השמאל כפי שהסברתי לנכדתי

הקדמה

אני מטייל עם הנכדה הגדולה שלי, שי, ילדה סקרנית ופיקחית, בת 14, השואלת אין־ספור שאלות על כל מה שלא ברור ומובן לה.

בחוצות מסביב כרזות גדולות מזהירות את המצביעים מפני הסכנה של "ניצחון השמאל בבחירות" – "אסון לישראל" כך מכנים זאת.

בכלי התקשורת שומעים אין־ספור האשמות נגד כל מתנגדי הממשלה, אלה הופכים מיד ל"תומכי השמאל" שמובילים ל"הרס המדינה".

המושג "שמאל" הפך למילת גנאי, מילה נרדפת לבגידה, לאסון.

פתאום שואלת אותי שי, נכדתי המוכשרת:

שי: אתם אומרים שאתם שמאל, אבל בכל מקום אומרים שאנשי השמאל הם בוגדים, הם האויבים של ישראל. אז מה אתה אומר?

ראיתי מולי את האתגר, האם לענות בשטחיות משחררת או להיכנס לעובי הקורה? החלטתי להיענות לאתגר, לקפוץ למעמקים ולראות כיצד תתפתח השיחה:

את צריכה להבין שלמילים יש שתי רמות של משמעות: אחת ישירה, התוכן המפורש של המילה, מה שאת מוצאת בוויקיפדיה. אבל למילים יש גם משמעות רגשית, מה שהן גורמות לך להרגיש כאשר את שומעת אותן.

אנשים תמיד ניסו לתת למילים משמעויות רגשיות על פי הכוונות או האינטרסים שלהם, בעיקר אידיאולוגיים ופוליטיים.

למשל, ישנן המילים עם המטען הרגשי החיובי: ארץ ישראל, עלייה, צה"ל, שירות משמעותי ועוד.

וישנן המילים עם המטען הרגשי השלילי: ערבים, מחבלים, ירידה מהארץ, בורגני, טייקון ועוד.

אם אתה תומך באידיאולוגיה של "ארץ ישראל השלמה", אתה משתמש במילים בעלות מטען חיובי בהקשר זה. למשל, את השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, יהודה ושומרון, הימין מכנה "שטחים משוחררים", "נחלת אבות". לעומת זאת, אם אתה מתנגד לאידיאולוגיה הזאת אתה משתמש במילים בעלות מטען שלילית, כגון "שטחים כבושים".

אותו הדבר אמור גם לגבי אנשים המבצעים פעולות חבלה, עבור צד אחד הם יהיו "מחבלים רצחניים", ולצד השני הם יהיו "לוחמי החופש".

הפוליטיקאים אלופים בניהול ויכוחים שאין בהם תוכן ונימוקים הגיוניים, עבורם קל יותר ויעיל יותר להשקיע במתן מטענים חיוביים או שליליים לטענותיהם.

כשהגעתי לארץ בסוף שנות ה־60, המילה "ימני" הייתה כמעט קללה. מעטים העזו לטעון שהם ימניים. ימני נחשב אז "פשיסט", מחרחר מלחמה, מי שמצדיק שימוש בכוח כדי להשיג את מבוקשו, מזלזל בחיי אדם. כשמנחם בגין, ראש הליכוד ומנהיג הימין, עלה לשלטון ב־1977, המונים בארץ היו בטוחים שממשלת הימין בראשותו תנקוט צעד לוחמני ותוביל במהרה למלחמה במדינות ערב.

במשך השנים, ובעיקר לאחרונה, הצליח הימין להשתלט על השיח הציבורי והעניק למושג "שמאל" ולאנשיו את הכוונות הזדוניות ביותר: בוגדים בציונות, משתפי פעולה עם האויב, אוהבי ערבים, יפי נפש – בקיצור, אנשים מסוכנים. ועל פי אותה גישה, "ממשלת שמאל" תהיה אסון למדינה.

מובן שכפי שבגין לא היה פשיסט אלא ליברל מכובד, ורבין לא היה "בוגד" אלא איש מפוכח, שרצה לסיים את עידן המלחמות באזור – כך הימין אינו פשיסטי, והשמאל לא מסוכן למדינה.

לכן צריך להשתחרר מהמטען הרגשי של המילים, שלרוב הוא תוצאה של שימוש מטעה במילים או של מניפולציה פוליטית, ולחפש את המשמעות העמוקה יותר של המושגים.