בחסד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: מרץ 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 291 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 51 דק'

תמיר גרינברג

תמיר גרינברג, יליד 1959, הוא אדריכל במקצועו, משורר ומחזאי, תושב תל אביב. יצירותיו תורגמו, בין השאר, לאנגלית, לערבית, לגרמנית ולספרדית, ומחזותיו הועלו על הבמה בישראל, בארצות הברית ובאירופה. גרינברג הוא חתן פרס ראש הממשלה לספרות בשנים 2000 ו-2009. 

תקציר

כבר כשראה אור קובץ השירה הראשון שלו, דיוקן עצמי עם קוונט וחתול מת (1993), נדמה היה כי תמיר גרינברג עתיד להיות מבכירי השירה העברית בדורו. שני ספריו הבאים, על הנפש הצמאה (2000), והרואין, הישארות הנפש (2017), קיימו את ההבטחה והעמידו יחד גוף יצירה משוכלל, מדויק ורב יופי, יוצא דופן באופיו ובטיבו. גוף יצירה זה מכונס כאן כולו ומציע לקוראי השירה העברית הזדמנות להיחשף אליו במבט מקיף.
מתח מתמיד בין הגופני לרוחני, בין הרגשי לאינטלקטואלי, בין הפיזיקה למטפיזיקה ובין האהבה למוות מניע את יצירתו של גרינברג ומעניק לה את כוחה. אף על פי שאינו נמנע משאיפה לשגב רומנטי, ואולי גם מצימאון מיסטי, שיריו קשורים קשר אמיץ בחיים הארציים, המוחשיים. כך, לצד שירים של חמדה ושל שמחה ארוטית, שהם מן החושניים והעדינים ביותר בשירת האהבה הישראלית, שירתו ספוגה בהשכלה ובידע, ונשענת לא מעט על מדעי הטבע, על ההיסטוריה ועל מסורת הספרות המערבית.

תמיר גרינברג הוא בן נאמן למסורת הרציונליות, התוהה בדרך השכל על היש החומרי והנפשי, ובה בעת ממשיך את המסורת ההומניסטית, הנסמכת על חשיבות היחסים שבין אדם לרעהו, חרף הכאב והאובדן שהם טומנים בחובם. בין כל אלה חייב המשורר להלך כמי שמהלך בין הטיפות. גרינברג מצליח לעשות כן בזכות שליטה מעוררת השתאות בשפת השירה, שבה הסדר המוזיקלי מאזן את המסר, טרגי או לוהב ככל שיהיה, וסופו אמירת כן לחיים, לאדם ולאהבה.

לספר מצורפת אחרית דבר מקיפה מאת דן מירון.

תמיר גרינברג, יליד 1959, הוא אדריכל במקצועו, משורר ומחזאי, תושב תל אביב. יצירותיו תורגמו, בין השאר, לאנגלית, לערבית, לגרמנית ולספרדית, ומחזותיו הועלו על הבמה בישראל, בארצות הברית ובאירופה. גרינברג הוא חתן פרס ראש הממשלה לספרות בשנים 2000 ו-2009. 

דן מירון הוא מבכירי חוקרי הספרות בישראל, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. מחקריו הרבים בספרות עברית ובספרות יידיש זיכו אותו, בין השאר, בפרס ביאליק לחוכמת ישראל, 1980, ובפרס ישראל לחקר הספרות העברית, 1993.

ספרי תמיר גרינברג המכונסים בקובץ זה:
דיוקן עצמי עם קוונט וחתול מת | הוצאת עם עובד, 1993
על הנפש הצמאה | הוצאת עם עובד, 2000
הרואין, הישארות הנפש | הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס, 2017

פרק ראשון

אלגיה

1
בְּשִׁירוֹ שֶׁל ג'וֹן דַאן עַל אוֹדוֹת
יוֹם הַשָּׁנָה הַשֵּׁנִי
לְמַסָּעָהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
מָצָאתִי כָּתוּב:
"...דַּמֵּה שֶׁהֵם סוֹגְרִים עֵינֶיךָ
שֶׁהֵם מוֹדִים כַּמָּה פָּגוּם עוֹלָם
אִם לֹא יָעֵז לְגַלּוֹת לְעֵין
אִישׁ מֵת מַה שֶּׁגָּלוּי לְעֵין מַלְאָךְ
וֵאלֹהִים..." כָּךְ תֻּרְגַּם,
אִישׁ מֵת, מַלְאָךְ וֵאלֹהִים, אַךְ בַּמָּקוֹר
אַחֵר הָיָה הַסֵּדֶר. עַל אַף הַקֹּר חוֹדֵר הָעֲצָמוֹת,
עַל אַף שֶׁעַתָּה לֵילוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל נוֹבֶמְבֶּר,
וְאֵין בְּכֹחִי לְדַמּוֹת לַהֶבֶת נֵרוֹת
הַמַּרְעִידָה צְלָלִים עַל הַוִּילוֹן הַלָּבָן, אוֹ אֲפִלּוּ
נוּרַת כַּסְפִּית זוֹהֶרֶת שֶׁל חַדְרֵי מְנַתְּחִים.
אֲנִי יוֹשֵׁב בְּחַדְרִי וּמַבִּיט נִכְחִי. מִתּוֹךְ
שִׁקּוּל דַּעַת וּמַחְשָׁבָה צְלוּלָה אֲנִי מְרַכֵּז
אֶת רִבּוּעַ הָאוֹר הַלָּבָן עַל הַפָּנִים וּמַמְתִּין:
מֻסְכָּם עָלַי שֶׁגּוּפִי הָעֵירֹם אֵינוֹ אֶלָּא
סַךְ כָּל יְצִירֵי דִּמְיוֹנוֹ הַזְּעִירִים שֶׁל דֶמוֹקְרִיטוּס
בֶּן הַשְּׁלֹשִים וְאַחַת. כָּךְ וְכָךְ אֲחוּזִים מִתּוֹכוֹ
מִתְאַדִּים כַּמַּיִם, כָּךְ וְכָךְ מוּמָרִים
בְּשֶׁהָיוּ־אֲמוּרִים־לִהְיוֹת־וְאֵינָם, בְּיִחוּד
בִּשְׁעוֹת הַשֵּׁנָה, וְכָךְ וְכָךְ הֵם הָאַחֵר
הַמִּתְבּוֹנֵן בְּפַחַד בַּמַּרְאָה הַקְּטַנָּה
שֶׁל חֲדַר הָרַחֲצָה. עוֹד מֻסְכָּם עָלַי
שֶׁבְּקָרוֹב אָמוּת. לֹא אֶהְיֶה אֶלָּא
טְבִיעַת שִׁנַּי בִּבְדָל שֶׁל עֵט כָּחֹל מִפְּלַסְטִיק,
שְׂרִיטָה בְּגַב שֻׁלְחַן הָעֲבוֹדָה, הַפֶּצַע
שֶׁנִּפְצַעְתִּי בְּבִרְכִּי כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים
וְהַקְלָטָה בּוֹדֶדֶת שֶׁל הַקּוֹל הַמִּתְעַקֵּשׁ:
"אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹש נִסָּיוֹן
אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹש נִסָּיוֹן".
וְאִם אֶבְכֶּה? עַל מִי? רֶגַע אֶחָד
עוֹד יַקְעִיר הַגּוּף אֶת הַשְּׂמִיכָה הַמְשֻׁבֶּצֶת,
וְאַחַר כָּךְ - הַהֶעְדֵּר חֲסַר הַתֹּאַר;
זֶה הָרוֹקֵם בְּחוּט כְּאֵב עָדִין
אֶת אֱלֹהֵי הַפִיזִיקָה וּנְשִׁיכַת הָאַהֲבָה
וּמְאַזֵּן שָׁעוֹת רֵיקוֹת מִתֹּכֶן
עִם יָמִים חַסְרֵי פָּנִים.
אָפוּג וְאֶהְיֶה לְאַיִן. לֹא אֲהַלֵּךְ עִוֵּר
בַּחֲדָרָיו שֶׁל אֲהוּבִי הַמֵּת
זֶה שָׁלֹש שָׁנִים. עַנְפֵי הָאֹרֶן
לֹא יָנוּעוּ וּמֵיתְרֵי הָאוֹר הַקַּר
הַנִּמְתָּחִים מִגַּב הַר הַכַּרְמֶל אֶל
הֶעָבִים לֹא יִרְטְטוּ בְּתַדְהֵמָה, כְּנֶחְפָּזִים
אֶל הֶחָלָל שֶׁהוֹתִירָה רֵיקָנוּת הַגּוּף:
אֵינֶנִּי לִינוֹס, אֲהוּבִי. בְּשָׂרִי מַפְרִישׁ זֵעָה
כִּבְשָׂרְךָ וְכַף יָדִי נוֹגַעַת בְּשֵׁמוֹת
רַק אִם סַכִּין הַזְּמַן פּוֹעֵם.


חורף 2

אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּקַח הַזְּמַן וּמַה נָּתַן
כֻּלִּי עֵירֹם. תּוֹכִי מַבִּיט מִן הַמַּרְאָה וּפְנִימָה.
פְּעָמִים אֲנִי אוֹמֵר בְּקוֹל וּפְעָמִים לוֹחֵשׁ:
הַזְּמַן הוּא טַבַּעַת כְּסוּפָה. מַה שֶּׁהָיָה יָשׁוּב.

אֵין נִפְלָאָה מִמְּהִירוּת הָאוֹר, וּמָה אָנוּ,
קַרְנֵי אוֹר תּוֹעוֹת, שְׁמָשׁוֹת וּנְהוֹרוֹת.
מַלְאֲכֵי גַּן הָעֵדֶן לְבָנִים. מַלְאֲכֵי הַגֵּיהִנּוֹם לְבָנִים.
צְחוֹקוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק לָבָן. הַיּוֹם לָבָן.

אַפְּרִיל עַכְשָׁו. לֹא פֶבְּרוּאַר. הַכּוֹכָבִים קְרוֹבִים וּבְהִירִים.
הַכּוֹכָבִים נָעִים. הָרוּחַ מְמַלְמֶלֶת. הַיָּם גָּדוֹל מְאֹד.
בְּסֶפְּטֶמְבֶּר הַקָּרוֹב יִמְלְאוּ לִי עֶשְׂרִים וְתֵשַׁע
שָׁנִים. וַדַּאי גַּם אָז אֹהַב אוֹתְךָ.


זֶמר חדר הרחצה

חַלּוֹן קָטָן, בָּהִיר, רָבוּעַ
(תִּפְלוּת וּמַכְאוֹב מֵעֶבְרוֹ הָאַחֵר),
כִּיּוֹר מְלֻכְלָךְ, וִילוֹן לַמִּקְלַחַת,
צִנָּה מַצְמִיתָה וּמַגֶּבֶת אַחַת.

אַיי, שְׁתֵּי מִבְרְשׁוֹת שִׁנַּיִם לוּ הָיוּ פֹּה,
שְׁנֵי פִּיּוֹת וּנְשִׁימָה אַחַת,
אַיי, שְׁתֵּי מִבְרְשׁוֹת שִׁנַּיִם לוּ הָיוּ פֹּה,
סֵמֶל חָמִים, נֶחָמָה זְעִירָה.

הֶבֶל לוֹהֵט, מַרְגּוֹעַ הַמַּיִם
(תֹּם לֹא מֻשָּׂג, לִבָּה מְרִירָה),
הָעוֹר מִתְמָרֵק בָּאֵד הָרוֹתֵחַ,
עֲוִית, הֲקָאָה וּמַגֶּבֶת אַחַת.

אַיי, לוּ רַק אֶת בְּשָׂרִי לִרְחֹץ יָכֹלְתִּי,
לִטְבֹּל שׁוּב בְּגִיגִית הַפַּח הָעֲלוּבָה שֶׁל יַלְדוּתִי,
אַיי, לוּ רַק נַפְשִׁי הַכְּעוּרָה לָסוּךְ יָכֹלְתִּי
בַּשֶּׁמֶן הַטָּהוֹר שֶׁל יַלְדוּתִי.


בו, באחד שאין בלתו

בּוֹ, בָּאֶחָד שֶׁאֵין בִּלְתּוֹ אָשִׂים אֶת מִבְטַחִי,
הוּא יִהְיֶה יוֹמִי, לַחְמִי, מְקוֹר כֹּחִי וְתֹם לִבִּי,
וּפֶצַע מְדַמֵּם בִּשְׁעַת זְחִיחוּת.

נוֹכְחוּתוֹ תִּשְׁפַּע מִכְּתַב יָדִי, מִמַּצָּעַי, מִקּוֹל צְחוֹקִי,
וּבְלֵילוֹת בְּדִידוּת וּבְעָתָה רַק הוּא יְהֵא עִמִּי,
וּמְצוּקָתוֹ תְּהֵא מְצוּקָתִי.

הוּא יַקְפִּיאֵנִי בְּאֵימָה, וְיַרְעִידֵנִי בִּתְשׁוּקָה,
בְּנוֹכְחוּתוֹ אַחְוִיר, וְאֶתְבַּלְבֵּל, וְאֶתְכַּסֶּה זֵעָה קָרָה,
וְכָל גּוּפִי יִקְדַּח אֵלָיו אֵלָיו.

כִּי רַק קוֹלוֹ אֶשְׁמַע, וְאֶל סוֹדוֹ אֶצְמָא,
אֶשְׁתֹּק מוּל פַּשְׁטוּתוֹ וְיִפְעָתוֹ הָעֲדִינָה,
וּבְהֶעְדֵּרוֹ אֶשְׁכַּב נְטוּל חַיִּים.

תולדות

מִי רָצַח אֶת אָבִי? הָרוּחַ.
אֶת אִמִּי אָנַס הַיָּם.
תּוֹלְדוֹת חַיַּי הֵם פֶּשַׁע
שֶׁלֹּא יְסֻפַּר לְעוֹלָם.

אֲנִי בְּנוֹ הַמַּמְזֵר שֶׁל הַטֶּבַע
שֶׁהֵקִיא אֶת גּוּפִי בִּבְחִילָה,
כְּבָר בְּרֶחֶם אִמִּי נִבְגַּדְתִּי,
לֹא עוֹד אֲיַחֵל לִגְאֻלָּה.

הָיוּ יָמִים שֶׁאָהַבְתִּי,
שָׂנֵאתִי בְּכָל מְאֹדִי,
אֶת כָּל שֶׁיָּקַר לִי הֵמַתִּי
וּמַה שֶּׁהֵמַר לִי - שֶׁלִּי.

הַשֶּׁמֶשׁ לָעַד תִּרְדְּפֵנִי,
קַרְנֵי לְבָנָה לִי קְלָלָה,
חֶבְרַת בְּנֵי אֱנוֹשׁ תִּפְצְעֵנִי,
בְּדִידוּת תְּמַלְּאֵנִי מוֹרָא.

כּוֹכַב שָׁבִיט בַּשָּׁמַיִם -
גַּם אוֹתְךָ הֵן שִׁסְּעוּ יִסּוּרִים,
לַמְּדֵנִי כֵּיצַד אַגִּיעַ
אֶל בֵּין כּוֹכָבִים זוֹהֲרִים?

בּוֹדֵד אֶהְיֶה שָׁם, כָּמוֹךָ,
בִּי אִישׁ לְעוֹלָם לֹא יִפְגַּע,
מִמְּרוֹם עֲלִיבוּת הַנֶּצַח
אַבִּיט אֶל פְּנֵיכֶם בְּעֶרְגָּה.


חדלון הלב

לְבַדִּי בָּעוֹלָם, בְּלֹא בֵּן, בְּלִי חָבֵר וּבְלִי אָב,
אֲרַחֵף כִּנְקֻדָּה בֶּחָלָל וְהַצַּעַר לִי חֵיק.
וְאֵלִי לְבַדּוֹ עִמָּדִי, וּשְׁנָתִי עֲמֻקָּה כְּמוֹ אֵינֶנִּי,
וְעִם בֹּקֶר אֲוִיר הָרְחוֹב רַעֲנָן וּבָרִיא
וְעַל עֵץ הַלִּימוֹן בַּחַלּוֹן זוֹהֲרוֹת טִפּוֹת גֶּשֶׁם,
וּמִי זֶה יָבוֹא עוֹד מְעַט וְיַקִּישׁ עַל דַּלְתִּי?

 

תמיר גרינברג

תמיר גרינברג, יליד 1959, הוא אדריכל במקצועו, משורר ומחזאי, תושב תל אביב. יצירותיו תורגמו, בין השאר, לאנגלית, לערבית, לגרמנית ולספרדית, ומחזותיו הועלו על הבמה בישראל, בארצות הברית ובאירופה. גרינברג הוא חתן פרס ראש הממשלה לספרות בשנים 2000 ו-2009. 

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: מרץ 2021
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 291 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 51 דק'
בחסד תמיר גרינברג

אלגיה

1
בְּשִׁירוֹ שֶׁל ג'וֹן דַאן עַל אוֹדוֹת
יוֹם הַשָּׁנָה הַשֵּׁנִי
לְמַסָּעָהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ
מָצָאתִי כָּתוּב:
"...דַּמֵּה שֶׁהֵם סוֹגְרִים עֵינֶיךָ
שֶׁהֵם מוֹדִים כַּמָּה פָּגוּם עוֹלָם
אִם לֹא יָעֵז לְגַלּוֹת לְעֵין
אִישׁ מֵת מַה שֶּׁגָּלוּי לְעֵין מַלְאָךְ
וֵאלֹהִים..." כָּךְ תֻּרְגַּם,
אִישׁ מֵת, מַלְאָךְ וֵאלֹהִים, אַךְ בַּמָּקוֹר
אַחֵר הָיָה הַסֵּדֶר. עַל אַף הַקֹּר חוֹדֵר הָעֲצָמוֹת,
עַל אַף שֶׁעַתָּה לֵילוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל נוֹבֶמְבֶּר,
וְאֵין בְּכֹחִי לְדַמּוֹת לַהֶבֶת נֵרוֹת
הַמַּרְעִידָה צְלָלִים עַל הַוִּילוֹן הַלָּבָן, אוֹ אֲפִלּוּ
נוּרַת כַּסְפִּית זוֹהֶרֶת שֶׁל חַדְרֵי מְנַתְּחִים.
אֲנִי יוֹשֵׁב בְּחַדְרִי וּמַבִּיט נִכְחִי. מִתּוֹךְ
שִׁקּוּל דַּעַת וּמַחְשָׁבָה צְלוּלָה אֲנִי מְרַכֵּז
אֶת רִבּוּעַ הָאוֹר הַלָּבָן עַל הַפָּנִים וּמַמְתִּין:
מֻסְכָּם עָלַי שֶׁגּוּפִי הָעֵירֹם אֵינוֹ אֶלָּא
סַךְ כָּל יְצִירֵי דִּמְיוֹנוֹ הַזְּעִירִים שֶׁל דֶמוֹקְרִיטוּס
בֶּן הַשְּׁלֹשִים וְאַחַת. כָּךְ וְכָךְ אֲחוּזִים מִתּוֹכוֹ
מִתְאַדִּים כַּמַּיִם, כָּךְ וְכָךְ מוּמָרִים
בְּשֶׁהָיוּ־אֲמוּרִים־לִהְיוֹת־וְאֵינָם, בְּיִחוּד
בִּשְׁעוֹת הַשֵּׁנָה, וְכָךְ וְכָךְ הֵם הָאַחֵר
הַמִּתְבּוֹנֵן בְּפַחַד בַּמַּרְאָה הַקְּטַנָּה
שֶׁל חֲדַר הָרַחֲצָה. עוֹד מֻסְכָּם עָלַי
שֶׁבְּקָרוֹב אָמוּת. לֹא אֶהְיֶה אֶלָּא
טְבִיעַת שִׁנַּי בִּבְדָל שֶׁל עֵט כָּחֹל מִפְּלַסְטִיק,
שְׂרִיטָה בְּגַב שֻׁלְחַן הָעֲבוֹדָה, הַפֶּצַע
שֶׁנִּפְצַעְתִּי בְּבִרְכִּי כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים
וְהַקְלָטָה בּוֹדֶדֶת שֶׁל הַקּוֹל הַמִּתְעַקֵּשׁ:
"אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹש נִסָּיוֹן
אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹש נִסָּיוֹן".
וְאִם אֶבְכֶּה? עַל מִי? רֶגַע אֶחָד
עוֹד יַקְעִיר הַגּוּף אֶת הַשְּׂמִיכָה הַמְשֻׁבֶּצֶת,
וְאַחַר כָּךְ - הַהֶעְדֵּר חֲסַר הַתֹּאַר;
זֶה הָרוֹקֵם בְּחוּט כְּאֵב עָדִין
אֶת אֱלֹהֵי הַפִיזִיקָה וּנְשִׁיכַת הָאַהֲבָה
וּמְאַזֵּן שָׁעוֹת רֵיקוֹת מִתֹּכֶן
עִם יָמִים חַסְרֵי פָּנִים.
אָפוּג וְאֶהְיֶה לְאַיִן. לֹא אֲהַלֵּךְ עִוֵּר
בַּחֲדָרָיו שֶׁל אֲהוּבִי הַמֵּת
זֶה שָׁלֹש שָׁנִים. עַנְפֵי הָאֹרֶן
לֹא יָנוּעוּ וּמֵיתְרֵי הָאוֹר הַקַּר
הַנִּמְתָּחִים מִגַּב הַר הַכַּרְמֶל אֶל
הֶעָבִים לֹא יִרְטְטוּ בְּתַדְהֵמָה, כְּנֶחְפָּזִים
אֶל הֶחָלָל שֶׁהוֹתִירָה רֵיקָנוּת הַגּוּף:
אֵינֶנִּי לִינוֹס, אֲהוּבִי. בְּשָׂרִי מַפְרִישׁ זֵעָה
כִּבְשָׂרְךָ וְכַף יָדִי נוֹגַעַת בְּשֵׁמוֹת
רַק אִם סַכִּין הַזְּמַן פּוֹעֵם.


חורף 2

אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לָּקַח הַזְּמַן וּמַה נָּתַן
כֻּלִּי עֵירֹם. תּוֹכִי מַבִּיט מִן הַמַּרְאָה וּפְנִימָה.
פְּעָמִים אֲנִי אוֹמֵר בְּקוֹל וּפְעָמִים לוֹחֵשׁ:
הַזְּמַן הוּא טַבַּעַת כְּסוּפָה. מַה שֶּׁהָיָה יָשׁוּב.

אֵין נִפְלָאָה מִמְּהִירוּת הָאוֹר, וּמָה אָנוּ,
קַרְנֵי אוֹר תּוֹעוֹת, שְׁמָשׁוֹת וּנְהוֹרוֹת.
מַלְאֲכֵי גַּן הָעֵדֶן לְבָנִים. מַלְאֲכֵי הַגֵּיהִנּוֹם לְבָנִים.
צְחוֹקוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק לָבָן. הַיּוֹם לָבָן.

אַפְּרִיל עַכְשָׁו. לֹא פֶבְּרוּאַר. הַכּוֹכָבִים קְרוֹבִים וּבְהִירִים.
הַכּוֹכָבִים נָעִים. הָרוּחַ מְמַלְמֶלֶת. הַיָּם גָּדוֹל מְאֹד.
בְּסֶפְּטֶמְבֶּר הַקָּרוֹב יִמְלְאוּ לִי עֶשְׂרִים וְתֵשַׁע
שָׁנִים. וַדַּאי גַּם אָז אֹהַב אוֹתְךָ.


זֶמר חדר הרחצה

חַלּוֹן קָטָן, בָּהִיר, רָבוּעַ
(תִּפְלוּת וּמַכְאוֹב מֵעֶבְרוֹ הָאַחֵר),
כִּיּוֹר מְלֻכְלָךְ, וִילוֹן לַמִּקְלַחַת,
צִנָּה מַצְמִיתָה וּמַגֶּבֶת אַחַת.

אַיי, שְׁתֵּי מִבְרְשׁוֹת שִׁנַּיִם לוּ הָיוּ פֹּה,
שְׁנֵי פִּיּוֹת וּנְשִׁימָה אַחַת,
אַיי, שְׁתֵּי מִבְרְשׁוֹת שִׁנַּיִם לוּ הָיוּ פֹּה,
סֵמֶל חָמִים, נֶחָמָה זְעִירָה.

הֶבֶל לוֹהֵט, מַרְגּוֹעַ הַמַּיִם
(תֹּם לֹא מֻשָּׂג, לִבָּה מְרִירָה),
הָעוֹר מִתְמָרֵק בָּאֵד הָרוֹתֵחַ,
עֲוִית, הֲקָאָה וּמַגֶּבֶת אַחַת.

אַיי, לוּ רַק אֶת בְּשָׂרִי לִרְחֹץ יָכֹלְתִּי,
לִטְבֹּל שׁוּב בְּגִיגִית הַפַּח הָעֲלוּבָה שֶׁל יַלְדוּתִי,
אַיי, לוּ רַק נַפְשִׁי הַכְּעוּרָה לָסוּךְ יָכֹלְתִּי
בַּשֶּׁמֶן הַטָּהוֹר שֶׁל יַלְדוּתִי.


בו, באחד שאין בלתו

בּוֹ, בָּאֶחָד שֶׁאֵין בִּלְתּוֹ אָשִׂים אֶת מִבְטַחִי,
הוּא יִהְיֶה יוֹמִי, לַחְמִי, מְקוֹר כֹּחִי וְתֹם לִבִּי,
וּפֶצַע מְדַמֵּם בִּשְׁעַת זְחִיחוּת.

נוֹכְחוּתוֹ תִּשְׁפַּע מִכְּתַב יָדִי, מִמַּצָּעַי, מִקּוֹל צְחוֹקִי,
וּבְלֵילוֹת בְּדִידוּת וּבְעָתָה רַק הוּא יְהֵא עִמִּי,
וּמְצוּקָתוֹ תְּהֵא מְצוּקָתִי.

הוּא יַקְפִּיאֵנִי בְּאֵימָה, וְיַרְעִידֵנִי בִּתְשׁוּקָה,
בְּנוֹכְחוּתוֹ אַחְוִיר, וְאֶתְבַּלְבֵּל, וְאֶתְכַּסֶּה זֵעָה קָרָה,
וְכָל גּוּפִי יִקְדַּח אֵלָיו אֵלָיו.

כִּי רַק קוֹלוֹ אֶשְׁמַע, וְאֶל סוֹדוֹ אֶצְמָא,
אֶשְׁתֹּק מוּל פַּשְׁטוּתוֹ וְיִפְעָתוֹ הָעֲדִינָה,
וּבְהֶעְדֵּרוֹ אֶשְׁכַּב נְטוּל חַיִּים.

תולדות

מִי רָצַח אֶת אָבִי? הָרוּחַ.
אֶת אִמִּי אָנַס הַיָּם.
תּוֹלְדוֹת חַיַּי הֵם פֶּשַׁע
שֶׁלֹּא יְסֻפַּר לְעוֹלָם.

אֲנִי בְּנוֹ הַמַּמְזֵר שֶׁל הַטֶּבַע
שֶׁהֵקִיא אֶת גּוּפִי בִּבְחִילָה,
כְּבָר בְּרֶחֶם אִמִּי נִבְגַּדְתִּי,
לֹא עוֹד אֲיַחֵל לִגְאֻלָּה.

הָיוּ יָמִים שֶׁאָהַבְתִּי,
שָׂנֵאתִי בְּכָל מְאֹדִי,
אֶת כָּל שֶׁיָּקַר לִי הֵמַתִּי
וּמַה שֶּׁהֵמַר לִי - שֶׁלִּי.

הַשֶּׁמֶשׁ לָעַד תִּרְדְּפֵנִי,
קַרְנֵי לְבָנָה לִי קְלָלָה,
חֶבְרַת בְּנֵי אֱנוֹשׁ תִּפְצְעֵנִי,
בְּדִידוּת תְּמַלְּאֵנִי מוֹרָא.

כּוֹכַב שָׁבִיט בַּשָּׁמַיִם -
גַּם אוֹתְךָ הֵן שִׁסְּעוּ יִסּוּרִים,
לַמְּדֵנִי כֵּיצַד אַגִּיעַ
אֶל בֵּין כּוֹכָבִים זוֹהֲרִים?

בּוֹדֵד אֶהְיֶה שָׁם, כָּמוֹךָ,
בִּי אִישׁ לְעוֹלָם לֹא יִפְגַּע,
מִמְּרוֹם עֲלִיבוּת הַנֶּצַח
אַבִּיט אֶל פְּנֵיכֶם בְּעֶרְגָּה.


חדלון הלב

לְבַדִּי בָּעוֹלָם, בְּלֹא בֵּן, בְּלִי חָבֵר וּבְלִי אָב,
אֲרַחֵף כִּנְקֻדָּה בֶּחָלָל וְהַצַּעַר לִי חֵיק.
וְאֵלִי לְבַדּוֹ עִמָּדִי, וּשְׁנָתִי עֲמֻקָּה כְּמוֹ אֵינֶנִּי,
וְעִם בֹּקֶר אֲוִיר הָרְחוֹב רַעֲנָן וּבָרִיא
וְעַל עֵץ הַלִּימוֹן בַּחַלּוֹן זוֹהֲרוֹת טִפּוֹת גֶּשֶׁם,
וּמִי זֶה יָבוֹא עוֹד מְעַט וְיַקִּישׁ עַל דַּלְתִּי?