משהו נפלא עומד להתרחש

צוות חשיבה - פתח דבר

כבר באותו בוקר של סוף יולי 2017, כשהתקשרה אורית, מזכירתו של ד"ר טוביה בן גל, להזמין אותנו לפגישה, הרגשנו שמדובר במשהו רציני.

כשנכנסנו לחדרו של ד"ר בן גל, מנהל המחלקה לאי־ספיקת לב בבית החולים בילינסון, מבטו היה רציני. מייד כשהתיישבנו הוא אמר: "הקמנו פה צוות 'חשיבה' בנוגע למצבך ובנוגע לאפשרות לבצע את ההשתלה, והגענו למסקנה שאתה 'גדול' עלינו. המצב שלך מורכב מדי. האפשרות שלדעתי היא הנכונה עבורך היא לעשות זאת בבית חולים בחו"ל. אני מדבר על בית החולים בסן דייגו".

הוא המשיך להביט בי במבט מודאג, אולי אפילו מעט עצוב. פניתי אליו ואמרתי: "ד"ר, אל תדאג, זה הולך להיות הרבה יותר פשוט ממה שאתה חושב".

ד"ר בן גל הביט בי מופתע, ואמר: "תגיד לי, יוסי, אתה על ציפרלקס או משהו דומה?"

ומאז אותה פגישה הוא הבין שיש לו עסק עם משהו חדש, באדם כזה הוא עדיין לא נתקל.

וכך היחסים שלנו התחממו והפכו קרובים יותר.

הפגישה הזו הייתה סיומה של תקופה שהחלה שלוש שנים קודם לכן, ביום הולדתי השישים, ב־22 ביולי 2014. והיום, בעודי כותב מילים אלו, אני חוגג את יום הולדתי ה־65.

כן, הספר הזה הוא סיפורן של חמש שנים מטלטלות בחיי.

בשנים אלו חוויתי חוויות שלא הייתי מסוגל לחוות אלמלא האירועים שעברו עליי. אלו היו חוויות שעיצבו את תפיסת העולם שלי.

ישנם דברים שהיום אני יודע בוודאות מוחלטת ובעבר שמעתי עליהם או הבנתי את קיומם, אבל ההבנה הזו הייתה הבנה לוגית בלבד.

ההתמחות המקצועית שלי היא תחום שנקרא NLP. אולי הנושא מוכר לך ואולי אפילו למדת אותו. רבים מתייחסים אליו כאל גישה העוזרת לאנשים במצבי מצוקה וקושי. אני מתייחס אליו כאל תפיסת חיים, כאל סט של רעיונות ותהליכים שכאשר אתה מאמץ אותם לעצמך והופך אותם לחלק טבעי מתפיסת העולם שלך, אתה מתחיל לקחת שליטה מלאה יותר על החיים שלך ולהפוך אותם לחיים מאושרים ומספקים יותר. וזה יכול להתרחש רק כאשר אתה באמת חווה את משמעות הדברים ברמה עמוקה.

זו הסיבה שהפעילויות והקורסים שאני מעביר מתפרסים על פני ימים שלמים – כדי ליצור חוויה עמוקה אצל המשתתפים. ההנחה שלי היא שידע אינו יוצר שינוי, שינוי מתרחש ברמה העמוקה של תת־המודע.

את עוצמת הגישה, הכלים והרעיונות שעליהם אני מדבר חוויתי במהלך חמש השנים האחרונות בעוצמה שאינה ניתנת לתיאור במילים. ולכן היום אני יודע בוודאות מוחלטת מהי ההשפעה הדרמטית של החוויה לעומת ההבנה, ומהי ההשפעה העצומה של המחשבות שלנו, האמונות, ההחלטות, כמו גם הרגשות שאנחנו חשים, על המציאות שלנו.

וזה בדיוק מה שאני מתכוון להעביר בספר הזה לכל מי שמעוניין להיפתח לרעיונות חדשים.

המטרה של הספר הזה אינה לספר את הסיפור האישי שלי ולתאר את מה שעבר עליי, אלא לאפשר לכמה שיותר אנשים לאמץ כלים חיוניים לחיים ולהחליט החלטות בלי שיצטרכו לעבור את מה שאני עברתי.

אם חושבים על זה, ישנם מצבים המהווים נקודת תפנית בחיים, מין מצבים שמה שהיה לפני הנקודה הזו כבר לא יהיה אותו דבר. במקרים רבים מדובר באירועים כואבים וקשים. ואני אומר, אם אפשר ללמוד מניסיונם של אחרים ולחסוך מעצמנו את כאב הסבל הזה, האם זה לא הגיוני יותר?

ההנחה הבסיסית שלי היא שאני אינני שונה מכל אדם. כל מה שמתואר בספר הזה, כל אחד יכול לאמץ לחייו. נכון, כאשר יש לך כלים כיצד לעשות זאת הדרך קלה ופשוטה הרבה יותר, וזו בדיוק הסיבה שבסוף הספר תמצא פרק תהליכים המציג בפניך, הקורא, כלים פרקטיים כיצד ליישם כל אחד מהדברים שעליהם אני כותב בספר הזה.

רבים המכירים אותי יודעים שאני אדם פרקטי. כאשר אני עושה משהו, אני שואל את עצמי מה המטרה שלי. גם עכשיו בעודי כותב מילים אלו אני שואל את עצמי את השאלה הזו, או ליתר דיוק, אני שואל את עצמי, מהו הדבר שכאשר יתרחש אצל הקורא בסוף קריאת הספר הזה, אוכל להגיד לעצמי שהמטרה שלי הושגה.

והתשובה שלי היא שכאשר תיפתח בפניך, הקורא, אפשרות חדשה, מבחינתי השגתי את המטרה שלי.

מה תעשה בהמשך עם ההחלטה הזו, זו הבחירה הבלעדית שלך. בסיכומו של דבר, אלו החיים שלך. ואם הצלחתי בזה אני מאושר, המטרה הושגה.

תיהנה בכל רגע

בהערכה רבה

יוסי קדמי

22 ביולי 2014

1
יום הולדת שישים

כשאני הייתי ילד לא היה נהוג לחגוג ימי הולדת. לפעמים אני שואל את עצמי, מה, יכול להיות שהגיע 22 ביולי וזה היה עוד יום רגיל? אז התשובה היא כנראה כן. ההורים שלי היו אנשים נפלאים ואוהבים, כך הם פשוט גדלו, גם להם אף אחד לא חגג יום הולדת, וזה נראה להם הדבר הטבעי ביותר.

קרולין, אשתי האהובה, חוותה את אותה חוויית ילדות. ואולי זו הסיבה שאנחנו מקפידים לחגוג את יום הולדתו של כל אחד במשפחה.

יש אנשים שמאחדים כמה אירועים ורק אז חוגגים. אני חושב כך: אני רוצה לחגוג כמה שיותר, אז מדוע לאחד שמחות? אנחנו מקפידים על העוגה, הנרות ואפילו על השירים, ואין זה משנה מהו הגיל שלך.

אני תמיד תוהה מה יקרה כאשר אגיע לגיל 120, מה המשפחה תשיר לי, כי הרי בשיר המוכר מסיימים במילים: "שתזכה לשנה הבאה, עד 120 שנה". אחת האפשרויות היא שביום ההולדת ה־120 ישירו לי: "שתזכה ליום נפלא".

ישנם ימי הולדת שמייחסים להם משמעות מיוחדת, כמו בגיל ארבעים, ואפילו יש אנשים שמפתחים לעצמם משבר בגלל המשמעות שמייחסים למספר הזה.

יולי 2014 התקרב, וזהו יום הולדתי השישים, עוד מספר שמייחסים לו משמעות מיוחדת, כאילו אומרים לך, זהו אתה כבר ילד גדול. אתה מביט במראה, ואף שאתה סבא לנכדות גדולות, אתה אומר לעצמך: "על מה הם מדברים?"

אינני יודע אם חווית את התחושה הזו, שאתה רואה מישהו בגילך והוא נראה לך מבוגר יותר ממך, ואתה שואל את עצמך, "גם אני נראה כך בעיני אחרים? לא יכול להיות, אני מרגיש צעיר ומלא חיים". זאת חוויה שממחישה את עקרון הסובייקטיביות, הרעיון שאומר שאתה רואה דברים מנקודת המבט שלך, ואילו אחרים רואים דברים שונים ממה שאתה רואה, כי הם רואים זאת בעיניים שלהם, מנקודת המבט שלהם.

יש כאלו שמאחדים כמה אירועים ורק אז חוגגים. אני רוצה לחגוג כמה שיותר, אז מדוע לאחד שמחות?

הרגשתי מצוין וצעיר, וחשבתי בליבי, את יום ההולדת הזה אני רוצה לחגוג בצורה שונה. מבחינתי, חגיגה היא אירוע בתוך המשפחה המצומצמת שאני אוהב כל כך.

התכנסנו כל המשפחה וחשבנו כיצד להפוך את יום ההולדת הזה לחגיגה משפחתית ולכיף אמיתי. הועלו רעיונות שונים, נסיעה של כל המשפחה לבית מלון, אולי טיול משותף לחו"ל, אבל היה רעיון אחד שכבש אותי מייד – לשכור יאכטה ולשוט יחד למשך שבוע ימים. שתי הנכדות שלי, גל ובר, שבאותה עת היו בנות תשע ו־11, אוהבות ים ושיט מלידה – מה הפלא כאשר אימא ואבא הם שייטים אולימפיים בעלי הישגים מרשימים. הוחלט, יוצאים לשיט ביאכטה. אלי, החתן שלי ושאותו אני מאוד אוהב, הוא סקיפר, ככה שאנחנו מסודרים.

התחלנו לבדוק באינטרנט מקומות ויאכטות להשכרה עד שההחלטה נפלה, נוסעים לטורקיה ושוכרים יאכטה יפהפייה, שאת תמונותיה ראינו באינטרנט.

ובכן, היאכטה הוזמנה, כרטיסי הטיסה הוזמנו ומועד הרמת העוגן נקבע ל־16.8. טורקיה, חופים מקסימים, מים צלולים בצבע כחול מדהים – אני מכור לכל מה שקשור למים – לא יכולתי לחשוב על חגיגת יום הולדת מפנקת מזו.

כל בני המשפחה פינו זמן לחוויה, בר וגל ממש החלו לספור את הימים שנותרו עד להפלגה, ויחד פנטזנו על ההרפתקאות הצפויות לנו. דמיינו מה נעשה כאשר נשוט ביאכטה, אמרתי להן שאני קצת פוחד ממים עמוקים והתבדחנו מה יקרה אם הן תדחפנה אותי למים. פנטזנו על הדגים שנאכל, אותם דגים שיעלו לנו בחכה, בקיצור, חופשה חלומית שאנחנו עומדים לחוות יחד, חוויה נפלאה לחיים.

אחח, איזה כיף!

למען האמת, גם אני התחלתי לספור את הימים, גם הרגשתי שהחופשה מגיעה בדיוק בזמן הנכון. התקופה שקדמה לתאריך החופשה הייתה עמוסה בפעילות, אומנם פעילות שאני נהנה ממנה בכל רגע, אבל אין כמו חופשה עם המשפחה.

ב־5 באוגוסט החלום נעצר.