המביא לבית הדפוס - חייו של זאב-וולף יוסקוביץ-יוסיפון
לא עוד, לא עוד ישיבה, לא עוד גורא. הם מכריחים אותי להתחתן עם אסתר, הבת הבכורה של פרץ נחום. לא רק שהיא מכוערת, גם אין לי על מה לדבר איתה.
אני רוצה לעשות דברים אחרים. נמאס לי מהספרים שיש כאן, שצריך להגיד מה אמר זה ומה ענה לו ההוא. אני רוצה לכתוב ספרים אחרים כמו מאפו, או שירים כמו י. ל. פרץ. אני רוצה אוויר. אני לא יכול לחיות כאן. אני רוצה מרחבים, שדות, עצים.
"אני מכריז בזאת על פתיחתה של שנת יוסיפון. לידידי היקר יוסקוביץ ימלאו בסוף השנה הזאת ששים שנים טבין ותקילין. השנה תתחיל היום לפנות ערב כאשר נצא כולנו וניטע כאן, בעין הוד, את כרם יוסיפון, שפירותיו יוקדשו ליצירת יין הראוי לשמו של ידידי יוסקוביץ הקרוי גם יוסיפון. בינתיים, עד שינטעו הגפנים, ייבצרו הענבים וייאצר היין בחביות..."
(איצ'ה ממבוש)
אחדים מתרגומים אלה באו בדפוס, בשעתם, ולפני שנים צירף ידידי זאב יוסיפון (יוסקוביץ) מן הפרקים הראשונים ההם חוברת "פרטית" משלו, והיה הולך- סובב בארץ כדרכו מאז, ומשמיע את שיריה, יחד עם שאר שירים שבתרמילו, לפני קהלו-מיודעו לעת שבת חברים גם יחד, בקיבוצים, במושבות ובערים. ליוסיפון, למינסטרֶל היהודי שבו, לתרמיל ולנבל שעל גבו ולפיטן שבחובּוֹ, מוקדש אוסף זה של שירת מינסטרֶלים שמקדֶם.
(נתן אלתרמן)
