ילדה של קיבוץ

לא פעם נשאלתי על ידי חבריי בעיר איך היתה ילדותי בקיבוץ, ותמיד הם הציגו אחת משתי אפשרויות מנוגדות: או שהיתה זו ילדות מאושרת וחופשית, בטבע הפתוח ותמיד בחבורה, בלי משמעת נוקשה ועם שפע של אוכל, או שהיתה זו ילדות קשה, ללא פרטיות, עם מטפלת ובלי הורים, בלינה משותפת ובעבודה קשה. ועוד היו מוסיפים שבקיבוץ היתה אהבה חופשית. ואני ידעתי שילדותנו ונעורינו בקיבוץ היו הרבה יותר מעניינים, עשירים ומורכבים. ולכן, בין השאר, נכתב הספר הזה. זהו בעיקר סיפורי האישי, אבל הוא מסופר על רקע חיי הקיבוץ בכללו ותוך תיאור היבטים שונים ומסקרנים בו. למשל, מה היה בפועל החינוך המשותף והלינה המשותפת, והאם להורים באמת לא היה כל תפקיד; ומה היה היחס למיניות, לעירום, לאהבה, לקשר הזוגי והמיני, לנישואין וללידה; ואיך התנהלו החיים בעולם ללא כסף וללא רכוש פרטי; מה היה היחס לאמנות, להשכלה, לטכנולוגיה או למסורת היהודית, ומה אירע להורינו בחיי הקיבוץ ועוד. על כל אלה אני מנסה להשיב תוך שילוב זיכרונותיי מן הימים הרחוקים ההם עם תובנות של היום ובאופן אובייקטיבי ככל האפשר, ואני מקווה שהדבר עלה בידי.