידים שלך זורם ערבוב עייף של דם וקרם. בחייך איטה, תני לעצמך לנוח. בין כה וכה הגברים לא יסובבו את ראשם אחרייך, שום דבר. אולי אם הייתה לך נכדה צעירה ויפה לצִדך. אבל אין לך. איטה איטה, השמים מפהקים למולך איטה. זה לא נכון! זה לא נכון, אל תסתכלי על השמים איטה! סמי מאוהב בך, מתוך בריכת הגופרית החמה הביט רק עלייך למעלה משעה. אדי גופרית חמים מלב האדמה עלו סביבו בשעה שהביט בך איטה, מדוע את הולכת והולכת? מדוע אינך מסובבת את ראשך לאחור?

איש הפעמון

(היום יבוא איש הפעמון)
היום יבוא איש הפעמון בעגלת העץ שלו. הוא יחייך חיוך טוב לעוברים ולשבים. הוא יצעק: אהוי! אהוי! כמו סנטה קלאוס. הוא לא יכעס. איש הפעמון לא יאכזב אף אחד. איש הפעמון יאהב את כולנו שווה. בוא איש הפעמון! בוא איש הפעמון.
(מי אתה איש הפעמון?)
מי אתה איש הפעמון שאתה מרשה לעצמך ככה לצעוק אהוי אהוי? פעמון שעמון! אתה אדם פתטי איש הפעמון! ניקח לך את הסוסה! נשרוף את עגלת העץ שלך!
(איש הפעמון נוכל קטן)
איש הפעמון נוכל קטן עם לב זהב. הוא אפילו לא קרא את רוב התנ”ך. מפזר המחאות של חיוך טוב בלי כיסוי. בלי כיסוי. הוא לא עושה את זה בשביל כסף. הוא לא עושה את זה בשביל כבוד. מחר בבוקר, על פי הסיכום, יעזוב איש הפעמון את גבול ישראל בגשר בנות יעקב. בכינה עליו בנות יעקב, בכינה על איש הפעמון. אמורנה לו כך: לא לשווא ביקרת אצלנו איש הפעמון! לא לשווא!! (קולכן ישיג אותו מעבר לגשר. הוא יאמין לכן, וירווח לו, כך הרי מוטב. איש הפעמון מעולם לא פגע באף אחד.)