הקדמה
ספר שלם על בית אחד.
למעשה אין מדובר בבית אלא במתחם שלם, אחד הבתים הנאים והייצוגיים ביותר בירושלים ואולי בארץ כולה –
בית המוסדות הלאומיים בירושלים.
זה היה ביתה של "הממשלה שבדרך" של "המדינה שבדרך" שביום שישי, ה' באייר תש"ח הייתה למדינת ישראל. כאן התקיימו כל הפגישות החשובות, נתקבלו החלטות היסטוריות ויצאו הנחיות לשלוחות השונות של הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי, קרן קימת וקרן היסוד – בדבר הדרכים לקדם את הקמתה של מדינת ישראל, שהייתה בתחילה חלום בלבד ובתש"ח הפכה למציאות.
פרקי הספר מלווים את הבית עוד בטרם היה: התחרות האדריכלית ב-1928, בחירת הצעתו של אדריכל לא ידוע בעת ההיא, יוחנן רטנר, שלבי הקמת הבית עד להשלמתו באמצע שנות השלושים; אירועים מיוחדים שהתחוללו בבית ובהם שביתת הרעב של מנהיגי היישוב ב-1946, לאות סולידריות עם אלף מעפילים ששבתו רעב בנמל לה-ספציה באיטליה; "כיבוש" הבית על ידי הבריטים ב"שבת השחורה"; הפיגוע במרץ 1948 – החדרת מכונית תופת ערבית לחצר בית המוסדות – ותוצאותיו הקשות, ועוד.
את דוד בן-גוריון זוכרים כיום כראש הממשלה הראשון. פחות ידוע שהוא היה "דייר" בבית המוסדות הלאומיים במשך 23 שנה – 13 שנים כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההנהלה הציונית לפני קום המדינה ועשר שנים כראש ממשלה בשנותיה הראשונות של המדינה, משום שבשנים 1950–1962 שכן משרד ראש הממשלה באגף עורפי של בית המוסדות הלאומיים.
לא תהא זו טעות לקבוע שהבית המיוחד הזה בירושלים זוכה בספר לטיפול ולהתייחסות מכל זווית אפשרית, לרבות הפגנות ועצרות של אלפים ורבבות שנערכו בכיכר שלפניו. זכורה מכול היא הפגנת השמחה שנמשכה עשרים שעות –
מחצות ליל 30/29 בנובמבר 1947 ועד השעה שמונה בערב למוחרת היום – בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית. שמחה כזו – כך מעידים הוותיקים – לא ראתה ירושלים מעודה.
הספר כולל שורה ארוכה של צילומים, מסמכים, תעודות ועדויות המקיפים תקופה של יותר מתשעים שנה. באמצעותם מתוודע הקורא לכל מה שקרה בארץ הזאת מאז ימי השלטון הבריטי, החל בתקופות רגיעה ובתקופות סוערות כמו "המרד הערבי" בשנות השלושים, מלחמת העולם השנייה ומלחמה העצמאות וכלה בימינו אלה.
בית המוסדות הלאומיים לא סיים את תפקידו בתש"ח, עם הקמתה של מדינת ישראל. לגופים היושבים בו נותרו משימות לא מעטות – הן כאלה הנוגעות לנעשה בארץ והן למשימות הקשורות ליחסי המדינה ותושביה עם העולם היהודי.
הבית, כבעבר, רוחש חיים ופעילות ועוד נכונו לו עלילות.
ד"ר מרדכי נאור
