המפתחות 4 - המפתח לליבי

פרולוג
גלי
 

העיר הזו מקוללת! ידעתי שאסור לי לחזור לכאן, ואולי הקללה הזו לא קשורה למקום אלא בי? ברחתי רחוק מאוד, ניסיתי לשנות את חיי ולשכוח, לפחות כך רציתי לחשוב. שיקרתי לעצמי וזה גרוע יותר מכל דבר אחר. מי שבאמת רוצה לשנות משהו ולשכוח עושה זאת, אבל אני בחרתי לקחת איתי את העבר לכל מקום. בכל פעם שהרגשתי מאושרת והאמנתי שהכול יהיה טוב יותר, פתחתי את הקופסה הסודית שלי ונתתי לזיכרונות לשאוב אותי לאבדון. האהבה הזו הייתה כמו שוט המלקה את עורי וקורע את בשרי. לא נתתי לפצעיי להגליד כי לא הגיע לי להיות מאושרת.

  אמיר היה בעל טוב. הוא נתן לי מספיק ספייס כדי שלא אברח ממנו. בדרכו שלו הוא אהב אותי. האמת היא שהיינו יותר כמו שותפים לדירה ולא כמו בעל ואישה. תחומי העניין המשותפים שלנו היו מעטים מאוד. הסקס היה בסדר. הכול היה בסדר, אבל לא מלהיב, מרגש, בלתי נשכח. סתם בסדר. הייתי צריכה להסתפק בזה. הכול היה פשוט יותר כך, אבל כל הזמן חיפשתי את שחר. חשבתי עליו. רציתי אותו. חלמתי עליו. אהבתי אותו.

  אומרים שהזמן מרפא, אבל זה שקר. הפצעים הגלידו, אך הכאב נשאר. האהבה לשחר הייתה כמו מחלה ממארת, היא התפשטה בתוך ליבי והרגה כל חלק טוב בו. התגעגעתי למפגשים הסודיים שלנו. שנאתי אותם ואהבתי אותם. הפחד שמישהו יתפוס אותנו גרם לאדרנלין לזרום בגופי בקצב מטורף והסקס היה עוצמתי. אולי זו הסיבה שהמשיכה לאמיר לא הספיקה לי. הייתי זקוקה לחוסר היציבות שהיה לי בקשר עם שחר. ברגע שעזבתי את העיר, ידעתי שטעיתי, לא הייתי צריכה להתחתן עם אמיר. זה לא היה הוגן כלפיו. בהתחלה אמיר היה מאוהב בי, אבל זה נגמר כשהוא התחיל לחשוד שיש לי מאהב. הוא לא היה רחוק מהאמת, אך שכנעתי אותו שהוא טועה, למרות זאת משהו השתנה ביחס שלו אליי.

  בהזדמנות הראשונה שהייתה לי הפסקתי את הרומן שהיה לי עם דניאל, החברה הכי טובה שלי. הנשיקה הראשונה שלי הייתה איתה. היא לימדה אותי דברים רבים. הייתי צריכה להיות חזקה יותר ולהפסיק את הקשר הזה עוד כשהיינו נערות, אבל בכל פעם שנפרדתי משחר, היא הייתה שם לנחם אותי. התמסרתי למגע שלה, נזקקתי לשכחה שהיא העניקה לי. זה לא היה הוגן כלפיה. העדפתי לעצום עיניים למה שהיה ברור מאליו, דניאל אהבה אותי לא כמו חברה. שיקרתי כשאמרתי לה שלא ידעתי שזה מה שהיא מרגישה אליי. היא אמרה לי את זה פעמים רבות, אבל העמדתי פנים שהיא מדברת על אהבה של חברות ולא נאהבות. לא יכולתי להחזיר לה אהבה, כשהמפתח לליבי היה בידיו של שחר. לעזאזל, הבת זונה הזו שכבה איתו! שחר רצה להחזיר אותי אליו. דניאל ידעה שאשבר ועשתה הכול כדי למנוע זאת. הייתי מתגרשת מאמיר, אם שחר היה מגיע אליי. האהבה שלי אליו רק התעצמה יותר מהמרחק. כשאוהבים עושים הכול למען מי שאוהבים, המילים האלו של דניאל נכונות כל כך, וגם זה שהיא אמרה שמכרתי את המצפון בשביל עוד רגע של אהבה עם שחר.

  הייתי צריכה להתגרש מאמיר כשגיליתי ששחר התגרש מאשתו. הייתי צריכה לחזור הביתה ולכבוש אותו מחדש. יכולתי לעשות זאת, אבל כמו מטומטמת חיכיתי שהוא יגיע אליי ויחזיר לי את היכולת לנשום. כל יום שעבר גרם לי להבין ששחר כבר לא אוהב אותי, ונאלצתי ללמוד לחיות בלי אהבה. החבאתי את הקופסה הסודית שלי ובמשך שנים קברתי את האהבה הזו והאמנתי שהיא מתה. חשבתי שאני מסוגלת לחיות כך לנצח בלי להרגיש דבר.

  מבט אחד בדור שינה זאת. הוא העיר אותי מתרדמת ארוכת שנים ולא היה צריך מפתח בשביל זה. מכל הגברים בעולם דווקא הבן של שחר הזכיר לי מה זו אהבה. האם מה שאני מרגישה אליו זה הד מן העבר? ואולי בכלל האהבה שלי לשחר התעוררה שוב? אולי רק נדמה לי שאני מרגישה אל דור רגש דומה לזה שהרגשתי אל אביו. נקלעתי לסערה ואיני יודעת אם אצליח לצאת ממנה בשלום. אני מבולבלת. זה בלתי אפשרי שאתאהב בדור. זה פשוט לא הגיוני. מתחשק לי לשבור משהו.

  איבדתי את החברה הכי טובה שלי, לא אוכל לבטוח בה שוב. היא בגדה באמון שלי ואני לא רוצה לראות אותה יותר. עם חברות כאלו לא צריך אויבים. גם שחר בגד בי. הוא אמר שהמפתח לליבו אצלי, אבל הזדיין עם דניאל פעם אחר פעם. איך הוא היה יכול לעשות זאת? איך היא יכלה לעשות זאת? האם אני יכולה לבטוח בדור? גם הוא שיקר לי. דור ידע מי אני מהרגע הראשון ולמרות זאת שכב איתי. האם זו הייתה גחמה רגעית או פנטזיית נעורים, כפי שדניאל אמרה? ואולי זה היה הרבה מעבר לכך? מה אם שחר סיפר לדור על הרומן שלנו? ואולי אימא שלו סיפרה לו על כך.

  מור שנאה אותי מהרגע הראשון. שחר לא ידע שהיא הגיעה אליי הביתה והאשימה אותי בניהול רומן עם בעלה. היא איימה שתספר את הכול להוריי ולכל השכנים. לא סיפרתי על האיומים האלו לדניאל וגם לא לשחר. פחדתי ממור ובאמת ניסיתי להתרחק ממנו. בסוף הצלחתי, אבל עכשיו שוב נפלתי לרשת של משפחת שוורץ. אולי דור חושב שאני אשמה בגירושים של הוריו וברגע שראה אותי הבין שזו הזדמנות טובה לנקום בי על מה שעוללתי למשפחתו. האמת היא שאני יכולה להבין אותו.

  אני חייבת לדבר עם דור ולנסות לגלות את האמת אך אני חוששת ממפגש נוסף איתו. לעזאזל, אני רוצה אותו כל כך. הוא הוביל אותי לאורגזמות הכי מטורפות שהיו לי אי פעם. ההיגיון הבריא צועק שעליי להתרחק ממנו, בדיוק כפי שהתרחקתי מאביו. אני יודעת שזה הדבר הנכון לעשות, אך בכל זאת מחכה כל ערב ליד הבית שלו ומקווה שהוא יגיע ונוכל לדבר. לאן הוא נעלם? הבלגן בראשי מתגבר בכל יום שעובר. אני חייבת להבין מה אני רוצה או אולי יותר נכון את מי אני רוצה, דור או שחר? האם אי פעם אוכל להיות מאושרת? מה שבטוח, שוורץ ווייס זה שילוב בלתי אפשרי. אני חייבת לשכוח את הגברים של משפחת שוורץ, אבל אני רוצה קודם כל לגלות את האמת. גם אם היא תשבור את ליבי.