הומרוס

מתוך "הומרוס": ההקדמה לספר

בדברנו כיום על "הומרוס" אנו מתכוונים בראש ובראשונה ל"איליאדה" ול"אודיסיאה", שתי יצירות אפיות גדולות, הקדומות ביותר שהגיעו אלינו מן המערב, המספרות על מלחמת טרויה.

לא כך היה בימי קדם. תחילה, נטו היוונים לייחס ל"הומרוס" את רוב האפוסים הקדומים המתארים את "עידן הגיבורים", ורק לאחר מכן החלו לצמצם בהדרגה את מניינן של היצירות ההומריות ה"אותנטיות" עד שלבסוף נותרו רק "האיליאדה", "האודיסיאה" ואוסף של הימנונות לאלים הידוע בשם "ההימנונות ההומריים".

זהו מניין השירים ההומריים המקובל עד עצם היום הזה. החל בתקופה הקלאסית (המאה החמישית לפנה"ס) היה לימוד ושינון של "האיליאדה" ו"האודיסיאה" אחד מעמודי התווך של החינוך היסודי והעל־יסודי בעולם היווני. שירי הומרוס הועתקו ברבבות עותקים וכך שרדו. היצירות האפיות האחרות שפעם יוחסו להומרוס אבדו במרוצת הזמן, ואנו מחזיקים היום רק בקטעים בודדים מן היצירות הללו (ראו להלן, פרק 3).

היוונים סברו שהומרוס היה משורר עיוור שחי באחת המושבות היווניות שבאסיה הקטנה (החוף המערבי של תורכיה המודרנית) זמן קצר לאחר מלחמת טרויה, דהיינו, בתחילת האלף הראשון לפנה"ס. שבע ערים התחרו על הכבוד להיקרא עיר הולדתו של "המשורר", בהא הידיעה.

בעולם העתיק התקיימה אגודת "ההומרידים", מבצעים מקצועיים של השירה האפית ("הראפסודים") אשר טענו שהם צאצאיו של הומרוס עצמו. בתקופה מאוחרת יותר אף חוברו מספר ביוגרפיות של הומרוס שאין להן, ככל הנראה, בסיס מוצק במציאות. בעת החדשה החלו רבים להטיל ספק בעצם קיומה של דמות היסטורית בשם "הומרוס". וכך נולדה "הבעיה ההומרית" (ראו להלן, פרק 2).

בספר זה, הצבתי לעצמי שתי מטרות. מטרתי הראשונה הייתה לפרוס את הסוגיות המרכזיות הנוגעות בחקר הומרוס כפי שהן משתקפות בספרות המחקר המודרנית. המטרה השנייה הייתה להציג בפני הקורא את "האיליאדה" ואת "האודיסיאה" עצמן. הספר מתחלק אפוא לשני חלקים.

חלק א' מתאר באופן תמציתי את הרקע ההיסטורי, הספרותי והרעיוני לשירי הומרוס ואת הסוגיות המרכזיות הנוגעות בשפה, במשקל, בסגנון ובמבנה של השירים הללו.

הוא דן במעמד המיוחד של "האיליאדה" ו"האודיסיאה" כטקסטים מכוננים של יוון העתיקה (פרק 1), בתולדות חקר הומרוס בעת החדשה, כולל ה"בעיה ההומרית", ובתורת השירה שבעל־פה (פרק 2), במסורת האפית הקדומה שממנה צמחו השירים ההומריים (פרק 3), בגילויים הארכאולוגיים והניתוחים ההיסטוריים ששפכו אור על הרקע ההיסטורי למסורת האפית על מלחמת טרויה (פרק 4), בהיבטים המרכזיים באמנותו של הומרוס המשורר, כגון המשקל, השפה, והסגנון (פרק 5), באמצעים שבהם השתמש הומרוס בבניית עלילותיו (פרק 6), ולבסוף ביחסי הגומלין בין האלים לבני־אדם כפי שהם באים לידי ביטוי ב"איליאדה" וב"אודיסיאה" (פרק 7).

המחצית השנייה של הספר מוקדשת לאפוסים הומריים עצמם. בחלק זה, אציג בפני הקורא את "האיליאדה" ואת "האודיסיאה", ספר אחר ספר (פרקים 8 ו־ 10). בפרקים אלה, אתחקה אחר העלילה של האפוסים על מוקדיה העיקריים, ואקדיש תשומת לב מיוחדת למעמדים בעלי עניין פרשני, ספרותי והיסטורי.

כל אחת מן הסקירות הללו תלווה בפרק העוסק בפרשנות ספרותית כוללת של האפוסים (פרקים 9 ו־ 11), שבו אדון בתכנים העיקריים של "האיליאדה" ו"האודיסיאה", במתווה סיפוריהם, בנפשות הפועלות ואנתח את מבנה עלילותיהן. ספר זה התגבש במהלך שנים של מחקר והוראה.

דורות של תלמידים שאיתם קראתי את "האיליאדה" ואת "האודיסיאה", הן במקור והן בתרגום, הטביעו עליו את חותמם. חוב נוסף הוא למשתתפי קבוצת קריאה בשירי הומרוס שהייתה פעילה בתל־אביב בין השנים 2001 ו־ 2006 . חילופי הדעות והוויכוחים הסוערים במסגרת קבוצת קריאה זו הרחיבו את אופקיי והעשירו את תובנותיי באשר להיבטים רבים של השירה ההומרית. תודתי המיוחדת נתונה לפרופ' דבורה גילולה, שלפני שנים רבות עודדה אותי לגשת למלאכת כתיבת ספר זה.

כל הציטוטים מן "האיליאדה" ו"האודיסיאה" מובאים בתרגומו הקלאסי של שאול טשרניחובסקי.