רעואל וחבריו | מתוך דברי ההקדמה
ספר זה כתבתיו במשך שנים רבות ובאכסניות שונות בארץ ובחוץ לארץ. ראשית כתיבתו בביתי השני, בחוג למקרא של אוניברסיטת תל אביב, המשכו בעת ששהיתי בשנת תשנ"ה כחוקר אורח באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה. וכששבתי משם המשכתי את מחקרי עד היום כפרופסור אמריטוס של אוניברסיטת תל אביב, בחוג לתרבות עברית, מגמת מקרא.
חיבורַי בפרשנות המקרא החלו במחקרי על ר' יהודה החסיד, והמשכם על ר' אברהם אבן עזרא, ספרי בפרשנות המקרא עוסק במפעלו הפרשני של ר' יוסף קרא.
בפרשנות הביזנטית התחלתי להתעניין עם הופעת ספרו של ניקולס דה לנג' .Greek Jewish Texts from the Cairo Genizah, Tubingen 1996
הפרשנות הביזנטית מפתיעה בחדשנותה ובפרט בגלל זמנה הקדום. פרשני הקובץ הביזנטי הם משלהי האלף הראשון לספירה, ומבחינה זו הם חלוצי פרשני ימי הביניים היהודיים באירופה. למעשה חיבוריהם ראויים להיחשב כראשונים שנכתבו עברית על אדמת אירופה הנוצרית.
בחיבורי הנתון כאן אני מנסה להצביע במפורט על טיבם של הפרשנים החלוצים האלה מבחינה פורמאלית ומבחינת מערך הרעיונות והנושאים שלהם. אני עושה זאת על ידי בחינה מדוקדקת של דבריהם: קודם כל מתוך בירורם הפנימי הביזנטי, רק משנתברר לי זה פניתי לבדוק מחד את טיבם על ידי השוואת לפרשנים הגדולים של ימי הביניים: רש"י, ראב"ע, רשב"ם, רד"ק, וחבריהם שזמן כולם הוא לאחר הפרשנים הביזנטיים. גם יחסם של פרשני הקובץ הביזנטי לחז"ל נבדק לאורך כל נושאי החיבור.
כן בחנתי את יחסי הפרשנים הביזנטיים מן המאות השתים־עשרה ואילך לקודמיהם פרשני הקובץ הביזנטי שבמרכז מחקרי כאן, וזאת כדי לעמוד על מידת הקשרים ביניהם ולבחון את קיומה של "אסכולה של פרשנות ביזנטית", אם בכלל היתה כזאת.
גרשון ברין
חולון, תשע"ב