מבגדאד אל גדות הוולגה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מבגדאד אל גדות הוולגה

מבגדאד אל גדות הוולגה

ספר מודפס

עוד על הספר

אבן פדלאן

אחמד אבן פדלאן (בערבית: أحمد بن فضلان بن العباس بن راشد بن حماد) היה נוסע ערבי, מזכיר השגריר ששלח הח'ליף העבאסי אל-מקתדר אל האלטבר הבולגרי, אלמיש, ב-21 ביוני 921. מטרת המשלחת אינה ברורה באופן חד משמעי. ייתכן כי נשלחה על מנת לבסס ולחזק את הקשרים של החליף הסוני עם השליטים המוסלמיים בבולגריה. אפשרות אחרת היא כי המטרה הייתה כלכלית בעיקרה ונועדה לאפשר מעבר סחורות ומשלחות באופן בטוח.

במהלך המסע הממושך (שארך כמעט שנה) מבגדאד עד בולגריה של הוולגה רשם אבן פדלאן את אירועי המסע, מנהגי העמים שפגש בדרכו והתרשמויות ששמע על עמים אחרים. המסע התארך גם משום שנועד לעקוף את ממלכת הכוזרים, אולם, למרות שלא עבר דרך כוזריה, רשם פדלאן ידיעות, מפי השמועה, על הכוזרים ומנהגיהם. העתק של רישומי אבן פדלאן נמצא ותורגם על ידי המזרחן הטורקי זקי ולידי טוגאן (1939), ותוכנו מספק ידיעות רבות על מנהגי התקופה ועל העמים שחיו באזור ממלכת הכוזרים.

אבן פדלאן ומשלחתו אינם מוזכרים על ידי היסטוריונים אחרים. המקור היחיד אודות מסעו זה הוא חיבורו שלו, הנקרא "רסאלה" (כך אצל יאקות) או "כתאב" (כך בכותרת החיבור עצמו).

אלה אלמגור

ד"ר אלה אלמגור, עסקה בהוראה ובמחקר הספרות הערבית והערבית־היהודית של ימה"ב. היא תרגמה לעברית את ענק היונה מאת אבן חזם האנדלוסי, ואת ניסיון חיי מאת אוסאמה אבן מונקד'. כעת היא עמלה על תרגום ספר המסע של אבן בטוטה איש המאה הארבע עשרה מן המגרב למזרח התיכון ולמזרח הרחוק.

תקציר

בראשית המאה התשיעית יצאה משלחת דיפלומטית מחצר הח'ליפות העבאסית בבגדאד אל הממלכה הבולגרית על הוולגה, מדינת חסות של האימפריה הכוזרית. אחד מראשי המשלחת, המלומד אחמד אבן פדלאן, חיבור דו"ח על המסע ועל העמים שראה באסיה התיכונה, ובהם ה"רוס", אבותיה הסקנדינביים של האומה הרוסית (גרסה בדיונית של המפגש מתוארת בסרט הלוחם ה־13 בכיכובו של אנטוניו בנדרס).

ממה חיו ומה היו מנהגי האכילה, הרחצה והמין של העמים שפגש? כיצד נלחמו ובמה האמינו? אבן פדלאן מצליח להחיות תרבויות שלמות במילים מעטות, בחיבור מרתק שלא העלה עובש גם אחרי יותר מאלף שנים.

את מבגדאד אל גדות הוולגה: מסע אבן פדלאן אל ארץ הבולגארים תרגמה מערבית אלה אלמגור, שהוסיפה גם מבוא והערות. אחרית דבר מאת ראובן עמיתי.

זהו חיבור מרתק וייחודי שלא העלה עובש גם אחרי יותר מאלף שנים.

פרק ראשון

מתוך הספר:

אמר אבן פדלאן: ראיתי את הרוּס שבאו לצורך מסחר והקימו את מחנם לגדות נהר אתל [הוולגה].
מעודי לא ראיתי שלמות גוף כשלהם, קומתם כתמר, הם זהובי שיער וסמוקי פנים, ואינם לובשים לא כותנות ולא כפתנים. הגברים לובשים כסות שהם עוטפים בה את מחצית גוום ומוציאים ממנה יד אחת. לכל מהם יש גרזן חרב וסכין, ואין הוא נפרד משלושתם. חרבותיהם רחבות ומחורצות כחרבות פרנקיות. מקצות בהונותיו של כל אחד מהם ועד לצווארו קעקוע ירוק כהה של עצים וצורות שונות אחרות. על שדיה של כל אישה מנשותיהם קשורה קופסה עשויית ברזל או כסף או נחושת או זהב, כשיעור עושרו ומעמדו של בעלה.
בתוך כל קופסה עוד קופסה ובה סכין, הקשורים אף הם על שדיה, ולצווארה ענקי זהב וכסף. אם יש לבעל עשרת אלפים דרהם הוא קונה לאשתו ענק, אם יש לו עשרים אלף הוא קונה לה שני ענקים, וכן הלאה. לא פעם תראה סביב צווארה של אישה ענקים רבים. התכשיטים הנחשבים ביותר בעיניהם הם החרוזים הירוקים של חרס.

אבן פדלאן

אחמד אבן פדלאן (בערבית: أحمد بن فضلان بن العباس بن راشد بن حماد) היה נוסע ערבי, מזכיר השגריר ששלח הח'ליף העבאסי אל-מקתדר אל האלטבר הבולגרי, אלמיש, ב-21 ביוני 921. מטרת המשלחת אינה ברורה באופן חד משמעי. ייתכן כי נשלחה על מנת לבסס ולחזק את הקשרים של החליף הסוני עם השליטים המוסלמיים בבולגריה. אפשרות אחרת היא כי המטרה הייתה כלכלית בעיקרה ונועדה לאפשר מעבר סחורות ומשלחות באופן בטוח.

במהלך המסע הממושך (שארך כמעט שנה) מבגדאד עד בולגריה של הוולגה רשם אבן פדלאן את אירועי המסע, מנהגי העמים שפגש בדרכו והתרשמויות ששמע על עמים אחרים. המסע התארך גם משום שנועד לעקוף את ממלכת הכוזרים, אולם, למרות שלא עבר דרך כוזריה, רשם פדלאן ידיעות, מפי השמועה, על הכוזרים ומנהגיהם. העתק של רישומי אבן פדלאן נמצא ותורגם על ידי המזרחן הטורקי זקי ולידי טוגאן (1939), ותוכנו מספק ידיעות רבות על מנהגי התקופה ועל העמים שחיו באזור ממלכת הכוזרים.

אבן פדלאן ומשלחתו אינם מוזכרים על ידי היסטוריונים אחרים. המקור היחיד אודות מסעו זה הוא חיבורו שלו, הנקרא "רסאלה" (כך אצל יאקות) או "כתאב" (כך בכותרת החיבור עצמו).

אלה אלמגור

ד"ר אלה אלמגור, עסקה בהוראה ובמחקר הספרות הערבית והערבית־היהודית של ימה"ב. היא תרגמה לעברית את ענק היונה מאת אבן חזם האנדלוסי, ואת ניסיון חיי מאת אוסאמה אבן מונקד'. כעת היא עמלה על תרגום ספר המסע של אבן בטוטה איש המאה הארבע עשרה מן המגרב למזרח התיכון ולמזרח הרחוק.

עוד על הספר

מבגדאד אל גדות הוולגה אבן פדלאן, אלה אלמגור

מתוך הספר:

אמר אבן פדלאן: ראיתי את הרוּס שבאו לצורך מסחר והקימו את מחנם לגדות נהר אתל [הוולגה].
מעודי לא ראיתי שלמות גוף כשלהם, קומתם כתמר, הם זהובי שיער וסמוקי פנים, ואינם לובשים לא כותנות ולא כפתנים. הגברים לובשים כסות שהם עוטפים בה את מחצית גוום ומוציאים ממנה יד אחת. לכל מהם יש גרזן חרב וסכין, ואין הוא נפרד משלושתם. חרבותיהם רחבות ומחורצות כחרבות פרנקיות. מקצות בהונותיו של כל אחד מהם ועד לצווארו קעקוע ירוק כהה של עצים וצורות שונות אחרות. על שדיה של כל אישה מנשותיהם קשורה קופסה עשויית ברזל או כסף או נחושת או זהב, כשיעור עושרו ומעמדו של בעלה.
בתוך כל קופסה עוד קופסה ובה סכין, הקשורים אף הם על שדיה, ולצווארה ענקי זהב וכסף. אם יש לבעל עשרת אלפים דרהם הוא קונה לאשתו ענק, אם יש לו עשרים אלף הוא קונה לה שני ענקים, וכן הלאה. לא פעם תראה סביב צווארה של אישה ענקים רבים. התכשיטים הנחשבים ביותר בעיניהם הם החרוזים הירוקים של חרס.