נסיכת האפר 3 - מלכת הגחלת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
נסיכת האפר 3 - מלכת הגחלת
מכר
מאות
עותקים
נסיכת האפר 3 - מלכת הגחלת
מכר
מאות
עותקים

נסיכת האפר 3 - מלכת הגחלת

4.9 כוכבים (40 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

"תחי תיאודוסיה," היא אומרת, "מלכת הלהבה והזעם."

מילדוּת היתה הנסיכה תיאודוסיה אסירה בארמונה שלה, אז כבש הקייזר את ארצה ורצח את אמה המלכה. היא נאלצה להישאר בארמון כחלק מחצר השליט וזכתה לכינוי "נסיכת האפר" ולהשפלות והתעללויות מצד כובש ארצה האכזרי ואנשי חצרו. אבל אף על פי שנאלצה לחבוש כתר אפר, תיאודוסיה התבגרה והוכיחה שבעורקיה זורמת אש.
מלכת הגחלת הוא סיום מותח ומרגש לטרילוגיית "נסיכת האפר". תיאו חופשייה עכשיו ומאחוריה עומד צבא הנחוש לשחרר את ארצם אסטריאה. אולם מולה ניצבת אויבת חדשה ועוצמתית: הקייזרינה.
תיאו תיאלץ ללמוד את כוחותיה שלה ולהתמודד עם יריבה מרה שפעם היתה חברת הנפש שלה.

משבחי הביקורת:
"טרילוגיית 'נסיכת האפר' פותחת צוהר למורכבותם של קשרים ושל רגשות אנושיים, למתחים משפחתיים ולהעמדת הפנים שלעתים נדרשת בפוליטיקה ובחצרות מלוכה... ומטפסת לפסגה בסיום מזהיר"
פבלישרז ויקלי

"מורכבות רגשית, מתח עוצר נשימה"
בוקליסט

פרק ראשון

הקדמה

במשך שש השנים הראשונות של חיי פחדתי מכס המלכות של אמי כמו שרוב הילדים פוחדים ממפלצות האורבות מתחת למיטה. הוא היה מבעית למראה: גבוה, שחור ואפלולי, בעל קצוות חדים שגולפו בצורת להבות כהות. אני זוכרת את תחושת הוודאות העמוקה, עד לשד עצמותי, שהמגע בו שורף.
בכל יום ראיתי את אמי יושבת על אותו כס מלכות והאמנתי שהוא מחזיק אותה שם, שאצבעות האובּסידיאן שלו ננעצות בעורה. צפיתי בו הופך אותה למישהי אחרת, מישהי שלא זיהיתי. האישה שעמדה במרכז עולמי, האם בעלת הקול הרך שנשקה לי על המצח והחזיקה אותי בחיקה, ששרה לי עד שנרדמתי בכל ערב, נעלמה. כשישבה על כס המלכות השתלטה על גופה אישה זרה — קולה רעם, גבה היה ישר וזקוף. קולה היה מוקפד וסמכותי, בלי שמץ של חיוך. כשכס המלכות הרפה ממנה לבסוף, היא היתה מותשת.
עכשיו, כשאני בוגרת יותר, אני יודעת שכס המלכות לא היה מפלצת כמו שהאמנתי. אני יודעת שלא היתה לו אחיזה פיזית באמא שלי. אני יודעת שכאשר היא ישבה על כס המלכות הזה, היא עדיין היתה היא עצמה. אבל אני גם מבינה שבמובנים מסוימים, צדקתי. כשישבה על כס המלכות היא אף פעם לא היתה בדיוק אותה אישה שהיתה כשלא ישבה עליו.
בדרך כלל אמי היתה שייכת רק לי; כשישבה על כס המלכות היא היתה שייכת לכולם.
 

עוד על הספר

נסיכת האפר 3 - מלכת הגחלת לאורה סבסטיאן
הקדמה

במשך שש השנים הראשונות של חיי פחדתי מכס המלכות של אמי כמו שרוב הילדים פוחדים ממפלצות האורבות מתחת למיטה. הוא היה מבעית למראה: גבוה, שחור ואפלולי, בעל קצוות חדים שגולפו בצורת להבות כהות. אני זוכרת את תחושת הוודאות העמוקה, עד לשד עצמותי, שהמגע בו שורף.
בכל יום ראיתי את אמי יושבת על אותו כס מלכות והאמנתי שהוא מחזיק אותה שם, שאצבעות האובּסידיאן שלו ננעצות בעורה. צפיתי בו הופך אותה למישהי אחרת, מישהי שלא זיהיתי. האישה שעמדה במרכז עולמי, האם בעלת הקול הרך שנשקה לי על המצח והחזיקה אותי בחיקה, ששרה לי עד שנרדמתי בכל ערב, נעלמה. כשישבה על כס המלכות השתלטה על גופה אישה זרה — קולה רעם, גבה היה ישר וזקוף. קולה היה מוקפד וסמכותי, בלי שמץ של חיוך. כשכס המלכות הרפה ממנה לבסוף, היא היתה מותשת.
עכשיו, כשאני בוגרת יותר, אני יודעת שכס המלכות לא היה מפלצת כמו שהאמנתי. אני יודעת שלא היתה לו אחיזה פיזית באמא שלי. אני יודעת שכאשר היא ישבה על כס המלכות הזה, היא עדיין היתה היא עצמה. אבל אני גם מבינה שבמובנים מסוימים, צדקתי. כשישבה על כס המלכות היא אף פעם לא היתה בדיוק אותה אישה שהיתה כשלא ישבה עליו.
בדרך כלל אמי היתה שייכת רק לי; כשישבה על כס המלכות היא היתה שייכת לכולם.