האור בקצה המנהרה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
האור בקצה המנהרה
הוספה למועדפים

האור בקצה המנהרה

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

עידית פלד דוידסון

עידית פלד דוידסון נשואה לג'פרי, אם לארבעה בנים וסבתא לחמישה נכדים. למדה ספרות וחינוך מיוחד באוניברסיטת תל אביב. כיום עובדת כמורה בחינוך מיוחד. הקימה וניהלה למעלה מעשרים שנה את חברת "טבע – חי", בה העבירו פעילויות בגני ילדים ובחינוך המיוחד. הפעילויות שילבו הכרת בעלי-חיים וסיפורים מומחזים שחלקם היו פרי דמיונה. כך יכלה לשלב בין אהבתה לספרות, ילדים ובעלי-חיים. "האור בקצה המנהרה" הוא רומן הביכורים שלה.

תקציר

רומן בהשראת סיפור משפחתי.
אווה, צעירה יהודייה הגדלה בבית קשה יום בווינה, מגיעה לכנס סטודנטים ציונים, שם היא נפגשת עם דיוויד, סטודנט שעזב את עיירת הולדתו בפולין והגיע לווינה כדי ללמוד באוניברסיטה . הם מבלים ביחד, אך דרכיהם נפרדות כאשר דיוויד נוסע לפלשתינה.
ליאון, בנה של אווה, שנולד בווינה בין שתי מלחמות העולם, סובל מנחת זרועו של אביו. הוא תוהה מדוע אימו אווה אינה עוזבת את האב המתעלל גם בה.
ליאון נזרק מבית הספר, משוטט ברחובות ומוצא הבנה ונחמה בבית דודיו.
לאחר שכבשו הגרמנים את אוסטריה, הוא ננטש ונאלץ לשרוד לבדו ברחובות וינה.
הוא מצטרף למחתרת שחבריה מבריחים יהודים מווינה אל מחוץ לגבולות אוסטריה, כך מתגלות יכולותיו הייחודיות לסייע לרבים לברוח מסכנה.
מסע הבריחה כרוך בסיכונים רבים ודרמות עוצרות נשימה.
במהלך כל השנים מעיב על עברו סוד משפחתי מטלטל.
האם יגלה את האמת?
סיפור חייהם של דיוויד, אווה וליאון מהווה רקע לתמונת חייהם של יהודי וינה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה.

פרק ראשון

ברכה להולדת הנכדה


הבטתי סביבי בבתים הקטנים הטובלים בירק, פריחה עשירה ועצים גבוהים הסובבים אותי מכל עבר. חשבתי שאני חולמת, הרי אני עומדת בעמק יפהפה, בקיבוץ הקטן השוכן במפגש שלושת הנחלים: דן, שניר וחרמון, משם מתחיל לזרום נחל הירדן. הרמתי את עיניי למרחק לעבר הרי הגולן והרי נפתלי, ורק לרגע מחשבותיי הפליגו למחוזות אחרים, להרים הגבוהים והמושלגים במדינה רחוקה בה נולדתי שפעם החשבתי למדינתי. ההרים שהיו אחד המכשולים במסע אל החופש. רגליים רבות טיפסו על ההרים ההם כדי לברוח מהזוועות ולהגיע למקום מבטחים. אנשים שכל רצונם היה לחיות חופשיים ולגדל בשקט ושלווה את ילדיהם הקטנים.
החווה הזו בין ההרים הגבוהים גם שינתה את חיי, שם השגתי את החופש הפנימי שלי וערכי העצמי התעצם בעיניי. המלחמה הייתה חיצונית אך גם פנימית...
“אימא?” קולו של בני העיר אותי מהרהוריי. “בואי, מתחילים במסיבת הבת.” הוא החזיק בידיו את בתו הקטנה בהירת העיניים שהביטה בסקרנות סביבה כאילו שואלת מדוע כל האנשים התכנסו כאן.
לקחתי מידיו את הקטנה ורגש עצום של אהבה נשפך ממני אליה, הודיתי למזלי הטוב שהאיר לי פנים, כך שאני יכולה לחגוג עם בני, כלתי, נכדתי ואהובי.
קיוויתי בכל ליבי שלנכדה הזו יהיו חיים טובים ומאושרים במדינה חופשית המכבדת את כל אזרחיה כבעלי זכויות שוות.
האנשים התיישבו על הדשא מסביב, קולות הצחוק והשיחות נדמו ורשות הדיבור ניתנה לי. הבטתי בקטנה, חייכתי אליה והתחלתי לברך,
“מזל טוב לך, נכדתי אורית.
אני מאחלת לך חיים מאושרים,
שתגשימי את עצמך.
הלוואי שתוכלי לשיר ולרקוד בכל מקום בלי שמישהו יעצור את צעדייך.
ואם לא מתאים לו – שהוא ילך ולא את.
אל תקשיבי לאנשים חשוכים (גם אם הם נראים חשובים) שירצו לקצץ לך את הכנפיים רק בגלל היותך אישה.
הילחמי בקולות הקוראים להפרדה, הקטנה והדרת נשים!!!
היום גם השמיים אינם הגבול,
אם ביום מן הימים תרצי לטוס, עשי קורס טייס ותהיי טייסת קרב או נווטת,
אם תרצי להיות מפקדת טנק, לכלכי את ידייך בגריז והיי מפקדת טנק,
למדי מקצוע כלשהו שיגשים את חלומותייך, מהנדסת, פיזיקאית, אסטרונאוטית או תחום אחר בו תבחרי.
היי עצמאית במחשבותייך ובמעשייך.
אני מאחלת לך לשבור את תקרת הזכוכית,
לעוף ולהגיע רחוק ככל האפשר.
הקשיבי לליבך, אני בטוחה שהוא ינחה אותך בדרך הנכונה לך.”
באהבה,
סבתא.

עידית פלד דוידסון נשואה לג'פרי, אם לארבעה בנים וסבתא לחמישה נכדים. למדה ספרות וחינוך מיוחד באוניברסיטת תל אביב. כיום עובדת כמורה בחינוך מיוחד. הקימה וניהלה למעלה מעשרים שנה את חברת "טבע – חי", בה העבירו פעילויות בגני ילדים ובחינוך המיוחד. הפעילויות שילבו הכרת בעלי-חיים וסיפורים מומחזים שחלקם היו פרי דמיונה. כך יכלה לשלב בין אהבתה לספרות, ילדים ובעלי-חיים. "האור בקצה המנהרה" הוא רומן הביכורים שלה.

עוד על הספר

האור בקצה המנהרה עידית פלד דוידסון

ברכה להולדת הנכדה


הבטתי סביבי בבתים הקטנים הטובלים בירק, פריחה עשירה ועצים גבוהים הסובבים אותי מכל עבר. חשבתי שאני חולמת, הרי אני עומדת בעמק יפהפה, בקיבוץ הקטן השוכן במפגש שלושת הנחלים: דן, שניר וחרמון, משם מתחיל לזרום נחל הירדן. הרמתי את עיניי למרחק לעבר הרי הגולן והרי נפתלי, ורק לרגע מחשבותיי הפליגו למחוזות אחרים, להרים הגבוהים והמושלגים במדינה רחוקה בה נולדתי שפעם החשבתי למדינתי. ההרים שהיו אחד המכשולים במסע אל החופש. רגליים רבות טיפסו על ההרים ההם כדי לברוח מהזוועות ולהגיע למקום מבטחים. אנשים שכל רצונם היה לחיות חופשיים ולגדל בשקט ושלווה את ילדיהם הקטנים.
החווה הזו בין ההרים הגבוהים גם שינתה את חיי, שם השגתי את החופש הפנימי שלי וערכי העצמי התעצם בעיניי. המלחמה הייתה חיצונית אך גם פנימית...
“אימא?” קולו של בני העיר אותי מהרהוריי. “בואי, מתחילים במסיבת הבת.” הוא החזיק בידיו את בתו הקטנה בהירת העיניים שהביטה בסקרנות סביבה כאילו שואלת מדוע כל האנשים התכנסו כאן.
לקחתי מידיו את הקטנה ורגש עצום של אהבה נשפך ממני אליה, הודיתי למזלי הטוב שהאיר לי פנים, כך שאני יכולה לחגוג עם בני, כלתי, נכדתי ואהובי.
קיוויתי בכל ליבי שלנכדה הזו יהיו חיים טובים ומאושרים במדינה חופשית המכבדת את כל אזרחיה כבעלי זכויות שוות.
האנשים התיישבו על הדשא מסביב, קולות הצחוק והשיחות נדמו ורשות הדיבור ניתנה לי. הבטתי בקטנה, חייכתי אליה והתחלתי לברך,
“מזל טוב לך, נכדתי אורית.
אני מאחלת לך חיים מאושרים,
שתגשימי את עצמך.
הלוואי שתוכלי לשיר ולרקוד בכל מקום בלי שמישהו יעצור את צעדייך.
ואם לא מתאים לו – שהוא ילך ולא את.
אל תקשיבי לאנשים חשוכים (גם אם הם נראים חשובים) שירצו לקצץ לך את הכנפיים רק בגלל היותך אישה.
הילחמי בקולות הקוראים להפרדה, הקטנה והדרת נשים!!!
היום גם השמיים אינם הגבול,
אם ביום מן הימים תרצי לטוס, עשי קורס טייס ותהיי טייסת קרב או נווטת,
אם תרצי להיות מפקדת טנק, לכלכי את ידייך בגריז והיי מפקדת טנק,
למדי מקצוע כלשהו שיגשים את חלומותייך, מהנדסת, פיזיקאית, אסטרונאוטית או תחום אחר בו תבחרי.
היי עצמאית במחשבותייך ובמעשייך.
אני מאחלת לך לשבור את תקרת הזכוכית,
לעוף ולהגיע רחוק ככל האפשר.
הקשיבי לליבך, אני בטוחה שהוא ינחה אותך בדרך הנכונה לך.”
באהבה,
סבתא.