פנקס הסונטות

סונטה ליום־הולדת

יְחִידָה בְּאֵירוֹפָּה רַק אַתְּ לֹא הִתְיַשַּׁנְתְּ הוֹ נַצְרוּת
הָאֵירוֹפִּי הַמּוֹדֶרְנִי מִכֻּלָּם הִנְּךָ אַתָּה אַפִּיפְיוֹרֵנוּ פִּיּוּס יוּ"ד
                                         (גיום אפולינר, "אזור")

חרוזים: אני מבזבז

אֲנִי מְבַזְבֵּז שִׁירִים עַל מְשׁוֹרְרִים.
שִׁירִים שֶׁבָּאוּ לְהִקָּרֵא עַל־יְדֵי אֲנָשִׁים,
לְהִטָּעֵם בִּלְשׁוֹן אָדָם,
מְשׁוֹרְרִים אוֹכְלִים אוֹתָם.

הַבַּחוּרָה שֶׁכָּתַבְתִּי לָהּ שִׁיר
         מִזְדַּיֶּנֶת עַכְשָׁו עִם חֲזִיר,
וְהַחֲזִיר שֶׁכָּתַבְתִּי לוֹ שִׁיר
        פָּתַח חֲנוּת בְּמֶרְכַּז הָעִיר,
וְהָעִיר שֶׁכָּתַבְתִּי בַּשִּׁיר
        מִזְדַּיֶּנֶת עִם הָעִתּוֹן,
וְהָעִתּוֹן שֶׁכָּתַבְתִּי בַּשִּׁיר
       מַמְשִׁיךְ לָתֵת אֶת הַטּוֹן:

וְהַמְשׁוֹרְרִים שֶׁקָּרְאוּ בַּשִּׁירִים
עוֹד בּוֹרְרִים, עוֹד בּוֹרְרִים.

שתי ס' שקספיריות לידידה זמנית

2

וּבְיוֹם שֶׁבּוֹ תֹּאחַז בָּךְ הַבְּדִידוּת
כְּמוֹ יָד שֶׁל מְפַגֵּר בִּרְחוֹב חָשׁוּךְ,
זִכְרִי כִּי בְּדַל תִּקְוָה שֶׁל יְדִידוּת
נִפְתַּחַת בִּמְהֻסָּס מִלֵּב מָשׁוּךְ
אַחַר קְסָמַיִךְ הַמֻּכִּים בְּחֵטְא,
אַחַר נִימִים חֲצִי־מְאֻבָּנִים -
בְּמוֹ יָדַיִךְ מַתָּנָה הֵבֵאת
לְמֹלֶךְ הַמַּהֲלָכִים הַנְּבוֹנִים.
וּבְיוֹם הַחֲרָטָה וְהַמִּאוּס,
אֲשֶׁר יַפְצִיעַ וְלֹא יְאַחֵר,
אַל תְּטַלְפְנִי; הַקַּו עָמוּס,
אֲנִי עָסוּק, אֲנִי אָדָם אַחֵר.
        לֹא שֶׁאַכְחִישׁ אַף רֶגַע שֶׁהָיָה.
        פָּשׁוּט אֶטְרֹק. אֶחְשֹׁד בָּךְ בִּרְמִיָּה.

סְטִילִיטִים

פִּרְקֵי יָדַיִךְ הַדַּקִּים הוֹלְמִים
עַל דֶּלֶת בַּחֲלוֹם, וַאֲנִי מֵקִיץ
לִפְתֹּחַ לָךְ, אֲבָל אֵין אִישׁ בַּפֶּתַח.
אַתְּ בֵּין הָרַיִךְ, רְחוֹקָה עַכְשָׁו
נוֹשֶׁמֶת בְּמִטָּה זוּגִית אַחֶרֶת.
וּבְהָקִיץ, נִדְמֶה לִי שֶׁבֻּטְּלוּ
כָּל הַכְּבִישִׁים כָּל הַגְּשָׁרִים בַּדֶּרֶךְ.
עוֹלָם שֶׁל שְׂדוֹת מוֹקְשִׁים מַפְרִיד בֵּינֵינוּ.
בַּסּוֹף, כְּמוֹ נְזִירִים בְּרֹאשׁ עַמּוּד
נִרְאֶה לְמֵרָחוֹק, אַךְ לֹא נָמוּשׁ,
וּנְיַבֵּשׁ בְּהַתְמָדָה חוּשׁ אַחַר חוּשׁ
בְּעוֹד מָטָר סוֹחֵף יוֹרֵד עָלֵינוּ.
דָּתוֹת צוֹמְחוֹת מִדֶּשֶׁן הֱיוֹתֵנוּ
כָּל כָּךְ מְאֹהָבִים, כָּל כָּךְ שְׁבִירִים.

סונטה מאוהבת

אֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלוּם. וְאֵיךְ תֵּדַע?
הָאֹשֶר הֶחָדָשׁ הוּא סוֹד חָתוּם.
אַךְ כָּל הַמְּבוֹאוֹת פְּתוּחִים. מְאוּם
לֹא יַמְעִידְךָ. רְאִיָּתְךָ חַדָּה
גַּם בְּלִי לִרְאוֹת. הוֹ עֲטַלֵּף יָתוֹם!
מַה קַּל וְאַוְרִירִי הוּא הָעוֹלָם.
אֵיךְ הֶהָקִיץ נוֹשֵׁק אֶת הַנֶּחֱלָם.
הָרְוַי חָסֹן כָּל כָּךְ, חָכְמַת הַתֹּם
פּוֹתֶרֶת כָּל חִידָה מִבְּלִי מֵשִׂים
וּמְמַלְּאָה אֶת הַמְּזָוֶה וְהַנְּשָׁמָה 
בְּיָד קַלָּה. חַיִּים נַעֲלָסִים
מְזֻמָּנִים לְךָ, מִנְחַת בְּרָכָה
מִקְּהַל אֵלִים הַמְאֹהָב בְּךָ
וּבָהּ, גַּם עֵירֻמִּים גַּם מְכֻסִּים.

סונטה: על הזוועה

רוֹצֶה שֶׁאֲדַבֵּר עַל הַזְּוָעָה
הַיּוֹמְיוֹמִית בַּמַּחְסוֹמִים, עַל מִי
סֻכַּל בַּקַּסְבָּה שֶׁל גֶ'נִין וּמַה קּוֹרֶה
הַיּוֹם בִּשְׁכֶם? עַל עֲקִירַת זֵיתִים
כְּהַקְדָּמָה שִׁבְטִית פְּרוּעָה 
לְגֶזֶל עִם גֻּשְׁפַּנְקָא לְאֻמִּית?
מָה אֲחַדֵּשׁ לְךָ? קְרָא עִתּוֹנִים,
אוֹ אַל תִּקְרָא. כָּאן אֵין תָּכְנִית אַחֶרֶת,
רַק תְּזָזִית שֶׁל עֲקִירַת עֵינַיִם
הֲדָדִית. הַדָּם הוּא הַקּוּשָׁן הַמָּעֳדָף
עַל הַצְּדָדִים. דָּם חַם נִגָּר, נִסְפָּג,
מַחְוִיר, נִמְחֶה בְּעַנְנֵי אָבָק.
וְזֶה מַצְרִיךְ כְּבָר שֶׁפֶךְ דָּם חָדָשׁ,
כְּדֵי שֶׁבְּרַק הָאֹדֶם לֹא יִיבַשׁ.

סונטה ראשונה שכבר לא תקרא

יָדוּעַ, הַמֵּתִים נוֹרָא כְּבֵדִים.
נוֹשְׂאֵי הָאֲלוּנְקָה אֶל פִּי הַבּוֹר
חָשִׁים בָּהֶם כְּבֵדִים לְלֹא נְשׂוֹא.
אֲבָל אֲנִי, עַד סוֹף יָמַי אֶזְכֹּר
כַּמָּה קַלָּה נִרְאֵית אַחֲרֵי מוֹתֵךְ,
דַּקּוֹת סְפוּרוֹת אַחֲרֵי - כֹּה קַלִּילָה
שֶׁדַּחַף מְשֻׁנֶּה נָחַת עָלַי
לָשֵׂאת אוֹתָךְ עַל הַיָּדַיִם, כְּמוֹ יַלְדָּה
שֶׁנִרְדְּמָה לָהּ בַּכֻּרְסָה מוּל הַמַּקְלֵט
כְּשֶׁהַשִּׁדּוּר עַל הַמִרְקָע נִמְשָׁךְ, נִמְשָׁךְ,
בְּרֵכָה וְיַעַר וּמָעוֹף רוֹטֵט
שֶׁל בַּרְוָזִים, שֶׁל בַּרְוָזֵי הַבָּר - 
הֵם בְּדַרְכָּם אֶל מְקוֹמָם עַכְשָׁו
אֶל הַמָּחוֹז הַמְעֻרְפָּל שֶׁל הֶעָבָר.