הרפורמציה הדתית של חז"ל

הקדמה
 

מִזה כאלפיים שנה הורגל עם ישראל להאמין כי היהדות במתכונתה הנוכחית משקפת את המשכו הטבעי של התנ״ך. למעשה, כפי שניסח זאת פרופ' דוד פלוסר, ״היהדות של היום היא יורשת עולמם של החכמים, ובני בניהם של חכמי ישראל הפרושים״.¹ לדברי פרופ' עדיאל שרמר, דפוס הדת הרבנית, שעוצב על־ידי חז"ל למן שלהי הבית השני, הפך "ברבות השנים, לזרם המרכזי בעולמה של היהדות עד העת החדשה".2 בתוך כך, נתפסים הרבנים כאפוטרופוסים הלגיטימיים של אותה דת וכממשיכי דרכם של משה והנביאים.³

אין תמה אפוא מדוע אפילו כיום, כאשר רוב היהודים בעולם אינם מגדירים עצמם אורתודוקסים, קל וחומר חרדים, עדיין מזוהה המושג ״יהדות״ בעיקר עם המסורת הרבנית.⁴ תובנה זו הביאה הוגים אחדים לטעון כי היהדות והיהודים גם יחד, חוו השתעבדות טוטאלית למסורת חז״ל.⁵ לאור זאת, מטרתו המרכזית של ספר זה תהא לבחון האם יהדות ההלכה, אינה אלא תוצר של סדרת תגובות לתהליכי שינוי דרמטיים שעבר העולם היהודי במאות הראשונות לספירה ובעיקר לאחר חורבן בית המקדש השני.⁶

במהלך הספר נראה כי היהדות הרבנית — בבסיסה ובמהותה — איננה אלא רעיון פוליטי־דתי שקרם עור וגידים; התגשמות מהפכנית, פרי עמלו של בית המדרש הרבני משלהי תקופת בית שני.⁷ לאמיתו של דבר, פרופ' דניאל בויארין סבור כי היהדות כרעיון דתי, לא הומצאה קודם למאה הראשונה לספירה. החל מן העת ההיא, החלו הפרושים מקדמים באגרסיביות רבה, כפי שהודה בויארין, הלכות ומנהגים חדשים שלא היו מוכרים ליהודים אחרים, אשר כונו ״עם הארץ״.⁸ בבסיס המתכון להמצאתה של דת חדשה זו הציבו חז״ל תורה שבעל־פה (תושב״ע).⁹ מיתוס התושב״ע — יציר כפיהם של הפרושים, אבותיהם של הרבנים¹⁰ — הדיר בהדרגה את חשיבותו של הטקסט המקראי מהפרקטיקה הדתית והציע תפיסת עולם שונה בתכלית מרוח התנ״ך, תפיסה אשר עיצבה מחדש את היהדות.¹¹

בדת ההלכה, העיסוק בגמרא — קרי לימוד המשנה והתלמוד — דחק לקרן זווית את מעמד ספרי התנ״ך ובתוך כך, את יהדות המקרא כולה.¹² מעתה עמד לימוד הגמרא בראש סדר העדיפויות של הפולחן הדתי ואילו הלומדים — הלא הם תלמידי החכמים — נעמדו בראש ההיררכיה החברתית ונצחו על עולמם הרוחני, המדיני ואף הכלכלי של עם ישראל. פרופ' מרטין בובר התייחס לגילדת¹³ תלמידי החכמים כאל אריסטוקרטיה פסאודו־טוטליטרית, המעמידה את הלמדן המופלג — היודע את הגמרא על בוריה — מעל הכול.¹⁴ בתוך כך, הפך בית המדרש למעין מפקדה או אגף המבצעים, שבאמצעותו ביססה אליטת החכמים את סמכותה על האומה כולה ומימשה אותה.¹⁵ תהליך זה, אשר החל במאה הראשונה לפנה״ס בקירוב, עיצב את פניה של היהדות באלפיים השנים שבאו לאחר מכן.¹⁶

בשנים האחרונות נעשו ניסיונות פולמיים לחתור תחת הפרדיגמה של היהדות הרבנית, אך הם התמקדו בעיקר בפרטים הקטנים ופחות במערכת הדתית כולה, מיסודה.17 היסטוריונים כגון, פטר בער,¹⁸ יצחק מרדכי יוסט, יום־טוב ליפמן צונץ ואדוארד גאנס אומנם לא חסכו שבטם מיהדות ההלכה,¹⁹ אך ראוי לציון דווקא אברהם גייגר, בן המאה ה-19, אשר הצליח לעורר את קצפם של רבנים מסורתיים ומתונים כאחד, בשל יומרנותו לערער את תוקפה של התושב״ע.²⁰ מאז תקופתו של גייגר ועד היום, ניתך מבול של מחקרים בנושא התושב״ע וספרות ההלכה הרבנית,²¹ אולם רובם ככולם עוסקים בנושאים אלה ברמת הפרטים ולא ברמת העל.22 ראו למשל, ספריהם של שמואל וזאב ספראי על מסכתות המשנה²³ או מאמרו של ד״ר חנוך בן־פזי, הסוקר את ספרות התלמוד מנקודת מבטו של עמנואל לוינס. על־אף ניסיונו של לוינס לעמוד על הפילוסופיה של המפעל התלמודי ועל שימושו בתנ״ך, נראה כי הסתכלותו חסרה כל ממד ביקורתי נוקב על התורה שבעל־פה, כרעיון פילוסופי המבטא תיאולוגיה ייחודית.²⁴ דוגמאות מגוונות לאותה גישה ניתן למצוא, הן בספר שערכו ארנון עצמון וצור שפיר משנת 2013 ובו מחקרים רבים ברמת הפרטים בנושא התושב״ע²⁵ הן בספרו של פרופ' עדיאל שרמר, המעלה את השאלה, 'כיצד ההלכה נפסקת?' ומבקש להתחקות אחר הדרכים שבהן חז״ל כשפסקו את הלכותיהם.²⁶

כתב־העת ״סידרא״, המוקדש כולו לחקר ספרות התושב״ע, הוא דוגמה טובה לעיסוק המקובל בתושב״ע, ברמת הפרטים וללא כל ביקורת מהותית על מקור סמכותה. למשל, מאמר שפורסם שם בשנת 2014 עוסק בשאלה, מי היה מר זוטרא והאם תיפקד כראש ישיבה וראש גולה. חילוקי הדעות בקרב החוקרים הם מושא למאמרים רבים שכותביהם טרם הגיעו לעמק השווה בנושא זה.27 מאמר אחר דן בכובד ראש בהשקפות התלמודיות על תנוחות הגוף הרצויות לפני 'קריאת שמע'. אסכולת בית שמאי דרשה לקרוא אותה בערב בהטיה ובבוקר בעמידה, בעוד בית הלל סברו שכל אדם יכול לעשות זאת כדרכו. מחבר המאמר דן בסוגיה זו, כאשר הוא מתייחס לניתוח שערך ד״ר מרדכי סבתו לארבע מקבילות מספרות ההלכה הנדרשות לנושא.²⁸ גם ניסיונות לחקור את התושב״ע בעין מטא־הלכתית אינם מספקים ביקורת מהותית על שורשיה ועל מניעיה של מחשבת חז״ל.²⁹

בניגוד לגישה שהוצגה לעיל, ספר זה יבחן את התושב״ע דרך עדשה שונה לגמרי; תוך גישה ביקורתית³⁰ המבקשת לעמוד על טיבה של המסורת הרבנית, על האינטרסים שהביאו לצמיחתה ועל המאבקים שנאלצה לנהל כדי לבסס את סמכותה. לעומת המחקרים המקובלים, הבוחנים את ספרות ההלכה לפרטיה במטרה ״לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של פרשנות״,³¹ מחקר זה יסקור את התושב״ע מזווית רחבה יותר. רוצה לומר, במקום להתעכב על הפרטים הפנימיים הקטנים, נבקש לבחון את התמונה המלאה ממעוף הציפור. מטרת הספר הנוכחי תהא אם־כן להתחקות אחַר הפילוסופיה העומדת בבסיסה של התושב״ע ולאתר את גורמיה, את מניעיה ואת תכליתה. במילים אחרות, העיון בטקסטים המקודשים לרבנות — דהיינו, התושב״ע — ייעשה מתוך ״פרשנות של חשד״, כפי שכינה זאת ד״ר יונתן כהן.³² במטרה להשיג יעד זה נתמקד בשבעה תחומים מרכזיים, בשבע הרפורמות שחוללה התושב״ע בעולם היהודי:

1. רפורמת הספרות של התושב״ע: מהפכת ההלכה.

2. רפורמת בית המדרש: המהפכה החינוכית־פילוסופית.

3. רפורמת השלטון: ביטול עיקרון הפרדת הרשויות.

4. רפורמת הפולחן הדתי: ביטול הצורך בקורבנות.

5. הרפורמה התיאולוגית: מעבר מאתנוס לאתוס.

6. רפורמת התשובה: חזרה לדת במקום חזרה לאל.

7. הרפורמה האתאיסטית: ייסודה של דת נטולת אמונה.

רפורמציה זו לא יצאה אל הפועל אלא תוך מעבר חד וקריעה מהיהדות המקראית, אלֵי דת מזן חדש לגמרי, הדת של הרבנות. לדברי פרופ' ירמיהו יובל, היהדות הפרושית־רבנית אומנם חוללה מהפכה אדירה בדת משה המקראית, אך עשתה כן בשמה ומכוח סמכותה. עוד הוסיף:

למעשה, הניגודים בין הדת המקראית לרבנית היו עצומים, עד שניתן לראות בהן שתי דתות יהודיות שונות... הדת הרבנית העמידה במרכז חיי הדת את הלימוד והתפילה ולא את הקורבנות, והחליפה את בית המקדש האחד בבתי כנסת ובתי מדרש מקומיים. גם אופי הרליגיוזיות היהודית עבר מהפכה: מרחב הקדושה התפשט מעכשיו על כל שטחי החיים והיומיום, ולא הוגבל עוד לתחום המיוחד של הפולחן. גם מנהיגי הדת הוחלפו: לא עוד כוהנים בני אהרן ונביאים שקיבלו השראה אלוהית ישירה אלא חכמים ולמדנים, יוצרים ובקיאים בתורה שבעל פה, שחשיבותה עלתה עם הזמן על זו של התורה המקורית. ואולי מעל לכול, הסמכות הקובעת — הסמכות לפרש את דבר האל — הועברה לבתי דין של החכמים עצמם, עד שגם האל עצמו היה חייב לקבל את פסיקתם.³³

עם חורבן בית המקדש השני וביטול סדר הקורבנות, חלקן הארי של המצוות איבד אפוא את תוקפו. לתוך הריק שנוצר, יצקו חז״ל הלכות שאינן קשורות לקורבנות או לארץ ישראל אלא משקפות כת נבדלת המנסה לשמור על מעמדה ועל צביונה, הן בקרב הגויים הן בציבוריות היהודית.³⁴

פרופ' עדיאל שרמר, אדם דתי בעצמו, אמר מפורשות כי דפוס היהדות שעיצבו חז״ל, למרות שהפך ברבות השנים לזרם הדומיננטי בעולמם של היהודים, שונה באופן עמוק מהיהדות המקראית ומדפוסים אחרים של היהדות בימי בית שני.³⁵ אליבא דשרמר, ספרות התורה שבעל־פה ובעיקר התלמוד הכלול בה, אינה משקפת ידיעה היסטורית אלא תפיסה אידיאולוגית. דהיינו, חז״ל הציגו את ההיסטוריה כפי שרצו שהציבור יתפוס אותה, במטרה להשליט בתודעתו תמונה מגמתית שבעזרתה יוכלו, במרוצת כל הדורות, להנחות את אורחות חייו.36 לדעת פרופ' תמר רוס, אישה דתייה, סמכותה של התורה תווכה על־ידי הבנתם של חז״ל את התנ״ך, אף על פי שפעמים רבות הבנה זו נראתה רחוקה מהפשט של המקרא והתבססה על מסורות שבעל־פה ועל פרשנות מדרשית סתומה.³⁷

בספרו: ״הפיכתה של דת ישראל ליהדות הרבנית״, הודה ד״ר בז'ראנו־גוטירז כי שינוי צורתה של דת המקרא לכדי היהדות הרבנית הייתה כרוכה בתהליך ארוך מורכב, שנפרש על־פני מאות בשנים.³⁸ אך לשיטתו מדובר בהתפתחות אבולוציונית טבעית, אשר החלה מבראשית והתקדמה לאיטה עד לתצורתה האחרונה, בדמות יהדות ההלכה. כנגד גישה זו, המחקר הנוכחי יבקש לִתְהות, האומנם מדובר בהתפתחות לינארית טבעית או ברפורמציה מכוונת מחושבת אשר הניבה, יש מאין, מוטציה דתית חדשה שונה בתכלית מיהדות המקרא. הספר הנוכחי יבקש לסקור אפוא שבע תחנות מפתח או שבעה שלבים הכרחיים בדרך להגשמת המהפכה הדתית שחוללו חז״ל בעם ישראל.

כדי לבנות מחדש את העולם היהודי שביקשו חז״ל לברוא בצלמם, תחילה נאלצו להרוס את העולם הישן.³⁹ הם עשו זאת בתחכום רב; למשל, קיימות עדויות הרומזות שהפרושים ניצלו את הסלמתו של מאבק הירושה בין בניו של אלכסנדר ינאי וגייסוהו לטובתם. כמה היסטוריונים מצאו ראיות לכך שהפרושים הזמינו את הרומאים לכבוש את הארץ במטרה לפרק את שלטון החשמונאים ולמחוק אותו, במטרה לסלול את דרכם לשלטון, אל ראשות ההנהגה על ישראל.⁴⁰ לאחר חורבן המקדש, חוללו חז״ל סדרה של מהפכות בעולם הערכים היהודי; הייתה זו רפורמציה רבת־זרועות אשר כללה את חתימת התנ״ך ואת הפיכתה של התושב״ע ממסורת של סיעה אחת, לתשתית הדתית אשר עליה קמה הלכה המחייבת את האומה היהודית כולה.⁴¹ חוקרי התקופה מזהים בנקל כי דת ההלכה שהקימו הפרושים, עוצבה בצלמה של התורה שבעל־פה ולא בדמותו של המקרא. יתרה מכך, בניגוד לתנ״ך המעמיד את האל במרכז היקום, המסר העיקרי של המשנה הוא שהאדם (היהודי) ניצב במרכז הבריאה וברצונו ובמעשיו, הוא אדון העולם ומידת כל הדברים.⁴²

כאמור, דת הרבנות אינה מעוצבת בהשראת התנ״ך, אלא מבוססת על התושב״ע. פרופ' אביגדור שנאן טען כי המעמד החברתי של הרבנים זר לחלוטין למקרא. לדבריו, ״המקרא אינו מכיר אותו כלל״.⁴³ במילים אחרות, כת הפרושים, על כל גלגוליה: 'זוגות', 'תנאים', 'אמוראים' וכו', אינה נגזרת מקראית, אלא תופעה חדשה יחסית, שלא הייתה מוכרת כלל טרם תקופת בית שני. אומנם התושב״ע מתיימרת לפרש, להרחיב ולהבהיר את התורה שקיבל משה בכתב, אך לכל הדעות, מורכב חלקה הארי מדרשות על פסוקי התורה, הנעשות בכלים לוגיים־פילולוגיים שיטתיים, זרים לחלוטין לאופיו של התנ״ך. פרופ' א"א אורבך, למשל, החזיק בדעה כי ההלכה נוצרה מפיתוח של מסורת חז"ל ולא מפרשנות המקרא.⁴⁴ בהתאם לכך, הודה הרב אמנון בזק כי חלק גדול מהדינים שחידשו חכמי ההלכה לא נמסר במסורת מסיני, אלא נוצר על־פי דעתם ושכלם.⁴⁵

זאת ועוד, אולי שלא במתכוון, התלמוד עצמו מערער על יסוד המסירה בתורה שבעל־פה ומדגיש את יסוד היצירה בידי חכמי הדורות.⁴⁶ במילים אחרות, בעוד התנ״ך נשקף מן השמיים, ההלכה הרבנית צמחה מן הארץ.⁴⁷ יתרה מכך, הקורפוס המאפיין את תקופת הזוהר של התורה שבעל־פה, משקף דווקא את תרבות המחלוקת, שהיא היפוכו הגמור של קאנון המבוסס על הכרעה אחת, כגון המקרא. הגדילו לעשות חכמי התלמוד, כאשר טענו במצח נחושה כי הקב״ה בעצמו ויתר על סמכותו, הוציא אותה משליטתו והעבירה לרבנים. לפיכך, מקור הסמכות להכרעה הלכתית אינו נתון להרשאה אלוהית אלא להכרעה אנושית גרידא.⁴⁸

מהפכת המשנה, כפי שתיאר אותה ח״נ ביאליק, התנהלה בבית מדרשם של התנאים והובילה מפלורליזם לנורמטיביות; מעולם יהודי הכולל סיעות שונות בעלות קובצי הלכה מגוונים לעולם המנוהל על־פי טקסט מכונן מחייב אחד, אשר ממנו נגזרים המעשים כולם.⁴⁹ רעידת האדמה שחוללה המהפכה הרבנית פערה תהום אשר אליה הושלכו מאפייני היהדות המקראית על נביאיה, על כוהניה ועל תורתה. על חורבות העולם הישן נוסדה דת חדשה המבוססת על תלמידי חכמים, על בית המדרש ועל התושב״ע. מכאן נבעה ההתעקשות לא להעלות על הכתב את תכני התושב״ע, שהרי אם יועלו על הכתב, אין ערובה לכך שהסמכות תישאר בידי מקבלי המסורת; רוצה לומר, הסכנה בכתיבתה של מסורת הפרושים הייתה, שהחזָקה על הידע שברשותם תאבד ותחדל להיות נחלתם הבלעדית. אחד המאפיינים הברורים ביותר של קבלה העוברת מפה לאוזן הוא היותה נחלתו הבלעדית של חוג אקסקלוסיבי מצומצם של יודעי ח״ן. אם תועלה על הכתב, הסוד יצא לאור.⁵⁰

דת ההלכה שפיתחו חכמי התלמוד בגולה, העמידה במרכזה של ההוויה היהודית את לימוד התושב״ע. היעדר הכוהנים, המקדש והקורבנות, סימן את קיצה של היהדות המקראית ואת כינונה של דת המחויבת למסורת הפרושים.⁵¹ כך, למשל, חוללו חכמי ההלכה מהפך כביר בחוויית יום הכיפורים; מיום המתרכז בעבודתו של הכהן הגדול ובכפרה על־ידי שעיר ששוּלח למות על חטאי העם, תיקנו הרבנים, כתחליף, את התשובה הפרטית ואת תפילת הווידוי — שני אלמנטים אשר אינם מוזכרים כלל בספר ויקרא ט״ז.⁵² ניסיונותיהם של מתנגדי מהפיכת הרבנות — הצדוקים והקראים — לקרוא תיגר על הרפורמציה הרובצת לפתחם, חדלו מלהוות איום של ממש בגלות ונדמה כי האופוזיציה שנשמעה מכיוונם, דווקא הגבירה את כוחם של חכמי התלמוד.

גדולתה של המהפכה הרבנית היא ביצירת הלכה שאינה חוקה קפואה כמו זו של הצדוקים, אלא תורה מתפתחת אורגנית; כזו המשתנה ע״י החכמים שיצרוה, תוך רפורמציה בלתי פוסקת.⁵³ אגב כך, חכמי ההלכה תיפקדו כרפורמטורים המבקשים להתאים את התושב״ע לנסיבות החיים המשתנות לאורך הדורות, על־פי כללים מוגדרים מראש ובשמירה הדוקה על מסגרת אחת התלויה ברבנים ונשמרת על־ידם בבית המדרש.⁵⁴ וכך, מצד אחד יצרה התושב״ע דת יהודית בעלת אופי דינמי; מצד שני, התגלם בה אופי הלכתי מקובע נוקשה המחויב לכללים ברורים, המוכתבים בידי הגמוניה של סיעה אחת.⁵⁵

מכאן מובנת האמירה: ״שכל דבר שעתידים תלמידי חכמים לחדש בהלכה כבר נאמר למשה בסיני״. בבסיס קביעה זו עומדת ההנחה, כי כל החידושים בהלכה אינם אלא פירושי המקורות ובבחינת הוצאת המצוי באותם מקורות מן הכוח אל הפועל.56 זהו אם־כן לב ליבה של מהפכת הרבנות וסוד הצלחתה; ההלכה אינה חדלה מלהשתנות ועם־זאת, השינוי עצמו כבר נקבע לכאורה באירוע חד־פעמי של התגלות התושב״ע למשה.⁵⁷ לפיכך הביטוי: ״אלו ואלו דברי אלהים חיים״, שבמקור מתייחס לדברי הלל ושמאי, משמש ראיה לריבוי דעות המתקיים אך ורק בתוך המערכת ההלכתית עצמה. כאמור, הדת הרבנית בנויה על תרבות של מחלוקת, כל עוד זו נעשית במסגרת המחושבת שנקבעה על־ידי חז״ל. דא עקא, מערכת זו אינה סובלת כל סטייה מאותה מסגרת שכן אפילו סטייה קטנה — כמו סדק צר — עלולה להתרחב כדי פריצת גֶּדֶר ההלכה ולהוות איום בלתי־נשלט על מבנה־העל כולו.⁵⁸

בספר זה נבקש אפוא לעמוד על טבעה של המהפכה ההלכתית שחוללו חז״ל דרך התושב״ע, כמו גם על מניעיה, על שלביה ועל השלכותיה. חשוב לציין כי הרעיונות המובאים בספר זה — עד כמה שהם עשויים להישמע קיצוניים או אפילו מעט פרובוקטיביים — מגובים במחקרים אקדמיים, אשר רבים מהם נערכו דווקא בידי רבנים והיסטוריונים דתיים. לפיכך אנו מעודדים את הקוראים להתייחס ברצינות להערות השוליים ולבחון בעצמם אם יש דברים בגו. בפרק הבא נעשה היכרות קצרה עם אבות המהפכה — אותן דמויות אשר לולא תרומתן, ספק אם הרפורמציה של הרבנות הייתה קורמת עור וגידים.