פרולוג
מה עובר עלי? איך הגעתי למצב הזה?
הוא מדדה ברחובות העיר תל אביב. העיר בתכונתה הרגילה, כולם סביבו מדברים ונראים מאושרים מאי פעם. ברק הולנדר גר בתל אביב כבר חמש שנים ומעולם לא נראו האנשים בה כל כך שונים ממנו ברמת האושר שלהם. למרות הרעש שכל כך מאפיין את מרכז תל אביב, ברק אינו שומע את הרחשים סביבו. העצבות חזקה מדי והיא מנטרלת את רעשי הרקע. נדמה כי ברגעים אלו אין מחשבה אופטימית אחת שמבליחה במוחו. ראשו מוטה מטה ורגליו צועדות על אוטומט, רגל רודפת רגל.
"אני יכול לשנות את זה. מה הבעיה? תחייך!" רודה ברק בעצמו, בריק המתחולל בתוכו, במחשבות. אתה חי! אתה בריא! תחייך יא דפוק. לך תאכל גלידה בנווה צדק, תהנה מהיום, יש לך סיכוי לצאת מזה עוד היום או בימים הקרובים.
אל תדאג, הוא מנסה לנחם את עצמו, יהיה בסדר, אתה תצא מזה גם הפעם. הרי אתה רגיל להיכשל. תמיד אתה נכשל והחיים בסוף ממשיכים. אבל איך אני תמיד נכשל? אני כל כך טיפש? האם כל הבחירות שאני עושה בחיים שגויות? אני כישלון גמור. דמעה זולגת מעינו הימנית. וכך, מחשבה שלילית סותרת מחשבה חיובית ולהיפך.
ברק היה פעם אדם שמח. הוא גדל בבית נורמלי יחסית (טוב, הכול יחסי). הוריו לא החסירו ממנו דבר. היו לו חלומות גדולים והרבה הבטחות. את חלקן הוא אף הגשים. איך הדברים השתנו תוך כמה חודשים בודדים...
בשנה האחרונה הכיר ברק את האישה הכי מדהימה שקיימת על פני האדמה. כליל השלמות. כל כך מדהימה שאחרי שלושה חודשים של היכרות, בגיל 27 שלו ו-25 שלה, הוא הציע לה להתחתן איתו. שם, בצפון הארץ, בתוך אוהל מרופט על שפת נחל שניר, הוא שלף טבעת זולה והיא אמרה כן. היא לא חשבה פעמיים, בדמעות, רעידות ושלמוּת הדעת, היא אמרה לו כן. כשהאהבה כל כך חזקה אין מקום להתלבטויות. זוהי החלטה חד משמעית שמתקבלת על בסיס רגש בלבד. שמה שרון, היא גדלה בירושלים, סיימה לאחרונה תואר ראשון באדריכלות בטכניון והיא מנגנת על פסנתר בווירטואוזיות. שׂערה בצבע חום טבעי גלי שיורד בערך עד לאמצע גבה, עיניה בצבע הים המלדיבי, עגולות וגדולות, וחיוכה רחב שובה לבבות.
"יצא לך פעם לראות בחורה שלובשת חיוך כל הזמן?" הוא שואל אותי בפגישתנו הראשונה. "כזאת היא שרון. החיוך כמעט לא יורד ממנה. גם כשהיא צופה בטלוויזיה בסדרה האהובה עליה, שקועה ככל שתהיה, עדיין חצי חיוך משורטט על פניה, כאילו היא חיה את הדמות. והיא לא מוכנה לצפות בתכנים אלימים או מיניים. רק בקומדיות רומנטיות, שבהן האהבה תמיד מנצחת. ככה היא, שומרת על תמימותה בעולם שבו נדמה כי אין תמימות כלל."
שרון גדלה בבית שיש בו שפע. דאגו בו שלא תדע מחסור רגשי או חומרי. אילו היו מגדלים אדם מושלם באינקובטור, בתנאים מושלמים, כנראה היו מגדלים אותו כפי שגידלו וחינכו את שרון.
לקחתי נסיכה בת 25 מהשכונה הכי יוקרתית בירושלים והפכתי אותה לענייה, מהרהר ברק. היא יכלה להתחתן עם טייס או רופא או איש עסקים עשיר, אבל במקום זה היא התחתנה עם מובטל לא יוצלח. איך עשיתי לה את זה? בטח היא מצטערת על הרגע שבו הכרנו.
ברק ממשיך בצעידה אוטומטית ברחובות העיר תל אביב, והוא אינו יודע לאן הוא הולך, הוא אפילו לא חושב על יעדו. אם יחשוב על זה יבין שאין לו בעצם לאן ללכת, והוא יצטרך לחזור לדירה הקטנטנה שלו.
זאת דירת גלריה קטנה, 30 מטר רבוע בסך הכול. שירותים קטנים ומקלחון, שיש בו מקום בקושי לאדם אחד. בעבר ברק גר שם לבד, ושרון הצטרפה אליו כמה שבועות לאחר שהם הכירו. "ככל שהדירה קטנה יותר ככה אתה יותר קרוב אלי פיזית. לעולם לא נעבור מפה כל עוד זה תלוי בי," היא אמרה וצחקה צחוק מתגלגל בעודה פורשת את זרועותיה לשמים ומחכה לחיבוק. היא מחכה לחיבוק חדשות לבקרים כי "חבל על כל רגע ללא חיבוקי" לטענתה.
אז הוא לא חושב. רק הולך. רגל גוררת רגל.
אולי עשיתי טעות בבחירת מקצוע ולכן לא מרוצים ממני, הוא תוהה. בהתמחות היה לו בוס טוב, בוס שלא היה מרוצה מהתוצר שלו, אבל הוא היה בוס טוב. הוא אמר לו שניכר שהוא מתאמץ ומשתדל להיות עובד טוב.
בסוף ההתמחות ברק פוטר והוא נאלץ למצוא עבודה חדשה. הוא האמין בלב שלם שלא ניתן לקבוע אם הוא רואה חשבון טוב או לא לפי ההתמחות בלבד. החיפושים אחר משרת החלומות שלו לאחר ההתמחות נערכו כשנה. שנה קשה נפשית וכלכלית כאחד, אך לבסוף הוא מצא. חברת סטרט-אפ קטנה בשלבי צמיחה, תנאים מעולים והזדמנות פז להוכיח לעולם מי זה ברק הולנדר.
הוא הסתער על המשרה הזו, הכין דוחות ללא רבב, דאג להיות נחמד כלפי כל העובדים, ונענה בחיוב לכל דרישות ההנהלה. למעשה ברק כשכש בזנב בשמחה כאשר שמע בקשה כלשהי מההנהלה, ממש כמו כלבלב שזורקים לו כדור. הוא חשב שהוא עולה על כל הציפיות ושהקידום שלו בחברה הוא רק עניין של זמן. כמה הדמיון יכול להתל. התברר שהפער בין המחשבות של מר הולנדר לבין המציאות היה גדול. כל כך גדול שכעבור שנה פיטרו אותו שוב. הסיבה לפיטורין הייתה שלא ענה לציפיות ההנהלה.
כך מצא עצמו ברק מובטל בפעם השנייה בקריירה הקצרה שלו, והפעם הוא חושב שבצדק. הוא חושב שהוא טיפש ונותן לכך דוגמאות רבות, הוא חושב שהוא לא יוצלח, לא ראוי ועוד הרבה שמות תואר שליליים. רק שליליים.
קל מאוד לנתח את התכונות השליליות שלנו. זה דבר שאנו נוטים לעשות די הרבה. קשה מאוד לעשות את אותו הדבר עם תכונות חיוביות.
בראש רכון, כשהמחשבות עדיין מנקרות בו, הוא חוצה כביש. מכונית בולמת בחריקה ונעצרת מילימטרים בודדים ממנו. ברק לא נבהל ואפילו אינו מסיט מבט. שידרוס, מה אכפת לי. אין לי מה להפסיד, הוא חושב לעצמו. הנהג פותח את החלון ומוציא את הראש, "מה אתה משוגע? תראה איך אתה הולך!! חולה נפש..." ועוד כמה מילות גנאי. המילים שלו לא נוגעות. שיכה, הלוואי שיכה. מגיע לי. מעניין אם זה יכאב. אני לא מרגיש כלום בנשמה וכלום בגוף. ריק מוחלט. מעניין אם יכאב לי כשאקבל מכות.
האם כך מרגישים בדיכאון? קראתי פעם שאנשים השרויים בדיכאון לעתים אינם מצליחים לקום בבוקר מהמיטה. אבל אני קמתי. כלום יש אנשים מדוכאים יותר ממני? הוא חושב לעצמו. זה מתחיל לכאוב. כל הגוף כואב לו, כאילו הנשמה רוצה לצאת מהגוף שבו היא כלואה. לפחות אני מרגיש. אני צריך פסיכולוג, אבל אין לי כסף לפסיכולוג, הוא מהרהר.
שלום, שמי ברק, בן 30 ואני מובטל כבר חצי שנה. בפעם הקודמת הייתי מובטל שנה, כך שהיד עוד נטויה. אני מחפש עבודה, הייתי ב-200 ראיונות עבודה בערך ולא התקבלתי לאף מקום. ככה תיפתח השיחה עם הפסיכולוג. נו, ואיך הוא ירפא אותי? אילו מילים פסיכולוג יוכל לומר לי שאני לא יכול לומר לעצמי? עדיף לי לעבוד על עצמי, חבל על הכסף, מהרהר ברק.
אני רואה חשבון, פאקינג רואה חשבון. ארבע שנים קשות של לימודים, שנתיים קשות מאוד של התמחות במשרד הכי גדול והכי נחשב בארץ. הזזתי הרים בשביל להתקבל למשרד הזה, למחלקה היוקרתית הזאת, במיקום הזה. והיום אני בלי עבודה. המקצוע הזה בכלל לא מתאים לי. סבלתי בלימודים, סבלתי בהתמחות, ועכשיו אני מחפש שוב עבודה באותו תחום כדי לסבול שוב? מה אני אידיוט? בדוק אני מזוכיסט.
יש הרבה ספרים שאומרים לך שאתה יכול להיות מה שאתה רוצה להיות. תעז לחלום ותעז לבצע. סאבקוץ' מילגה אומרים בהודו (הכול אפשרי). זה נכון, הנה אני הוכחה לזה. הילד שבקושי הוציא בגרות הפך עם הזמן לרואה חשבון יוצא אשכול היי-טק מהמשרד הנחשב ביותר בעולם. אבל עכשיו, בגלל שבחרתי מקצוע שלא מתאים לי, אני שוב מוצא את עצמי מדוכא, מחפש עבודה, נטל על החברה, כך הוא חושב.
ברק חווה חודשים רבים של דיכאון קשה, התקופה הקשה ביותר בחייו. הוא לא סיפר על כך לאף אחד. כשהיה בסביבתם של חברים ומשפחה הוא עטה את המסיכה עם החיוך, דיבר והצחיק כאילו היה המאושר באדם. גם שרון אשתו לא ידעה את שבנפשו. הוא לא היה מסוגל להרוס לה את החלומות. היא חשבה שהיא מתחתנת עם גבר מוצלח, רואה חשבון, בחור עם עתיד. הוא לא יכול היה להראות לה עד כמה הוא מיואש. זה היה שובר אותה.
מי הם אותם אנשים שהתרוממו מכישלונות גדולים, איפה אתם? מי הם אותם גיבורים שהצליחו לשפר את גורלם, שעברו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ולהיפך? כיצד הם עשו זאת? מה עבר להם בראש באותם רגעים של כישלון, ברגעים הקשים ביותר שלהם, ומה עבר להם בראש בדרך להצלחה שוב.
עם המחשבות האלה, מלא תקווה, פנה ברק לעזרתי. ברק עבר קשיים רבים במהלך החיים, והוא צלח אותם בעזרת תמיכה, שיחות מוטיבציה ולמידה עצמית. הייתי לו למאמן אישי ולימדתי אותו להתבונן על הקשיים ממעוף הציפור, לבחון ולנתח מצבים בצורה טכנית מאוד, ללא רגש, ולאחר מכן לשחר אחר תובנות. למה במקום שבו אדם אחד נכשל יש אדם אחר שמצליח? מה הוא עושה יותר טוב? אני מאמין שלא מדובר במזל אלא באמונה.
מחשבה אינה יוצרת מציאות, אמונה כן. על כוח האמונה נדבר בהמשך.
ליוויתי את ברק במשך כמה שנים. חוויתי איתו עליות ומורדות ונפשנו הייתה כאחת. הרגשתי את התסכול שלו, כאבתי את הכאב שלו, ושמחתי בהצלחות שלו. ברק נכנס לי ללב ולא הסכמתי לוותר עליו גם כשהוא ויתר על עצמו. כשאדם מוותר על עצמו הוא מוותר על האימונים האישיים, הוא מוותר על הצלחה, הוא מוותר על האושר שלו.
התחלתי לכתוב את הספר הזה בתקופה הקשה ביותר בחייו של ברק. הספר נכתב במשך כשנתיים, שבהן האמנתי בלב שלם לאורך כל הדרך שבסוף התהליך ברק יהיה המאושר באדם.
לא יכולתי לצפות את מה שקרה בסוף, ואני עדיין מתקשה להאמין שכך היה. היו ימים שברק ביטל אימון בגלל דיכאון. הוא היה שרוי בדיכאון משתק. בימים כאלה הייתי מתדפק על דלתו ומוציא אותו מהבית בעל כורחו. פעם אחר פעם הוצאתי את ברק מדיכאון, ופעם אחר פעם הדיכאון חזר, עד שכבר לא.
השיח חזר על עצמו חדשות לבקרים. האתגר הגדול ביותר עם ברק היה לגרום לו להאמין. ידעתי שאצל ברק, כמו אצל שאר בני האדם, המרחק בין אמונה להצלחה הוא קצר. מה שרחוק יותר זהו המרחק בין חוסר האמונה לאמונה. אמונה כוללת בתוכה מרכיבים רבים. אתה צריך להאמין בעצמך וביכולות שלך. אתה צריך להאמין ששינוי יכול להתרחש, שדברים גדולים יכולים לקרות. תאמין בהצלחות, תאמין שזה יקרה, תאמין שאתה המאושר באדם. תאמין שאם תאמין זה יקרה. אם לא תאמין זה בטוח לא יקרה.
הקשיבו, זה קל. תקראו את הספר עד הסוף, לאט לאט, נסו להבין מה אני כותב, הוסיפו הערות, תמרקרו דברים שחשובים לכם באופן אישי ותחזרו לקרוא אותם שוב ושוב.
הדרך שברק עשה הייתה רצופה בקבלת החלטות והתמודדות עם קשיים מנטליים. אני יודע איך עושים את זה, אני יודע שכולם יכולים, ואני רוצה ללמד אתכם כיצד לעשות זאת.
כל פרק עומד בפני עצמו וחשוב בפני עצמו. אם אתם משתעממים מפרק מסוים, פשוט הפסיקו לקרוא אותו ועִברו לפרק הבא. (ולמרות זאת, אל תדלגו על פרק 3 - אמונה, שכן בו טמונה אבן היסוד להצלחה.)
בהצלחה!
