זה ספר מתנגד. מתנגד במובן הפוליטי הישיר, לממשלה, למשטרה, למנגנוני כוח, לפטריארכיה במשמעה הקמאי ביותר - של בן לאב. "גזר דין - אבא", קורא לזה ניסן אליהו כהן. אבל הוא מתנגד גם לקוראיו. מתנגד לקריאה שוטפת, למהלך פואטי רציף וקוהרנטי. הוא מתעתע, הספר. יש איזה דיסוננס נפיץ מענג בין הכרך הצנום, הזורח, הרך, לקצוות המאנייםדפרסיביים של השירים שמאכלסים את דפיו.
קטעים שלמים ב'במות' כתובים כמעט כקטעי ראפ. בחריזה ובקצב שכמו מבקש לקרוא אותה בקול. יש לי רתיעה מסוימת מקטעי ספוקן-וורד מודפסים או שירה פרפורמטיבית מהסוג הזה. אלא שהביט שמלווה את שירתו של אליהו כהן נשבר כל פעם במפתיע, מנסה להצטרף למקצבים אחרים, להתמסר לרוך שעולה מן השיר בעמוד הבא.
"אולי זה וירוס, או חיידק טורף באורגניזם של היער/ מה שייבש את הביצות גם לקח את הילדים/ ולפעמים היער יודע שהגיע הזמן להישרף". לרגעים נדמה שכהן מזמין את קוראיו להשתתף במהפכה, בהפיכה. אלא שבזעקה שלו יש ממד נסוג, מתכנס, מסתתר, כמו צעקות נוראות שמהדהדות בתוך מערה שקבורה עמוק מתחת לאדמה.
"כשמדברים על עתיד/ אני מדמיין תור בביטוח לאומי/ וזה לא שאין לי חברים". ברגעים האלה מזדהרת פואטיקה חדשה, עכשווית, שמחלצת את 'במות' ממלכודת המניפסט הפוליטי.
ככל שהזעקה שלו מתגברת, כך היא נעשית עמומה, מוזרה, בלתי מובנת. ויפה להכאיב.
אלעד בר-נוי
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
אלעד בר-נוי 7 לילות 11/06/2021 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
