במות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
במות
הוספה למועדפים
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ניסן אליהו כהן, יליד 91׳, מחנך מוזיקאי ומשורר. נולד בירושלים ומתגורר בחיפה.
במות הוא ספר שיריו הראשון.

תקציר

אבהות, פטריארכיה, מבני כוח, אלימות ממסדית, סדר חברתי היררכי - אלו הם חלק ממזבחות היום-יום והמציאות העכשווית אותם מפרק ניסן אליהו כהן, בספרו הראשון 'במות'. 

תחתם הוא מצמיח, בשפתו היחודית, מיסטיקת שוליים הפורחת מתוך הסדקים - וחותר חתירה עיקשת למצוא חמלה, אהבה ויופי, בתוך מציאות חברתית כואבת.

זהו ספרו הראשון של ניסן אליהו כהן, מדריך נוער בארגון נחשונים.

פרק ראשון

אבות

אֲנִי כּוֹתֵב בְּרֶצֶף בִּלְתִּי-כְרוֹנוֹלוֹגִי תּוֹלָדוֹת אָבוֹת רַכִּים וּמְלַטְּפִים
שֶׁמָתַיְשׁוּ הַזַּעַם רוֹצֵץ שִׁידְּרַתָּם שֶׁהָיְתָה עֲגוּנָה בְּקַרְקָעִית הָעוֹלָם
וְקוֹדְקוֹדָה   נִנְעַץ   אֵיפְשׁוּ   קְצָת   אַחֲרֵי   הַדַּעַת –
 
נוֹלְדוּ בְּתַמּוּז וְלֹא קָטְפוּ פֶּרַח
הִתְפַּנְּקוּ בְּעֲשָׂבִּים גְּבוֹהִים מְרַצְּדִים
שָׂחוּ עֵירֹמִים גּוּפָם רָגִישׁ לִזְרָמִים וְאָדוְוֹת
לֹא אָגְרוּ שֶׁפַע
לֹא פָּנוּ לַמִּשְׁטָרָה בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת
 
מָתַיְשׁוּ הַזַּעַם רוֹצֵץ שִׁידְּרַתָּם

ניסן אליהו כהן, יליד 91׳, מחנך מוזיקאי ומשורר. נולד בירושלים ומתגורר בחיפה.
במות הוא ספר שיריו הראשון.

סקירות וביקורות

כמו תור בביטוח לאומי אלעד בר-נוי על הזעקה בקובץ השירים 'במות' של ניסן אליהו כהן

זה ספר מתנגד. מתנגד במובן הפוליטי הישיר, לממשלה, למשטרה, למנגנוני כוח, לפטריארכיה במשמעה הקמאי ביותר - של בן לאב. "גזר דין - אבא", קורא לזה ניסן אליהו כהן.  אבל הוא מתנגד גם לקוראיו. מתנגד לקריאה שוטפת, למהלך פואטי רציף וקוהרנטי. הוא מתעתע, הספר. יש איזה דיסוננס נפיץ מענג בין הכרך הצנום, הזורח, הרך, לקצוות המאנייםדפרסיביים של השירים שמאכלסים את דפיו.

קטעים שלמים ב'במות' כתובים כמעט כקטעי ראפ. בחריזה ובקצב שכמו מבקש לקרוא אותה בקול. יש לי רתיעה מסוימת מקטעי ספוקן-וורד מודפסים או שירה פרפורמטיבית מהסוג הזה. אלא שהביט שמלווה את שירתו של אליהו כהן נשבר כל פעם במפתיע, מנסה להצטרף למקצבים אחרים, להתמסר לרוך שעולה מן השיר בעמוד הבא.

"אולי זה וירוס, או חיידק טורף באורגניזם של היער/ מה שייבש את הביצות גם לקח את הילדים/ ולפעמים היער יודע שהגיע הזמן להישרף". לרגעים נדמה שכהן מזמין את קוראיו להשתתף במהפכה, בהפיכה. אלא שבזעקה שלו יש ממד נסוג, מתכנס, מסתתר, כמו צעקות נוראות שמהדהדות בתוך מערה שקבורה עמוק מתחת לאדמה.

"כשמדברים על עתיד/ אני מדמיין תור בביטוח לאומי/ וזה לא שאין לי חברים". ברגעים האלה מזדהרת פואטיקה חדשה, עכשווית, שמחלצת את 'במות' ממלכודת המניפסט הפוליטי.

ככל שהזעקה שלו מתגברת, כך היא נעשית עמומה, מוזרה, בלתי מובנת. ויפה להכאיב.

אלעד בר-נוי 7 לילות 11/06/2021 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

כמו תור בביטוח לאומי אלעד בר-נוי על הזעקה בקובץ השירים 'במות' של ניסן אליהו כהן

זה ספר מתנגד. מתנגד במובן הפוליטי הישיר, לממשלה, למשטרה, למנגנוני כוח, לפטריארכיה במשמעה הקמאי ביותר - של בן לאב. "גזר דין - אבא", קורא לזה ניסן אליהו כהן.  אבל הוא מתנגד גם לקוראיו. מתנגד לקריאה שוטפת, למהלך פואטי רציף וקוהרנטי. הוא מתעתע, הספר. יש איזה דיסוננס נפיץ מענג בין הכרך הצנום, הזורח, הרך, לקצוות המאנייםדפרסיביים של השירים שמאכלסים את דפיו.

קטעים שלמים ב'במות' כתובים כמעט כקטעי ראפ. בחריזה ובקצב שכמו מבקש לקרוא אותה בקול. יש לי רתיעה מסוימת מקטעי ספוקן-וורד מודפסים או שירה פרפורמטיבית מהסוג הזה. אלא שהביט שמלווה את שירתו של אליהו כהן נשבר כל פעם במפתיע, מנסה להצטרף למקצבים אחרים, להתמסר לרוך שעולה מן השיר בעמוד הבא.

"אולי זה וירוס, או חיידק טורף באורגניזם של היער/ מה שייבש את הביצות גם לקח את הילדים/ ולפעמים היער יודע שהגיע הזמן להישרף". לרגעים נדמה שכהן מזמין את קוראיו להשתתף במהפכה, בהפיכה. אלא שבזעקה שלו יש ממד נסוג, מתכנס, מסתתר, כמו צעקות נוראות שמהדהדות בתוך מערה שקבורה עמוק מתחת לאדמה.

"כשמדברים על עתיד/ אני מדמיין תור בביטוח לאומי/ וזה לא שאין לי חברים". ברגעים האלה מזדהרת פואטיקה חדשה, עכשווית, שמחלצת את 'במות' ממלכודת המניפסט הפוליטי.

ככל שהזעקה שלו מתגברת, כך היא נעשית עמומה, מוזרה, בלתי מובנת. ויפה להכאיב.

אלעד בר-נוי 7 לילות 11/06/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
במות ניסן אליהו כהן
אבות

אֲנִי כּוֹתֵב בְּרֶצֶף בִּלְתִּי-כְרוֹנוֹלוֹגִי תּוֹלָדוֹת אָבוֹת רַכִּים וּמְלַטְּפִים
שֶׁמָתַיְשׁוּ הַזַּעַם רוֹצֵץ שִׁידְּרַתָּם שֶׁהָיְתָה עֲגוּנָה בְּקַרְקָעִית הָעוֹלָם
וְקוֹדְקוֹדָה   נִנְעַץ   אֵיפְשׁוּ   קְצָת   אַחֲרֵי   הַדַּעַת –
 
נוֹלְדוּ בְּתַמּוּז וְלֹא קָטְפוּ פֶּרַח
הִתְפַּנְּקוּ בְּעֲשָׂבִּים גְּבוֹהִים מְרַצְּדִים
שָׂחוּ עֵירֹמִים גּוּפָם רָגִישׁ לִזְרָמִים וְאָדוְוֹת
לֹא אָגְרוּ שֶׁפַע
לֹא פָּנוּ לַמִּשְׁטָרָה בִּמְקוֹם לִבְכּוֹת
 
מָתַיְשׁוּ הַזַּעַם רוֹצֵץ שִׁידְּרַתָּם