הקדמה
אולי כדאי בעצם שאתחיל בלומר משהו על עצמי. נולדתי באפריקה, בליבריה, בזמן שהורי שהו שם בשליחות, ואמי מספרת שהייתי תמיד "בררנית אכילה" — לא אהבתי מגוון רחב של מזונות, ולמעשה גדלתי על בננות, ביסקוויטים ושוקו. בגיל ההתבגרות סבלתי מכאבי בטן ולפני הצבא עברתי בדיקות מקיפות שלא הצביעו על כל בעיה קלינית. עם כל הכבוד לתוצאות הקליניות, כאבי הבטן נמשכו וכללו גם נפיחות וגזים. המצב רק הלך והחמיר בשנות לימודי לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית. כיאה לסטודנטית משקיענית, לא היה לי זמן לבשל לעצמי או לאכול ארוחות מסודרות, והתזונה שלי התבססה על מעדני חלב וסנדוויצ'ים. עד היום אני זוכרת את המפגש שלי עם הדיאטנית של קופת חולים. היא לא היתה אמפתית, לא באמת הבינה אותי ולכן גם לא הצליחה להציע לי הדרכה או פתרון ישים, אפילו כזה שרק יביא להקלה בסימפטומים.
אם כך, לאחר שנים ככישלון תזונתי, רק לאחר נישואי, בהיריון הראשון, התחלתי לאכול באופן מסודר ובריא יותר. אולי השינויים ההורמונליים בזמן ההיריון עשו לי טוב. באותה עת גם התחלתי ללמוד תזונה בפקולטה לתזונה של האוניברסיטה העברית. מה אגיד לכן? לימודי תזונה בסוף שנות ה-80 היו אתגר לא קטן. כתחום מדעי, נושא התזונה היה בחיתוליו. למדנו לטפל במחלת הצליאק (כרסת), באי־סבילות לסוכר החלב (לקטוז) וכמובן גם באלרגיות למזון, אבל לא היו מספיק מחקרים על תופעות נפוצות אחרות, כמו מעי רגיש (IBS), רגישות לגלוטן (תופעה הידועה כיום בספרות בשם non Celiac gluten sensitive) ורגישויות רבות נוספות. עם סיום לימודי עבדתי כדיאטנית ביחידה לתזונה ודיאטה בבית חולים בילינסון, שם טיפלתי בעיקר בחולים שאושפזו במחלקות הפנימיות והכירורגיות.
לאחר הלידה השנייה עברתי תקופה לחוצה במיוחד. כמו זוגות רבים אחרים בארץ, בעלי ואני עבדנו שעות ארוכות ובו בזמן התאמצנו למלא את מחויבויותינו כהורים ובכלל בבית. אז כבר עבדתי בשעות הבוקר כדיאטנית אחראית על אזור השרון בקופת חולים כללית, בשעות אחר הצהריים הענקתי ייעוץ תזונתי בקליניקה הפרטית שלי ובערב העברתי סדנאות תזונה לקבוצות. במקביל למדתי לתואר שני מחקרי בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. ועוד לא אמרנו כלום על הדאגה לתזונת הבית, הטיפול בשני ילדים (רק בשלב הזה בחיים גיליתי שאחד ועוד אחד הם הרבה יותר משניים), משברי הפרידה בגן בבקרים, ההנקה או המחסור בשינה, אם לציין רק כמה מהמורות נוספות. עד היום אני זוכרת איך בימים ההם חלמתי רק לישון — בלילה, בצהריים בסופי שבוע או בכל רגע פנוי. אבל בתקופה העמוסה הזאת גם הנחתי את היסודות המקצועיים להמשך הקריירה שלי בתחום התזונה.
כמובן, עם כל המטלות הללו והלחץ העצום הזנחתי את עצמי במובן התזונתי, כאבי הבטן חזרו ונראה שהתרגלתי לחיות איתם, עם הנפיחות ועם גזים. בדיעבד אני בטוחה כי באותה עת אותת לי המעי שלי שהוא לא מרוצה מהסטרס ומהחיים האינטנסיביים. לא חשבתי להתייעץ עם רופא או עם דיאטנית מומחית בגסטרו, כי כידוע הסנדלר הולך יחף. רק לאחר שאבחנו אצל לי, בתי הבכורה, צליאק, נפל האסימון — יש לי רגישות לגלוטן.
לאחר בירור מקיף, שבו וידאתי כי איני סובלת מצליאק, החלטתי לנסות תזונה ללא גלוטן. כעבור שבוע כבר פחתו כאבי הבטן, הנפיחות והגזים, וחשתי הרגשה מוזרה של הקלה. פתאום לא הרגשתי את המעי שלי עובד 24/7. ולמה שארגיש אותו בכלל? האם אני מרגישה את הלב שלי? את הכליות? את הכבד? רק מי שסבל מבעיות במערכת העיכול יכול באמת להבין את השינוי, את ההקלה, את השיפור המשמעותי באיכות החיים.
מדוע אני מספרת לכן על כל זה? לא רק כדי שתכירו אותי ולא רק משום שאני חושבת שהסיפור האישי שלי משקף את סיפורן של צעירות רבות בישראל ובעולם, אלא בעיקר מפני שאני מאמינה שהחוויה הזאת הפכה אותי לדיאטנית טובה יותר. דיאטנית בעלת מודעות רבה יותר לתחושות של המטופלת, למצבי הרוח, לתסכול, להשפעת הלחץ היומיומי על הרגלי התזונה. דיאטנית שמבינה שהמפתח להצלחה הטיפולית הוא הקשבה אינסופית, אמפתיה ובניית יחסי אמון עם המטופלת, ולא רק הידע המדעי־מקצועי שלה. זו התורה כולה על רגל אחת וזה גם מה שהביא אותי לכתוב את הספר הזה, שמשלב ידע תזונתי עם ניסיון מקצועי של טיפול במאות נשים. אני מבקשת להעניק לכן הקוראות הצצה לטיפול התזונתי בנשים, כל אחת והסיפור שלה, בתקווה שתוכלו ליישם זאת בחייכן.
אספר לכן על הפגישה בקליניקה שלי עם סיגל, אישה מטופחת בעלת קריירה בתחום התקשורת, נשואה באושר, ששני הגוזלים שלה כבר פרחו מהקן לפני כמה שנים. בגיל 50, סיגל היתה בשלב הפרימנופאוזה, שמתבטא בין היתר במצבי רוח משתנים בשילוב עם בולמוסי אכילה לא מאוזנת ואפיזודות של חיסול חפיסת שוקולד שלמה בבת אחת. ותשמעו גם על תחושת הכאוס הקיומי, הלחץ וחוסר השליטה של חגית בת ה-32, אם לשני ילדים קטנים, שלמרות ניסיונותיה החוזרים ונשנים לא הצליחה לרזות והוצפה ברגשי אשם בשל כך.
העולם המודרני לא מקל עלינו, הנשים. בניגוד לדורות הקודמים, כיום קיימת ציפייה שנפתח קריירה ונפרנס, ולצד זה גם ננהל את משק הבית ונדאג למשפחה. כל כך הרבה אחריות מוטלת על כתפינו, כל כך הרבה לחץ מופעל עלינו, ואלה באים לידי ביטוי לא אחת בהרגלי התזונה שלנו.
את תזונת המעגלים הנשית — שעקרונותיה יוצגו בספר זה — פיתחתי לאחר שנחשפתי לראשונה להבדלים המגדריים בין נשים וגברים, בסוף שנות ה-90, בזכות ספרו של ד"ר ג'ון גריי "גברים ממאדים ונשים מנוגה".1 גריי היה בין הראשונים שכתבו על ההבדלים בין המערכות הרגשיות המורכבות של נשים וגברים, שכהגדרתו, רחוקות זו מזו כִּרחוק מאדים מנוגה. בספרו הוא מנתח את הפרשנות השונה שנותנים גברים ונשים לרגשות ואת המוטיבציות השונות המניעות את שני המינים להגיע להישגים ולהצליח בחיים המקצועיים והאישיים.
זכיתי לשמוע הרצאה של גריי במסגרת קורס רפואה מגדרית שבו השתתפתי באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, שם שהיתי עם משפחתי בשנת שבתון. גריי הסביר כי בכל פגישת היכרות בין אישה וגבר, האישה חולמת על חיבוק בעוד הגבר חולם רק על סקס. הוא הדגים לסטודנטים את טענותיו באמצעות תנועות מוקצנות (יש שיאמרו אפילו בוטות), שעוררו צחוק ומבוכה בכיתה — סטודנטית אחת אפילו יצאה מהחדר בהפגנתיות. אבל בשבילי, ההרצאה הזאת של גריי היתה הטריגר הראשון שהניע אותי לחשוב על ההיבטים המגדריים של תזונה ועל הצרכים המיוחדים של נשים בהקשר זה.
כמה שנים לאחר מכן ישבתי עם אחת מחברותי הדיאטניות בבית קפה ושוחחנו על אתגרי התזונה של נשים. תוך כדי השיחה התחלתי לצייר על דף נייר מעגלים. לא המשקפיים של הארי פוטר עלו בדמיוני, אלא מעגלי החיים של האישה: ציירתי מעגלים בודדים, מעגלים מתחברים, מעגלים חופפים... עולם שלם של מעגלים. ואכן, מה מסמל יותר את חייה של האישה מאשר מעגלים? תרשים זה היה בהמשך הבסיס לתזונת המעגלים הנשית.
החיים מתחילים בעיגול — הביצית — בתוך הרחם העגול. דמות האישה מצוירת ומפוסלת לרוב בקווים עגולים ורכים. בספרות, דמויות נשיות הן בדרך כלל עגולות, כלומר דמויות מורכבות ומתפתחות. הפסיכואנליטיקאי קרל יונג השתמש במנדלות — שהן בעלות דפוס מעגלי — כאמצעי תרפויטי והאמין שיש להן השפעה ממרכזת על המטופל. במנדלה ניתן ביטוי לאחדות הניגודים, הקיימת במאבק שמנהל האדם בין החלקים המנוגדים באישיותו. לטענת יונג, בעזרת תכונה זו של המנדלה ביכולתה לסייע בריפוי ולהפוך את האדם לשלם יותר. המעגל גם משדר סוג של רוגע נטול מתחים. פאולו קואלו, במאמרו "סגירת מעגלים",2 קובע כי סגירת המעגל מאפשרת לאדם להגיע לשלווה, לשקט ולסדר בעולמו הפנימי. כך אירועי חיים מסתיימים תוך פתיחת דף חדש, מעגל חדש.
הפחד מהלא־נודע הוא חלק אינטגרלי מהיותנו בני אדם. בתהליכים מעגליים יש חזרתיות ושגרה מרגיעה. בחיי האישה ישנה מעגליות ידועה מראש. למשל, המחזור החודשי, שהוא מעגל שנסגר ונפתח מחדש מדי חודש בחודשו, כולל התגובות הרגשיות והפיזיות בתקופה שלפני הווסת, ימי הווסת, הביוץ וחוזר חלילה. בדומה לכך, האישה מוקפת במעגלים העוטפים אותה ונוגעים בכל תחנות החיים שלה, בהם המעגל היומי והמעגל השנתי, של עונות השנה, הכרוך גם בחגים שונים.
עם השנים וההתפתחות המקצועית שלי כדיאטנית הן במגזר הציבורי, בבתי חולים ובקופת חולים, הן בקליניקה הפרטית שלי, שבה טיפלתי במאות רבות של מטופלות, תזונת המעגלים הנשית קרמה עור וגידים. את העיסוק ברפואה מגדרית המשכתי בעבודתי במכון לרפואת לב האישה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שם עוסקים בכל ההיבטים הקשורים בבריאות לב האישה, תוך שימת דגש מיוחד על התזונה המותאמת לנשים בסיכון למחלות לב וכלי דם.
הטיפול התזונתי שהענקתי במשך השנים לנשים רבות בכל הגילים ובכל תחנות החיים, ההיכרות עם הבעיות האופייניות לנשים ועם הצרכים התזונתיים המיוחדים שלהן ועקרונות הטיפול התזונתי האישי והמותאם מגדרית שפיתחתי במסגרת תזונת המעגלים הנשית — כל אלה הניעו אותי לכתוב את הספר שבידיכן. החלטתי לשלב בו סיפורים של מטופלות שלי בקליניקה3 ואת הניסיון שצברתי הודות לטיפול בהן, עם ידע שרכשתי ממחקרים הבוחנים את הצרכים התזונתיים המיוחדים של נשים בתחנות השונות במעגל חייהן.
חשוב להדגיש כי לשם טיפול מוצלח, לא די בהיכרות עם הצרכים התזונתיים המגדריים של נשים בתחנות החיים השונות. אפקטיביות הטיפול התזונתי היא פועל יוצא של יכולתה של הדיאטנית להגיע אל המטופלת שלה, להכיל אותה, להכיר אותה על רגשותיה, מצוקותיה ופחדיה ולהבין את הביטוי של כל אלה בהרגלי התזונה שלה. החיבור למטופלת צריך להיות דרך הרגש, דרך הנפש, באופן שמאפשר לדיאטנית להניע אותה לפעולה ולגייס אותה למאמץ משותף לשם השגת היעדים התזונתיים הנדרשים.
נחזור לסיגל ולחגית. האם ניתן לטפל במצבי הרוח המשתנים ובבולמוסי האכילה של סיגל, שנמצאת בתחנת החיים של הפרימנופאוזה, באמצעות טיפול תזונתי מתאים? האם אפשר לסייע לחגית, שנמצאת בתחנת החיים של הפריון, לרדת במשקל ולשחרר אותה מרגשות האשם? תזונת המעגלים הנשית מספקת את התשובות לשאלות אלו ואחרות, כפי שנראה בעמודים הבאים.
הספר בנוי לפי התחנות השונות במעגל החיים הנשי, כך שהוא נוח מאוד לשימוש ועשוי לעזור לך להבין את הצרכים התזונתיים שלך כמו גם את אלה של אמך, של בתך, של חמותך ושל חברותייך. הסיפורים האישיים המשולבים כאן יזכירו לך בוודאי סיפורים מחייך בעבר או בהווה או כאלה ששמעת מבנות משפחה ומחברות. הספר שבידייך ישמש אותך בכל תקופה בחייך ויסייע לך לבנות חיים בריאים ומאושרים יותר לך ולבנות ביתך.
חשוב להדגיש: כל החלטה על שינוי קיצוני בתזונה או על צריכת תוספי תזונה — בכל אחת מתחנות החיים — צריכה להתקבל אך רק בעקבות ייעוץ תזונתי־רפואי.
