פריעת חובות — מעין הקדמה
ב־8 במרץ 2021 חל יום הולדתו ה־80 של מאיר ויזלטיר. אני זוכר את התאריך בנקל משום שזהו גם יום הולדתי, בהפרש של 23 שנים. העובדה ששנינו נולדנו באותו יום נודעה לי שנים רבות אחרי שנשביתי בקסם שירתו, אם לנקוט ביטוי שהיה פעם מקובל.
בספר שלפניכם מכונסות 10 רשימות שמנסות לפענח את חבלי הקסם הללו. חבלים במובן של קשרים, של כאבים ושל מקומות, הטריטוריות השיריות של מאיר ויזלטיר. את הרשימה המוקדמת מביניהן פרסמתי לפני קרוב ל־30 שנה בעיתון 'דבר' עליו השלום. אחרות ראו אור בכתבי עת ובמוספי הספרות של העיתונות היומית באמצע שנות התשעים ובשנת אלפיים. אלה מופיעות בשער 'מוקדמות'. ואילו בשער 'מאוחרות' נכללו רשימות שכתבתי בשלוש השנים האחרונות (בכל הרשימות שנדפסו בעבר הכנסתי שינויים קטנים יותר וקטנים פחות).
יצירתו השירית של מאיר ויזלטיר נזכרת בעוד רשימות ומאמרים שהקדשתי לשירת קודמיו (למשל, נתן זך, דוד אבידן, אוֹרי ברנשטיין, מקסים גילן) עמיתיו (יונה וולך ויאיר הוּרביץ) כמו גם למשוררים שנולדו באותה שנה (פּיצ'י יהורם בן מאיר, מוטי בהרב) או בסמוך לה (אהרן שבתאי, דליה הרץ, גיורא לשם).
בספר שלפניכם כללתי, בשינויים מתבקשים, מקצת מתובנותיי בנוגע ללשון השירה של ויזלטיר, לדימוייה, לנושאיה, לנימותיה, למקורותיה ולמקוריותהּ. אין אלו מאמרים אקדמיים אלא רשמים ורישומים של משורר וקורא שהוֹרָתם באהבה. רבים משיריי לא היו נכתבים אלמלא הדרכים והנתיבים שפרצה יצירתו של ויזלטיר עבור בני דורי ועבורי.
'ויזלטיר, מאחוריך' הייתה הכותרת של כתבה על חברֵי הקבוצה שעִמהּ נמניתי בימים הרחוקים ההם (אמיר חפץ, 'הפוך', 28.9.1988, עמ' 13-12). כשפורסמה, הייתי משורר צעיר בן 24. אני משער שויזלטיר, שהיה אז בן 47, לא נבהל מכותרת זו. אולי שמח להרף־רגע שיש מי שלוקחים את יצירתו בחשבון בבואם לכתוב את שיריהם. ברבות השנים נוספו אלינו ואל קודמינו רבים שכתיבתם חבה לשירת ויזלטיר חוב של כבוד. אני תקווה שהספר שכאן, חרף מגבלותיו, פורע לפחות חלק מחובי שלי.
ספרי לא היה רואה אור בצורתו הנוכחית בלי הערותיו הטובות של עמיתי ד"ר גדעון טיקוצקי שהואיל לקרוא את כתב היד.
תודה להוצאות הקיבוץ המאוחד ולספרי עתון 77 על שניאותו לשמש אכסנייה לרשימות אלה.
תודה לפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה על סיועה בפרסום הספר.
תל אביב, מרץ 2021
גלויה למאיר ויזלטיר, בגבורות
הָיִיתָ אָז פָּחוֹת מֵחֲמִשִּׁים
כְּשֶׁשִּׁירָתְךָ פָּלְשָׁה אֶל תּוֹךְ עֵינִי,
קָשֶׁה לִזְכֹּר בְּדִיּוּק מָה שֶׁהִרְשִׁים
אֲבָל מִיָּד הָיָה בָּרוּר לִי שֶׁאֵינִי
נוֹתָר אָדִישׁ מוּל הַגִּידִים הַחֲשׂוּפִים
בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַחוֹרֵךְ, עַל שְׂפַת הַיָּם,
וְתֵל אָבִיב שֶׁלְּךָ הָיְתָה לִרְצִיפִים
מֵהֶם הִפְלִיגוּ הַמִּלִּים לְתוֹךְ הַדָּם.
מֵאָז חָלְפוּ עַשְׂרוֹת שָׁנִים בְּרִיצָתָן
כְּמוֹ אָכִילֶס שֶׁגָּמָא אֶת הַמֶּרְחָק,
אֲבָל אִישׁוֹן עֵינִי כְּמוֹ אָז עוֹד רְעַבְתָּן
וּמְחַכֶּה לְסִפְרְךָ הַבָּא כִּמְרֻתָּק
לִצְרוֹר שִׁירִים שֶׁמִּתְעַקְּשִׁים לְהִתְיַצֵּב
בְּלִי שֶׁמֶץ רַחֲמִים, כְּמוֹ גּוּשׁ בַּרְזֶל,
וְגַם אִם הַבּוֹזֵז עָשָׂה שַׁמּוֹת בַּלֵּב
הַבִּנְיָן עוֹד כָּאן אַף שֶׁהַזְּמַן אוֹזֵל.
