16 בינואר 1945
רק כשגגות הפח לא עמדו עוד בפרץ הרוחות ונתלשו ממקומם, מטחי גשם עזים שצפו אל תוך הצריפים והקרקע הפכה חלקלקה ומסוכנת, רק אז הבינו הנשים המבועתות כי אין ברירה אלא לנטוש.
״מהר, מהר! חייבים לצאת עכשיו!״ צעקה בלה, ״קחו רק מה שצריך ורוצו לחוֹמה.״
מלכה חטפה את תיק היד הקטן שלה שהכיל רק תעודות ותמונות ותיק עזרה ראשונה, שהקפידה לקחת איתה לכל מקום. היא האיצה בלאה שקפאה במקומה וּמיהרה לעבר הדלת, שנחבטה שוב ושוב ברעש בצריף המתנודד.
״מהר, מהר. סוזי, רוצי קדימה עם לאה.״
סוזי מיהרה לצאת. אהרון כבר לא היה איתה, הוא נמצא עם הגברים.
בבוקר החלו משבי רוח לטלטל את ענפי הצמחייה העשירה שעטפה את המחנה, אבל במהלך היום התחזקו הרוחות במהירות, צלפו בצמרות העצים ובגגות הצריפים. עם רדת הלילה הייתה הרוח לסופה מחרישת אוזניים, ברקים קרעו את הרקיע הקודר בפרצי אור בוהקים, רעמים התגלגלו ללא הפוגה, גושי עננים כבדים הורידו גשמי זעף, מבני המגורים השמיעו חריקות איומות וגגות הפח שנתלשו ממקומם התעופפו ונחבטו בקרקע.
עכשיו שררה חשכה מוחלטת והגשם הוסיף לרדת בעוצמה, ענפים שבורים וחפצים בלתי מזוהים התעופפו לכל עבר, הרוח ליבתה את הסערה ללא הרף, ומכל עבר נשמעו צרחות, קריאות ובכי של נשים וילדים מהצריפים הסמוכים, כולם גיששו את דרכם אל החומה.
מלכה וחברותיה עזרו לילדים המבוהלים, ניסו להרגיע, לזרז. רק לא לעצור.
״מהר, מהר, עוד רגע נשקע בבוץ.״
״ הרוח האיומה הזאת...״
״תרדו על הברכיים. אין ברירה.״
״תיזהרו מענפים שבורים.״
״תשמרו על הראש.״
״אוי... אוי...״ דבורה החליקה, נתקלה בברטה שאחזה בכוח בידה של רחל, בתה בת השש, ושלושתן מעדו היישר לתוך הבוץ הטובעני.
״חכו לי,״ צעקה ברטה, משכה את רחל, ניגבה את פניה בממחטה מטונפת ונאלצה לדחוף אותה קדימה.
מלכה התאמצה להתקדם מול הרוח העזה בברכיים ובידיים שקועות בבוץ. היא הדפה את השיער הרטוב שהצליף בעיניה והחליקה על חפץ מתכתי, בגדיה דבקו לגופה, ענפים שרטו את פניה. הנשים נאבקו, צעקו וקיללו ומסביב נשמעו גניחות, יבבות, קריאות לעזרה וקריאות עידוד. הכול נבלע בקולות הסערה ודמויות הנשים והילדים נבלעו באפלה. מעולם לא תיארה לעצמה שחושך יכול להיות סמיך כל כך. הוא עטף אותה כמו קיר אטום. רק ברקים הבזיקו להרף עין. כעיוורת גיששה את דרכה בכוחותיה האחרונים, והתקשתה להעריך את המרחק שנותר עד החומה. בחושך הזה הן יכלו להתנגש בה בעוצמה. אבל אולי בגלל הסערה הכבדה השומרים התרשלו. אולי הפעם השער לא ננעל.