גילגמש הצעיר נלחם בגורל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גילגמש הצעיר נלחם בגורל
הוספה למועדפים

גילגמש הצעיר נלחם בגורל

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

שירלי גרץ

שירלי גרץ היא בעלת תואר שלישי באשורולוגיה, עובדת כמורת דרך ומרצה לקהל הרחב.
את סדרת "גילגמש הצעיר" כתבה בעקבות לימודיה. היום היא חוקרת את ירושלים במאה ה-19 וכותבת רומן למבוגרים על אותה תקופה.
בזמנה החופשי היא מגדלת בעל, שלושה ילדים וכלב.

תקציר

"אוּלַי נַעֲשֶׂה הַפְסָקָה, נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבֵדִים מִדַּי לְרַעַם", צָעֲקָה גִי בְּאָזְנִי. 
"אִי אֶפְשָׁר, עוֹד דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה לְפָנֵינוּ. עָלֵינוּ לְהַגִּיעַ בְּהֶקְדֵּם לְהָרֵי הַמַשׁוּ", צָעַקְתִּי חֲזָרָה. הָרוּחַ הִצְלִיפָה בָּנוּ בְּחָזְקָה וְהִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַלְּפִיתָה הַחֲזָקָה שֶׁל גִי בְּמָתְנַי. לְפֶתַע רַעַם הִנְמִיךְ. "רַעַם, מָה קוֹרֶה?" צָעַקְתִּי. רַעַם שָׁאַג וְנוֹפֵף בִּכְנָפָיו בְּכוֹחַ אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ לְהִתְרוֹמֵם, וַאֲנַחְנוּ צָלַלְנוּ מַטָּה. 
"גִילְגַמֶשׁ, אֲנַחְנוּ נִתְרַסֵּק!" 
רַעַם שָׁאַג וְנִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ. הִרְגַּשְׁתִּי אֶת כָּל שְׁרִירָיו מִתְאַמְּצִים, אֲבָל מְאוּמָה לֹא עָזַר.
"הַצִּילוּ! עוֹד רֶגַע נִתְרַסֵּק!" צָעֲקָה גִי, "אָהההההה! בָּאֵלִים, הַצִּילוּ..."

כָּךְ נִפְתַּחַת הַהַרְפַּתְקָה הָאַחֲרוֹנָה בַּעֲלִילוֹת גִילְגַמֶשׁ הַצָּעִיר! 
גִילְגַמֶשׁ וְגִי רוֹצִים לְהוֹשִׁיעַ אֶת חֲבֵרָם אֶנְכִּידוּ אַחֲרֵי שֶׁהֻרְעַל מִגִּצִּים שֶׁזָּרַק עֲלֵיהֶם חֻמְבַּבַּה.
רַק אִם יַשִּׂיגוּ אֶת צֶמַח הָרַפֵּא־נִי־נָא, אֶנְכִּידוּ יִחְיֶה, אֲבָל הַמִּכְשׁוֹלִים בַּדֶּרֶךְ רַבִּים מְאוֹד. 
הַאִם יַצְלִיחוּ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם? הַאִם יַצְלִיחוּ לְהַשִּׂיג אֶת הַצֶּמַח, וְאִם כֵּן, הַאִם יַסְפִּיקוּ לַחֲזֹר בַּזְּמַן לְהַצִּיל אֶת אֶנְכִּידוּ?

גִילְגַמֶשׁ הַצָּעִיר נִלְחָם בַּגּוֹרָל הוּא הַסֵּפֶר הָרְבִיעִי בְּסִדְרַת הַסְּפָרִים גִילְגַמֶשׁ הַצָּעִיר הַמְּגוֹלְלִים הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ בְּאֶרֶץ שׁוּמֵר לִפְנֵי כַּ-5,000 שָׁנָה. כְּמוֹ בַּסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה, גַּם הַסִּפּוּר הַזֶּה מְבֻסָּס עַל דְּמֻיּוֹת מִתּוֹךְ עֲלִילוֹת גִילְגַמֶשׁ, הָאֶפּוֹס הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּיתוֹלוֹגְיָה הַבָּבְלִית.
הַסְּפָרִים הָרִאשׁוֹנִים בְּסִדְרַה זָכוּ לִשְׁבָחִים מִפִּי קוראים ומְבַקְּרֵי סִפְרוּת רַבִּים.  

על הסופרת 
שירלי גרץ היא בעלת תואר שלישי באשורולוגיה, עובדת כמורת דרך ומרצה לקהל הרחב.
את סדרת גילגמש הצעיר כתבה בעקבות לימודיה. היום היא חוקרת את ירושלים במאה ה-19 וכותבת רומן למבוגרים על אותה תקופה.
בזמנה החופשי היא מגדלת בעל, שלושה ילדים וכלב.

פרק ראשון

הַקְדָּמָה


כַּמָּה טוֹב שֶׁחֲזַרְתֶּם!

לְמִי שֶׁהִסְפִּיק לִשְׁכֹּחַ, שְׁמִי גִילְגַמֶשׁ, אֲנִי כְּבָר בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וָחֵצִי וְגָר בָּעִיר אֶרֶךְ שֶׁבְּאֶרֶץ שׁוּמֵר. אִמָּא שֶׁלִּי הִיא נִינְסוּן, אֵלַת הַפָּרוֹת, וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא לֻגַלְבַּנְדַה, מֶלֶךְ הָעִיר.

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים שָׁבַרְתִּי (בְּטָעוּת!) פֶּסֶל שֶׁל אֵל, וְזֶה חֵטְא נוֹרָא בְּאַרְצֵנוּ. אֶנְלִיל מֶלֶךְ הָאֵלִים הֶעֱנִישׁ אוֹתִי: הוּא שָׁלַח אוֹתִי לַגַּן הַמְּכֻשָּׁף לִמְצֹא אֶת פֶּרֶא הָאָדָם אֶנְכִּידוּ וְלַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְאָדָם מְתֻרְבָּת. לְשִׂמְחָתִי, כְּשֶׁמָּצָאתִי אֶת אֶנְכִּידוּ גִּלִּיתִי שֶׁהוּא בְּעֶצֶם יֶלֶד כָּמוֹנִי, וְנִהְיֵינוּ חֲבֵרִים בַּלֵּב וּבַנֶּפֶשׁ.

אַתֶּם זוֹכְרִים מָה קָרָה בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ? אֶנְכִּידוּ נִפְגַּע בַּקְּרָב עִם חֻמְבַּבַּה, הֻרְעַל וְצֶמַח הָרַפֵּא־נִי־נָא בִּלְבַד יָכוֹל לְרַפֵּא אוֹתוֹ. אֲבָל רַק אֻתְנַפִּשְׁתִם לְבַדּוֹ, הָאָדָם הַיָּחִיד שֶׁחַי לָנֶצַח, יוֹדֵעַ הֵיכָן הַצֶּמַח, וְלָכֵן עָלַי לָצֵאת עִם חֲבֶרְתִּי גִי לְמַסָּע אָרֹךְ וּמְסֻכָּן בְּעִקְּבוֹתָיו. כְּפִי שֶׁאַתֶּם מְתָאֲרִים לְעַצְמְכֶם, הַדֶּרֶךְ לֹא תִּהְיֶה קַלָּה...

עוֹד כְּשֶׁהָיִינוּ אֵצֶל הַמְּכַשֵּׁפָה הַגְּדוֹלָה הִיא הִסְבִּירָה שֶׁעָלֵינוּ לְהַגִּיעַ לְהַר מַשׁוּ בַּעַל שְׁתֵּי הַפְּסָגוֹת וְלַעֲבֹר בַּמִּנְהָרָה שֶׁחֲצוּבָה בּוֹ; אַחַר כָּךְ נִצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִסִדֻרִי, שׁוֹמֶרֶת גַּן אַבְנֵי הַחֵן, שֶׁתַּסְבִּיר לָנוּ כֵּיצַד לַעֲבֹר אֶת יַם הַמָּוֶת, וְרַק אִם נַצְלִיחַ לַעֲבֹר אוֹתוֹ נַגִּיעַ אֶל אֻתְנַפִּשְׁתִם. הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְּאֶתְגָּרִים וְלֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ כְּלָל שֶׁנַּצְלִיחַ.

אֲבָל מָה אֲנִי מְקַשְׁקֵשׁ? בּוֹאוּ נַתְחִיל בַּסִּפּוּר.

פֶּרֶק 1

בֶּטַח גַּם לָכֶם יֵשׁ רְגָעִים שֶׁבָּהֶם אַתֶּם חַסְרֵי מְנוּחָה וְעַצְבָּנִיִּים לְלֹא סִבָּה. כָּךְ גַּם אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי כְּשֶׁעָמַדְנוּ לָצֵאת, גִי וַאֲנִי. עָלוּ בִּי לְפֶתַע תְּהִיּוֹת: "אוּלַי כְּדַאי שֶׁאֵצֵא לְבַדִּי", הִרְהַרְתִּי בְּקוֹל רָם.

"מָה פִּתְאוֹם?! בָּרוּר שֶׁאֲנִי בָּאָה אִתְּךָ. אֲנִי רוֹצָה לַעֲזֹר לְאֶנְכִּידוּ", עָנְתָה גִי בְּהַתְרָסָה. "מָה יוֹתֵר חָשׁוּב לְךָ, לִהְיוֹת גִּבּוֹר שֶׁעוֹשֶׂה הַכֹּל בְּעַצְמוֹ אוֹ לִמְצֹא אֶת הַתְּרוּפָה לְאֶנְכִּידוּ?"

גִי צָדְקָה, כַּמּוּבָן. יָדַעְתִּי שֶׁהִיא תַּעֲזֹר לִי, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁיּוֹתֵר נָעִים לָצֵאת לְמַסָּע בִּשְׁנַיִם, אֲבָל גִי הִרְגִּיזָה אוֹתִי לִפְעָמִים, וּבִמְיֻחָד כְּשֶׁחִלְּקָה פְּקֻדּוֹת. לֹא הָיִיתִי רָגִיל לָזֶה, הֲרֵי אֲנִי נָסִיךְ וְיוֹם אֶחָד אֶהְיֶה מֶלֶךְ. אֲבָל גִי לֹא חָשְׁבָה שֶׁאִם דַּם אֵלִים זוֹרֵם בְּעוֹרְקַי, אֲנִי נַעֲלֶה מִמֶּנָּה. וּבְכָל זֹאת, נִזְכַּרְתִּי, הָעִקָּר שֶׁנַּצִּיל אֶת אֶנְכִּידוּ.

"סְלִיחָה", אָמַרְתִּי, "וַדַּאי שֶׁנֵּצֵא יַחַד".

אָבִי בָּא לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי: "גִילְגַמֶשׁ, אַתָּה יוֹצֵא לְמַסָּע חָשׁוּב מֵאֵין כָּמוֹהוּ. הַחַיִּים שֶׁל הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ תְּלוּיִים בְּךָ וּבְגִי. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁתַּצְלִיחַ. לֵךְ בְּשָׁלוֹם וַחֲזֹר בְּשָׁלוֹם, גִּבּוֹר שֶׁלִּי", אָמַר וְחִבֵּק אוֹתִי בְּחָזְקָה. "וְאַתְּ, גִי, שִׁמְרִי עַל גִילְגַמֶשׁ מִצָּרוֹת, יֵשׁ לוֹ נְטִיָּה לְהִסְתַּבֵּךְ. יִתָּכֵן שֶׁהוּא קִבֵּל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, גַּם אֲנִי הָיִיתִי כָּךְ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד..." הוֹסִיף וְצָחַק לְעַצְמוֹ.

רַעַם, הַגּוּרְזָל שֶׁלִּי, חִכָּה בְּסַבְלָנוּת בְּעֵת שֶׁטִּפַּסְתִּי עַל גַּבּוֹ. בְּיָדִי הֶחְזַקְתִּי אֶת תִּיק הָאַצּוֹת שֶׁבְּתוֹכוֹ הָאֶבֶן הָאֲדֻמָּה וּשְׁלַל תַּעֲרוֹבוֹת וְשִׁקּוּיִים. גִי טִפְּסָה גַּם הִיא עַל גַּבּוֹ שֶׁל רַעַם וְאָחֲזָה בְּגַבִּי. "רַעַם, עֲלֵה!" הִכְרַזְתִּי וְהוּא פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהִמְרִיא הַשָּׁמַיְמָה. נוֹפַפְתִּי לְאָבִי וּלְאַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן וְצָעַקְתִּי לָהֶם שֶׁאֶחֱזֹר בְּקָרוֹב, אַךְ אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁהֵם כְּלָל לֹא שָׁמְעוּ אוֹתִי, כִּי בִּמְהִירוּת רַבָּה אֶרֶךְ נִרְאֲתָה קְטַנָּה תַּחְתֵּינוּ, וְעָרִים אֲחֵרוֹת בְּרַחֲבֵי שׁוּמֵר הוֹפִיעוּ מֵרָחוֹק.

זוֹ תְּחוּשָׁה נִפְלָאָה, לִהְיוֹת בַּשָּׁמַיִם, כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ: הַחַיּוֹת רָצוֹת תַּחְתֵּינוּ וְהַנְּהָרוֹת שֶׁל אַרְצֵנוּ, נְהַר הַפְּרָת וְהַחִדֶּקֶל, נִרְאִים בִּמְלֹא הֲדָרָם; הַצִּפּוֹרִים עָפוֹת לְיָדֵנוּ וְכִמְעַט אֶפְשָׁר לָגַעַת בָּהֶן, וְהָאֲנָשִׁים הֵם נְקֻדּוֹת קְטַנּוֹת וּרְחוֹקוֹת.

אַחֲרֵי זְמַן־מָה הֵחֵל מֶזֶג הָאֲוִיר לְהִשְׁתַּנּוֹת. רוּחַ נָשְׁבָה בְּחָזְקָה, רַעַם לֹא הִצְלִיחַ לָטוּס בְּיַצִּיבוּת וַאֲנִי הִתְקַשֵּׁיתִי לֶאֱחֹז בְּרַעֲמָתוֹ.

"אוּלַי נַעֲשֶׂה הַפְסָקָה, נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבֵדִים מִדַּי לְרַעַם", צָעֲקָה גִי בְּאָזְנִי.

"אִי אֶפְשָׁר, עוֹד דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה לְפָנֵינוּ. עָלֵינוּ לְהַגִּיעַ בְּהֶקְדֵּם לְהָרֵי הַמַשׁוּ", צָעַקְתִּי חֲזָרָה. הָרוּחַ הִצְלִיפָה בָּנוּ בְּחָזְקָה וְהִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַלְּפִיתָה הַחֲזָקָה שֶׁל גִי בְּמָתְנַי. לְפֶתַע רַעַם הִנְמִיךְ. "רַעַם, מָה קוֹרֶה?" צָעַקְתִּי. רַעַם שָׁאַג וְנוֹפֵף בִּכְנָפָיו בְּכוֹחַ אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ לְהִתְרוֹמֵם, וַאֲנַחְנוּ צָלַלְנוּ מַטָּה.

"גִילְגַמֶשׁ, אֲנַחְנוּ נִתְרַסֵּק!" צָעֲקָה גִי בְּפַחַד.

רַעַם שָׁאַג וְנִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ. הִרְגַּשְׁתִּי אֶת כָּל שְׁרִירָיו מִתְאַמְּצִים, אֲבָל מְאוּמָה לֹא עָזַר.

"הַצִּילוּ! עוֹד רֶגַע נִתְרַסֵּק!" צָעֲקָה גִי, "אָהההההה! בָּאֵלִים, הַצִּילוּ..."

רַעַם נֶחְבַּט בָּאֲדָמָה בְּכוֹחַ וּשְׁנֵינוּ עַפְנוּ מִגַּבּוֹ בְּקֶשֶׁת וְהִתְגַּלְגַּלְנוּ עַל הַקַּרְקַע. שָׁכַבְתִּי רֶגַע בְּשֶׁקֶט וּלְלֹא נִיעַ. הַאִם אֲנִי חַי? הִתְחַלְתִּי לִבְדֹּק אֶת עַצְמִי: רֹאשׁ, רַגְלַיִם, יָדַיִם. לְמַזָּלִי, לֹא שָׁבַרְתִּי דָּבָר, אֲנִי שָׁלֵם. הִתְרוֹמַמְתִּי לְחַפֵּשׂ אֶת גִי וְרָאִיתִי אוֹתָהּ צוֹלַעַת לִקְרָאתִי.

"אַתְּ בְּסֵדֶר?" שָׁאַלְתִּי בִּדְאָגָה.

"אֲנִי? כֵּן, קִבַּלְתִּי מַכָּה חֲזָקָה בַּבֶּרֶךְ וְזֶה יַעֲבֹר, אֲבָל תִּרְאֶה מָה קָרָה לְרַעַם, הוּא שׁוֹכֵב שָׁם בְּלִי לָזוּז".

נִגַּשְׁנוּ אֵלָיו. רַעַם שָׁכַב עַל צִדּוֹ וּכְנָפָיו כִּסּוּ אֶת רַגְלָיו וְאֶת טְפָרָיו. בִּזְהִירוּת הֵרַמְתִּי אֶת הַכָּנָף הַשְּׂמָאלִית וְהִבַּטְתִּי.

"תִּרְאֶה, הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ עֲקֻמָּה", אָמְרָה גִי. הִיא נָגְעָה בְּרַגְלוֹ בִּזְהִירוּת רַבָּה, אַךְ רַעַם נָהַם וְשָׁאַג מֵרֹב כְּאֵב.

"אוּלַי הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ נִשְׁבְּרָה. מִסְכֵּן, הוּא כָּל כָּךְ רָצָה לַעֲזֹר לָנוּ, אֲבָל הַמִּשְׁקָל שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל מִדַּי בִּשְׁבִילוֹ. בְּכָל זֹאת, אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם", אָמַרְתִּי. גִי הִצִּיעָה שֶׁנְּקַבֵּעַ אֶת הָרֶגֶל שֶׁל רַעַם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְרִיא וְלַחֲזֹר הַבַּיְתָה. מָצָאתִי עָנָף יָשָׁר בַּגֹּדֶל הַמַּתְאִים וְגִי קָרְעָה חֵלֶק מֵהַצָּעִיף שֶׁלָּהּ לְפִסּוֹת בַּד אֲרֻכּוֹת.

"אֲנִי הוֹלֶכֶת לְהַצְמִיד אֶת הָרֶגֶל שֶׁלְּךָ לֶעָנָף כְּדֵי לִשְׁמֹר עָלֶיהָ יְשָׁרָה, אָז אֲפִלּוּ אִם זֶה יִכְאַב, אַל תִּכְעַס עָלַי וְאַל תְּנַסֶּה לִנְשֹׁךְ אוֹתִי, טוֹב?" אָמְרָה גִי לְרַעַם בַּעֲדִינוּת. רַעַם הִנְהֵן וְגִי הִצְמִידָה בִּזְהִירוּת אֶת הֶעָנָף הַיָּשָׁר לְרַגְלוֹ. הִיא לִפְּפָה מִסָּבִיב אֶת רְצוּעַת הַבַּד וּלְבַסּוֹף קָשְׁרָה אוֹתָהּ בְּחָזְקָה. רַעַם שָׁאַג מִכְּאֵבִים, אֲבָל נִזְהַר שֶׁלֹּא לְהָזִיז אֶת רַגְלוֹ.

אַחֲרֵי שֶׁגִי סִיְּמָה אֶת הַחֲבִישָׁה, הִשְׁקֵיתִי אֶת רַעַם בְּמַיִם וְלִטַּפְתִּי אֶת רַעֲמָתוֹ: "רַעַם, גּוּרְזָל חָמוּד שֶׁלִּי, אֲנִי מִתְנַצֵּל, לֹא תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבֵדִים כָּל כָּךְ".

אַחֲרֵי מְנוּחָה קְצָרָה נִסָּה רַעַם לָקוּם, אֲבָל מִיָּד נָפַל. לַמְרוֹת הַחֲבִישָׁה לֹא הִצְלִיחַ לִדְרֹךְ עַל רַגְלוֹ.

"בּוֹא, גִילְגַמֶשׁ, תְּפֹס אוֹתוֹ תַּחַת הַכָּנָף מִצַּד אֶחָד וַאֲנִי מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי, כָּךְ הוּא יוּכַל לְהִשָּׁעֵן עָלֵינוּ", הִצִּיעָה גִי. וְאָכֵן עָזַרְנוּ לְרַעַם לָקוּם, הוּא הִצְלִיחַ לִפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו וְהִמְרִיא אֶל עָל.

"לְהִתְרָאוֹת, רַעַם! אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתַּבְרִיא בְּקָרוֹב", צָעַקְתִּי אֵלָיו. הוּא חָג מֵעָלֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים, שָׁאַג וְנֶעֱלַם בָּאֹפֶק.

גִי הִבִּיטָה סָבִיב, "לְשָׁם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ?" שָׁאֲלָה וְהִצְבִּיעָה לְעֵבֶר הֶהָרִים. רָאִינוּ אֶת הַפְּסָגוֹת הַתְּאוֹמוֹת שֶׁל הַר מַשׁוּ, הָהָר בַּעַל שְׁתֵּי הַפְּסָגוֹת. "בּוֹא, גִילְגַמֶשׁ, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהַתְחִיל לִצְעֹד. הַזְּמַן נֶגְדֵּנוּ וְנֶגֶד אֶנְכִּידוּ".

"אֲבָל מָה בִּדְבַר הָרֶגֶל שֶׁלָּךְ? תּוּכְלִי לָלֶכֶת?"

"כֵּן, תִּרְאֶה מָה מָצָאתִי", אָמְרָה וְהֶרְאֲתָה לִי עָנָף גָּדוֹל, "אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עָלָיו, כְּמוֹ קַבַּיִם".

צָעַדְנוּ לְכִוּוּן הַר מַשׁוּ, וְלִקְרַאת עֶרֶב מָצָאנוּ מְעָרָה קְטַנָּה לַחֲנִיַּת לַיְלָה. הִדְלַקְנוּ מְדוּרָה וְסִדַּרְנוּ לָנוּ מָקוֹם לִישֹׁן בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה. תִּיק הָאַצּוֹת קָסַם לָנוּ אֲרוּחָה דְּשֵׁנָה, וְגִי בִּשְּׁלָה לָנוּ בִּירָה מִתַּעֲרֹבֶת שְׂעוֹרָה. מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת עָבְרוּ בְּרֹאשִׁי לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּמְתִּי: מָה יִהְיֶה אִם לֹא נַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְאֻתְנַפִּשְׁתִם? מָה אִם הוּא לֹא יִרְצֶה אוֹ לֹא יוּכַל לָתֵת לָנוּ אֶת הַצֶּמַח? מָה אִם לֹא נַסְפִּיק לַחֲזֹר בַּזְּמַן?

שירלי גרץ

שירלי גרץ היא בעלת תואר שלישי באשורולוגיה, עובדת כמורת דרך ומרצה לקהל הרחב.
את סדרת "גילגמש הצעיר" כתבה בעקבות לימודיה. היום היא חוקרת את ירושלים במאה ה-19 וכותבת רומן למבוגרים על אותה תקופה.
בזמנה החופשי היא מגדלת בעל, שלושה ילדים וכלב.

עוד על הספר

גילגמש הצעיר נלחם בגורל שירלי גרץ

הַקְדָּמָה


כַּמָּה טוֹב שֶׁחֲזַרְתֶּם!

לְמִי שֶׁהִסְפִּיק לִשְׁכֹּחַ, שְׁמִי גִילְגַמֶשׁ, אֲנִי כְּבָר בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וָחֵצִי וְגָר בָּעִיר אֶרֶךְ שֶׁבְּאֶרֶץ שׁוּמֵר. אִמָּא שֶׁלִּי הִיא נִינְסוּן, אֵלַת הַפָּרוֹת, וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא לֻגַלְבַּנְדַה, מֶלֶךְ הָעִיר.

לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים שָׁבַרְתִּי (בְּטָעוּת!) פֶּסֶל שֶׁל אֵל, וְזֶה חֵטְא נוֹרָא בְּאַרְצֵנוּ. אֶנְלִיל מֶלֶךְ הָאֵלִים הֶעֱנִישׁ אוֹתִי: הוּא שָׁלַח אוֹתִי לַגַּן הַמְּכֻשָּׁף לִמְצֹא אֶת פֶּרֶא הָאָדָם אֶנְכִּידוּ וְלַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְאָדָם מְתֻרְבָּת. לְשִׂמְחָתִי, כְּשֶׁמָּצָאתִי אֶת אֶנְכִּידוּ גִּלִּיתִי שֶׁהוּא בְּעֶצֶם יֶלֶד כָּמוֹנִי, וְנִהְיֵינוּ חֲבֵרִים בַּלֵּב וּבַנֶּפֶשׁ.

אַתֶּם זוֹכְרִים מָה קָרָה בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ? אֶנְכִּידוּ נִפְגַּע בַּקְּרָב עִם חֻמְבַּבַּה, הֻרְעַל וְצֶמַח הָרַפֵּא־נִי־נָא בִּלְבַד יָכוֹל לְרַפֵּא אוֹתוֹ. אֲבָל רַק אֻתְנַפִּשְׁתִם לְבַדּוֹ, הָאָדָם הַיָּחִיד שֶׁחַי לָנֶצַח, יוֹדֵעַ הֵיכָן הַצֶּמַח, וְלָכֵן עָלַי לָצֵאת עִם חֲבֶרְתִּי גִי לְמַסָּע אָרֹךְ וּמְסֻכָּן בְּעִקְּבוֹתָיו. כְּפִי שֶׁאַתֶּם מְתָאֲרִים לְעַצְמְכֶם, הַדֶּרֶךְ לֹא תִּהְיֶה קַלָּה...

עוֹד כְּשֶׁהָיִינוּ אֵצֶל הַמְּכַשֵּׁפָה הַגְּדוֹלָה הִיא הִסְבִּירָה שֶׁעָלֵינוּ לְהַגִּיעַ לְהַר מַשׁוּ בַּעַל שְׁתֵּי הַפְּסָגוֹת וְלַעֲבֹר בַּמִּנְהָרָה שֶׁחֲצוּבָה בּוֹ; אַחַר כָּךְ נִצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִסִדֻרִי, שׁוֹמֶרֶת גַּן אַבְנֵי הַחֵן, שֶׁתַּסְבִּיר לָנוּ כֵּיצַד לַעֲבֹר אֶת יַם הַמָּוֶת, וְרַק אִם נַצְלִיחַ לַעֲבֹר אוֹתוֹ נַגִּיעַ אֶל אֻתְנַפִּשְׁתִם. הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְּאֶתְגָּרִים וְלֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ כְּלָל שֶׁנַּצְלִיחַ.

אֲבָל מָה אֲנִי מְקַשְׁקֵשׁ? בּוֹאוּ נַתְחִיל בַּסִּפּוּר.

פֶּרֶק 1

בֶּטַח גַּם לָכֶם יֵשׁ רְגָעִים שֶׁבָּהֶם אַתֶּם חַסְרֵי מְנוּחָה וְעַצְבָּנִיִּים לְלֹא סִבָּה. כָּךְ גַּם אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי כְּשֶׁעָמַדְנוּ לָצֵאת, גִי וַאֲנִי. עָלוּ בִּי לְפֶתַע תְּהִיּוֹת: "אוּלַי כְּדַאי שֶׁאֵצֵא לְבַדִּי", הִרְהַרְתִּי בְּקוֹל רָם.

"מָה פִּתְאוֹם?! בָּרוּר שֶׁאֲנִי בָּאָה אִתְּךָ. אֲנִי רוֹצָה לַעֲזֹר לְאֶנְכִּידוּ", עָנְתָה גִי בְּהַתְרָסָה. "מָה יוֹתֵר חָשׁוּב לְךָ, לִהְיוֹת גִּבּוֹר שֶׁעוֹשֶׂה הַכֹּל בְּעַצְמוֹ אוֹ לִמְצֹא אֶת הַתְּרוּפָה לְאֶנְכִּידוּ?"

גִי צָדְקָה, כַּמּוּבָן. יָדַעְתִּי שֶׁהִיא תַּעֲזֹר לִי, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁיּוֹתֵר נָעִים לָצֵאת לְמַסָּע בִּשְׁנַיִם, אֲבָל גִי הִרְגִּיזָה אוֹתִי לִפְעָמִים, וּבִמְיֻחָד כְּשֶׁחִלְּקָה פְּקֻדּוֹת. לֹא הָיִיתִי רָגִיל לָזֶה, הֲרֵי אֲנִי נָסִיךְ וְיוֹם אֶחָד אֶהְיֶה מֶלֶךְ. אֲבָל גִי לֹא חָשְׁבָה שֶׁאִם דַּם אֵלִים זוֹרֵם בְּעוֹרְקַי, אֲנִי נַעֲלֶה מִמֶּנָּה. וּבְכָל זֹאת, נִזְכַּרְתִּי, הָעִקָּר שֶׁנַּצִּיל אֶת אֶנְכִּידוּ.

"סְלִיחָה", אָמַרְתִּי, "וַדַּאי שֶׁנֵּצֵא יַחַד".

אָבִי בָּא לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי: "גִילְגַמֶשׁ, אַתָּה יוֹצֵא לְמַסָּע חָשׁוּב מֵאֵין כָּמוֹהוּ. הַחַיִּים שֶׁל הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ תְּלוּיִים בְּךָ וּבְגִי. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁתַּצְלִיחַ. לֵךְ בְּשָׁלוֹם וַחֲזֹר בְּשָׁלוֹם, גִּבּוֹר שֶׁלִּי", אָמַר וְחִבֵּק אוֹתִי בְּחָזְקָה. "וְאַתְּ, גִי, שִׁמְרִי עַל גִילְגַמֶשׁ מִצָּרוֹת, יֵשׁ לוֹ נְטִיָּה לְהִסְתַּבֵּךְ. יִתָּכֵן שֶׁהוּא קִבֵּל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, גַּם אֲנִי הָיִיתִי כָּךְ לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד..." הוֹסִיף וְצָחַק לְעַצְמוֹ.

רַעַם, הַגּוּרְזָל שֶׁלִּי, חִכָּה בְּסַבְלָנוּת בְּעֵת שֶׁטִּפַּסְתִּי עַל גַּבּוֹ. בְּיָדִי הֶחְזַקְתִּי אֶת תִּיק הָאַצּוֹת שֶׁבְּתוֹכוֹ הָאֶבֶן הָאֲדֻמָּה וּשְׁלַל תַּעֲרוֹבוֹת וְשִׁקּוּיִים. גִי טִפְּסָה גַּם הִיא עַל גַּבּוֹ שֶׁל רַעַם וְאָחֲזָה בְּגַבִּי. "רַעַם, עֲלֵה!" הִכְרַזְתִּי וְהוּא פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהִמְרִיא הַשָּׁמַיְמָה. נוֹפַפְתִּי לְאָבִי וּלְאַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן וְצָעַקְתִּי לָהֶם שֶׁאֶחֱזֹר בְּקָרוֹב, אַךְ אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁהֵם כְּלָל לֹא שָׁמְעוּ אוֹתִי, כִּי בִּמְהִירוּת רַבָּה אֶרֶךְ נִרְאֲתָה קְטַנָּה תַּחְתֵּינוּ, וְעָרִים אֲחֵרוֹת בְּרַחֲבֵי שׁוּמֵר הוֹפִיעוּ מֵרָחוֹק.

זוֹ תְּחוּשָׁה נִפְלָאָה, לִהְיוֹת בַּשָּׁמַיִם, כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ: הַחַיּוֹת רָצוֹת תַּחְתֵּינוּ וְהַנְּהָרוֹת שֶׁל אַרְצֵנוּ, נְהַר הַפְּרָת וְהַחִדֶּקֶל, נִרְאִים בִּמְלֹא הֲדָרָם; הַצִּפּוֹרִים עָפוֹת לְיָדֵנוּ וְכִמְעַט אֶפְשָׁר לָגַעַת בָּהֶן, וְהָאֲנָשִׁים הֵם נְקֻדּוֹת קְטַנּוֹת וּרְחוֹקוֹת.

אַחֲרֵי זְמַן־מָה הֵחֵל מֶזֶג הָאֲוִיר לְהִשְׁתַּנּוֹת. רוּחַ נָשְׁבָה בְּחָזְקָה, רַעַם לֹא הִצְלִיחַ לָטוּס בְּיַצִּיבוּת וַאֲנִי הִתְקַשֵּׁיתִי לֶאֱחֹז בְּרַעֲמָתוֹ.

"אוּלַי נַעֲשֶׂה הַפְסָקָה, נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבֵדִים מִדַּי לְרַעַם", צָעֲקָה גִי בְּאָזְנִי.

"אִי אֶפְשָׁר, עוֹד דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה לְפָנֵינוּ. עָלֵינוּ לְהַגִּיעַ בְּהֶקְדֵּם לְהָרֵי הַמַשׁוּ", צָעַקְתִּי חֲזָרָה. הָרוּחַ הִצְלִיפָה בָּנוּ בְּחָזְקָה וְהִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַלְּפִיתָה הַחֲזָקָה שֶׁל גִי בְּמָתְנַי. לְפֶתַע רַעַם הִנְמִיךְ. "רַעַם, מָה קוֹרֶה?" צָעַקְתִּי. רַעַם שָׁאַג וְנוֹפֵף בִּכְנָפָיו בְּכוֹחַ אֲבָל לֹא הִצְלִיחַ לְהִתְרוֹמֵם, וַאֲנַחְנוּ צָלַלְנוּ מַטָּה.

"גִילְגַמֶשׁ, אֲנַחְנוּ נִתְרַסֵּק!" צָעֲקָה גִי בְּפַחַד.

רַעַם שָׁאַג וְנִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ. הִרְגַּשְׁתִּי אֶת כָּל שְׁרִירָיו מִתְאַמְּצִים, אֲבָל מְאוּמָה לֹא עָזַר.

"הַצִּילוּ! עוֹד רֶגַע נִתְרַסֵּק!" צָעֲקָה גִי, "אָהההההה! בָּאֵלִים, הַצִּילוּ..."

רַעַם נֶחְבַּט בָּאֲדָמָה בְּכוֹחַ וּשְׁנֵינוּ עַפְנוּ מִגַּבּוֹ בְּקֶשֶׁת וְהִתְגַּלְגַּלְנוּ עַל הַקַּרְקַע. שָׁכַבְתִּי רֶגַע בְּשֶׁקֶט וּלְלֹא נִיעַ. הַאִם אֲנִי חַי? הִתְחַלְתִּי לִבְדֹּק אֶת עַצְמִי: רֹאשׁ, רַגְלַיִם, יָדַיִם. לְמַזָּלִי, לֹא שָׁבַרְתִּי דָּבָר, אֲנִי שָׁלֵם. הִתְרוֹמַמְתִּי לְחַפֵּשׂ אֶת גִי וְרָאִיתִי אוֹתָהּ צוֹלַעַת לִקְרָאתִי.

"אַתְּ בְּסֵדֶר?" שָׁאַלְתִּי בִּדְאָגָה.

"אֲנִי? כֵּן, קִבַּלְתִּי מַכָּה חֲזָקָה בַּבֶּרֶךְ וְזֶה יַעֲבֹר, אֲבָל תִּרְאֶה מָה קָרָה לְרַעַם, הוּא שׁוֹכֵב שָׁם בְּלִי לָזוּז".

נִגַּשְׁנוּ אֵלָיו. רַעַם שָׁכַב עַל צִדּוֹ וּכְנָפָיו כִּסּוּ אֶת רַגְלָיו וְאֶת טְפָרָיו. בִּזְהִירוּת הֵרַמְתִּי אֶת הַכָּנָף הַשְּׂמָאלִית וְהִבַּטְתִּי.

"תִּרְאֶה, הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ עֲקֻמָּה", אָמְרָה גִי. הִיא נָגְעָה בְּרַגְלוֹ בִּזְהִירוּת רַבָּה, אַךְ רַעַם נָהַם וְשָׁאַג מֵרֹב כְּאֵב.

"אוּלַי הָרֶגֶל שֶׁלּוֹ נִשְׁבְּרָה. מִסְכֵּן, הוּא כָּל כָּךְ רָצָה לַעֲזֹר לָנוּ, אֲבָל הַמִּשְׁקָל שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל מִדַּי בִּשְׁבִילוֹ. בְּכָל זֹאת, אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם", אָמַרְתִּי. גִי הִצִּיעָה שֶׁנְּקַבֵּעַ אֶת הָרֶגֶל שֶׁל רַעַם כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְרִיא וְלַחֲזֹר הַבַּיְתָה. מָצָאתִי עָנָף יָשָׁר בַּגֹּדֶל הַמַּתְאִים וְגִי קָרְעָה חֵלֶק מֵהַצָּעִיף שֶׁלָּהּ לְפִסּוֹת בַּד אֲרֻכּוֹת.

"אֲנִי הוֹלֶכֶת לְהַצְמִיד אֶת הָרֶגֶל שֶׁלְּךָ לֶעָנָף כְּדֵי לִשְׁמֹר עָלֶיהָ יְשָׁרָה, אָז אֲפִלּוּ אִם זֶה יִכְאַב, אַל תִּכְעַס עָלַי וְאַל תְּנַסֶּה לִנְשֹׁךְ אוֹתִי, טוֹב?" אָמְרָה גִי לְרַעַם בַּעֲדִינוּת. רַעַם הִנְהֵן וְגִי הִצְמִידָה בִּזְהִירוּת אֶת הֶעָנָף הַיָּשָׁר לְרַגְלוֹ. הִיא לִפְּפָה מִסָּבִיב אֶת רְצוּעַת הַבַּד וּלְבַסּוֹף קָשְׁרָה אוֹתָהּ בְּחָזְקָה. רַעַם שָׁאַג מִכְּאֵבִים, אֲבָל נִזְהַר שֶׁלֹּא לְהָזִיז אֶת רַגְלוֹ.

אַחֲרֵי שֶׁגִי סִיְּמָה אֶת הַחֲבִישָׁה, הִשְׁקֵיתִי אֶת רַעַם בְּמַיִם וְלִטַּפְתִּי אֶת רַעֲמָתוֹ: "רַעַם, גּוּרְזָל חָמוּד שֶׁלִּי, אֲנִי מִתְנַצֵּל, לֹא תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבֵדִים כָּל כָּךְ".

אַחֲרֵי מְנוּחָה קְצָרָה נִסָּה רַעַם לָקוּם, אֲבָל מִיָּד נָפַל. לַמְרוֹת הַחֲבִישָׁה לֹא הִצְלִיחַ לִדְרֹךְ עַל רַגְלוֹ.

"בּוֹא, גִילְגַמֶשׁ, תְּפֹס אוֹתוֹ תַּחַת הַכָּנָף מִצַּד אֶחָד וַאֲנִי מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי, כָּךְ הוּא יוּכַל לְהִשָּׁעֵן עָלֵינוּ", הִצִּיעָה גִי. וְאָכֵן עָזַרְנוּ לְרַעַם לָקוּם, הוּא הִצְלִיחַ לִפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו וְהִמְרִיא אֶל עָל.

"לְהִתְרָאוֹת, רַעַם! אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתַּבְרִיא בְּקָרוֹב", צָעַקְתִּי אֵלָיו. הוּא חָג מֵעָלֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים, שָׁאַג וְנֶעֱלַם בָּאֹפֶק.

גִי הִבִּיטָה סָבִיב, "לְשָׁם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ?" שָׁאֲלָה וְהִצְבִּיעָה לְעֵבֶר הֶהָרִים. רָאִינוּ אֶת הַפְּסָגוֹת הַתְּאוֹמוֹת שֶׁל הַר מַשׁוּ, הָהָר בַּעַל שְׁתֵּי הַפְּסָגוֹת. "בּוֹא, גִילְגַמֶשׁ, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהַתְחִיל לִצְעֹד. הַזְּמַן נֶגְדֵּנוּ וְנֶגֶד אֶנְכִּידוּ".

"אֲבָל מָה בִּדְבַר הָרֶגֶל שֶׁלָּךְ? תּוּכְלִי לָלֶכֶת?"

"כֵּן, תִּרְאֶה מָה מָצָאתִי", אָמְרָה וְהֶרְאֲתָה לִי עָנָף גָּדוֹל, "אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עָלָיו, כְּמוֹ קַבַּיִם".

צָעַדְנוּ לְכִוּוּן הַר מַשׁוּ, וְלִקְרַאת עֶרֶב מָצָאנוּ מְעָרָה קְטַנָּה לַחֲנִיַּת לַיְלָה. הִדְלַקְנוּ מְדוּרָה וְסִדַּרְנוּ לָנוּ מָקוֹם לִישֹׁן בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה. תִּיק הָאַצּוֹת קָסַם לָנוּ אֲרוּחָה דְּשֵׁנָה, וְגִי בִּשְּׁלָה לָנוּ בִּירָה מִתַּעֲרֹבֶת שְׂעוֹרָה. מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת עָבְרוּ בְּרֹאשִׁי לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּמְתִּי: מָה יִהְיֶה אִם לֹא נַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְאֻתְנַפִּשְׁתִם? מָה אִם הוּא לֹא יִרְצֶה אוֹ לֹא יוּכַל לָתֵת לָנוּ אֶת הַצֶּמַח? מָה אִם לֹא נַסְפִּיק לַחֲזֹר בַּזְּמַן?