איך לגדל ילדים מצליחים

מבוא

אין פרסי נובל להורוּת או להוראה, אבל צריכים להיות פרסים כאלה. אלה שני הדברים החשובים ביותר שאנחנו עושים בחברה. הדרך שבה אנחנו מגדלים את ילדינו, מלמדים אותם ומחנכים אותם מעצבת לא רק את בני אדם שהם גדלים להיות אלא גם את החברה שאנחנו יוצרים.

לכל הורה יש תקוות וחלומות עבור ילדיו. הורים רוצים שילדיהם יהיו בריאים, מאושרים, מצליחים. יש גם פחדים שכל ההורים שותפים להם: האם הם יחיו בביטחון? האם היא תמצא תכלית וסיפוק? האם הוא ימצא את דרכו בעולם שנדמה שהולך ונהיה דוחק, תחרותי, ולפעמים אפילו עוין? אני זוכרת איך כל הדאגות האלה — דאגות שלא דיברנו עליהן ושבמידה רבה היו בלתי מודעות — מילאו לפתע את חדר הלידה הקטן כשהחזקתי בזרועותי את בתי הראשונה.

שכבתי במיטת בית החולים וערסלתי את סוזן על החזה. האחות עטפה אותה בשמיכה ורודה והניחה כובע סרוג קטנטן וצהוב על ראשה. סטן, בעלי, ישב לצדי. שנינו היינו תשושים אך מאושרים, וברגע ההוא הכול היה ברור: אהבתי את בתי מהרגע שראיתי אותה, וכעת ניצת בי רצון קמאי להגן עליה, לתת לה את החיים הטובים ביותר שבאפשר, לעשות כל מה שיידרש כדי לעזור לה להצליח.

אבל עד מהרה התחילו להתעורר שאלות וספקות. לא הבנתי איך צריך להחזיק את סוזן ולא ידעתי איך להחליף חיתול. הפסקתי ללמד רק שלושה שבועות לפני הלידה, כך שלא היה לי הרבה זמן להתכונן, ואף פעם לא הבנתי בדיוק איך בעצם הייתי אמורה להתכונן. הרופא המיילד אמר לי להירגע ולא להתאמץ לפחות בששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה. חברות ועמיתות מהעבודה נתנו לי כל מיני עצות מנוגדות. הן אמרו לי שהלידה תהיה ממושכת וקשה, שההנקה קשה ומגבילה מדי, ושמוטב להשתמש בבקבוקים ובתחליפי חלב. קראתי כמה ספרים על תזונה למבוגרים (בתקופה ההיא לא היו ספרים שעסקו בתזונה לילדים), וקניתי עריסה, כמה בגדים, ואמבטיה קטנה מפלסטיק. ופתאום סוזן היתה בזרועותי, עם עיניה הכחולות והגדולות ועם שיער שדמה לפלומת אפרסק, ונעצה בי את מבטה כאילו אני יודעת בדיוק מה לעשות.

ממש לפני ששוחררתי מבית החולים התחילו הדאגות הרציניות. זאת היתה שנת 1968. בימים ההם בתי חולים אמריקאיים אפשרו ליולדות להישאר בהם שלושה ימים לאחר הלידה. כיום רוב בתי החולים משחררים יולדות כעבור יומיים. אני לא יודעת איך אמהות מסתדרות בימינו.

"האם אני יכולה להישאר עוד יום אחד?" שאלתי את האחות בתערובת של מבוכה וייאוש. "אין לי מושג איך לטפל בתינוקת שלי."

בבוקר הבא נתנה לי האחות קורס מזורז בטיפול בתינוקות, אשר כלל, למרבה המזל, הסבר כיצד להחליף חיתולים. זה היה עידן חיתולי הבד וסיכות הביטחון. האחות הדגישה שעלי לוודא שהסיכות סגורות, מפני שאחרת הן עלולות לדקור את התינוקת. בכל פעם שסוזן בכתה, הדבר הראשון שעשיתי היה בדיקה של סיכות הביטחון.

אף על פי שבתקופה ההיא זה לא היה פופולרי, הייתי נחושה בדעתי להניק אותה, ולכן האחות הראתה לי היכן למקם את ראשה של התינוקת ואיך לתמוך בה בזרועי. התינוקת היתה אמורה "להיצמד" אלי, ורק כך יכולתי להיות בטוחה שהיא מקבלת חלב. זה לא היה פשוט כפי שקיוויתי, ולפעמים סוזן המסכנה נרטבה. התוכנית היתה להניק אותה פעם בארבע שעות, ואני הסכמתי לדבוק בתוכנית כמיטב יכולתי.

"תקפידי לחבק את התינוקת שלך" היתה העצה האחרונה שנתנה לי האחות. ומשם ואילך סטן ואני היינו ברשות עצמנו.

כמו כל ההורים, גם אני ראיתי את בתי כתקווה — תקווה לחיים טובים יותר, תקווה לעתיד, תקווה שהיא אולי תשנה את העולם לטובה. כולנו רוצים ילדים מאושרים, מועצמים וחדורי להט. כולנו רוצים לגדל ילדים שיצליחו בחייהם וימצאו בהם משמעות. זה מה שהרגשתי ברגע שסוזן נולדה, וגם בהמשך, כשקיבלנו לחיק משפחתנו את שתי בנותינו האחרות, ג'אנט ואן. הכמיהה הזאת מאחדת אנשים מכל הארצות ומכל התרבויות. הודות לקריירת ההוראה שלי, הארוכה והבלתי שגרתית במידה מסוימת, אני משתתפת כיום בוועידות בכל רחבי העולם. בין שאני נפגשת עם שר החינוך בארגנטינה, עם הוגי דעות מובילים בסין או עם הורים מודאגים מהודו, הדבר שכולם רוצים לדעת הוא איך לעזור לילדינו לחיות חיים טובים — להיות הן מאושרים והן מצליחים, ולהשתמש בכישרונותיהם כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר.

נראה שלאף אחד אין תשובה ברורה. מומחים להורוּת מתמקדים בהיבטים חשובים של גידול ילדים כגון שינה, אכילה, היקשרוּת או משמעת, אבל רוב העצות שלהם צרות ונוסחתיות. חשובים ככל שיהיו הנושאים האלה, הדבר שנחוץ לנו באמת אינו רק מידע מוגבל על טיפול בילדים ועל הזנתם. הדבר שאנחנו צריכים לדעת יותר מכול הוא כיצד להעניק לילדים שלנו את הערכים ואת המיומנויות להצליח כמבוגרים. אנחנו צריכים להתמודד גם עם התמורות התרבותיות הכבירות של השנים האחרונות — במיוחד עם שינויים טכנולוגיים ועם השלכותיהם על גידול ילדים. איך ילדינו יצליחו בעידן הרובוטים והבינה המלאכותית? כיצד יוכלו לפרוח במהפכה הטכנולוגית? החרדות האלה מוכרות להורים בכל רחבי העולם. לכולנו קשה להדביק את קצב השינויים וכולנו משתוקקים שילדינו יצליחו לעמוד בקצב. אנחנו יודעים שמשפחותינו ובתי הספר שלנו צריכים להסתגל לשינויים האלה, אבל אנחנו לא יודעים כיצד, וגם לא איך לשמר את הערכים החשובים ביותר לנו, והחשובים גם לגידול ילדים פורחים ומשגשגים.

זה מה שהרגשתי כאם צעירה — חלק מהאתגרים אולי היו שונים, אבל הם נראו מאיימים לא פחות. נעזרתי במעט העצות וההדרכה שיכולתי למצוא, אבל על פי רוב החלטתי לבטוח בעצמי. אולי בגלל הכשרתי כעיתונאית חוקרת, ואולי בגלל חוסר האמון שלי בסמכות, שמקורה בילדותי, החלטתי לגלות את האמת בעצמי. היו לי רעיונות משלי לגבי מה שנחוץ לילדים, וברעיונות האלה דבקתי — יהיו אשר יהיו דעותיהם של אחרים. התוצאה, בעיני הרבה אנשים, היתה תערובת התנהגויות יוצאת דופן במקרה הטוב, או פשוט מוזרה. מהיום הראשון דיברתי עם בנותי כמו אל מבוגרות. רוב האמהות עוברות באופן טבעי לדיבור תינוקי, בקול גבוה ובמילים פשוטות. אני לא עשיתי זאת. בטחתי בבנותי והן בטחו בי. אף פעם לא חשפתי אותן לסכנות, אבל לא הפרעתי להן להתנסות בחייהן או ליטול סיכונים מחושבים. כשגרנו בז'נבה, שלחתי את סוזן ואת ג'אנט שהיו אז בנות חמש וארבע לבדן לחנות הסמוכה לקנות לחם. כיבדתי את האינדיבידואליות שלהן מהרגע הראשון. התאוריה שלי היתה שהשנים החשובות ביותר הן מגיל אפס עד חמש, והתכוונתי ללמד אותן דברים רבים ככל האפשר בגיל מוקדם. מה שרציתי יותר מכול היה לטפח אותן תחילה כילדות עצמאיות, ובהמשך כבוגרות חזקות ועצמאיות. הגעתי למסקנה שהיכולת לחשוב בכוחות עצמן ולקבל החלטות מתקבלות על הדעת תאפשר להן להתמודד עם כל אתגר שייקרה בדרכן. בתקופה ההיא לא העליתי בדעתי שמחקרים מדעיים יראו שבחירות כמו אלה שעשיתי עדיפוֹת. הלכתי בעקבות תחושות הבטן שלי, בעקבות הערכים שלי, ועשיתי את הדברים שכמורה, ראיתי שמצליחים בכיתה.

די מוזר להיות אֵם "מפורסמת" ולראות את משפחתי מככבת בעמודי השער של מגזינים. בשום פנים איני מייחסת לעצמי את כל הצלחתן של בנותי כבוגרות, אבל שלושתן הפכו לנשים מצליחות, אכפתיות ועתירות יכולת. סוזן היא מנכ"לית יוטיוב, ג'אנט היא פרופסור לרפואת ילדים באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, ואן היא אחת ממייסדי 23andMe ומנכ"לית החברה. שלושתן נסקו לפסגה בתחומים תחרותיים ביותר ששולטים בהם גברים, והן עשו זאת על ידי כך שהלכו בעקבות לבן וחשבו בעצמן. אחד הדברים המספקים ביותר בחיי הוא לראות את בנותי מתנהלות בעולם בחריצות, בלהט וביושר. מרשים אותי במיוחד כיצד הן מתחרות, משתפות פעולה עם אחרים, ולא מתמקדות בהיותן הנשים היחידות בסביבתן, אלא במציאת פתרונות לבעיות העומדות בפנינו.

בינתיים, כמורה לעיתונאות המלמדת תלמידי תיכון כבר יותר משלושים ושש שנים, אני עושה דבר דומה. כל סמסטר יש לי בערך שישים וחמישה תלמידים, בכיתות י' עד י"ב, ומהיום הראשון אני מתייחסת אליהם כמו לעיתונאים מקצועיים. הם עובדים בקבוצות וצריכים לכתוב לפי לוח זמנים. אני מספקת לתלמידים תמיכה והדרכה כשהם זקוקים להן, אבל מצאתי שלמידה המבוססת על פרויקטים ונעשית כעבודה קבוצתית היא הדרך הטובה ביותר להכין אותם לאתגרים שיעמדו בפניהם כעיתונאים וכמבוגרים. ראיתי אלפי תלמידים שהגיעו לתוצאות מצוינות הודות לשיטות ההוראה שלי. אני ממשיכה לשמור איתם על קשר בעזרת פייסבוק — אפילו עם התלמידים שהיו לי בשנות השמונים. הם נחלו הצלחות מדהימות והפכו לאנשים מופלאים. זכיתי ללמד כל כך הרבה אנשים, ביניהם העורך הראשי הראשון של עיתון התלמידים שלי, קרייג ווהן, כיום פסיכולוג ילדים בבית החולים לילדים של אוניברסיטת סטנפורד; גדי אפסטין, עורך המדיה ב"אקונומיסט"; ג'רמי לין, בוגר הרווארד ששיחק בתפקיד גארד בקבוצת הכדורסל של האטלנטה הוקס; ג'ניפר לינדן, פרופסור למדע המוח ביוניברסיטי קולג' לונדון; מארק ברמן, חבר אספת המחוקקים של מדינת קליפורניה המייצג את המחוז שבו נמצאת פאלו אלטו; וג'יימס פרנקו, שחקן, כותב ובמאי עטור פרסים. מאות תלמידים אמרו לי שאמונתי בהם והערכים שלימדתי אותם בכיתה השפיעו עמוקות על דימוים העצמי ועל מי שהם נהיו.

בעקבות הגעתן של בנותי לעמדות בכירות בענפי הטכנולוגיה והבריאות, וההכרה שקיבלה תוכנית העיתונאות שלי בארצות הברית ובעולם, אנשים התחילו לשים לב שאני עושה משהו שונה מהרגיל. הם ראו שבגישה שלי להורוּת ובשיטת ההוראה שלי עשויים להימצא פתרונות לבעיות שאנו ניצבים בפניהן במאה העשרים ואחת — ורצו ללמוד עליהן יותר. הורים שואלים בעצתי ללא הרף (אם להודות על האמת, לפעמים הם מתחננים שאגלה להם את האסטרטגיות שנקטתי עם בנותי כדי ליישם אותן עם הילדים שלהם). גם מורים מגלים התעניינות; הם תוהים כיצד חסכתי לעצמי את הצורך להתעסק בבעיות משמעת ובמקום זאת מצאתי דרך להדריך תלמידים חדורי תשוקה אמיתית לעבודה שהם עושים. התחוור לי שבעצם, בלי להתכוון לכך, עוררתי ויכוח על השאלה כיצד נכון לגדל ילדים וכיצד להפוך את החינוך וההוראה לרלוונטיים ולמועילים. הגישה שאני מציעה — גישה שמצאה הד בלבם של כל כך הרבה אנשים בכל רחבי העולם — היא תרופת־נגד לבעיות ההורות וההוראה של ימינו. זאת דרך להילחם בחרדה, בבעיות משמעת, במאבקי כוח, בלחץ חברתי ובפחדים מפני הטכנולוגיה, המעכירים את שיקול הדעת שלנו ופוגעים בילדינו.

אחת הטעויות הגדולות ביותר שהורים עושים היא לקיחת אחריות אישית על רגשותיהם של ילדיהם. כפי שטוענת ד"ר ג'נסטה נולנד, רופאת ילדים מכובדת בעמק הסיליקון, "הורים חשים דחף עז לגונן על האושר של ילדיהם… עד כדי כך שהם מרגישים שהם אחראים לו, ושהשליטה בו מצויה בידיהם." הורים בימינו מוכנים לעשות הכול כדי לחסוך מילדיהם התמודדות עם מכשולים או סבל. ילדיהם של הורים כאלה אף פעם לא נאלצים להתמודד עם קשיים ומצוקות, והתוצאה היא שחסרים להם עצמאות, כושר התמדה ולהט אמיתי, ושהם פוחדים מהעולם הסובב אותם במקום שיהיו מצוידים ביכולות לחדש וליצור. טעות גדולה אחרת: הורים מלמדים את ילדיהם להתמקד כמעט אך ורק בעצמם ובהישגיהם — מפני שהם חייבים להשיג ממוצע ציונים מושלם, חייבים להתקבל לקולג' מהשורה הראשונה, חייבים למצוא עבודה מרשימה. הם עסוקים כל כך בהתמקדותם בעצמם, שנדיר שיש להם זמן לחשוב איך לעזור לאחרים ולשרת אותם. רוחב לב והכרת תודה הם דברים שלעתים קרובות לא זוכים לתשומת לב, אף על פי שמחקרים מראים שתכונות אלה הן התכונות התורמות יותר מכול לאושרנו בחיים.

יש גם כשלים חמורים בכיתות הלימוד. בתי ספר ואוניברסיטאות עדיין מלמדים בסגנון המאה העשרים, כלומר מכינים תלמידים למלא הוראות שמתאימות לעולם שכבר לא קיים. דגם ההוראה על ידי הרצאה, המבוסס על ההנחה שהמורה יודע הכול ושתפקידם של התלמידים הוא להקשיב בשקט, לרשום לעצמם את עיקרי הדברים ולעבור מבחן, הוא הדגם שעדיין שולט בכל רחבי העולם, אף על פי שהטכנולוגיה מאפשרת לנו כיום למצוא מידע בעצמנו — ברגע, באמצעות הספרייה הנמצאת כיום בכיס של כולנו, הטלפון הסלולרי. תלמידים לומדים על נושאי לימוד נדרשים במקום ללמוד דרך חוויית למידה שבמרכזה האינטרנט. תוכניות הלימודים מיועדות לאפשר לתלמידים לעבור בהצלחה מבחנים ומבדקים מטעם המדינה, בשעה שהדבר שנחוץ לתלמידים הוא למידה מבוססת פרויקטים המקנה מיומנויות שדרושות בעולם האמיתי, והמאפשרת לתלמידים לגלות מה מעניין אותם באמת. מבחנים הם הדבר האחרון שמעודד עיסוק בדברים מתוך תשוקה ועניין — הדברים שמחקרים מראים שהם היסוד ללמידה אפקטיבית ולחיים מאושרים. מעל לכול, השיטה המיושנת הזאת היא שיטה שמלמדת לציית — לא לחדש ולא לחשוב באופן עצמאי. כשמגיע טקס הסיום, אנחנו חוגגים את סוף הלמידה! הדבר שראוי לחגוג הוא רכישת המיומנויות שיאפשרו לנו להמשיך ללמוד בעצמנו במהלך חיינו.

האם מפתיע, בהינתן דרכי ההוראה וההורות הקיימות, שילדים מפתחים דיכאון וחרדה ואינם מוכנים כלל להתמודד עם אתגרי החיים הרגילים? לפי הערכת המוסד הלאומי לבריאות הנפש בארצות הברית, 31.9 אחוזים מהנוער האמריקאי בין הגילים שלוש־עשרה ושמונה־עשרה סובלים מהפרעות חרדה, וכאשר חוקרים בדקו התפרצויות של בעיות בתחום בריאות הנפש בשנת 2016, הם מצאו שבערך שני מיליון צעירים בגיל העשרה עברו לפחות אירוע דיכאון רציני אחד. מחקר מברזיל משנת 2016 דיווח שכמעט 40 אחוזים מהנערות המתבגרות ולמעלה מ-20 אחוזים מהנערים המתבגרים סבלו מבעיות נפשיות שכיחות כגון חרדה ודיכאון. מחקר בהודו הראה ששליש מתלמידי התיכון הראו תסמיני חרדה קליניים. סקר של המכון הנורווגי לבריאות ציבורית מצא שבקרב משתתפים בני ארבע־עשרה וחמש־עשרה, למעלה מ-50 אחוזים דיווחו באופן חוזר שהם מרגישים "עצובים או לא מאושרים", ושכמעט מחציתם דיווחו שהם מרגישים שהם "חסרי מנוח". זאת מגפה כללית, והיא צריכה לגרום לכולנו לקום ולעשות מעשה.¹

יש דרך טובה יותר. ההורות הפכה למבצע מסובך ובלתי אינטואיטיבי להפליא, מלא פחד וספקות עצמיים. הורים חיים במתח מפני שהם הופכים להיות עבדים לאושרם של ילדיהם. הם פוחדים שהם לא יצליחו בעולם התחרותי מאוד שבו אנחנו חיים. הם מתוסכלים וכועסים כאשר ילדיהם לא מתקבלים לגן ילדים יוקרתי, או כאשר הם עדיין לא יודעים את האלף־בית כשנראה שכל שאר הילדים בגילם כבר מכירים את כל האותיות. אנחנו, ההורים, הננו מי שיוצרים לילדינו את העולם הקדחתני והתחרותי מדי הזה. אך לאמיתו של דבר הורות היא דבר די פשוט — אם רק מגלים מחדש את העקרונות שמאפשרים לילדים לפרוח בבית, בבית הספר ובחיים. במהלך עשרות שנות הניסיון שלי כאם, כסבתא וכמחנכת, זיהיתי חמישה ערכים יסודיים שעוזרים לכולנו להפוך לבני אדם מצליחים ובעלי יכולות מפותחות. הטריק פשוט, ומבוסס על חמישיית הערכים.^א

א במקור, באנגלית, משתמשת ווּגִ'יסְקִי בקיצור הקליט TRICK: Trust, Respect, Independence, Collaboration, Kindness.

אמון, כבוד, עצמאות, שיתוף פעולה ורוחב לב

אמון: העולם כולו שרוי במשבר אמון. הורים מפחדים, וכתוצאה מכך ילדיהם מפחדים — הם מפחדים להיות הם־עצמם, ליטול סיכונים, למחות נוכח אי־צדק. האמון צריך להתחיל בנו. כאשר אנחנו, ההורים, בוחרים את בחירותינו מתוך ביטחון, אנחנו יכולים לבטוח בילדינו ולהאמין שהם מסוגלים לנקוט צעדים חשובים והכרחיים לקראת פיתוח עצמאותם ויכולותיהם.

כבוד: הכבוד הבסיסי ביותר שאנחנו יכולים להראות לילדינו הוא הכבוד לאוטונומיה ולאינדיבידואליות שלהם. כל ילד ניחן במשהו מיוחד, וכל ילד הוא מתנה לעולם, והאחריות שלנו כהורים היא לטפח את הדבר המיוחד שבילד, יהיה אשר יהיה. זהו ההפך הגמור מלומר לילדים מי הם יהיו, לאילו מקצועות לחתור, איך חייהם צריכים להיראות: עלינו לתמוך בהם ולעזור להם לזהות את מטרותיהם שלהם ולחתור לעבר השגתן.

עצמאות: האמון והכבוד הם הבסיס האיתן שעליו נשענת העצמאות. ילדים שמפתחים כבר בשלב מוקדם בחייהם שליטה עצמית ואחריות הם ילדים שמוכנים הרבה יותר לקראת ההתמודדות עם אתגרי חייהם כבוגרים, ומצוידים במיומנות לחדש ולחשוב באופן יצירתי. ילדים עצמאיים באמת הם ילדים שמסוגלים להתמודד עם קשיים, עם מכשולים ועם שעמום — כל אלה היבטים בלתי נמנעים של החיים. הם מרגישים שהם בשליטה אפילו כשהדברים סביבם שרויים בכאוס.

שיתוף פעולה: שיתוף פעולה פירושו עבודה יחד עם אחרים — במשפחה, בכיתה או במקום העבודה. עבור ההורים פירושו לעודד ילדים לתרום לדיונים, להחלטות, ואפילו לשמירה על כללי התנהגות ומשמעת. במאה העשרים, כאשר ציות לכללים היה אחת המיומנויות החשובות ביותר, ההורים היו בשליטה מלאה. במאה העשרים ואחת, הַכְתָבָה כבר אינה פועלת. במקום להגיד לילדינו מה לעשות, עלינו לבקש מהם לתרום רעיונות ולעבוד יחד איתנו על מציאת פתרונות.

רוחב לב: מוזר, אבל האמת היא שאנחנו נוטים להתייחס דווקא לאנשים הקרובים אלינו ביותר בפחות רוחב לב והתחשבות מאשר כלפי זרים. הורים אוהבים את ילדיהם, אבל הם רגילים לנוכחותם עד כדי כך שלעתים קרובות הם מתייחסים לגילויי רוחב לב בסיסיים כאל דבר מובן מאליו. והם גם לא תמיד מהווים מופת של רוחב לב בהתנהגותם כלפי העולם כמכלול. רוחב לב אמיתי כולל הכרת תודה וסלחנות, נכונות לשרת אחרים, ומוּדעות לעולם שמחוץ לנו עצמנו. חשוב להראות לילדינו שהדבר המלהיב והמספק ביותר שאפשר לעשות הוא להיטיב את חייו של מישהו אחר.

חמישיית הערכים הזאת חיונית לתפקודיות של משפחות, וזהו גם הפתרון לאתגרי החינוך וההוראה שאנחנו ניצבים בפניהם. כיתות הלימוד האפקטיביות ביותר הן כאלה שנבנות על מסד של אמון וכבוד, שמעוררות חשיבה עצמאית, ושכוללות למידה מבוססת פרויקטים הנעשים בשיתוף פעולה — באופן המחקה את הדרך בה מתבצעת עבודה בעולם הממשי. מנהיגים בעולם החינוך מתחילים סוף סוף להבין ששינון והרצאות כלל אינם מתאימים להנחלת המיומנויות של המאה העשרים ואחת.

במשך למעלה משלושים שנה פיתחתי ושכללתי דגם משלי של "למידה מעורבת" — סגנון הוראה שנותן לילדים שליטה מסוימת בלמידתם ומדגיש שימוש אחראי בטכנולוגיה. מורים בכל רחבי ארצות הברית אימצו את שיטותי ומיישמים אותן כעת, ואני נוסעת דרך קבע ברחבי אירופה, אסיה ואמריקה הלטינית כדי לדבר עם מנהיגים בתחום החינוך ולעזור להם ליישם תוכניות ממשלתיות חדשות המבוססות על חמישיית הערכים שבלב השיטה שלי.

גם עסקים מזהים את העוצמה הטמונה בפילוסופיית חמישיית הערכים הזאת ומתחילים לשלב אותם בתרבות הארגונית. הגישה שפיתחתי אינה רק דרך לגדל ילדים מאושרים ומצליחים, אלא גם דרך להוציא מבני אדם בכל גיל את המיטב שבהם. חברות מחפשות עובדים חדורי להט ונכונות לעבוד קשה, עובדים יצירתיים, עם מיומנויות חשיבה עצמאית ועם יכולת לעבוד יחד עם אחרים ולהסתגל לעולם שמשתנה ללא הרף. כאשר ארגון שירותי המבחנים בחינוך (ה-ETS) ניתח בסיס נתונים תעסוקתי גדול של משרד העבודה האמריקאי, התברר שהמשרות של ימינו דורשות חמש מיומנויות מפתח — פתרון בעיות, אינטליגנציה גמישה, עבודת צוות, חדשנות ותקשורת.

ניתן לראות שחמש המיומנויות מתאפשרות בעזרת חמישיית הערכים: חשיבה גמישה, פתרון בעיות וחדשנות נובעים כולם מתודעת עצמאות חזקה, הבנויה בתורה על אמון וכבוד. עבודת צוות ותקשורת אינן אפשריות בלי רוחב הלב ורוח העבודה המשותפת הנחוצות כדי לחשוב על דעותיהם ורעיונותיהם של אנשים אחרים. זאת הסיבה לכך שרשת מלונות עולמית משתמשת כיום בחמישיית הערכים להכשרת עובדיה ולהעצמתם. זאת הסיבה לכך שמייסדי Gap, רשת חנויות הבגדים העולמית, נפגשו לא מזמן איתי ועם בתי אן, בתקווה ללמוד איך להצמיח עוד מנהיגי עסקים מצליחים כמותה. וזאת הסיבה לכך שכל כך הרבה חברות גדולות — ביניהן חברת הייעוץ העולמית החשובה דלויט; Mercado Libre, פלטפורמת הסחר האלקטרוני הפופולרית ביותר באמריקה הלטינית; רשת המאפיות ובתי הקפה Panera Bread; ואפילו וולמארט ומקדונלד'ס — מאמצות כיום פילוסופיות דומות לפילוסופיית חמישיית הערכים שלי, ומעודדות עצמאות, שיתוף פעולה וחדשנות בקרב עובדיהן.

כאשר דיברתי בוועידת Conscious Capitalism בשנת 2017 בפני אולם מלא מנהיגים עסקיים, הקהל התלהב מחמישיית הערכים שהצגתי עד כדי כך שאיש לא רצה לצאת. שוחחתי עם מנכ"לים כמו ג'ון מקיי מ-Whole Foods ודניאל ביין מ-Trader Joe's — שני מנהלי רשתות חנויות מזון מצליחות הידועות כחברות שמעצימות את עובדיהן. אמיט הודה, מנכ"ל Heavenly Organics, יצרנית מזון ידידותי לסביבה, ג'פרי וסטפאל מ-Vertex, יצרנית תוכנת המיסים, והרבה אחרים, אמרו לי שהם מעוניינים לעזור להפיץ את הפילוסופיה שלי בכל העולם.

חמישיית הערכים הוזכרה בכל דיון בוועידה ההיא, בגלל הצורך הדוחק להעניק יותר יכולות לאנשים שאיתם אנחנו עובדים, ולעבוד יחד כדי לחולל שינוי ממשי. המנהיגים שנפגשתי איתם דיברו על הכנה של עובדיהם למאה העשרים ואחת באמצעות למידה מעשית ומבוססת פרויקטים, בדיוק כמו מה שעשיתי בכיתה שלי בתיכון בפאלו אלטו.

המטרה העליונה של חמישיית הערכים היא לטפח בני אדם שמתנהגים באופן אחראי בצורה עצמאית, בעולם שיתנהג באופן אחראי בצורה עצמאית. זה מה שאנחנו עושים כהורים, כמורים וכמעסיקים — אנחנו לא סתם מגדלים ילדים ולא מנהלים כיתות או חדרי ישיבות, אלא בונים את היסודות לעתיד האנושות. אנחנו מפתחים את התודעה האנושית, ואנחנו עושים זאת מהר יותר מאשר אי־פעם בעבר.

הספר הזה עוסק בשאלה איך לגדל ילדים שיהפכו לאנשים מצליחים. הוא לא מנסה להציע עוד אופנת הורוּת או מתכוֹן בדוק שעוזר לילדים להירדם. הוא מראה להורים איך להשתמש בפילוסופיה אוניברסלית על אודות התנהגות האדם כדי להתמודד עם הבעיות הניצבות בפנינו כיום, ולהכנת הילדים לאתגרים הרבים והבלתי ידועים שייתקלו בהם בהמשך הדרך. הוא לא מציע רשימה חדשה של נושאי לימוד, אלא דרך חדשה להעביר את הנושאים שכוללת תוכנית הלימודים. הוא מציע גישה חדשה להוראה (בבית הספר ובבית) המובילה להעצמה ולעצמאות ותמיד נשענת על יסודות האמון והכבוד. בפרקים הבאים אני מציגה את עקרונות הליבה שיעזרו לכם ליצור בית (או כיתה) שיאפשרו לכם ולילדיכם לפרוח.

מה שעשיתי כאם לא שונה ממה שעשו הורים במהלך כל ההיסטוריה האנושית כשהמציאות אילצה אותם לבטוח בעצמם, לייחס חשיבות לעצמאות של ילדיהם ולגשת להורות כאל מפעל קהילתי משותף.

ההוכחה הסופית לתוקף השיטות שלי היא האישוש המדעי שנמצא להן בכל רחבי העולם; כמו גם עוצמת ניסיונם הקיבוצי של הורים. השתמשתי בשיטות בכיתות שלימדתי בשלושים ושש השנים האחרונות, ויישומן על בנותי שלי התחיל כבר לפני חמישים שנה.

הגישה המבוססת על חמישיית הערכים באמת מצליחה עם כל אחד, בלא תלות בגיל, בתרבות או בנסיבות אחרות. ואף פעם לא מאוחר מדי להתחיל. אתם עדיין יכולים לתקן טעויות מוקדמות וצעדים שגויים שעשיתם כהורים, ולשפר הן את חייכם והן את חיי ילדיכם. הדבר הטוב ביותר הוא שאימוץ חמישיית הערכים יהפוך אתכם להורים מהסוג שאתם רוצים להיות ויעזור לכם לגדל ילדים מהסוג שאתם רוצים שיימצאו לצדכם — ילדים שגם ירצו להימצא בקרבתכם. ילדים מהסוג שאחרים רוצים, צריכים ומעריכים, וילדים מהסוג שיצטרך להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו כקהילות, כמדינות וכתושבי העולם הזה.

בעמודים שלפניכם אשתף אתכם בסיפורים ובעקרונות הנובעים מחמישיית הערכים, וזהו עבורי עונג וכבוד. אני מקווה שהם יובילו אתכם חזרה לעבר אמון עמוק בעצמכם ובילדיכם, ושהם ייחרתו בזיכרונכם ויעזרו לכם למצוא בעצמכם את הדרך הנכונה. אתם ההורים שילדיכם צריכים, ועם אמון וכבוד מצדכם, ילדיכם יגדלו להיות בדיוק האנשים שהם אמורים להיות.