ליבי 3, או: מה קרה ביום הכי מעצבן בשנה?
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ליבי 3, או: מה קרה ביום הכי מעצבן בשנה?
מכר
מאות
עותקים
ליבי 3, או: מה קרה ביום הכי מעצבן בשנה?
מכר
מאות
עותקים

ליבי 3, או: מה קרה ביום הכי מעצבן בשנה?

5 כוכבים (6 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

הדס ליבוביץ

הדס ליבוביץ גרה בתל אביב, בוגרת תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני בתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב.  במשך ארבע שנים (2007־2010) היתה בעלת טור ב'עכבר העיר' שעסק באימהות, ילדות ומה שביניהם, כמו גם בביקורת ספרי ילדים. פרסמה שלושה ספרי ילדים - "גור של דינוזאור" (2010) אשר נכנס לרשימת "מצעד הספרים" של משרד החינוך והתרבות, "מלך השוטרים של האריות" (2012), ורב המכר - "ליבי או: מה קרה לאיש עם הכלב?" (2018).

 

ראיון "ראש בראש"

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

כָּל מִינֵי דְּבָרִים לאֹ נְעִימִים קָרוּ לְלִיבִּי בַּיּוֹם הַזֶּה: נִיר הֵצִיק מֵעֵבֶר לָרָגִיל, גַּאיָה לאֹ הֵבִינָה אוֹתָהּ, וְגַם הַמּוֹרָה לאֹ מַמָּשׁ עָזְרָה. אֲבָל אָז קָרָה דָּבָר אֶחָד יוֹתֵר מִדַּי, שֶׁהָפַךְ אֶת הַיּוֹם שֶׁלָּהּ לַיּוֹם הֲכִי מְעַצְבֵּן בַּשָּׁנָה. מִי זֶה נִיר? מַה קָּרָה לְלִיבִּי? וְהַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמְּחַכֶּה סוֹף טוֹב לְיוֹם כָּזֶה?

שני ספרי הסדרה - ׳ליבי או: מה קרה לאיש עם הכלב?׳ ו׳ליבי או: מה קרה בחוף הים של תל אביב?׳ – הפכו לרבי מכר. הספר הראשון זכה בעיטור "הפנקס" לספר ראשית קריאה מצטיין ואף נכלל בתוכנית ״שמחת הקריאה״ של משרד החינוך. זהו הספר השלישי בסדרה, ובו תמצאו את הדמויות המוכרות כמו גם כמה חדשות ומפתיעות.

הדס ליבוביץ', סופרת, רוב הזמן כותבת או חולמת. מתעצבנת רק כשממש מעצבנים אותה.

דניאל פלג, מאיירת, עסוקה בלצייר, לדמיין, וגם בלנקות את הקפה שהחתולה שופכת מדי פעם על העבודות שלה (זה מרגיז מאוד).

פרק ראשון

1


"לִיבִּי, הַכֹּל בְּסֵדֶר?" מִיכַל הַמּוֹרָה לְאָמָּנוּת נָגְעָה לְלִיבִּי בַּכָּתֵף וְהֵעִירָה אוֹתָהּ מֵהַמַּחְשָׁבוֹת.

אֶת שִׁעוּר אָמָּנוּת לִיבִּי דַּוְקָא אָהֲבָה. מִבְּחִינָתָהּ כָּל שִׁעוּר הָיָה שִׁעוּר אָמָּנוּת, כִּי גַּם בְּשִׁעוּרִים אֲחֵרִים, כְּשֶׁהִשְׁתַּעַמְמָה, אוֹ חָלְמָה, אוֹ סְתָם לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לְהִתְרַכֵּז - הָיָה לָהּ הֶרְגֵּל לְדַפְדֵּף בַּמַּחְבֶּרֶת עַד סוֹפָהּ, וּלְצַיֵּר.

"כֵּן... לֹא... לֹא יוֹדַעַת..." לִיבִּי לֹא יָדְעָה מַה לַּעֲנוֹת, וְנִיר, הַיֶּלֶד שֶׁיּוֹשֵׁב לְיָדָהּ בַּשֻּׁלְחָן, אָמַר אַחֲרֶיהָ: "כֵּן... לֹא... אוּלַי תַּחְלִיטִי?!" הוּא גִּלְגֵּל עֵינַיִם לְמַעְלָה כְּשֶׁחִקָּה אוֹתָהּ, וְכָל הַכִּתָּה צָחֲקָה.

זֶה הָיָה מֵבִיךְ. לְנִיר תָּמִיד הָיָה מַה לְּהַגִּיד עַל כָּל דָּבָר. הוּא אָהַב לְהָצִיק לְכֻלָּם, אֲבָל מֵאָז שֶׁרָחֵלָה הַמְחַנֶּכֶת הוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ לְיַד לִיבִּי, לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם בְּעֵרֶךְ, הוּא הֵצִיק בִּמְיֻחָד לָהּ. הָיָה לוֹ מַה לּוֹמַר עַל הַדְּבָרִים הֲכִי קְטַנִּים, אֵלֶּה שֶׁהִיא אֲפִלּוּ לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁאָמְרָה אוֹ עָשְׂתָה, אֲבָל נִיר שָׂם לֵב לְהַכֹּל. לִפְעָמִים הָיָה נִדְמֶה לָהּ שֶׁהוּא מַמָּשׁ יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה שֶׁהִיא תַּגִּיד אֵיזוֹ שְׁטוּת, אוֹ תַּחְלֹם, אוֹ סְתָם תִּתְבַּלְבֵּל, כְּדֵי שֶׁהוּא יוּכַל 'לָרֶדֶת עָלֶיהָ' מוּל כָּל הַכִּתָּה.

"שֶׁקֶט כֻּלָּם!" מִיכַל אָמְרָה. "נִיר, לֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, תַּחְזֹר לַעֲבֹד עַל הַדְּיוֹקָן הָעַצְמִי שֶׁלְּךָ."

לִיבִּי הֵצִיצָה בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁל נִיר, וְרָאֲתָה שֶׁצִּיֵּר דְּמוּת מְרֻשַּׁעַת מֵאֵיזוֹ סִדְרַת טֶלֶוִיזְיָה. אֵיזֶה מִין דְּיוֹקָן זֶה? הֲרֵי דְּיוֹקָן עַצְמִי זֶה כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מְצַיֵּר אֶת עַצְמוֹ. הִיא לֹא אָמְרָה כְּלוּם, רַק הִסְתַּכְּלָה עַל הַדַּף הָרֵיק שֶׁלָּהּ.

"וּמָה אִתָּךְ, לִיבִּי?" פָּנְתָה אֵלֶיהָ מִיכַל בְּרַכּוּת, "אֲנִי סַקְרָנִית לִרְאוֹת אֶת הַדְּיוֹקָן שֶׁלָּךְ..."

"כֵּן, אֲנִי בְּדִיּוּק מַתְחִילָה," אָמְרָה, וְאָחֲזָה בָּעִפָּרוֹן כְּדֵי לְהַתְחִיל לְצַיֵּר, אֲבָל אָז שָׁמְעָה אֶת נִיר מְגַחֵךְ:

"מָה הַבְּעָיָה לְצַיֵּר דְּיוֹקָן שֶׁל עֲפִיפוֹן? אֶת זֶה אֲפִלּוּ אֲנִי יוֹדֵעַ!"

לִיבִּי נִסְּתָה לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ וּמֵהַצִּחְקוּקִים הָרָמִים סְבִיבָהּ.

"מַמָּשׁ מַצְחִיק..." פָּלְטָה לְעֶבְרוֹ, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁמִּיכַל נָזְפָה בּוֹ שׁוּב, לַמְרוֹת שֶׁשּׁוּם נְזִיפָה לֹא הִרְשִׁימָה אֶת נִיר. נִדְמֶה הָיָה לָהּ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי שֶׁבַּסּוֹף הַמּוֹרָה תִּתְעַצְבֵּן וְתוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַשִּׁעוּר.

בַּסּוֹף מִיכַל בֶּאֱמֶת הוֹצִיאָה אֶת נִיר מֵהַשִּׁעוּר, וְלִיבִּי יָכְלָה לְצַיֵּר בְּשֶׁקֶט.

הִיא הֶחְלִיטָה לְצַיֵּר דְּיוֹקָן שֶׁל לָאקִי, הַכֶּלֶב שֶׁלָּהּ. מַה יֵּשׁ, אִם לְנִיר מֻתָּר לְצַיֵּר דְּיוֹקָן שֶׁל רָשָׁע מִסִּדְרַת טֶלֶוִיזְיָה טִפְּשִׁית, אָז לָהּ מֻתָּר לְצַיֵּר דְּיוֹקָן שֶׁל כֶּלֶב.

 



הדס ליבוביץ

הדס ליבוביץ גרה בתל אביב, בוגרת תואר ראשון בספרות עברית ותואר שני בתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל-אביב.  במשך ארבע שנים (2007־2010) היתה בעלת טור ב'עכבר העיר' שעסק באימהות, ילדות ומה שביניהם, כמו גם בביקורת ספרי ילדים. פרסמה שלושה ספרי ילדים - "גור של דינוזאור" (2010) אשר נכנס לרשימת "מצעד הספרים" של משרד החינוך והתרבות, "מלך השוטרים של האריות" (2012), ורב המכר - "ליבי או: מה קרה לאיש עם הכלב?" (2018).

 

ראיון "ראש בראש"

סקירות וביקורות

כותבים עברית עם הדס ליבוביץ' רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 12/05/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

כותבים עברית עם הדס ליבוביץ' רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 12/05/2022 להאזנה להסכת >
ליבי 3, או: מה קרה ביום הכי מעצבן בשנה? הדס ליבוביץ

1


"לִיבִּי, הַכֹּל בְּסֵדֶר?" מִיכַל הַמּוֹרָה לְאָמָּנוּת נָגְעָה לְלִיבִּי בַּכָּתֵף וְהֵעִירָה אוֹתָהּ מֵהַמַּחְשָׁבוֹת.

אֶת שִׁעוּר אָמָּנוּת לִיבִּי דַּוְקָא אָהֲבָה. מִבְּחִינָתָהּ כָּל שִׁעוּר הָיָה שִׁעוּר אָמָּנוּת, כִּי גַּם בְּשִׁעוּרִים אֲחֵרִים, כְּשֶׁהִשְׁתַּעַמְמָה, אוֹ חָלְמָה, אוֹ סְתָם לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לְהִתְרַכֵּז - הָיָה לָהּ הֶרְגֵּל לְדַפְדֵּף בַּמַּחְבֶּרֶת עַד סוֹפָהּ, וּלְצַיֵּר.

"כֵּן... לֹא... לֹא יוֹדַעַת..." לִיבִּי לֹא יָדְעָה מַה לַּעֲנוֹת, וְנִיר, הַיֶּלֶד שֶׁיּוֹשֵׁב לְיָדָהּ בַּשֻּׁלְחָן, אָמַר אַחֲרֶיהָ: "כֵּן... לֹא... אוּלַי תַּחְלִיטִי?!" הוּא גִּלְגֵּל עֵינַיִם לְמַעְלָה כְּשֶׁחִקָּה אוֹתָהּ, וְכָל הַכִּתָּה צָחֲקָה.

זֶה הָיָה מֵבִיךְ. לְנִיר תָּמִיד הָיָה מַה לְּהַגִּיד עַל כָּל דָּבָר. הוּא אָהַב לְהָצִיק לְכֻלָּם, אֲבָל מֵאָז שֶׁרָחֵלָה הַמְחַנֶּכֶת הוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ לְיַד לִיבִּי, לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם בְּעֵרֶךְ, הוּא הֵצִיק בִּמְיֻחָד לָהּ. הָיָה לוֹ מַה לּוֹמַר עַל הַדְּבָרִים הֲכִי קְטַנִּים, אֵלֶּה שֶׁהִיא אֲפִלּוּ לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁאָמְרָה אוֹ עָשְׂתָה, אֲבָל נִיר שָׂם לֵב לְהַכֹּל. לִפְעָמִים הָיָה נִדְמֶה לָהּ שֶׁהוּא מַמָּשׁ יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה שֶׁהִיא תַּגִּיד אֵיזוֹ שְׁטוּת, אוֹ תַּחְלֹם, אוֹ סְתָם תִּתְבַּלְבֵּל, כְּדֵי שֶׁהוּא יוּכַל 'לָרֶדֶת עָלֶיהָ' מוּל כָּל הַכִּתָּה.

"שֶׁקֶט כֻּלָּם!" מִיכַל אָמְרָה. "נִיר, לֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, תַּחְזֹר לַעֲבֹד עַל הַדְּיוֹקָן הָעַצְמִי שֶׁלְּךָ."

לִיבִּי הֵצִיצָה בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁל נִיר, וְרָאֲתָה שֶׁצִּיֵּר דְּמוּת מְרֻשַּׁעַת מֵאֵיזוֹ סִדְרַת טֶלֶוִיזְיָה. אֵיזֶה מִין דְּיוֹקָן זֶה? הֲרֵי דְּיוֹקָן עַצְמִי זֶה כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מְצַיֵּר אֶת עַצְמוֹ. הִיא לֹא אָמְרָה כְּלוּם, רַק הִסְתַּכְּלָה עַל הַדַּף הָרֵיק שֶׁלָּהּ.

"וּמָה אִתָּךְ, לִיבִּי?" פָּנְתָה אֵלֶיהָ מִיכַל בְּרַכּוּת, "אֲנִי סַקְרָנִית לִרְאוֹת אֶת הַדְּיוֹקָן שֶׁלָּךְ..."

"כֵּן, אֲנִי בְּדִיּוּק מַתְחִילָה," אָמְרָה, וְאָחֲזָה בָּעִפָּרוֹן כְּדֵי לְהַתְחִיל לְצַיֵּר, אֲבָל אָז שָׁמְעָה אֶת נִיר מְגַחֵךְ:

"מָה הַבְּעָיָה לְצַיֵּר דְּיוֹקָן שֶׁל עֲפִיפוֹן? אֶת זֶה אֲפִלּוּ אֲנִי יוֹדֵעַ!"

לִיבִּי נִסְּתָה לְהִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ וּמֵהַצִּחְקוּקִים הָרָמִים סְבִיבָהּ.

"מַמָּשׁ מַצְחִיק..." פָּלְטָה לְעֶבְרוֹ, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁמִּיכַל נָזְפָה בּוֹ שׁוּב, לַמְרוֹת שֶׁשּׁוּם נְזִיפָה לֹא הִרְשִׁימָה אֶת נִיר. נִדְמֶה הָיָה לָהּ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי שֶׁבַּסּוֹף הַמּוֹרָה תִּתְעַצְבֵּן וְתוֹצִיא אוֹתוֹ מֵהַשִּׁעוּר.

בַּסּוֹף מִיכַל בֶּאֱמֶת הוֹצִיאָה אֶת נִיר מֵהַשִּׁעוּר, וְלִיבִּי יָכְלָה לְצַיֵּר בְּשֶׁקֶט.

הִיא הֶחְלִיטָה לְצַיֵּר דְּיוֹקָן שֶׁל לָאקִי, הַכֶּלֶב שֶׁלָּהּ. מַה יֵּשׁ, אִם לְנִיר מֻתָּר לְצַיֵּר דְּיוֹקָן שֶׁל רָשָׁע מִסִּדְרַת טֶלֶוִיזְיָה טִפְּשִׁית, אָז לָהּ מֻתָּר לְצַיֵּר דְּיוֹקָן שֶׁל כֶּלֶב.